קארל רוג'רס

קארל רוג'רס
Carl Ransom Rogers

קארל רוג'רס
לידה	8 בינואר 1902 אואק פארק, ארצות הברית
פטירה	4 בפברואר 1987 (בגיל 85) לה חויה, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
ענף מדעי	פסיכולוגיה, פסיכותרפיה
השכלה	אוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון טיצ'רס קולג' סמינר האיחוד התיאולוגי
תפקיד	נשיא האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה (1947–1947)
ילדים	Natalie Rogers
פרסים והוקרה	הומניסט השנה (1964) עמית האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים פרס האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה לתרומות מדעיות נכבדות לפסיכולוגיה (1962)
www.nrogers.com/index.html

קארל רנסום רוג'רס (באנגלית: Carl Rogers;‏ 8 בינואר 1902 – 4 בפברואר 1987) היה פסיכולוג אמריקאי, מאבות הזרם ההומניסטי בפסיכולוגיה, ואבי שיטת הטיפול הממוקד במטופל (Client-Centered Therapy).

ביוגרפיה

קארל רוג'רס נולד ב־8 בינואר 1902 באוק פארק, אילינוי, פרבר של שיקגו, כילד הרביעי מבין שישה ילדים. אביו היה מהנדס אזרחי ואמו הייתה עקרת בית ונוצרייה אדוקה. כאשר קארל היה בן 12, עברה משפחתו לחווה כ־30 מייל מערבית לשיקגו, ושם עברו עליו שנות נעוריו. תחת חינוך נוקשה, קרל הפך לאדם מבודד למדי, עצמאי ובעל משמעת עצמית גבוהה.

רוג'רס למד באוניברסיטת ויסקונסין, אך התעניינותו בפסיכולוגיה ובפסיכיאטריה החלה כאשר היה סטודנט בסמינר תאולוגי בעיר ניו-יורק. לאחר שנתיים עזב את הסמינר והשלים תואר מוסמך (1928) ודוקטורט (1931) באוניברסיטת קולומביה. בשנים 1935 עד 1940 רוג'רס הרצה באוניברסיטת רוצ'סטר וכתב את הספר “הטיפול הקליני בילד הבעייתי” (1939), שהתבסס על ניסיונו בעבודה עם ילדים במצוקה. בשנת 1940 הוא התמנה לפרופסור לפסיכולוגיה קלינית באוניברסיטת אוהיו סטייט, שם כתב את “ייעוץ ופסיכותרפיה” (1942). בספר זה הציע רוג'רס כי מטופלים, באמצעות יצירת קשר עם מטפל מבין ומקבל, יכולים לפתור קשיים ולרכוש תובנות כדי לבנות מחדש את חייהם.

בשנת 1945 רוג'רס עבר לאוניברסיטת שיקגו. במהלך תקופתו בשיקגו, הוא החל להתעניין בחקר היעילות של שיטות שונות של פסיכותרפיה. רוג'רס ניתח תמלילים ממאות מפגשי טיפול והעביר למטופלים מבחנים פסיכומטריים לפני ואחרי קבלת טיפול, כדי לקבוע את יעילות הטיפול. הוא פיתח סטנדרטים אתיים חדשים לפסיכותרפיה שהדגישו את האוטונומיה של המטופל ואת סודיותו. הקלטת מפגש דרשה את הסכמת המטופל, ומטפלים לא יכלו לשתף מידע על מטופל עם גורמים חיצוניים מעבר לאישור שהמטופל נמצא בטיפול. הוא פרסם את ממצאיו מניסויים אלה בספרים Client-Centered Therapy (1951) ו-(Psychotherapy and Personality Change (1954. בשנת 1947 רוג'רס נבחר לכהן כנשיא אגודת הפסיכולוגים האמריקאית (APAׂׂ).

בשנים 1957 - 1963 רוג'רס לימד פסיכולוגיה באוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון. בשנת 1961 פרסם את אחד מספריו הידועים ביותר "להיות אדם" (On Becoming a Person). בשנת 1963 רוג'רס עבר ללה חויה (La Jolla) בקליפורניה, שם סייע בהקמת "המרכז לחקר האדם" (Center for Studies of the Person) והיה לעמית מחקר במרכז זה.

בשנות ה־70 וה־80 הקדיש רוג'רס את זמנו ליישום עקרונות הומניסטיים במסגרות בינלאומיות, במטרה לסייע בפתרון של סכסוכים חברתיים-לאומיים. הוא נסע לצפון אירלנד, דרום אפריקה, ברזיל וברית המועצות והנחה סדנאות בנושאי תקשורת ויצירתיות. יחד עם בתו נטלי רוג'רס ופסיכולוגים נוספים, הוא פיתח סדרה של תוכניות הכשרה "סדנאות הגישה הממוקדת באדם” (Person-Centered Approach Workshops), שהתמקדו בתקשורת בין־תרבותית, צמיחה אישית, העצמה עצמית ולמידה לשם שינוי חברתי. קרל רוג'רס נפטר ב-4 בפברואר 1987 בגיל 85.

תורתו

משנתו של קארל רוג'רס נשענת על התפיסה הפנומנולוגית, המציבה במרכז את עולמו הפנימי של הפרט ואת האופן הייחודי שבו הוא חווה את המציאות. בשונה מהגישה הפסיכואנליטית, רוג'רס מחזיק בהשקפה אופטימית הרואה באדם ישות חיובית ובריאה מיסודה. על פי גישה זו, פעולותיו של האדם אינן תוצר של חוויות עבר מעצבות, אלא נגזרות מהפרשנות הסובייקטיבית שהוא מעניק למתרחש בחייו בהווה. בלב התיאוריה עומד "הדחף למימוש עצמי" – מניע מולד ומרכזי המניע את ההתנהגות האנושית כולה. רוג'רס גרס כי שאיפה זו למיצוי הפוטנציאל האישי היא הכוח המאחד שמאחורי כלל הצרכים הפיזיים והנפשיים של האדם, והיא זו שדוחפת אותו לצמיחה ולהתפתחות מרבית. עקרון נוסף בגישה ההומניסטית פנומנולוגית של רוג'רס היא התפיסה ההוליסטית - התייחסות לאדם השלם. לפי תפיסה זו, האדם הוא ישות אחת, ולא ניתן להבין את האישיות שלו באמצעות ניתוח חלקים של התנהגותו. בניתוח אישיות יש להתייחס לחוויה השלמה ולפירוש הסובייקטיבי שלה.

מושג העצמי

המושג העיקרי בתיאוריית האישות של רוגרס הוא העצמי (self). העצמי, או מושג העצמי, מורכב מכל הרעיונות, התפיסות, והערכים שמאפיינים "אני", "אותי" או "לי" וכולל את המודעות של "מה אני" ו"מה אני יכול לעשות". מושג העצמי משפיע על תפיסת העולם של הפרט ועל התנהגותו. האדם מעריך כל התנסות ביחס למושג העצמי שלו. אנשים רוצים להתנהג באופן העולה בקנה אחד עם הדימוי העצמי שלהם. התנסויות, חוויות ורגשות אשר אינם עולים בקנה אחד עם העצמי, מאיימים על התודעה, ויתכן שלא יכנסו לתודעה. לדעת רוג'רס, הפער בין מה שמותר לבין תחושת העצמי עלול להוביל להדחקה. ככל שעולה מספר תחומי ההתנסות שהאדם מתכחש להם, משום שאינם עקביים עם מושג העצמי שלו, כך מתרחב הפער בין העצמי למציאות וגדל הסיכון להסתגלות לקויה. העצמי השני בתאוריה של רוג'רס הוא העצמי האידאלי (ideal self), שהוא התפיסות של סוג האדם שהיינו רוצים להיות. ככל שהעצמי האידאלי קרוב יותר לעצמי האמיתי, כך עולה תחושת הסיפוק והמימוש. פער גדול בין העצמי האידאלי לעצמי האמיתי גורם לאומללות וחוסר סיפוק.

לפי רוג'רס, העצמי של האדם מעוצב דרך האינטראקציות שלו עם האחרים, המשמעותיים לו, ועם התגובות שלהם. כל אדם, ובמיוחד ילדים זקוקים להערכה חיובית, לאהבה, לחיזוקים וקבלה. ילדים, הזוכים להערכות חיוביות, אהבה וחיזוקים רק כאשר הם ממלאים את ציפיות הוריהם והסביבה (הערכה חיובית מותנת), מתרחקים מן העצמי האמיתי שלהם, ואינם פנויים לממש את כישוריהם. לעומת זאת, הורים וסביבה המעניקה לילדים הערכה חיובית, חיזוקים ואהבה ללא כל תנאי (הערכה חיובית בלתי מותנת) תאפשר להם למצות את כישוריהם ולהגיע להגשמה עצמית.

טיפול

אמונתו של קרל רוג'רס בחשיבות המימוש העצמי מהווה את הבסיס לשיטתו הטיפולית - תרפיה המרוכזת באדם (Person-centered therapy). שיטה זו מניחה, שלכל פרט יש (בנסיבות הנאותות) את ההנעה והיכולת להשתנות, וכי הפרט הוא האדם המוסמך ביותר להחליט על הכיוון שבו צריך שינוי כזה להיעשות. תפקיד המטפל הוא לפעול כתיבת תהודה בזמן שהפרט חוקר ומנתח את בעיותיו. בשיטה זו, תפקידו העיקרי של המטפל הוא לתת למטופל להוביל, להגיב לדבריו באמפתיה ולאפשר לו חוויה של הערכה חיובית בלתי מותנית.

חינוך המרוכז באדם

במקביל לעבודתו בפסיכולוגיה, לרוג'רס נודעה חשיבות בתחום המחשבה החינוכית. את עיקרי הדברים ניתן למצוא בספרו "חופש ללמוד" (Freedom to learn), המבוסס על מאמרים והרצאות שנשא רוג'רס בשנות השישים, ומבטא שילוב של חשיבה חינוכית פילוסופית עם גישתו הפסיכולוגית, הממוקדת בפרט. הגישה החינוכית שהציע רוג'רס היא חינוך המרוכז באדם. גישה זו מדגישה את הכנות ביחסים בין מורים לתלמידים אשר מושגת באמצעות אמינות ופתיחות וכיבוד רצונותיהם של התלמידים. חלק גדול מתהליכי ההוראה נקבעים בשיתוף פעולה בין המורים לתלמידים והדגשת אחריותם של התלמידים לתהליך הלמידה. השיעורים מבוססים על השתתפות פעילה של התלמידים בשיחות ובדיונים. המורים מנחים את תהליכי הלמידה ומפנים את התלמידים אל המקורות המתאימים.

לקריאה נוספת

• רוג'רס, קארל. חופש ללמוד. עברית: יונה שטרנברג, ספרית פועלים, 1973
• "חתירה אל העצמי (הפסיכותרפיה ההומניסטית של קרל רוג'רס)", ארנון לויתן, ד"ר, הוצאת אדוואנס 2016

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של קארל רוג'רס
• מבוא לפסיכולוגיה של קארל רוג'רס באתר טקסטולוגיה.
• ביוגרפיה והתאוריה של קארל רוג'רס (באנגלית)
• ביוגרפיה של קארל רוג'רס, באתר אנציקלופדית בריטניקה (באנגלית)
• קרל רנסום רוג'רס (1902-1987), דף שער בספרייה הלאומית