משה תורג'מן
תמונה עתיקה של רבי משה בתפילאלת | |
לידה |
1857 ה'תרי"ז תפילאלת, מרוקו |
---|---|
פטירה |
11 בינואר 1937 (בגיל 80 בערך) כ"ח בטבת ה'תרצ"ז תפילאלת, מרוקו |
כינוי | באבא סי (או: באבא סי בן יוסף) |
מקום קבורה | תפיללאלת |
מדינה | מרוקו |
תקופת הפעילות | ? – 11 בינואר 1937 |
תחומי עיסוק | ראש ישיבה |
תלמידיו | רבי ישראל אבוחצירא, רבי דוד אבוחצירא |
בת זוג | חנינה אבוחצירא |
הרב משה תורג'מן (נודע גם בכינוי באבא סִי, או באבא סִי בן יוסף) (התרי"ז - כ"ח טבת התרצ"ז) היה רב, פוסק ודיין, שימש כראש ישיבת תפילאלת, והיה למורו ורבו של באבא סאלי.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בשנת ה'תרי"ז לערך, במחוז תפילאלת שבמרוקו, לרבי יוסף תורג'מן ולאמו עזיזה[1].
גדל יחד עם אחיו רבי מכלוף, רבי דוד, רבי יחייא ורבי ישראל, ואחותו פרחה שנישאה לרבי דוד כלפון. בני המשפחה גדלו בעניות ובדחקות, אך למרות זאת אביהם שדלם להגות בתורה בכל זמן פנוי.
רבי משה נחשב למתמיד גדול בתורה ופרש מכל ענייני העולם הזה. הקפיד מאוד על שמירת עיניו ועל קדושת מחשבותיו ודבקותו בתורה[2].
כאשר הוריו חפשו להשיאו ביקש מהם שלא יתנו עיניהם ביופי, היות שהוא יכול לדור גם עם המכוערת בנשים, ובלבד שתהא צדקת ויראת שמיים. לבסוף נישא לחנינה, בתם של יוסף ופרחה אליחאני, שנחשבה לצדקת גדולה וכונתה בפי תלמידיו וצאצאיו "לָלָה חנונה"[3].
לימים התמנה לראש ישיבת תפילאלת "אביר יעקב" שנוסדה על ידי הגה"צ רבי יעקב אבוחצירא.
ידוע כי ערך במשך שש שנים יחד עם רבי אליהו הכהן ורבי דוד אבוחצירא ["באבא דו"] את תיקון "תשובת הקנה". בהמשך ימיו חלה בעיניו והתעוור[4].
רבי משה תורג'מן נפטר בכ"ח בטבת ה'תרצ"ז, ונטמן בתפילאלת.
באבא סאלי החשיבו למורו ורבו, וכינוהו "איש אלוקים". ביום פטירתו הכריז באבא סאלי על ביטול מלאכה, ישב עליו שבעה ונהג מנהגי אבלות במשך שנה.
צאצאיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]לרבי משה נולדו מאשתו חנונה ארבע בנות[1]:
- עדה (מסעודה) נישאה לרב יצחק שטרית
- עישה, נישאה לרבי יחיא אבוקראט
- רוחמה, נישאה לרבי יוסף אילוז
- שמחה, נשאה לרבי יעקב שטרית
מתלמידיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רבי ישראל אביחצירא (באבא סאלי)
- רבי דוד אבוחצירא
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 בבא סי, באתר מיי צדיק
- ^ רבי משה תורג'מן, באתר אהלי צדיקים
- ^ מאירים את העולם, ירושלים: מכון אור לישרים, ה'תשפ"א
- ^ חנוך ריגל, מעשה ניסים, ירושלים, ה'תשס"ב