מרשל רוזנברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מרשל רוזנברג
Marshall Rosenberg.jpg
מרשל רוזנברג מרצה בסדנה לתקשורת לא-אלימה בנווה שלום, נובמבר 1990.
לידה 6 באוקטובר 1934
קנטון, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 7 בפברואר 2015 (בגיל 80)
אלבקרקי, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון
אוניברסיטת מישיגן עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע פסיכולוג, אקדמאי, כותב ספרי עיון עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ד"ר מרשל ב' רוזנברג ( Marshall B. Rosenberg;‏ 6 באוקטובר 19347 בפברואר 2015) היה פסיכולוג אמריקאי, היוצר של תקשורת לא-אלימה – תהליך תקשורת המסייע לאנשים להחליף ביניהם את המידע הדרוש כדי לפתור קונפליקטים בדרכי שלום. הוא המייסד והמנהל לשעבר של המרכז לתקשורת לא-אלימה (NVC) – ארגון בינלאומי ללא מטרות רווח.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרשל רוזנברג במהלך הרצאה בנווה שלום.

רוזנברג נולד בקנטון שבאוהיו, בנם של ג'ין (לבית ויינר) ופרד רוזנברג, מהגרים יהודים-רוסים.[1] בשנת 1943 עברה המשפחה לדטרויט שבמישיגן (שבוע לפני המהומות על רקע גזעני שהתחוללו בעיר). כילד יהודי יחיד בשכונה, הוא סבל ממקרי בריונות ואלימות על רקע אנטישמי[2] ואלה היו בגדר חוויות מעצבות חיים עבורו.[1] הוא סיים את לימודיו בבית ספר תיכון "קולי" בדטרויט.

רוזנברג סיים תואר ראשון באוניברסיטת מישיגן, ובשנת 1961 קיבל תואר דוקטור בפסיכולוגיה קלינית מאוניברסיטת ויסקונסין במדיסון שם למד אצל קארל רוג'רס[3] ובשנת 1966 הוענק לו מעמד חבר כבוד בפסיכולוגיה קלינית ממועצת המנהלים של הבוחנים האמריקאים בתחום הפסיכולוגיה המקצועית.

הוא התגורר עם אשתו ולנטינה באלבקרקי שבניו מקסיקו, שם הקים את המרכז לתקשורת לא-אלימה. לזוג היו כמה ילדים. רוזנברג נפטר בביתו ממחלת הסרטן ב-7 בפברואר 2015, בגיל 80.

פועלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

המרכז לתקשורת לא אלימה הוקם הודות לעבודה שרוזנברג עשה עם פעילי התנועה לזכויות האזרח בשנות השישים המוקדמות. במהלך תקופה זו הוא סיפק הכשרה במיומנויות גישור ותקשורת לקהילות הפועלות במטרה לאחד בתי ספר ומוסדות ציבור אחרים.

הוא עבד עם אנשי חינוך, מנהלים, ספקי בריאות ובריאות הנפש, עורכי דין, קציני צבא ופקידי ממשל, שוטרים וצוותי בתי סוהר, אנשי דת ואנשי ממשל.

היה חבר במועצת הכבוד של הקואליציה הבינלאומית לתרבות של שלום ואי-אלימות (2001-2010).

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • (2012) לחיות תקשורת לא אלימה:. כלים מעשיים להתחבר ולתקשר במיומנות בכל מצב (288 עמודים; אוסף של יצירות קצרות לפני) נשמע נכון. ISBN 978-1604077872
  • (2005) להיות עצמי, לאהוב אותך:. מדריך מעשי ליחסים יוצא דופן (80 עמודים) ISBN 978-1892005168
  • (2005) רוחניות מעשית:  הבסיס הרוחני של תקשורת לא אלימה (32 עמודים) ISBN 978-1892005144
  • (2005) דבר שלום בעולם של סכסוך: הדבר הבא שתאמר ישנה את עולמך (240 עמודים) Encinitas, CA:. PuddleDancer עיתונות. ISBN 1-892005-17-4
  • (2005) המשמעות המפתיעה של כעס:  מעבר לניהול כעסים:. מציאת המתנה (48 עמודים) ISBN 978-1892005151
  • (2004) לעבור את הכאב שבינינו :. ריפוי ופיוס ללא פשרות (48 עמודים) ISBN 978-1892005076
  • (2004) הלב של השינוי החברתי:. כיצד לעשות הבדל בעולם שלך (45 עמודים) ISBN 978-1892005106
  • (2004) לגדל ילדים בחמלה:. הורות בתקשורת לא האלימה (48 עמודים) ISBN 978-1892005090
  • (2004) ללמד ילדים בחמלה: איך תלמידים ומורים יכולים להצליח עם הבנה הדדית (41 עמודים) ISBN 978-1892005113
  • (2004) אנחנו יכולים לעבוד על זה:. פתרון קונפליקטים  בשלווה ובעוצמה (32 עמודים) ISBN 978-1892005120
  • (2003) חינוך מעשיר: NVC מסייע לבתי ספר לשפר את הביצועים, להפחית את הסכסוך ולשפר את היחסים (192 עמודים) Encinitas, CA:. PuddleDancer עיתונות. ISBN 1-892005-05-0
  • (2003) תקשורת לא אלימה: שפה לחיים (222 עמודים) מהדורה שנייה.. Encinitas, CA: PuddleDancer עיתונות. ISBN 1-892005-03-4
  • (1986) סיפורי מעשיות ורמזים לאילוף התן . חוברת. (אזל)
  • (1983) מודל לתקשורת לא אלימה (35 עמודים) פילדלפיה, פנסילבניה:. חדש אגודת מוציאים לאור. ISBN 0865710295
  • (1973) חינוך הדדי: לקראת אוטונומיה ותלות הדדית. רני שטראוב הוצאה ושות (מתוך הדפסה) ISBN 0-87562-040-X
  • (1968) פרסומי אבחון הוראה מיוחדים לילדים (מתוך הדפסה) ISBN 0-87562-013-2

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Obituary, Albuquerque Journal, February 14, 2015

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 Wolfgang Dietrich, Elicitive Conflict Transformation and the Transrational Shift in Peace Politics, New York: Palgrave Macmillan, 2013, p. 76, on Google Books.
  2. ^ The Language of Nonviolence: interview with Sarah van Gelder, Yes!, Jun 30, 1998.
  3. ^ Rosenberg, Marshall B. (1983). A Model for Nonviolent Communication. Philadelphia, PA: New Society Publishers. ISBN 0865710295.