מרתף השואה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מרתף השואה
Entrance to Chamber of the Holocaust.jpg
מידע
סוג היסטוריה
תאריך פתיחה רשמי 1948 עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום ירושלים, ישראל
מייסדים המשרד לשירותי דת עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 31°46′17″N 35°13′46″E / 31.771352777778°N 35.229502777778°E / 31.771352777778; 35.229502777778
www.martefhashoah.org.il
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מרתף השואה כפי שצולם בשנות ה-60

מרתף השואה הוא המוזיאון הראשון בנושא השואה שהוקם בישראל. המוזיאון שוכן על הר ציון בירושלים, מתחת למבנה ישיבת התפוצות מול קבר דוד המלך.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האתר הוקם ב-1948 על ידי משרד הדתות ביוזמת הרב ד"ר שמואל זנוויל כהנא, מנכ"ל המשרד, שהיה אז "הממונה" על הר ציון. מטרתו המקורית הייתה להקים אתר זיכרון שיהווה קבורה סמלית לקהילות שנכחדו, על מנת שניצולי השואה יקיימו בו טקסי זיכרון לקהילותיהם, לימים האתר הפך גם למוזיאון.

המיקום על הר ציון נבחר בהשראת פסוק מספר עובדיה: "וּבְהַר צִיּוֹן תִּהְיֶה פְלֵיטָה, וְהָיָה קֹדֶשׁ" (א', יז). ובשל העובדה כי באותם ימים הר ציון היה נקודת הציון הקרובה ביותר אל מקום בית המקדש בהר הבית שהיה תחת שלטון ירדני, והיווה כעין תחליף למקומות הקדושים שבעיר העתיקה, עד לשחרורה של ירושלים.

על המוזיאון[עריכת קוד מקור | עריכה]

המוזיאון כולל חצר גדולה וכשבעה חדרי תצוגה. קירות החצר ומספר חדרים ומעברים מכוסים בלוחות זיכרון עבור יותר מאלפיים הקהילות היהודיות שנכחדו בשואה. במשך עשרות שנים נהגו ניצולי הקהילות השונות להתאסף בימי זיכרון ייעודיים ולקיים טקסי אזכרה לזכר יקיריהם.

במוזיאון עצמו מוצגים הממוספרים על פי האלף-בית העברי. רבים מהמוצגים עוסקים בגבורת הרוח היהודית באמצעות אלמנטים דתיים כגון ספר תורה מוכתם בדם מפרושקוב שבפולין, השוכב בקבר שקוף בכניסה, או סידור בכתב יד שנכתב על פי זיכרונו של יהודי שנאסר במחנה הריכוז בוכנוולד. תצוגות נוספות כוללות תיקים, סוליות נעלים, תוף וארנקים העשויים מקלף של ספרי תורה, מדים של אסיר מאושוויץ. תפילין זעירות שהוברחו אל תוך המחנות, ושופר קטן שהוברח גם הוא לתפילת הימים הנוראים במחנות.

כמו כן מציג המוזיאון מוצג יחיד מסוגו מעיל קצר מגווילי ספר תורה שנתפר עבור קצין נאצי.

אנדרטאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במוזיאון ישנן מצבות ואנדרטאות זיכרון רבות, כגון, מצבה לזכר הטלאי הצהוב, אנדרטת הדמעות בחצר המוזיאון לזכר למעלה ממיליון ילדים שנרצחו בשואה. אנדרטה לזכר מורדי גטו ורשה, מצבת שיש לזכר בית הכנסת ההרוס של קהילת סוכובוליה. אנדרטה לזכר יהודי איטליה. ועוד.

בנוסף להן, באופן ייחודי הונצחו במוזיאון על גבי מצבות זיכרון קהילות לוב וקרינקה וכן קהילת עדן אקט המסמל הזדהות משותפת עם רדיפות היהודים מחוץ לאירופה. כמו כן מוצגים במוזיאון ספרי תורה שהוברחו מן הכיבוש הנאצי בתוניס.

בחצר המוזיאון החיצונית ישנו קיר הנצחה המוקדש לחסידי אומות העולם, כיום מונצחים בו אוסקר שינדלר שקברו שוכן בקרבת מקום, והקונסול היפני צ'יאונה סוגיהארה שהציל אלפים בקובנא.

אנדרטת האפר והסבון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחלל הפנימי מוצב ארון זכוכית ובו 30 כדי אפר שהובאו בשנת 1949 על ידי שמעון ויזנטל וניצולי שואה אחרים ממחנות באוסטריה. קבורת אפר יהודי אוסטריה במרתף השואה נחשבת לטקס הראשון שהתקיים בישראל לזכר נספי השואה. על קיר זיכרון ממול לארון מופיעים תפילת אל מלא רחמים ומשפטי תפילה אחרים. בחלל הזה נמצא גם דגם קטן ומזעזע של הקרימטוריום ממחנות ההשמדה.

בארונות תצוגה קטנים למרגלות ארון האפר, מוצגים חתיכות של סבון "ריף" גרמני, שנטען לגביו כי הוא סבון משומן של יהודים. המוזיאון הוא היחיד בעולם שבו מוצגים סבונים שעליהם הכיתוב RIF, ולדעת ניצולי שואה רבים מדובר היה בסבון שנוצר משומן שנלקח מיהודים. עם זאת היסטוריונים סבורים שאין בסיס לטענה זו. זו אחת מן הסיבות לסירוב יד ושם לשתף פעולה עם המקום[1].

ייחודיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעומת יד ושם, המציג פריטים אישיים רבים ומתאר את מהלך השואה דרך עיני הפרט הבודד, מרתף השואה מתמקד בחורבן הקהילות בזיכרון הקולקטיבי הדתי ובדרך האישית בה בחרו ניצולי השואה להנציח את משפחותיהם וקהילותיהם. אופי ההנצחה המקורי שנוצר על ידי ניצולי השואה בעת הקמת האתר, תרם ליצירת הנצחה בעלת מוטיבים יהודיים מסורתיים כגון אמירת קדיש וקריאת משניות ותהילים. וכתיבת שמות הנספים על מגילות קלף ייעודיות, בנוסף בהנצחה במוזיאון אין נוכחותה של התנועה הציונית משמעותית ביותר. הנרטיב המתואר במוזיאון מתמקד במאמצי הנאצים להשמדת היהודים והמוסר הייחודי להם המגולם בתורת ישראל, והעובדה כי היהודים עסקו בקיום מצוות בתוך המחנות מוכיחה כי הנאצים לא הצליחו לשבור את רוחם.

המוזיאון משמר בצורה משמעותית את המראה והאווירה הקודרת המאפיינת אותו מעת הקמתו, ומלבד שיפוצים ושינויים קלים, אין כל שינוי במבנהו המקורי.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מרתף השואה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תאגיד השיגור הישראלי, ירושלמים | מרתף השואה, באתר יוטיוב, ‏28 בינואר 2017