מרתף השואה
מרתף השואה הוא המוזיאון הראשון בנושא השואה שהוקם בישראל. המוזיאון שוכן על הר ציון בירושלים, והוא מכוון בעיקר עבור המגזר החרדי.
האתר הוקם ב-1948 על ידי משרד הדתות ביוזמת הרב ד"ר שמואל זנוויל כהנא, מנכ"ל המשרד, שהיה אז "הממונה" על הר ציון. המטרה המקורית הייתה להקים אתר זיכרון שיהווה קבורה סמלית לקהילות שנכחדו, לימים הוא הפך גם למוזיאון. המיקום על הר ציון נבחר בהשראת פסוק יז' מספר עובדיה: ”וּבְהַר צִיּוֹן תִּהְיֶה פְלֵיטָה, וְהָיָה קֹדֶשׁ”. המוזיאון מופעל כיום בידי ישיבת התפוצות, ישיבה חרדית לבני חו"ל, הפועלת בקרבת מקום.
המוזיאון כולל חצר גדולה וכעשרה חדרי תצוגה. קירות החצר ומספר חדרים ומעברים מכוסים בלוחות זיכרון עבור יותר מאלפיים הקהילות היהודיות שנכחדו בשואה. במוזיאון עצמו מפוזרים מוצגים הממוספרים על פי האלף בית העברי. רבים מהמוצגים עוסקים באלמנטים דתיים כגון ספר תורה מוכתם בדם מוואנגרוב פולין, השוכב בקבר שקוף בכניסה, או סידור בכתב יד שנכתב על פי זיכרונו של יהודי שנאסר במחנה הריכוז בוכנוולד. תצוגות נוספות כוללות תיקים, סוליות נעלים, תוף וארנקים העשויים מקלף של ספרי תורה, מדים של אסיר מאושוויץ וכן מעיל קצר שנתפר גם הוא מגזרי קלף עבור קצין נאצי.
במוזיאון ישנם מצבות ואנדרטאות זיכרון רבות, כגון, מצבה לזכר הטלאי הצהוב, שלושה חדרים מלאים בלוחיות יארצאייט, מצבת שיש לזכר בית הכנסת ההרוס של קהילת סוכובוליה ודגם סמלי של כבשני השריפה. על קיר זיכרון אחד מופיעים משפטים שאמרו נרצחים לפני מותם: קדיש, תפילת אל מלא רחמים ומשפטים דתיים אחרים. ליד מרפסת המרתף עומדת "אנדרטת האפר והסבון" המרוכבת ממיכלי אפר וחתיכות של סבון "ריף" גרמני. על פי ההסבר המקומי, מדובר באפר מהמשרפות, ובסבון משומן של יהודים.
לעומת יד ושם המציג פריטים אישיים רבים ומתאר את מהלך השואה דרך עיני הפרט הבודד, מרתף השואה מתמקד בחורבן הקהילות ובזיכרון הקולקטיבי הדתי. הבדל נוסף הוא חסרונה של התנועה הציונית והקמת מדינת ישראל לאחר השואה. יש לתלות זאת כנראה באופיו החרדי של המוזיאון, אך אולי גם בהפרדה שרבים מבקשים ליצור בין השואה ובין הקמת המדינה - עניינים הקשורים זה בזה, אך לאו דווקא תלויים זה בזה.
קישורים חיצוניים
- על מרתף השואה באתר המוקדש ליצירתו של ש"ז כהנא
- יד-ושם מודל 48, רשימה של יונתן אמיר על מרתף השואה