המן האגגי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "המן" מפנה לכאן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו המן (פירושונים).
"ויתלו את המן על העץ אשר הכין למרדכי". ארתור שיק, 1950

הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי (מת בשנת ג'ת"ה )הוא דמות מקראית המופיעה במגילת אסתר, ומכונה בה "צורר היהודים" וכן "איש צר ואויב המן הרע הזה" שביקש להשמיד את כל היהודים במאה עשרים ושבע מדינות, ונחל מפלה ולבסוף נתלה. בשיח היהודי נשתרש כינויו ל"המן הרשע", שם אמו אמתלאי בת עורבתי.

אחשוורוש והמן במשתה אסתר, יצירתו של רמברנדט משנת 1660 המוצגת כיום במוזיאון פושקין שבמוסקבה. היצירה מתארת את הרגע שבו אסתר המלכה מתוודאת בפני אחשוורוש על יהדותה ומאשימה את המן במזימתו.

דמותו של המן על פי מגילת אסתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי מגילת אסתר, המן היה הבכיר בשרי אחשוורוש מלך פרס. שמלך מהודו ועד כוש. הוא ואשתו זרש חיו בשושן, בירת ממלכת פרס ומדי. מעמדו של המן היה כה רם, עד שעל פי הוראה מהמלך אחשוורוש, היה על הכול להשתחוות לו (לפי המדרש רקם המן צלם של עבודה זרה בגרביו, כך שמי שהיה משתחווה לו היה משתחווה גם לצלם), אך מרדכי היהודי סירב להשתחוות, ובכך עורר את חמתו של המן. חימה זו הפכה במהרה לתוכנית פעולה אכזרית נגד בני עמו של מרדכי כולם: "וַיִּבֶז בְּעֵינָיו לִשְׁלֹחַ יָד בְּמָרְדֳּכַי לְבַדּוֹ, כִּי-הִגִּידוּ לוֹ אֶת-עַם מָרְדֳּכָי; וַיְבַקֵּשׁ הָמָן, לְהַשְׁמִיד אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל-מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַם מָרְדֳּכָי".

המן הטיל פור, על מנת לראות את המועד המתאים לבצע את טבח היהודים, ועל פי הפור היה המועד המתאים לכך י"ג באדר. בעקבות זאת שיכנע המן את אחשוורוש להוציא גזירה בכל מדינות מלכותו להרוג את כל היהודים באותו היום. מלבד זאת, בעצת זרש אשתו הכין המן עץ שגובהו חמישים אמה על מנת לתלות עליו את מרדכי.

אחשוורוש, שנזכר כי מרדכי הציל את חייו, החליט דווקא לרומם אותו. הוא זימן את המן, ושאל אותו "מה לעשות לאיש אשר המלך חפץ ביקרו". המן, שסבר כי המדובר בו, הציע כי איש זה יובל ברחובות שושן כשהוא רכוב על סוס, לבוש בבגדי מלכות ובעטרת זהב. או אז הורה לו אחשוורוש להוביל את מרדכי ברחובות העיר, כשמרדכי רכוב על סוס, לבוש בבגדי מלכות וחבוש בעטרת זהב, ולקרוא בפניו "כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ". בעקבות אירוע זה אשת המן ומכריו ניבאו לו רעות: "אִם מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר הַחִלּוֹתָ לִנְפֹּל לְפָנָיו לֹא-תוּכַל לוֹ, כִּי-נָפוֹל תִּפּוֹל לְפָנָיו".

תוך כדי כך הוזמן המן להשתתף, לצד המלך, במשתה היין של אסתר. המן שמח בתחילה על ההזמנה, אולם ביום המשתה השני התברר לו כי מטרת אסתר הייתה לבקש רחמים על בני עמה היהודים מפני מזימתו שלו. לאחר שקראה עליו "אִישׁ צַר וְאוֹיֵב, הָמָן הָרָע הַזֶּה", נפל על המיטה והתחנן על נפשו. אז נכנס אחשוורוש לחדר, וסבר כי המן מנסה "לכבוש את המלכה". הוא הורה על תלייתו של המן על העץ אשר הכין לתלות עליו את מרדכי (לפי המסורת היה זה בט"ז בניסן), וכן אפשר ליהודים להינקם מאויביהם ביום שבו תוכננה להם הפורענות בידי המן. לאחר כשנה, ביום י"ג באדר, הוא יום הפור שהטיל המן להרוג ביהודים, נהרגו גם עשרת בני המן. בעקבות בקשת אסתר ניתלו למחרת כל העשרה על עץ.

לזכר אירועים אלו, ולזכר הפור שהטיל המן על מנת להרוג את כל היהודים, חוגגים היהודים עד ימינו את חג הפורים.

דמותו של המן במסורת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

המגילה מכנה את המן "האגגי", ועל־פי חז"ל, הכוונה היא לאגג מלך עמלק. בשל קשר זה נהוג לקרוא בשבת זכור - היא השבת שלפני פורים - את פרשת זכור (דברים, כ"ה, י"ז-י"ט), המזכירה לישראל את אשר עשה לו העמלק. מכאן ההתייחסות אל המן כאבטיפוס לשנאת ישראל בכל הדורות, וכחולייה המחברת בין העמלקים הקדומים לשונאי ישראל של ימינו. מכאן ההתייחסות המיוחדת להמן כ"ארור המן" (במסכת מגילה דף ז', מיוחסת לרבה האמירה כי "חיב אדם להתבסם בפורים עד שלא ידע בין 'ארור המן' ל'ברוך מרדכי'"). המאבק בהמן, הוא אם כן המאבק של עם ישראל בעמלק המיתולוגי, הלובש ופושט צורה במהלך הדורות.

מחיית זכר עמלק באמצעות שימוש ברעשן בכל אזכור השם "המן" בעת קריאת המגילה.

המן נראה כאביה של האנטישמיות ההשמדתית, השואפת לאבד את היהודים כעם, או כגזע, על נשיהם וטפם.

בימינו נוהגים לזהות את המן עם דמותם של צוררים בני דורנו כאדולף היטלר, וכמחמוד אחמדינג'אד. בספרו "הטור השביעי" מביא נתן אלתרמן שיר על "גנרל המן" ( דמות אמיתית ממלחמת העולם השנייה - הגנרל הגרמני אדולף האמן) אשר נשבה על ידי הצבא האדום ונחקר על ידי חוקר שבויים רוסי ועוזר היהודי, קצין צעיר בשם "מרדכי אסתרזון" ומנסה להזכר מאין הלה מוכר לו.

ההשוואה להמן משמשת עד ימינו ככלי לניגוח פוליטי. בשנת 2000 אמר הרב עובדיה יוסף, בדרשה שנשא, באשר ליוסי שריד: "בקריאת המגילה, שעה שתגידו ארור המן תגידו גם ארור יוסי שריד". כפי הנראה הכוונה הייתה למתוח ביקורת על תפקודו של שריד כשר החינוך, תפקיד בו שימש באותה העת. על דבריו אלו של הרב נמתחה ביקורת רבה, והיו שקראו אף לחקירתו על ידי המשטרה.

צלמו של המן האגגי, תלוי מעץ, מוצג במהלך תהלוכת עדלאידע

אופיו של המן מתואר כמושחת ותאב בצע, והוא מוזכר בכפיפה אחת עם שאר רשעי עולם, כמי שביקש לקבל הכל, ולבסוף איבד את הכל: "וכן מצינו בקין וקורח ובלעם ודואג ואחיתופל ואבשלום ועוזיהו והמן שנתנו עיניהם במה שאינו ראוי להם. מה שביקשו לא ניתן להם ומה שבידם נטלוהו מהם"." (סוטה, ט')

יוספוס פלביוס מזכיר את המן בספרו "קדמוניות היהודים". סיפורו של יוספוס נראה כשאוב מתרגום השבעים, וממקורות יווניים ויהודים שאינם עוד בנמצא.

מסורת פורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחג הפורים חוגגים היהודים את סיפור ישועת היהודים ותבוסת המן. ביום זה קוראים במגילת אסתר, וכאשר מוזכר שמו של המן, מרעישים בקול, על מנת להביע את הבוז לצורר זה; ובכך מתבצע מחיית זכר עמלק. מכאן המנהג להרעיש ברעשן בחג הפורים. כן נהוג לאכול מאפה בצק משולש, בדרך כלל במילוי פרג הקרוי "אוזני המן". מקורו של המאפה הוא בעדות אשכנז, ושמו ביידיש "המן טאַש" - נרתיק (או כיס) של המן. הביטוי המקורי היה "מאָן טאַש" - כיס של פרג, והדמיון של כינוי זה לשמו של המן הוא מקור המנהג המפורסם.

בחסידות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחסידות ברסלב משויך להמן יסוד הייאוש ושם נאמר שבחינת המן עמלק הוא הייאוש שמציף אותנו תמיד ועל-כן עלינו להלחם בם בכל שנה ולהזהר שלא ליפול בו. ובחודש אדר יש חשש גדול לנפילה לייאוש, ועלינו להתחזק באמונה.

סיבת השיוך היא שהמן ניסה את מעשהו הרע בחישוב מוטעה של השנים לקראת השיבה לארץ ישראל ולבניין בית המקדש השני ובכך ניסה המן להראות שעם ישראל לא ישוב לארצו ושריבון כל העולמים עזב אותם לצמיתות.

משמעות שמו של המן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין החוקרים הרואים במגילת אסתר "גיור" של מלחמות אלים מהמזרח הקדום, יש המזהים את דמותו של המן עם האל העילמי הראשי הֻמְבַּן, ויש המזהים אותו עם אחד האלים הזורואסטריים, ווֹהוּ-מַנַה (פרסית עתיקה "הרוח הטובה"), דעה שנדחתה על ידי חוקרים מאוחרים יותר[1].

לפי מילון דה-ח'דא המן היה אחיו של אברהם ונשרף יחד עם האלילים באש.[2]

אטימולוגיות אפשריות נוספות בפרסית עתיקה הן הוּ-מַנַה "בעל הרוח הטובה", או הַמַה-מַנַה - "בעל אותה דעה". אטימולוגיות אלה אינן מזהות את המן עם אל כלשהו.

מקור המילה המן הוא מהשפה הפרסית ובמקור, hama manah ופירושו: בעל "אותה הדעת/הדעה" כשל המלך. אביו של המן נקרא המדתא או hama data (הַמַה-דַתַה), שפירושו: בעל "אותו החוק" כשל המלך.[3]

הכינוי "אגגי" נוסף לשמו של המן במגילת אסתר, ומשייך אותו, לפי חז"ל, למשפחת אגג מלך עמלק. בתרגום השבעים (תרגום התנ"ך ליוונית) כינויו של המן הוא bougaios, תואר דתי זורואסטרי. כמו כן, בתרגום השבעים תורגם הכינוי "אגגי" ל"מוקדוני", ככל הנראה על שם אגאי, הבירה העתיקה של מקדוניה.

בני המן בספרות חז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחז"ל גם מופיעות דעות שונות על ריבוי בנים של המן. דעה אחת מדברת על 40 בנים (כך בפרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב" פרק מט), ואילו האחרת על 100 בנים (מדרש תהלים (בובר) מזמור כב ב). ויש שדרשו מהמילה "רב בניו" (אסתר, ה', י"א) שהיו לו 202 בנים כמניין רב בגמטריה.

על פי המדרש הייתה להמן גם בת. המן ניסה להציע אותה לאחשוורוש כשזה חיפש אישה שתחליף את ושתי (אותה תלה), אך נעשה נס, ולמרות שלכאורה הייתה יפה, אחשוורוש לא יכל לסבול את הריח הרע שלה. בהמשך, היא השקיפה מהחלון של הבית הגדול שלו וראתה אותו מוביל את מרדכי ברחובות שושן וקורא "ככה יעשה לאיש...". בגלל שבית המן היה כל כך גדול, היא לא יכלה להבחין בבירור בזהות הרוכב על הסוס וזה שהוביל אותו, והיא חשבה שאביה רוכב על הסוס ומרדכי מוביל אותו. היא לקחה דלי של צואה ושפכה על המוביל. המן הרים את פניו למעלה ורק אז התחוור לה זהותו של המוביל, והיא קפצה מן החלון ונהרגה כי לא יכלה לשאת את הקלון. על זה נאמר: "וַיָּשָׁב מָרְדֳּכַי, אֶל-שַׁעַר הַמֶּלֶךְ; וְהָמָן נִדְחַף אֶל-בֵּיתוֹ, אָבֵל וַחֲפוּי רֹאשׁ" (פרק ו' פסוק י"ב) - אבל על בתו, וחפוי ראש מסירחון.

המן בקוראן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקוראן מוזכר שש פעמים איש ששמו הוא המן, ומסופר עליו שהוא ידידו של פרעה, וחוטא בזמנו של משה.

בסורת סיפור המעשה, ‏‏[4] הוא מוזכר בסיפור, המבוסס, כפי הנראה, על סיפורו המקראי של משה ועל סיפור מגדל בבל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ A Critical and Exegetical Commentary on the Book of Esther, Lewis Bayles Paton, The Biblical World, Vol. 33, No. 2 (Feb., 1909)
  2. ^ פירוש המילה "המן" לפי מילון דה-ח'דא
  3. ^ מילים שחדרו לעברית: מפרסית, אתר השפה העברית
  4. ^ ‏היא סורה 28, בפסוק‏ 38