משתמשת:Deborahkes/המנון

המנון, (ביוונית: Hymnos, שיר שבח) הוא שיר, בדרך כלל מולחן, המשמש כסמל של ארגון מסוים, ומייצג את הארגון וערכיו. בהמנון נהוג לפתוח או לחתום אירועים. במיוחד מקובל המנון לאומי - המנון של מדינה או של ישות מדינית אוטונומית.

היסטוריה ^[1][עריכת קוד מקור | עריכה]

בעולם העתיק[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורה המילה היוונית “הימנוס” (Hymnos) הוא "שיר שבח" , “שיר הלל”, בדרך כלל לאל או לגיבור. חוקרים מאמינים שרוב שירי ההלל היווניים הנקראים “המנונים הומריים”, נכתבו במאה השביעית והשישית לפני הספירה, מעטים נכתבו מאוחר יותר.

בעולם הנוצרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבות הכנסייה הנוצרית השתמשו באותה מילה “הימנוס”, לתאר את שירי ההלל שבספר תהילים וכן שירי הלל חדשים שנכתבו על ידם ושימשו לצורכי פולחן. תחילה נכתבו המנונים נוצריים אלה ביוונית אך גם כשנכתבו מאוחר יותר בלטינית, עם התפשטות הדת הנוצרית מערבה אל תוך האימפריה הרומית, השתמשו הנוצרים באותה מילה בתעתיק חדש - Hymnus וכך חדרה המילה גם ללטינית.

אימוץ הנצרות כדתה הרשמית של האימפריה במאה הרביעית הובילה להתפשטות הדת הנוצרית בכל אירופה ואיתה גם ההמנונים הנוצריים שזכו למילה המתאימה למורפולוגיה של השפה המקומית החל מ”גימֶן” ברוסית ועד “הימְנוֹ” בספרדית.

במערב החילוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

המהפיכה הצרפתית ב 1789 הביאה לשינוי משמעות המילה “המנון” משיר הלל דתי בדרך כלל, לשיר הלל למדינה. במערכת הרעיונות שהיא הפיצה ( ואשר מאוחר יותר זכתה להיקרא “לאומיות” ), נקבעו ביטויים שונים של מדינת הלאום וביניהם המנהג לקבוע המנון. עם המנהג גם נפוץ השם "המנון לאומי" למשל: Nationalhymne בגרמנית, Inno nazionale באיטלקית וכד’. האנגלית יוצאת מן הכלל לעניין זה - הצירוף National Hymn נדיר למדי והנטייה היא להשתמש במילה אחרת שמקורה ביוונית: Anthem, מ”אנטיפון” - “קול נגדי”.

בשפה העברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במגילת אסתר: שיר היהודים לאחר מות המן בן המדתא האגגי. שיר שלאחר מכן כונה על ידי רבי עקיבא המנון.

יהודי אירופה אמנם לא אימצו את הפולחן הנוצרי על המנוניו אך כן אימצו את המילה “המנון” לעברית במאה ה–11 או ה–12. לראשונה מופיעה המילה ב”שמות רבה”, מדרש אגדה לספר שמות ( לשון חז"ל) כי תשא, פרשה מה, סימן ב: “והיו מלאכי השרת באין לומר המנון לפניו”. משם חדרה המילה ללקסיקון העברי במשמעות שיר הלל ומאוחר יותר בהשאלה - אמירת דברי שבח לאדם, בדרך כלל למלך.

יצירת המנונים והשימוש הנלהב בהם רווחה בארגונים צבאיים בתקופת המנדט, בהם המנון הפלמ"ח, המנון האצ"ל והמנון הלח"י ממשיכה כיום בחילות צה"ל, כגון המנון גבעתי.

התקוה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההמנון של מדינת ישראל, “התקווה”, הוא גרסה מקוצרת ומתוקנת של השיר "תקוותנו” שכתב המשורר נפתלי הרץ אימבר ברומניה ב–1878, אך עברו יותר מ–125 שנה עד שהפך להמנונה הרשמי של מדינת ישראל. את מנגינתה, לחן עם מולדבי ידוע, נתן לה ב–1888 שמואל כהן, חקלאי שעלה מרומניה לראשון לציון.

השיר זכה להכרה שלה קיווה מחברו רק ב–1903, בקונגרס הציוני השישי בבזל, המוכר בתור “קונגרס אוגנדה”, אשר הסתיים בשירה המונית וספונטנית של השיר. במידה רבה היתה שירה זו ובייחוד השורה “עין לציון צופייה”, מחאה על קבלת תוכנית אוגנדה. והחל מהקונגרס השמיני מצוין בכל פרוטוקולי הקונגרסים הציוניים שהם ננעלו בשירת “התקווה”. בקונגרס ה–18 נקבע באופן רשמי ש”התקווה” הוא המנון התנועה הציונית.