משתמשת:ספירוני/טיוטה 2

תוכן עניינים [הסתרה] 1 עארף אל-עארף 1.1 ראש עיריית ירושלים 1.2 ראו גם 1.3 קישורים חיצוניים

עארף אל-עארף

שלט על עארף אל-עארף בבער שבע

שלט על בית עארף אל-עארף בבער שבע

שלט על בית עארף אל עארף בבאר שבע עארף אל-עארף (בערבית: عارف العارف , 1891 – 30 ביולי 1973) היה עיתונאי, היסטוריון, פוליטיקאי ואיש ציבור ערבי בתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל. שימש כמושל נפת באר שבע בשנות ה-30 של המאה ה-20 וכראש עיריית מזרח ירושלים בשנות ה-50 של המאה ה-20.

ראשית הקריירה

אל-עארף נולד בשנת 1891 בירושלים למשפחה מכובדת, למד לימודים גבוהים באיסטנבול ושירת כקצין בצבא האימפריה העות'מאנית במלחמת העולם הראשונה. הוא נשבה בחזית הקווקז במלחמת העולם הראשונה|חזית הקווקז על ידי צבא הצאר ונכלא במחנה שבויים בקרסנויארסק שבסיביר, שם שהה שלוש שנים. לאחר המהפכה הרוסית (1917), הצליח אל-עארף להימלט משביו והגיע חזרה לארץ ישראל.

בהיותו במחנה השבויים הוציא לאור עיתון בערבית לשבויים. כמו כן, תרגם לטורקית, בתקופת שביו, את ספר]ו של ארנסט הקל, "Die Welträthsel". ב-1919 היה לעורכו של העיתון הלאומי הראשון שיצא בערבית בארץ ישראל בשם: "סוריה אל-גֻ'נוביה" (סוריה הדרומית).

במישור הפוליטי הטיף אל-עארף להתנגדות תקיפה אך בלתי אלימה נגד התנועה הציונית, ודגל בלאומנות פאן-ערבית. ב-1918, בעת שהתגברה הלאומנות הערבית בירושלים, יפו, חיפה, עכו ושכם, הצטרף אל-עארף לשייח' חאג' אמין אל-חוסייני, פכרי אל-חוסייני, איסחאק דרוויש, איברהים דאווש, ג'מאל אל-חוסייני, כמאל אל-בודיירי ושייח' חסן אבו אל סועוד, ויחד הם ייסדו את "המועדון הערבי". בעקבות מאורעות תר"פ נעצר אל-עארף על ידי שלטונות המנדט הבריטי והואשם בהסתה אשר הובילה לפרעות שבהן נרצחו שישה יהודים ונפצעו 200. הוא נמלט מהמעצר וברח לסוריה, נשפט שלא בפניו, נדון ל-10 שנות מאסר, ועיתונו נסגר בפקודת השלטונות.

בשנות הגלות הראשונות שלו חי בין הבדואים של עבר הירדן ולמד את מנהגיהם. בשנים 1926-1928 שימש כמזכיר הראשי של עבדאללה הראשון, מלך ירדן. השלטון הבריטי בארץ ישראל ראה בו דמות בעלת השכלה, השפעה וניסיון פוליטיים וביקש לקרבו אליו ולמתן בצורה זו את עמדותיו, הוא קיבל חנינה, וב-1929 חזר לארץ ישראל ונתמנה כקצין אזורי (District Officer) בנפת באר שבע.

מושל נפת באר שבע

קובץ תמונה: ביתו של עארף אל-עארף שהוכר כבניין היסטורי לשימור.

ביתו של עארף אל-עארף שהוכר כבניין היסטורי לשימור

הבדואים היו באותה עת הרוב המכריע באוכלוסיית הנגב והניסיון שרכש אל-עארף במנהגיהם סייע לו בתפקידו כמושל. פעולותיו הקנו לו כבוד בקרב הבדואים שכינוהו אבו סופיאן. הוא אף המשיך וחקר את מנהגי שבטי הנגב בתקופה בה כיהן כמושל בבאר שבע. ב-1933 פרסם את ספרו הראשון "המשפט בין הבדואים" ושנה לאחר מכן יצא לאור ספרו השני "תולדות באר שבע ושבטיה". שני הספרים תורגמו לעברית על ידי העיתונאי והמתרגם מנחם קפליוק שאף התארח אצל אל-עארף בבאר שבע.

בשנים 1936-1939, בעת המרד הערבי הגדול, עמד אל-עארף בפני בעיה. הוא היה פקיד במגזר הציבורי הבריטי, היה חייב נאמנות אליו ומתוקף תפקידו היה עליו לשמור על השקט באזור שלטונו, ומנגד, הוא תמך באנשי הכנופיות במאבק הערבי נגד השלטון הבריטי. אל-עארף מצא פתרון לבעיה על ידי ביום פיצוצים בסמוך לביתו שלא פגעו בבית אך יצרו את הרושם כי אנשי הכנופיות נאבקים באל-עארף, ובמקביל, הניח לאנשי הכנופיות לפעול באזור וב-1938 אף השתלטו הללו על העיר. השלטון הבריטי כנראה חשד בנאמנותו והעבירו ב-1939 להיות מושל עזה. עד 1948 המשיך והיה חלק ממנגנון ממשל המנדט הבריטי.

בשנותיו הראשונות בבאר שבע התגורר בבנין המושל אולם בהמשך, החליט להקים את ביתו בעיר ורכש חלקת אדמה, עליה הקים בין השנים 1937–1938 את הבית שזכה לשם בית עארף אל-עארף. הבית המפואר נבנה באבן גיר דולומיטית ("מיזי אחמר") האדמדמה, שהובאה מסביבות בית לחם או ירושלים. במשך שנים רבות, שימש הבניין מזנון של השקם, לשירות חיילי פיקוד הדרום והאזרחים המזדמנים. הוא נחשב בשעתו כבית הנאה ביותר בעיר, ואף כיום הוא מרשים ביותר, ובולט על רקע בתי העיר הישנים, הבנויים אבן מקומית בהירה. הבניין הוכרז כבניין היסטורי לשימור על ידי המועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות, ושוחזר בשנת 2003.

ראש עיריית באר שבע

ב-1950 נתמנה אל-עארף על ידי השלטון הירדני לראש עיריית ירושלים המזרחית. ב-31 ביולי 1951 התקיימו לראשונה בחירות מוניציפליות בירושלים תחת השלטון הירדני. בבחירות נבחרו 12 חברים במועצת העיר. חברי המועצה בחרו את אל-עארף לראש העיר. לאחר שישה שבועות בלבד בתפקיד, הוא הוחלף על ידי חנא עטאללה ששימש בתפקידו שלושה חודשים בטרם הוחלף על ידי עומר וואעארי.

בהמשך, בשנים 1951 עד 1963 כיהן כראש עיריית ירושלים המזרחית. ב-1963 נתמנה כמנהלו של מוזיאון רוקפלר בירושלים ושימש בתפקיד זה עד 1967. לאחר מלחמת ששת הימים עבר לרמאללה, שם מת ב-1973.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה] אווטאר (סרט) קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]