משתמש:אלישיב ליפא/חמירא סכנתא מאיסורא
חמירא סכנתא מאיסורא (עברית: חמורה סכנה מאיסור) הוא כלל הלכתי הקובע שסכנה ממשית מבטלת איסור דתי. כלומר, הלכות הנוגעות לבריאות הגוף ולקיום החיים הפיזיים, חמורות יותר מהלכות הנוגעות לעניינים רוחניים. חומרה זו מתבטאת, בין השאר, בכך שבנוגע להלכות המוגדרות כ"איסורים" הולכים אחרי הרוב, גם במקרים בהם משמעות הדבר היא להקל. זאת בניגוד לעניינים הנוגעים לחיים הגשמיים - שם פוסקים לחומרה בכל מקרה.
מקור הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקור הדין הוא בדברי רב אשי במסכת חולין, בה הוא משווה בין טומאה של מי חטאת ואיסור שתיית מים מגולים:
אמר רב אשי ת"ש צלוחית שהניחה מגולה ובא ומצאה מכוסה טמאה שאני אומר אדם טמא נכנס לשם וכיסה הניחה מכוסה ובא ומצאה מגולה אם יכולה חולדה לשתות ממנה או נחש לדברי רבן גמליאל או שירד בה טל בלילה פסולה ואמר רבי יהושע בן לוי מה טעם מפני שדרכן של שרצים לגלות ואין דרכן לכסות (אי נמי טעמא דהניחה מגולה ובא ומצאה מכוסה מכוסה ובא ומצאה מגולה הא מצאה כמה שהניחה לא טומאה איכא ולא פסולה איכא) ואילו ספק מים מגולים אסורין ש"מ חמירא סכנתא מאיסורא ש"מ
דינים קשורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- איסור שתיית מים מגולים.
- מים אחרונים.