מים אחרונים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מים אחרונים
(מקורות עיקריים)
תלמוד בבלי מסכת חולין, דף ק"ה, עמוד א'
משנה תורה הלכות ברכות, פרק ב'
שולחן ערוך אורח חיים, סימן קפ"א
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
כלי מכסף למים אחרונים

מים אחרונים הוא כינוי לנטילת ידיים בסיום הסעודה, קודם שמברכים ברכת המזון (להבדיל מ"מים ראשונים" – הנטילה שלפני תחילת הסעודה).

טעם הנטילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם שלושה טעמים לנטילה זה.

  • לנקות את הידיים לכבוד ברכת המזון, מאחר שבזמן התלמוד אכלו עם הידיים[1].
  • טעם נוסף הוא מטעמי בריאות, כיוון שהמאכלים תובלו במלח סדומית שעלול לגרום לעיוורון במגע עם העין, ונטילת הידיים מנקה אותן[2].
  • טעם נוסף הובא בספר הזוהר, לתת לצד האחר (סיטרא אחרא) את חלקו.

חיוב הנטילה בזמן הזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקרב הפוסקים ישנה מחלוקת האם גם היום יש חובה הלכתית ליטול. יש הטוענים שאין צורך ליטול מאחר שאנחנו לא משתמשים במלח סדומית. בנוסף, הידיים נותרות נקיות גם לאחר הארוחה, בפרט כעת שמשתמשים בסכו"ם[3]. מאידך יש הטוענים[4] שעדיין יש באוכל מלחים אחרים הדומים למלח סדומית המסוכנים גם כן, וסוברים שעדיין יש מקום לנקות הידיים לאחר סעודה גם בזמננו.

בנוסף לכך על פי הקבלה מים אחרונים אינם לניקיון המלח בלבד, אלא גם לצורך עשיית תיקון רוחני לאחר האכילה. אך גם בזה כתב רבי יעקב עמדין בספרו 'מור וקציעה' שכיוון שבימינו אוכלים עם סכו"ם גם הטעם על-פי הסוד אינו שייך יותר.

בני אשכנז (גרמניה) מוחזקים במנהג לא לעשות מים אחרונים. בשולחן ערוך נזכר אלו הנוהגים כך.(קפ"א, י')

דינים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחלוקות נוספות קיימות סביב עניינים הקשורים למים האחרונים, כמו: האם ההלכה מחייבת גם נשים, והאם מותר לדבר בין הנטילה לבין ברכת המזון. למנהג האר"י אין להרבות בכמות המים האחרונים, וכמותם צריכה להיות פחותה מרביעית.

בימינו, רק המחמירים מקפידים על מים אחרונים. המקלים מוותרים לגמרי, או נוהגים באופן סמלי: מעבירים בין הסועדים כלי עם מים, ומרטיבים קלות את היד. כלי מיוחד לנטילה הסמלית (עשוי מכסף) מצוי דרך קבע במטבחם של יהודים השומרים על המנהג.

למנהג חב"ד נוטלים את קצות האצבעות, ואחר כך מעבירים אותן כשהן לחות על השפתיים (כך כל השנה, אבל בחג הפסח נזהרים שלא להרטיב את השפתיים, מחשש שרויה)[5].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ברכות נג, ב'
  2. ^ חולין קה, ב'
  3. ^ שולחן ערוך או"ח סימן רס"ח סעיף י' ומשנה ברורה שם ס"ק כ"ב.
  4. ^ שולחן ערוך שם סעיף א' ומ"ב ס"ק א'
  5. ^ ספר המנהגים חב"ד עמ' 22.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.