משתמש:אבי גדור/טיוטה3
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
| ||
דף זה אינו ערך אנציקלופדי | |
רבי שלום שכנא מלובלין (סביב ה'רנ"ה 1495 (השערה) - א' בכסלו ה'שי"ט, 1558) היה תלמידו של רבי יעקב פולק יוצר שיטת הפלפול, והחליפו כראש ישיבה בלובלין. ממפתחי שיטת לימוד המכונה "חילוקים" ששימשה כשיטת לימוד מועדפת במשך שנים אחריו.
היה רבם של רבי חיים בן בצלאל (אחיו של המהר"ל מפראג) ושל הרמ"א (שהיה גם חתנו). לא ידוע על חיבורים הלכתיים או פסקי הלכה שהשאיר אחריו.
קורות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ר' שלום שכנא נולד לגולדה (נפטרה ב-1532) וליוסף, מוכס במקצועו, שקיבל היתר מזיגמונד הראשון, מלך פולין, לגור בין חומות העיר לובלין ולנהל בה את עסקיו. הוא למד תורה אצל רבי יעקב פולק, אבי שיטת החילוקים, שעמד בראשות ישיבה בקראקא, והיה לגדול שבתלמידיו.
ישיבתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ר' שלום שכנא עמד בראש ישיבה בלובלין, ששמעה יצא למרחוק. הוא הפך לממשיך דרכו של ר' יעקב פולק. שמו התפרסם על ידי תלמידיו במזרח אירופה, והיו שכינו אותו "מאור הגולה". בישיבתו למדו מאות תלמידים, ורבים מהם היו לימים מנהיגי וגדולי הדור בפולין ומחוצה לה. הרמ"א כתב עליו(בהגהותיו - שסופחו לספר יוחסין - על מאמר ד' מספר יסוד עולם, ובהם סדר הדורות מרש"י ר' שלום שכנא.): ”ומגדולי תלמידי מהר"ר יעקב פולק הנזכר היה מ"ו מהר"ר שכנא ז"ל, אשר כל גדולי הארץ הזאת הם תלמידיו”. גם רבי בנימין סלניק, תלמיד הרמ"א, כתב בספרו "משאת בנימין"(סימן ט"ז.) על ר' שלום שכנא: ”וכל רבותינו גדולי הדור, כולם תלמידי הגאון הנזכר”.
בישיבתו היה נהוג לימוד של פסקי הרא"ש וארבעה טורים(זיו, מבוא, הערה 134.).
הרמ"א, שהיה אהוב מאוד על רבו רש"ש, קיבל ממורו לא רק את גאונותו וידיעותיו הרבות אלא גם את מידותיו הטובות. [ד"ר אשר זיו, שו"ת הרמ"א, מבוא, ירושלים תשל"א.]
ברבנות פולין
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנות העשרים או השלושים לחייו התמנה ר' שלום שכנא ל"רב הכולל" (כעין רב ראשי) של יהודי חלם, לובלין ובעלז, תפקיד בו כיהן לפניו ר' אהרן יהודה מחלם (אביו של ר' אליהו בעל שם מחלם). ר' שלום שכנא נשא במשרה במשך עשרים שנה, בין השנים 1522-1542 (ה'רפ"ב-ה'ש"ב). אחריו כיהן במשרה ר' משה פישל'ס מקראקא.
בשנת 1542 מונה ר' שלום שכנא כאחד משני "רב כולל וזקן היהודים" ליהודי פולין, על פי צו מלכותי שחייב את הקהילות באישור הממשל לכל מינוי של רב ורושם נישואין. גם לאחר ביטול הצו נותר ר' שלום שכנא בתפקיד הרב הראשי ללובלין, עד שהחליפו בתפקיד הרב יהודה בן אהרן.
בחדש שבט ה'ש"י נתנו שלושה רבנים גט בעיר פראג, ולא שאלו בדעתו של גאון נודע שהיה דר שם, הגאון רבי מן; רבי מן, לאחר מכן, פסל את הגט, ורבי שלום שכנא מלובלין ובית דינו החרימוהו על שעבר על חרם דרבינו תם שלא להוציא לעז על גיטין.
פטירתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]מצבת קברו ניצבת בבית הקברות היהודי בלובלין, והיא אחת היחידות שהשתמרו מתקופה זו.
בספר "המכריע" סעיף קטן ל' מביא מקורות שהרמ"א הספיד את רבו ר' שכנא, ובספר "ארץ חמדה" להמלבי"ם, חלק הספדים, מביא בהספד על השאגת אריה, "שמעתי אומרים בשם הגאון מוהרמ"א ז"ל, כי נח נפשיה של חמיו הגאון אור ישראל מוהר"ש ז"ל", וכוונתו לרבי ש"ש.
בניו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בנו היה רבי ישראל בר שכנא, שהיה גאון נודע וכיהן אחריו בראשות הישיבה בלובלין.
בשו"ת הרמ"א ישנה תשובה (סימן כ"ה) שנכתבה בידי רבי ישראל בנו של רבי שלום שכנא. בתשובה זו הוא מתנצל על שאיחר לכתבה הואיל ובפרק זמן זה נפטר אביו רבי שלום שכנא.
עין שו"ת רמ"א סימנים ה ז ס"ס י וסי' כ"ה. ושם ס צ"א כתוב, "והגאון מהר"ר ישראל בן הגאון והקדוש מהר"ר שכנא ז"ל".
היה חותנו (בזיווג ראשון) של הרמ"א.
תלמידיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הרמ"א
- רבי חיים בן בצלאל מפריגברג, אחיו הגדול של המהר"ל מפראג
- רבי יצחק ב"ר בצלאל (בן דודו של רבי בצלאל אשכנזי) [ראה עליו מאמרו של רמ"ד צ'צ'יק, מאסף תורני ישורון, כרך י"ח עמ' תתכט.]
חיבוריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]<< רבי שלום שכנא לא השאיר אחריו חיבורים, הוא נימק זאת בין השאר בכך ש"אין רצוני שיסמכו העולם על הוראותי". על עותק התלמוד הבבלי שלו כתב הגהות, וכשהדפיסו בלובלין מהדורה חדשה של הש"ס, הדפיסו על פי הגהותיו.[דרוש מקור] >>
ר' שלום שכנא מלובלין ור' יעקב פולאק רבו של ר' שלום שכנא, שהיו שניהם גדולי הפוסקים בזמנם, סרבו לא רק לחבר ספר פסק אלא גם להעתיק תשובותיהם ששלחו לשואליהם ודורשי תורתם. כה מעיד ר' ישראל ב"ר שלום שכנא: "וחי נפשי עולמים, דזמנין סגיאין בקשתי עם הרבה לומדים ממנו שיעשה פוסק [=ספר פסקים], ותשובתו היתה מחמת רוב חסידותו וענותנותו אשר היה עניו יותר מכל האדם אשר על פני האדמה, ואמר: יודע אני דשוב לא יפסקו כי אם כאשר אכתוב, מטעם דהלכה כבתרא, ואין רצוני שיסמכו העולם עלי, רצוני לומר כגון היכא דאיכא פלוגתא ביני רבוותא והוא יכריע או לפעמים יחלוק ואין לדיין כי אם מה שעיניו רואות, לכן יעשה כל אחד כפי הוראת שעה כאשר עם לבבו. ומהאי טעמא לא עשה נמי רבו הגאון מהרי"ף שום ספר, גם שום תשובה ששלחו למרחוק לא העתיקו בביתם אלו הגאונים מהאי טעמא, אף כי היה נעשב בעיניהם כיוהרא" (שו"ת רמ"א סימן כ"ה). עובדה זו מאשר גם רבי חיים ב"ר בצלאל בהקדמת ספרו "ויכוח מים חיים". ולכן תלמידו הרמ"א, שאסף את תשובותיו ושמרן ביחד עם החומר שנשלח אליו באותו עניין, היה כמחדש בדורו.
למרות זאת שלא חברו ספרים מ"מ נשארו לנו דינים ופסקים רבים מהם שרשמו תלמידיהם ונמסרו ע"י הפוסקים של הדורות הבאים אחריהם. נשארו לנו גם שני פסקים ארוכים של ר' שכנא בענין קידושין ע"י סבלונות שנדפסו בחייו וטופס יחידי בלתי שלם נמצא במוזיאום בלונדון. אבל הטופס הזה אינו שלם, חסרים בו הקטע האחרון עם החתימה של השאלה שנדפסה שם ראשונה וכשלשה עמודים בהתחלת השאלה השניה שם, שבעצם נכתבה ראשונה.
מעט מזעיר תשובות שלו יו"ל בהוצ' זכרון אהרן בספר שו"ת אסיפת גאונים.