משה אלמגור טיקוצקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
משה אלמגור טיקוצקי
אלמגור משה תמונה.jpeg
לידה 11 במרץ 1951 (בן 71)
רמת גן
ענף מדעי פסיכולוגיה
מקום מגורים חיפה
עיסוק פסיכולוג קליני
בת זוג עמליה השלס (1973-1987)
נילי גור ז"ל (1988–2007)
אורנה גבע אלמגור (2011–הווה)

משה אלמגור טיקוצקי (נולד ב-11 במרץ 1951) הוא פסיכולוג ישראלי, פרופסור אמריטוס בבית הספר למדעי הפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משה אלמגור טיקוצקי נולד ברמת גן, והתחנך בתיכון בליך. שירת בחיל הנדסה כלוחם וכקצין. באוקטובר 1971, במהלך שירותו הסדיר, נפצע ואיבד את רגלו ושמיעתו ונאלץ לעבור תהליך שיקום ממושך. לאורך השנים שירת במילואים בתפקיד מפקד פלוגת רפואה פיקודית של פיקוד מרכז עד שנת 2000, עת נפצע שנית בגבו ונאלץ לפרוש משירות. בשנת 1973 נישא לעמליה השלס, בת זוגו משנות התיכון. להם שני ילדים טלי ואורן וחמישה נכדים. מאוחר יותר התגרש ולאחר מכן נישא לנילי גור. היא הביאה לנישואין ארבעה ילדים: אורן, רותם, אלון ותמר. מילדים אלו יש 11 נכדים. הוא התגורר איתה בחיפה במשך 18 שנים, עד פטירתה ב-2007. מאז 2011 נשוי לאורנה גבע-אלמגור והם חיים יחד בנשר. אורנה הביאה שני ילדים לנישואין: אילת ויאיר. מילדים אלו יש ארבעה נכדים.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

את לימודיו לתואר ראשון בסוציולוגיה, אנתרופולוגיה ופסיכולוגיה סיים באוניברסיטת תל אביב בשנת 1975, משם עבר לאוניברסיטת בר-אילן ללמוד תואר השני בפסיכולוגיה שיקומית.[1] בתקופה זו היה שותף להקמתה של היחידה לשיקום בגבעתיים אשר טיפלה בפגועי ראש. בשנת 1978 עבר לארצות הברית, לאוניברסיטת מינסוטה, לעשות את התואר השלישי בפסיכולוגיה קלינית. שם כתב את עבודת הדוקטורט שלו תחת הנחייתו של פרופ' אאוקה טלגן (אנ').

בסיום לימודיו הצטרף לסגל החוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה. הקים את המעבדה להערכת האישיות, אשר עסקה בין השאר בפיתוח הגרסאות הישראלית של שאלון האישיות הרב שלבי של מינסוטה MMPI.[2]. בשנות ה-80, הקים יחד עם ד"ר אלי זומר ופרופ' שלמה ברזניץ, את מרכז מ.י.ט.ל. בשנת 1992 הקים יחד עם ד"ר רות לירון ועם אשתו, נילי גור, את מרכז "מפנה" בחיפה לטיפול אינדיבידואלי, זוגי ומשפחתי[3].

במהלך השנים לימד אלמגור טיקוצקי גם באוניברסיטת מינסוטה (אנ'), ישיבה יוניברסיטי בניו יורק ובמשך למעלה מ-20 שנה באוניברסיטת המדינה של קנט (אנ') באוהיו, ארצות הברית. פרופ' אלמגור-טיקוצקי היה חבר במועצת הפסיכולוגים ושימש כיו"ר האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי.

במהלך השנים 2010–2011 השתתף בסדרה דוקומנטרית "בטבעת זו" של גלית גוטמן על חיי הנישואין, ובשנת 2012 השתתף בסדרת הדוקומנטרית על יחסי אחים - "אחים לכל החיים". בשנת 2021 השתתף כמדריך של היועצת הזוגית בסדרה הדוקומנטרית "טיפול זוגי".

הגישה הטיפולית[עריכת קוד מקור | עריכה]

גישתו הטיפולית של אלמגור-טיקוצקי היא גישה ממוקדת פתרון וקצרת מועד. הגישה מבוססת על שלושה עקרונות. העיקרון הראשון מבוסס על כך שהאדם הוא חלק ממערכת (משפחה, עבודה,  חברתית) ושאין להבין את התנהגותו ללא התייחסות להקשר המערכתי שלה. העקרון השני הוא שההתנהגות שלנו היא התנהגות פונקציונלית, להתנהגות יש תמיד מטרה ונועדה להביא לסיפוק צרכיו הבסיסיים: לסדר, ביטחון, שייכות, וזהות. את המטרה ניתן להבין בהקשר המערכתי. העקרון השלישי- האלמנט הדיאלקטי, בכל ההתנהגות יש את ההפך שלה. אי אפשר להבין תלות ללא עצמאות ולהפך. בכל תלות יש גם עצמאות ולהפך. התנהגותו של האדם מורכבת ורבת-משמעות; לעיתים קרובות מה שאנו מתכוונים אליו בא לידי ביטוי בצורה הפוכה: ריב שנתפס כהתנהגות שלילית עשוי לבטא דווקא צורך בקרבה; התנהגות שנראית בעייתית, ואפילו מוגדרת כפתולוגית, מהווה לא אחת ניסיון לפתור בעיה מאיימת יותר. באמצעות הבנת הפונקציה של ההתנהגות אנו יכולים לעזור לאדם להבין את מטרת התנהגותו ואת הבעיה שאותה הוא מנסה לפתור. בגישה זו מוחזרת לאדם שליטה על חייו ואת זכותו לעשות בחירות מושכלות המתאימות לחיים שבהם הוא רוצה. הגישה מאפשרת לאדם לראות במשבר הזדמנות לשינוי, גדילה, התפתחות והעצמה אישית.

פסיכולוגיה משפטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרופסור אלמגור-טיקוצקי תרם רבות להחדרת השימוש האתי והמקצועי במבחנים פסיכולוגיים לצרכים משפטיים. כתיבתו צוטטה בבתי המשפט השונים, כולל בית המשפט העליון. אלמגור-טיקוצקי השתתף בכתיבת הקווים המנחים לכתיבת חוות דעת פסיכולוגית של מומחה לבית המשפט[4]. כמו כן לימד קורסים בפסיכולוגיה משפטית הן בחוג לפסיכולוגיה והן בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת חיפה.

תיאוריות אישיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחום עניין מרכזי נוסף הוא תיאוריות והערכת האישיות. אלמגור-טיקוצקי תרגם והתאים לשימוש בישראל לא רק את הגרסאות השונות של שאלון ה-MMPI, אלא גם את השאלון האישיות של טלגן (DPQ) שאלון אישיות ממדי. מחקריו על מצב הרוח, היו בין הראשונים שעסקו במקומו המרכזי של מימד המצוקה בהערכת מצבו הנפשי של האדם, ועמדו על השינויים המחזוריים במצב הרוח אצל נשים והשפעת ימי השבוע על השינויים במצב הרוח.

כמו כן פיתח אלמגור טיקוצקי את גישתו לתאוריית האישיות. גישה זו משתייכת לזרם תיאוריות התכונה ונקראת DHOT (ארגון דינמי היררכי של התכונות). התכונה היא מוגדרת כנטייה להתנהגות, חשיבה והרגשה. יש לה בסיס ביולוגי והיא מושפעת מהסביבה. לכל אדם יש את כל התכונות וההבדלים הבין-אישיים הם ברמת התכונה. התכונות מאורגנות בשבעה ממדים עצמאיים עיקריים שהם יציבים מעבר לזמן ולסיטואציה. ארגון התכונות והממדים הוא היררכי כאשר דומיננטית התכונה תלויה במידת הרלוונטיות שלה לסיטואציה הספציפית. כאשר הסיטואציה קוראת לתוקפנות תהייה תכונה זו דומיננטית באותה הסיטואציה כאשר תכונות כמו נדיבות וחברותיות תהיינה ברמה נמוכה[5].

פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אלמגור, מ', וגוטר, ל' (2001). "שימוש משפטי במבחן להערכת אישיות". רפואה ומשפט, ספר היובל, עמ' 341–347.
  • אלמגור, מ' (2002). "הגנת אי-שפיות: תפקידו של הפסיכולוג הקליני במשפט פלילי, רפואה ומשפט, 27, עמ' 171–178.
  • אלמגור, מ' (2008). "כללים לכתיבת חוות דעת מומחה בפסיכולוגיה". בתוך יגיל, ד', כרמי, א', זכי, מ' ולבני, ע' (עורכים). סוגיות בפסיכולוגיה, משפט ואתיקה בישראל: אבחון, טיפול ושיפוט. תל אביב: הוצאת פרובוק.
  • אלמגור, מ' (2017). "הערכה פסיכולוגית בשירות בית המשפט". רפואה ומשפט, 49–66.

ספרים:

  • אלמגור טיקוצקי, מ' (2021). הבעיה היא הפתרון: טיפול ביחיד, בזוג ובמשפחה בגישה פונקציונלית-דיאלקטית-מערכתית. תל אביב: רסליג.
  • אלמגור טיקוצקי, מ. (2018). מדריך העברי MMPI-2-RF - ירושלים, הוצאת סייקטק.
  • אלמגור, מ' (2006). מדריך MMPI-2 העברי:הערכה של פסיכופתולוגיה ואישיות. ירושלים: סייקטק.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קורות חיים
  2. ^ אלמגור, מ., MMPI2 העברי: הערכה של פסיכופתולוגיה ואישיות, ירושלים: סייקטק, 2005
  3. ^ בלוגטיפול - שיחה עם פרופ' אלמגור
  4. ^ יו"ר מועצת הפסיכולוגים, קוים מנחים ויישומיים לכתיבת חוות דעת פסיכולוגית של מומחה לבית משפט, באתר פסיכולוגיה עברית, ‏אוקטובר 2017
  5. ^ Almagor, M., Tellegen, A., & Waller, N. G., The Big Seven model: A crosscultural replication and further exploration of the basic dimensions of natural language trait descriptors, Journal of Personality and Social Psychology 69 (2), 1995, עמ' 300