יעקב אבוחצירא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יעקב אבוחצירא
أبو حصيرة
איור המבוסס על דיוקן המיוחס לרבי יעקב אבוחצירא
איור המבוסס על דיוקן המיוחס לרבי יעקב אבוחצירא
לידה 1805
ה'תקס"ו
תאפילאלת, מרוקו
פטירה 4 בינואר 1880 (בגיל 75 בערך)
כ' בטבת ה'תר"ם
דמנהור, מצרים
כינוי ה"אביר יעקב"
מקום קבורה דמנהור, מצרים
השתייכות יהדות מרוקו
רבותיו הרב מרדכי בן שאול
חיבוריו יורו משפטיך ליעקב, שערי ארוכה, בגדי השרד, דורש טוב, גנזי המלך, מחשוף הלבן, מעגלי צדק, אלף בינה, פתוחי חותם, יגל יעקב, שערי תשובה, לבונה זכה, ועוד

רבי יעקב אבוחצירא (השני, מכונה האביר יעקב; ה'תקס"ו, 1805 - כ' בטבת ה'תר"ם, 4 בינואר 1880), היה רבה של תאפילאלת שבמרוקו, מקובל, פוסק, מחבר, דרשן ופייטן, ומגדולי רבני מרוקו. נחשב לבעל מופת ולמי שזכה לגילוי אליהו. סבו של הבבא סאלי ומאבות משפחת אבוחצירא.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשנת ה'תקס"ו (1805), בתאפילאלת שבמזרח מרוקו, לרבי מסעוד, בן למשפחת אביחצירא רמת יחס (לימים תכונה "אבוחצירא"). בצעירותו למד אצל אביו תנ"ך וטעמי המקרא ולאחר מכן משנה ותלמוד.

בידי צאצאיו ישנה מסורת שכבר בגיל שש עשרה היה מלא וגדוש בפרד"ס התורה, וזכה לדברי שבח מפי רבו הרב מרדכי בן שאול, אשר חיבר שיר לכבודו. לאחר שנסמך לרבנות על ידי הרב ישועה דנינו, החל לשמש כמנהיג הקהילה בתאפילאלת, ושימש בה כרב, מנהיג ודרשן עשרות שנים.

כבר בשנות השלושים לחייו, נחשב לאחד מגדולי רבני ופוסקי דורו, ועדות למעמדו הן שאלות שנשלחו אליו מכל גדולי מרוקו בדורו, שחלקן מובאות בספרי השו"ת של חכמי זמנו[1].

בנו ותלמידו, רבי אהרן, בהקדמה לספרו "דורש טוב", מעיד שאביו היה לומד בכל לילה 18 פרקי משנה בעל פה, וחוזר ולומד בפסוקים ובגמרא, ולא ישן אלא שנת ארעי, ומתעורר וקורא תיקון חצות, ולומד ספרי קבלה עד שעלה האור, ומשם הולך לבית הכנסת לתפילת שחרית, הוא ראש העשרה, ושם היה יושב ועוסק בתורה.

בנו ותלמידו, הרב יצחק, בהקדמה לספרו "מחשוף הלבן", מעיד שאביו מעולם לא שח שיחת חולין, וכשהיה ער לא שכב בפאת המיטה ומעולם לא חטפתו שינה, וכל אכילתו ושתייתו היו במידה, במשקל ובמשורה, ורוב ימיו היו בתעניות לכפר על ישראל.

הרב שלמה חיון, תלמידו המובהק, ששהה תדיר במחיצתו, וכדבריו בהקדמה לספרו "פתוחי חותם" - "שלא זזה ידו מתוך ידו", מתאר את אורח חייו בזו הלשון: "בהבלי העולם הזה מאס, ובמעשה הצדקה פזר ונתן לאביונים ולחכמים עמלי תורה".

רבי יעקב נהג להתבודד בלימודו שרובו היה בתורת הקבלה. נודע בגינוני קדושה, והתפרסם כבעל מופת ונס בערי המערב, במצרים, ובארץ ישראל. סופר שזכה ונגלה אליו אליהו הנביא. רבים היו באים אליו ממקומות שונים להתברך מפיו, והוא היה נערץ גם על ההמון המוסלמי בארצו ונכבדיו, והשתמש במעמדו לטובת היהודים. כן עסק בצרכי עדתו, בתיקון צורכי דת, שלום בית, והיה מכתת רגליו לאסוף כסף לחלקו לעניים.

מסעו לארץ ישראל ופטירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי יעקב אהב מאוד את ארץ ישראל ושאף לעלות אליה, אך בני קהילתו בתאפילאלת התנגדו, עיכבו ומנעו ממנו לעזוב אותם. הוא ניסה לעלות לארץ שש פעמים, ורק בפעם השישית, בשנת ה'תר"ם (1879), הצליח לשכנע את בני קהילתו, שבנו רבי מסעוד, יכול לשמש כרב הקהילה במקומו, והם הניחו לו לצאת לדרכו.

בדרכו לארץ ישראל עבר דרך אלג'יריה, תוניסיה, לוב ומצרים. בט"ו בטבת הוא הגיע לאלכסנדריה ושהה בה מעט, ובי"ז בטבת הגיע לעיר דמנהור הסמוכה, והתארח אצל משה סרוסי, שם חלה לפתע קשות, ונפטר בכ' בטבת ה'תר"ם (4 בינואר 1880) ונקבר בדמנהור.

יום פטירתו נקבע ליום הילולא, והמון מיהודי מצרים ומחוצה לה נהרו בו להשתטח ולהתפלל על קברו, אך ברבות השנים והתמעטות היהודים במצרים פחת מספר העולים לקברו. כיום מגיעות מפעם לפעם קבוצות יהודים מהארץ ומהתפוצות, חלקם בראשות בני משפחתו וצאצאיו, לאוהל קברו.

אחרי מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

צאצאיו המשיכו לכהן ברבנות בתאפילאלת, עד עלותם ארצה. רבים מהם שימשו ומשמשים כרבנים ואדמורי"ם במדינת ישראל, הבולט שבהם היה נכדו רבי ישראל אבוחצירא המכונה "בבא סאלי".

על שמו היישוב כוכב יעקב שבמועצה אזורית מטה בנימין. נכד נכדו, רבי דוד חי אבוחצירא הקים בנהריה את מוסדות "אביר יעקב" על שמו. כמו כן מוסדות תורה ובתי כנסת רבים נקראים על שמו.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – משפחת אבוחצירא

רבי יעקב השאיר אחריו ארבעה בנים ושתי בנות: רבי מסעוד, רבי אהרון, רבי אברהם, רבי יצחק אבוחצירא[2] (שחיבר בגיל 14 את הפיוט "אעופה אשכונה", ונרצח בי"ד בשבט ה'תער"ב בידי לסטים מוסלמים כשיצא לגייס כסף לצדקה, קברו שבתולאל שמור מאד וכמותו גם בית המדרש המפואר שלצדו)[3], פריחה תורג'מאן, ואסתר (ללה סטי) אשת רבי מכלוף אדהאן.

בניו הידועים של רבי מסעוד הם: בנו הבכור רבי דוד אבוחצירא המכונה "עטרת ראשינו", שהוצא להורג במרוקו, ה"בבא סאלי", ורבי יצחק המכונה "בבא חאקי" - רב העיר רמלה.

חלק גדול מבני משפחתו של רבי יעקב שהיו עמו בדרך לארץ ישראל, חזרו עם פטירתו למרוקו, בעוד חלק אחר הגיע לארץ ישראל והתיישב בה. בנו רבי אברהם קבור בטבריה.

משנתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשנתו התורנית התמקד רבי יעקב ועסק רבות בעיקר בתורת הקבלה והנסתר. אך על אף החשיבות הרבה שראה בלימוד זה, התנגד ללימוד הקבלה בלא לימוד הפשט והתלמוד קודם, וכך כתב בהקדמתו לספרו "אלף בינה": "ובלא התלמוד לא שייך שיגיע אדם לידיעת התורה". כן המליץ על סדר הלימוד אותו למד:

"דבתחילה לומד אדם המקרא ואחר כך לומד המשנה ואחר כך לומד הגמרא ואחר כך לומד ההלכות על בוריים ואחר כך העיקר הוא הסוד על אמיתתו"

"אלף בינה", הקדמה אות ד

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ספרו "גנזי המלך", מהדורה ראשונה (ה'תרמ"ט).
    יורו משפטיך ליעקב - שאלות ותשובות, מכיל 145 תשובות, רובן בדיני ממונות, ומיעוטן בהלכות אבילות וגיטין. הודפס לראשונה בירושלים בשנת ה'תרמ"ג (1883). בשנת ה'תש"ן (1990) הדפיס אחד מצאצאיו, הרב שמואל אבוחצירא, ביבנה, מהדורה חדשה ומתוקנת של הספר).
  • שערי ארוכה - ספר מוסר לימים נוראים ולחודש תשרי. הודפס בירושלים בשנת ה'תרמ"ג (1883).
  • בגדי השרד - פירוש על הגדה של פסח על דרך הקבלה. הודפס בירושלים בשנת ה'תרמ"ד (1884).
  • דורש טוב - 17 ("טו"ב" בגימטריא) דרשות על נושאים שונים מתובלות במוסר על פי הקבלה. הודפס בירושלים בשנת ה'תרמ"ד (1884).
  • גנזי המלך - ביאור על תחילת ספר בראשית (207 הסברים שונים על המילה הראשונה בתורה - "בראשית") ועל השבת בדרך הפרד"ס. הודפס בירושלים בשנת ה'תרמ"ט (1889).
  • מחשוף הלבן - דרשות וביאורים על התורה על דרך הקבלה. הודפס בירושלים בשנת ה'תרנ"ב (1892).
  • מעגלי צדק - פירוש על התנ"ך, פרפראות בפשט, עיקרו עוסק במזמור קי"ט שבתהלים (הפרק הארוך ביותר בתנ"ך). הודפס בירושלים בשנת ה'תרנ"ג (1893).
  • אלף בינה - פירוש על תהלים, עיקרו עוסק במזמור קי"ט שבתהלים. הודפס בירושלים בשנת ה'תרנ"ג (1893).
  • פתוחי חותם - פירוש על התורה בדרך הפרד"ס. הודפס בירושלים בשנת ה'תרס"ג (1903).
  • יגל יעקב - פיוטים של רבי יעקב וצאצאיו. הודפס באלג'יריה בשנת ה'תרס"ה (1905).
  • שערי תשובה - ביאור המילה "תשובה" וענייניה על דרך הקבלה.
  • לבונה זכה - חידושים על התלמוד לפי סדר פרשת השבוע.

חלק מחיבוריו אבדו ביניהם:

  • "שבת קודש"- ביאורים על השבת. אבד בעת הנסיעה בדרך לבית הדפוס.
  • חיבור על עץ חיים - נשרף מיד עם כתיבתו.

בשנת 2013 יצאו לאור כל הספרים במהדורה חדשה בתוספת ביאורים והערות, על ידי מכון עוז והדר, ביוזמת נכדו רבי דוד חי אבוחצירא מנהריה, ובתמיכתו של המיליארדר החרדי הערשי פרידמן. העריכה התבצעה על ידי צוות עורכים בראשות הרב מנחם מנדל פומרנץ.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "מעשה נסים", מעשיו ופועלו.
  • הרב מכלוף אביחצירא, "מכלל יופי", בסוף הספר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כגון שו"ת "ויאמר יצחק" (חלק א' סימן כ"א) לרב יצחק בן וואליד, ושו"ת "דברי יוסף" (סימן רע"ח) לרב יוסף בירדוגו
  2. ^ המכונה "הגדול" כדי להבדילו מה בבא חאקי
  3. ^ מחבר הפיוט "אעופה אשכונה": 10 עובדות לזכרו של רבי יצחק אבוחצירא זצ"ל, באתר הידברות