משתמשת:Hila Livne/בית הכנסת על שם ישעיהו (אספהאן)

בית הכנסת על שם ישעיהו הוא בית הכנסת העתיק ביותר באספהאן, איראן וממוקם ברובע ג'וברה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודים נמצאים באיראן ובאספהאן כבר למעלה מ-2500 שנה, עוד מתקופת המלך כורש. רבים מחברי הקהילה עלו לישראל בעקבות המהפכה האיראנית ב–1979, אך הקהילה היא ממשיכה לשמור על חיי קהילה פעילים. מנהיג המהפכה, האייתוללה חומייני, הצהיר על כך שארצו מבקשת להרוס את ישראל, אך במקביל הוא גם פרסם ציווי דתי (פתוואה) הקובע כי יש להתייחס ליהודי איראן כחלק אינטגרלי מהרפובליקה האיסלאמית.^[1]^[2]

העיר אספהאן היא אחת הערים הקדומות בהן התיישבו יהודים, ככל הנראה עם חורבן בית ראשון ב- 586 לפני הספירה. איספהאן, הממוקמת במרכז איראן, הייתה בעלת מוניטין עולמי כבירת השושלת סלג'וקית (המאה האחת עשרה) והאימפריה הספווית (המאה השש עשרה).

הרובע היהודי שכן סמוך למסג'ד-י ג'אמע, שם גרו רוב היהודים ונבנו רוב בתי הכנסת. רובע ג'וברה בו גרו רוב היהודים כלל בתים מלבנים עם חצר פנימית. בתי הכנסת של ג'וברה אינם מבנים מונומנטליים ונועדו להשתלב עם שאר חלקי העיר. הדבר נעשה בעיקר בשל חוקים שדרשו שבתי הכנסת לא יבלטו או יהיו גבוהים יותר מהמסגדים המוסלמיים הסמוכים אליהם.^[3]

נכון ל-2023 גרו באספהאן פחות מ-1000 יהודים.^[4]

ברובע כיום יש שמונה בתי כנסת בלבד, שלושה מהם מהווים מתחם מבנים משותף. יש עוד שישה בתי כנסת ברחובות אחרים ברובע זה. למעט בית הכנסת מושי חג'ה, שנבנה במאה ה-18, כל בתי הכנסת הם מהמאה ה-19 או ה-20. רק שני בתי כנסת באספהאן אינם נמצאים בג'וברה. כמו רוב הבניינים של אספהן והבתים בג'וברה, גם בתי הכנסת עשויים מלבנים ואינם בולטים מהנוף העירוני. בשל הציווי ההיסטורי של איפוק חיצוני, לא נראים סמלים דתיים מבחוץ לבתי הכנסת. לכמה מבתי הכנסת חצר פנימית שסביבה מסודרים חדרי התפילה וחדרים נוספים. מאחר שהיהודים לא הורשו לבנות מבנים גבוהים, נחפרה הקרקע כדי לספק מקום מספיק, כך שחלק הפנימי של בתי הכנסת הללו נמצא מתחת למפלס הרחוב.

בשנת 2003 חיו באספהאן כ-1,500 יהודים, רובם במרכז העיר, בעוד שרק כעשר משפחות נותרו ברובע היהודי הישן של ג'וברייה.

בתי הכנסת של אספהאן[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב בתי הכנסת האספהאן (למעט בתי הכנסת כתר דוד וגולבהאר), היו ממוקמים בתוך רובע ג'וברה, או הרובע היהודי. העתיק מבין בתי הכנסת הללו, מושי חג'ה, מתוארך כבר לשנת 1700, אך רובם המכריע של בתי הכנסת האחרים ברובע נבנו לאחר המאה התשע עשרה. בתי הכנסת החדשים יחסית הללו התגלו לעתים קרובות כבנויים מעל מבנים ישנים, שאולי פעם היו חשובים לקהילה. רבים מבתי הכנסת הללו נבנו לאורך או בסמוך לרחוב מאהי פורוש-הא (או סוחרי הדגים) - הרחוב הראשי של רובע ג'וברה. בית הכנסת מולה יעקב עצמו נבנה רק כמה רחובות מרחוב מאהי פורוש-הא.^[5]

נכון ל-2023 היו כ-16 בתי כנסת באספהאן. ביניהם: בית הכנסת מולה יעקב, בית הכנסת מולה ניסן, בית הכנסת מולה רבי, בית הכנסת הגדול, בית הכנסת הקטן, בית הכנסת גולבהאר, בית הכנסת ג'מתי, בית הכנסת כתר דאוד, בית הכנסת מדרסה, בית הכנסת שחגולי, בית הכנסת מולה אליהו, בית הכנסת שוחמיאל, בית הכנסת סוהרי, בית הכנסת משה, בית הכנסת יוסף שמואל שמעון, בית הכנסת סנג באסט.^[3]

כיום פועלים בג'וברה 17 בתי כנסת, והעתיק שבהם, מושי חג'ה, מתוארך לשנת 1700. עדויות ארכיאולוגיות עדכניות מצביעות על כך שבתי הכנסת האחרונים הללו נבנו על גבי בתי כנסת ישנים שנהרסו על רקע רדיפות ודיכוי דתי מה שמסביר את העובדה שבתי הכנסת ששרדו בג'וברה נבנו רק במאה ה-18 כאשר השכונה עצמה קיימת כבר 1,500 שנה.^[3]

מושי חג'ה (1792); שמואל גולי (1814); מולה דוד (1865); חאג' אליהו (1888); אסיאבן (1908); חאג' אליהו (1888); שוכרולה (1809); שמואל גולי (1814); בוזורג (1908); וג'ימאטי (1908); מולה רבי (1908); שמואל שמאון (1909); סנגבאסט (1914); מולה יעקב (1919); מולה ניסן (1915); חורשידי (1942)

שבעה בתי כנסת באספהאן נרשמו ברשימת אתרי מורשת לאומית.

שמונת בתי הכנסת הבאים ממוקמים במאהי-פורוש-הא (רחוב הדייגים) והרחבה הדרומית-מערבית שלו, רחוב מלאת (הנתונים כאן מצפון-מזרח לדרום-מערב, כולם בצד הצפון-מערבי של הרחוב):

בית הכנסת מולה דוד (1865)
מתחם מבנים המורכב משלושת בתי הכנסת הללו (בסביבות 1908):
- בית הכנסת בוזורג (בית הכנסת הגדול)
- בית הכנסת דג'ימאטי
- בית הכנסת מולה רבי
מתחם מבנים המורכב משני בתי הכנסת הללו:
- בית הכנסת משה חג'ה (בסביבות 1700 או 1792)
- בית הכנסת יוסף שמואל שמעון (1909)
בית הכנסת שמואל גולי (1814)
בית הכנסת מולה ניסן (1915)

חמשת בתי הכנסת הבאים ממוקמים ברחובות מרכזיים נוספים ברובע:

בית הכנסת חג' אליהו (1888)
בית הכנסת באסיה (1908)
בית הכנסת מולה יעקב (1919)
בית הכנסת שוקללה (1809)
בית הכנסת חורשידי (1942)

בית הכנסת הבא אינו נמצא ברחובות מרכזיים:

בית הכנסת סנגבאסט (1914)

ארכיטקטורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתי הכנסת נבנו לפי עקרונות האדריכלות האיראנית במונחים של עיצוב מרחבי ושיטות בנייה. החזיתות שלהם עשויות להיות מורכבות מקירות פשוטים על בחוץ אבל בפנים נהנה מחללים מעוטרים מרהיבים. ^[6]

בתי הכנסת באספהאן כללו לרוב בימה הבנויה כפלטפורמה מרובעת עשויה עץ, אבן או לבנים ומכוסה בדרך כלל באריחים צבעוניים. אותם בתי כנסת בעלי כיפה כגג כללו לרוב כיפה מרכזית מעל הבימה. כמו כן, קומת הקרקע של בתי הכנסת הייתה מלאה לעתים קרובות במקומות ישיבה לגברים בעוד מרפסות תוכננו להושיב נשים. בתי כנסת רבים באספהאן נבנו סביב חצר מרכזית; עם זאת, עקב הרס חלק גדול מהשכונות היהודיות הללו, רבות מהחצרות הללו פתוחות כעת לרחובות הסמוכים.^[5]

העיצוב החיצוני הפשוט של בתי כנסת רבים באספאהן נבע מסיבה פוליטית, בעיקר תנאי עומר. על פי חוזה זה זו נאסר על יהודים להקים בתי כנסת מעל גובה מסוים. ככאלה, רבים מבתי הכנסת נראים דומים למדי למבנים אחרים ברובע ונבנו בצמוד למבנים סמוכים. מלבד העובדה שהחוקים הללו מנעו מהקהילה היהודית לבנות בתי כנסת גדולים, ככל הנראה היו סיבות סוציו-אקונומיות נוספות שהובילו לבנייתם של כמה בתי כנסת קטנים ברחבי העיר, ולא רק בית כנסת מרכזי אחד. הסיבות האפשריות כללו כנראה פילוגים בתוך הקהילה היהודית שהובילו להקמת בתי כנסת שונים ומגוונים וכן מחסור במימון שייתכן והביא לכך שלקח זמן לארגן מימון לפרויקט בסדר גודל משמעותי מה שהוביל לבניה של מספר בתי כנסת קטנים. למרות הפשטות לכאורה של המראה החיצוני של בתי הכנסת באספהאןי, הפנים של בתי הכנסת הללו היו עשירים באופן מפתיע. למעשה, יהודי אספהאן הגיבו להגבלות הגובה שהוטלו על בנייניהם בעצם חפירה מתחת למפלס האדמה על מנת ליצור שטח מתחת למפלס הרחוב ולהגדיל את ממדי בתי הכנסת.^[5]

הארגון המרחבי נגזר מהמחשבה הדתית.הסגנון האדריכלי של בתי הכנסת היהודיים באספהאן הוא פשוט, צנוע, תואם את הסביבה ובר קיימא.