אלי זומר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אלי זומר
Eli Somer.jpeg
לידה 1951 (בן 67 בערך)
חיפה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי פסיכולוגיה
ארצות מגורים ישראל ישראלישראל
מקום לימודים אוניברסיטת חיפה עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת חיפה עריכת הנתון בוויקינתונים
תרומות עיקריות
מחקרים בתחומי פסיכולוגיה קלינית, טראומה נפשית ודיסוציאציה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אלי (אליעזר) זומר (נולד ב-1951) הוא פרופסור מן-המניין מומחה לפסיכולוגיה קלינית בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה.[1] בין השנים 20092011 היה זומר נשיאה של החברה האירופית לטראומה ודיסוציאציה (European Society for Trauma and Dissociation - ESTD),[2] ובין השנים 20052006 כיהן כנשיא החברה הבינלאומית לחקר טראומה ודיסוציאציה.(אנ')[3] זומר הוא היועץ המדעי והמייסד של ט.ד.י - טראומה ודיסוציאציה ישראל,[4] והוא חבר בוועד המייעץ הבינלאומי של הקואליציה היהודית נגד התעללות ותקיפה מינית (Jewish Coalition Against Sexual Abuse/Assault).[5]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלי זומר נולד בחיפה להורים ניצולי שואה. בשנת 1969 השלים את לימודי התיכון בגימנסיה העברית רחביה בירושלים. הוא שירת בצה"ל כאיש צוות טנק בתעלת סואץ בזמן מלחמת ההתשה, ובמלחמת יום הכיפורים לחם כמפקד טנק מגח בשני עברי התעלה, בחטיבה 421 של אוגדה 143, תחת פיקודו של אריאל שרון.

סיים תואר ראשון בפסיכולוגיה, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת חיפה ב-1976, וב-1980 סיים שם את לימודי המוסמך בפסיכולוגיה קלינית. השלים לימודי דוקטורט בפסיכולוגיה ייעוצית באוניברסיטת פלורידה בארצות הברית (1984). את הדוקטורט עשה תחת הדרכתה של פרופסור קרולין טאקר[6] בנושא: "הסתגלות לחיי הנישואין ורמת המעורבות הפעילה בחיים כגורמים בשיתוף הפעולה עם הדיאטה הרפואית בקרב חולי המו-דיאליזה כרוניים". זומר עבר הכשרת פוסט-דוקטורט בפסיכולוגיה רפואית במרכז השיקומי של מחוז מילווקי בארצות הברית, והיה באותה עת תחת הדרכתה של פרופ' אריקה פרום[7] בפסיכולוגיה רפואית, היפנוזה אנליטית ודיסוציאציה.

הוסמך בישראל כמומחה בפסיכולוגיה קלינית בשנת 1986, וב-1990 הוסמך כמדריך בפסיכולוגיה קלינית.[8] ב-1987 הקים יחד עם פרופ' שלמה ברזניץ את מ.י.ט.ל. – המכון הישראלי לטיפול ומחקר בלחץ פסיכולוגי. באותה שנה הצטרף כעמית מחקר במרכז לחקר לחץ פסיכולוגי ע״ש ר"ד וולף‬ באוניברסיטת חיפה, וב-1990 הצטרף לסגל בית הספר לעבודה סוציאלית.
בין השנים 19872007 היה מנהלו הקליני של מ.י.ט.ל., אחראי על ההדרכה בפסיכולוגיה קלינית והכשרת המתמחים במכון. בשנת 2002 הצטרף לוועד המנהל של ה-ISSTD כדירקטור לעניינים בינלאומיים ובשנת 2005 נבחר להיות הנשיא הלא-צפון אמריקאי הראשון של הארגון. בשנת 2005 היה בין האבות המייסדים של ה-ESTD ונבחר להיות הנשיא השני של הארגון ב-2009. בשנת 2006 ייסד את עמותת ט.ד.י - טראומה ודיסוציאציה ישראל, ומאז משמש יועץ מדעי של הארגון.

זומר הוא פסיכולוג קליני מומחה-מדריך, מטפל התנהגותי-קוגניטיבי מומחה-מדריך, ומורשה משרד הבריאות לעיסוק ומחקר בהיפנוזה. הוא פרסם למעלה ממאה מאמרים מדעיים ופרקי ספרים, ושני ספרים בנושאים של טראומה נפשית, דיסוציאציה והפרעות דיסוציאטיביות. הוא טבע את המונח "Maladaptive Daydreaming" - חלימה בהקיץ מופרזת (בלתי אדפטיבית), והוא ממשיך לעסוק במחקר מדעי בנושא זה. הוא משמש כפרופ' מן המניין באוניברסיטת חיפה. זומר הוא בעל מרפאה המעניקה שירותים בתחומי הייעוץ הפסיכולוגי והפסיכותרפיה.

אלי זומר הוא חלוץ המומחים בארץ בתחום ההפרעות הדיסוציאטיביות, ובשנת 1989 כתב את המאמר המדעי הראשון בתחום זה בישראל.[9] מאז הוא מעורב במחקר, בהכשרה ובהוראה בנושא, כולל ייעוץ לגורמים משפט בנושאים הקשורים לטראומה ודיסוציאציה. בין היתר, ייעץ זומר בהליכי החקיקה להארכת תקופת ההתיישנות על עבירות מין בקטינים,[10] לאיסור קשרי מין בין מטפל ומטופל,[11] ועסק במחקר עבור הרשות למלחמה בסמים על הקשר בין טראומה, הפרעות דיסוציאטיביות והתמכרויות.[12]

חוות דעת והד ציבורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרופ' זומר מעניק חוות דעת כעד מומחה לבתי משפט בנוגע לאבחון הפרעות פסיכיאטריות והפעות דיסוציאטיביות מתוקף ניסיוני הקליני והמחקרי. במקרים רבים הסתמך בית המשפט על עמדתו בשל מומחיותו בתחום. בכמה מקרים עוררה עמדתו דיון ציבורי. ב-2014 הורשע אדם בפגיעה מינית בבתו על סמך חלום שחלמה בגיל 22, בהתבסס על עדותו של זומר. לאחר ההרשעה, יצאו 47 חוקרים ישראלים מתחום הפסיכולוגיה בגילוי דעת נחרץ נגד הסתמכות על דעתו של זומר בתחום והנושא עורר פולמוס לגבי ההסתמכות על זיכרונות מודחקים. [13]. בפסק דין אחר לא קיבל בית המשפט המחוזי את עדותו של זומר בנימוק כי עמדתו מסתמכת על בדיקות ללא תוקף מדעי ולא עולה בקנה אחד עם הידע המקצועי בתחום. [14] ב-2017 מתח השופט קאפח בפסק דין בבית המשפט המחוזי בתל אביב ביקורת חריפה על עדותו של זומר: "הצבעתי על פרכות וסתירות בעדותו של פרופ' זומר. התשתית העובדתית נסתרת מיניה וביה על-ידי הנאשם עצמו, והקביעות האבחנתיות עומדות בניגוד מוחלט ל-DSM, לעדויות מומחים אחרים ובכללם מומחה נוסף של ההגנה, ולמאמרים ובכלל זה של העד עצמו"[15] לזומר בלוג פעיל בו הוא מסביר על הפרעות פסיכיאטירות רבות, סוקר מחקרים עדכניים בנושא ומגיב לנושאים ציבוריים. בבלוג הוא גם התייחס בצורה נרחבת לפולמוסים, ועמדתו מהווה בסיס לדיונים מדעיים רבים בתחום.

פרסים וציונים לשבח[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרס הנשיא, אוניברסיטת פלורידה (1984)
  • היכל התהילה של הקולג' לאומנויות ומדעים חופשיים, אוניברסיטת פלורידה (1984)
  • פרס המרצה המצטיין, בית הספר לעבודה סוציאלית, הפקולטה למדעי הרווחה והבריאות, אוניברסיטת חיפה (1998, 1999, 2010, 2013, 2014)
  • נבחר על ידי עמיתיו כאחד מעשרת הפסיכולוגים הקליניים הטובים בישראל, גיליון "הכי טובים" מעריב (2004, 2008)
  • חתן פרס קורנליה ווילבור(אנ') על תרומה מצטיינת לתחום הטראומה והדיסוציאציה, החברה הבינלאומית לחקר טראומה ודיסוציאציה (2000)[16]
  • עמית כבוד של החברה הבינלאומית לחקר טראומה ודיסוציאציה (2001)
  • פרס הנשיא, החברה הבינלאומית לחקר טראומה ודיסוציאציה (2006)
  • פרס הנשיא, החברה האירופאית לטראומה ודיסוציאציה (2012)
  • פרס מפעל חיים על תרומה למחקר ולידע בטראומה ודיסוציאציה, החברה הבינלאומית לחקר טראומה ודיסוציאציה (2014)

פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • זומר, א. (1999). יחסים מקבילים: פיתוי וניצול מיני בפסיכותרפיה וייעוץ. הוצאת פפירוס.[17]
  • זומר, א. ובלייך, א. (עורכים), (2005). בריאות הנפש בצל הטרור: הניסיון הישראלי. [הוצאת רמות|[1].[18]

מאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחר מאמרים:

  • Somer, Eli, and Anat Braunstein. "Are children exposed to interparental violence being psychologically maltreated?." Aggression and Violent Behavior 4.4 (1999): 449-456.
  • Somer, Eli, and Meir Saadon. "Therapist-client sex: Clients' retrospective reports." Professional Psychology: Research and Practice 30.5 (1999): 504.
  • Somer, Eli, and Meir Saadon. "Stambali: Dissociative possession and trance in a Tunisian healing dance." Transcultural Psychiatry 37.4 (2000): 580-600.
  • Somer, Eli, and Sharona Szwarcberg. "Variables in delayed disclosure of childhood sexual abuse." American Journal of Orthopsychiatry 71.3 (2001): 332.
  • Somer, Eli, Michael Dolgin, and Meir Saadon. "Validation of the Hebrew version of the Dissociative Experiences Scale (H-DES) in Israel." Journal of Trauma & Dissociation 2.2 (2001): 53-65.
  • Somer, Eli, et al. "The stress and coping of Israeli emergency room social workers following terrorist attacks." Qualitative Health Research 14.8 (2004): 1077-1093.
  • Somer, Eli, et al. "Terrorism, distress and coping: High versus low impact regions and direct versus indirect civilian exposure." Anxiety, Stress, and Coping 18.3 (2005): 165-182.
  • Somer, Eli, et al. "Brief cognitive-behavioral phone-based intervention targeting anxiety about the threat of attack: A pilot study." Behaviour Research and Therapy 43.5 (2005): 669-679.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]