משתמש:אפרת אקלר/טיוטה
 |
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
| |
| דף זה אינו ערך אנציקלופדי | |
בג"ץ 7245/10 עדאלה - המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נגד משרד הרווחה ואח'[עריכת קוד מקור | עריכה]
עתירה שעניינה בתיקון לחוק ביטוח לאומי שהורה על הפחתת קצבת ילדים להורה אשר ילדיו לא קיבלו את החיסונים הנדרשים כפי שפורסמו על ידי מנכ"ל משרד הבריאות. העותרים פנו בדרישה לבטל את סעיף 61(2)(ד) לחוק ההתייעלות הכלכלית[1] בשל היותו בלתי חוקתי וזאת כי פוגע בזכויות המעוגנות בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. משמצא בית המשפט כי לא מתקיימת פגיעה בפסקת ההגבלה קבע כי העתירה נדחית.
הרקע לפסק הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]
החלטת הורים שלא לחסן את ילדיהם בחיסוני השגרה המומלצים היא תופעה ההולכת וצוברת תאוצה. הסיבות לכך הן מגוונות וכוללות אמונות, דעות וערכים אידיאולוגים ופילוסופיים, ששורשיהן מצוי במאבק בין חופש הבחירה של הפרט לבין כפיית החיסונים באמצעות החוק. [2]
בישראל המדינה אחראית למתן שירותי רפואה מונעת[3] מתוך הנחת היסוד שאיתור של שינויים המפריעים לפעילותו התקינה של הגוף (שינויים פתולוגיים) ומתן הטיפול הנדרש בזמן, ימנעו מחלה ותמותה, ישפרו את איכות החיים של המטופל, ובמקרים רבים יחסכו חלק מהעלויות הכרוכות בטיפול שיינתן לו אם לא תאותר המחלה בזמן. משרד הבריאות עושה זאת בין היתר באמצעות תחנות טיפת חלב.
בישראל קיימת תכנית חיסונים לאומית של משרד הבריאות, על פיה כל תינוק אמור לקבל עד גיל שנה 33 מנות חיסון. על אף כי אין חוק המחייב ביצוע חיסונים, התוכנית הלאומית נחשבת להצלחה. יחד עם זאת, בארץ ידועות מספר התפרצויות של מחלות זיהומיות בקרב גני ילדים עקב ירידה בשיעור הכיסוי החיסוני בהם, לדוגמא: התפרצות חצבת בשנת 2007 והתפרצות חזרת בשנת 2009. [4]
דו"ח משרד הבריאות מ-פברואר 2009[5] קובע שאחוז הילדים הבדואים[6] שאינם מחוסנים לפי תכנית החיסונים של משרד הבריאות הינו גדול יחסית, וכי קיים פער בין שיעור הילדים המחוסנים המתגוררים בכפרים המוכרים לבין שיעור הילדים המחוסנים המתגוררים בכפרים הלא מוכרים. כך, למשל, שיעור החיסונים של ילדי הכפרים המוכרים שנולדו בשנת 2000 היה 80% בלבד עבור רוב החיסונים ו- 90% בלבד עבור חיסון נגד צהבת, לעומת שיעור של 92% עבור אותם חיסונים בקרב ילדים בכפרים המוכרים ו- 96% עבור חיסון צהבת בקרב ילדים בכפרים המוכרים.
במשרד הבריאות גבר החשש כי התנגדות הורים לחיסונים מסיבות מגוונות, תגרום לירידה בשיעורי חסינות העדר ולהתפרצות של מחלות זיהומיות הניתנות למניעה, לכן, מתוך שיקולים של טובת הציבור, החליטה הממשלה לנקוט בסנקציות נגד הורים שלא מחסנים את ילדיהם[7]. במסגרת חקיקת ההסדרים בתיקון עקיף לחוק הביטוח הלאומי בחוק ההתייעלות הכלכלית לשנים 2009 ו-2010[8] נקבעה הפחתה בקצבת הילדים )בסכום של 100 עד 300 ש"ח להורה בסך הכול) בעבור ילדים שחלפו שישה חודשים מהמועד שבו היה עליהם לקבל את החיסונים הנדרשים על-פי גילם והם לא חוסנו[9]. כלומר, באמצעות הטלת קנס כספי, מנסה המדינה להעלות את שיעור הילדים המחוסנים באופן מלא במועד.
חוק הביטוח הלאומי קובע את ההוראות העיקריות בנוגע לזכאות לקצבאות הניתנות על ידי המוסד ולהענקתן, בתוך כך גם קצבת הילדים. מטרת קצבת הילדים היא סיוע להורים המבוטחים במוסד לביטוח לאומי בגידול ילדיהם וזאת באמצעות תשלום בגין הוצאות הכרוכות בקיומם וגידולם של הילדים. קצבה זו נועדה בראש וראשונה לסייע למשפחות והורים שאין ידם משגת מבחינה כלכלית לגדל את ילדיהם בכבוד ובאופן מינימאלי. מדובר בסכומים שיכולים להגיע לאלפי שקלים בשנה עבור משפחות מרובות ילדים. כאשר אושר תיקון 113 בשנת 2009[10] החלו להישמע טענות כי זהו ניסיון לפגוע בקצבאות הניתנות למשפחות מרובות ילדים בקרב המגזר החרדי והמגזר הערבי, היות ובפועל מרבית הילדים הלא מחוסנים משתייכים לשני מגזרים אלו. משרד האוצר דחה בתוקף טענות אלו.[11]
פסק הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]
עובדות[עריכת קוד מקור | עריכה]
תיקון 113 אושר על ידי הכנסת ביום 14.07.09 והורה על הפחתת קצבת ילדים, לילדים שלא קיבלו את החיסונים הנדרשים לפי הנחיות מנכ"ל משרד הבריאות, במסגרת חוק ההתייעלות הכלכלית לשנים 2009-2010, והוא נכנס לתוקף בתאריך 15.12.10 כאשר תחילת חישוב התקופה בגינה לא קיבל הילד חיסון לצורך הפחתת קצבתו תחל מיום 15.6.10.
טענות "עדאלה"[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארגון "עדאלה" עתר ב־2011 לבג"ץ בבקשה שיורה למדינה לבטל את החוק בטענה כי פוגע בזכויות חוקתיות. ראשית נטען כי התיקון התקבל בעקבות הסכם קואליציוני, ובטרם אישורו לא התקיים כל דיון לגביו והוא פוגע בזכויות החוקתיות של הילדים, ביניהן הזכות לקניין. לטענת "עדאלה", קצבת הילדים שייכת לילדים עצמם, למרות שהיא מועברת להוריהם, בכך פוגעת הפחתת הקצבאות בילדים ובזכויותיהם, ובעיקר בילדים המשתייכים למשפחות עניות שתאלצנה לוותר על הוצאות כספיות הכרחיות עבור גידולם והתפתחותם של הילדים. עוד מוסיף וטוען העותר כי התיקון פוגע בעיקרון השוויון בין הילדים, שכן הוא יוצר הבחנה בלתי רלוונטית בין ילדים שקיבלו חיסונים לכאלו שלא קיבלו חיסונים, וכן בין ילדים שיש להוריהם נגישות לשירותי רפואה מונעת, לילדים שהמדינה לא דאגה עבורם לנגישות לשירותים כאלו. לטענתם, עצם תשלום דמי הביטוח למוסד לביטוח לאומי יוצר הסכם חוזי בין ההורה לבין המוסד לביטוח לאומי, במסגרתו גלומה הציפיה לתשלום קצבאות ילדים כנגד תשלום דמי הביטוח על ידי ההורה. פגיעה בציפיה זו, כך נטען, אף היא מנוגדת לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו המעגן את הזכות החוקתית לקניין.
לטענת "עדאלה" הפגיעה בזכויות החוקתיות האמורות אינה עומדת בתנאי פסקת ההגבלה: היא אינה לתכלית ראויה: נעשתה ללא בדיקה וללא תשתית ראויה, היא במידה שעולה על הנדרש: מעמיקה את העוני ואת הפערים החברתיים-כלכליים, ופוגעת באינטרס הציבורי אשר דווקא מחייב הגנה והימנעות מפגיעה באותם ילדים שלא מקבלים חיסונים.
עוד נטען כי הפגיעה אינה עומדת במבחן המידתיות המשולש: מבחן הקשר הרציונאלי: האמצעי שנבחר אינו משיג את המטרה של שמירה על בריאות הילד ובריאות הציבור. התיקון דווקא פוגע בשלום הילד, בבריאותו, בהתפתחותו, בקניינו, ובזכותו לביטחון סוציאלי, וכן גורם להעמקת העוני. נטען כי השימוש בקצבאות לצורך ענישה, כחלק ממאבק בתופעות פסולות הוא אסור, למעשה, התיקון מעניש את הילדים בגין אי קבלת שירותי חיסון. מבחן האמצעי הפוגע פחות - לטענת העותרים, ניתן היה לאמץ אמצעים אחרים והולמים להשגת התכלית, כגון הנגשת שירותי בריאות מונעים בכפרים הלא מוכרים בנגב. העותרים טוענים כי האוכלוסייה העיקרית שתיפגע מהתיקון היא הילדים המתגוררים בכפרים הבדואים, תוצר של מחדל המדינה באספקת שירותי רפואה מונעת במסגרת מרפאות אם וילד. נגישותם של הילדים הבדואים לשירותים אלו הינה מוגבלת. התיקון, אם כן, מעניש את הילדים הבדואים על לא עוול בכפם, ובשל אי מימוש החובה של משרד הבריאות לפעול למימוש זכויותיהם של ילדים אלו מלכתחילה. ענישה שתחמיר אף יותר את מצבם הסוציו-אקונומי של ילדי הבדואים, ותעמיק את הפערים החברתיים בין אוכלוסייה זו לבין כלל האוכלוסייה. מבחן המידתיות הצר- התיקון מביא לתוצאה הפוכה מזו שביקש המחוקק, ותחת שמירה על בריאותם של הילדים נגרמת פגיעה נוספת בהם.
טענות המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המשיבים טוענים כי הליך החקיקה נעשה באופן תקין ואין הוא מקים עילה להתערבות בית המשפט. המשיבים מוסיפים וטוענים כי התיקון אינו פוגע בזכויות חוקתיות. באשר לפגיעה בזכויות הילדים טוענים המשיבים כי הקצבה אינה זכות ישירה של הילד, כי אם זכותו של ההורה הבאה לסייע לו בכלכלת התא המשפחתי.
לטענת המשיבים התיקון אף אינו פוגע בזכות החוקתית לקיום מינימאלי בכבוד. לשיטתם, אין מקום להנחה כי כל שינוי בשיעור הזכאות של הקצבאות מהווה פגיעה בזכות חוקתית.
באשר לפגיעה בשוויון טוענים המשיבים כי התיקון מעגן נורמה שוויונית המבקשת לתמרץ פרטים לנקוט בפעולה רצויה ביותר תוך דאגה לציבור ובריאותו, ואין לומר כי היא נוצרה על מנת להפלות. בידיו של כל הורה לדאוג כי ילדו יקבל חיסון, ובמקרה כזה לא תופחת קצבת הילדים. אין מדובר בפגיעה בשוויון ובכבוד האדם כזכויות חוקתיות. גם אם יקבע כי נפגעת זכות חוקתית, הרי שהפגיעה נעשתה כדין ועומדת בתנאי פסקת ההגבלה: תכלית התיקון היא הגנה על ילדים תוך הבטחת בריאותם התקינה, טובתם האישית ודאגה לבריאות הציבור. וזוהי תכלית ראויה ההולמת את ערכיה של מדינת ישראל. עוד נטען כי התיקון עומד בשלושת מבחני המידתיות: 1. מבחן הקשר האפקטיבי: ניסיון במדינות אחרות מבסס את הקשר האפקטיבי בין תמריץ כלכלי לבין התנהלות הורים בקשר לילדיהם, לרבות העלאה בשיעורי החיסונים. 2. מבחן האמצעי שפגיעתו פחותה – המשיבים ציינו כי קיימות חלופות אחרות על מנת לתמרץ חיסון ילדים, אך יחד עם זאת, האמצעי שנבחר אינו חורג ממתחם האמצעים המידתיים. לטענתם, המדינה רשאית להתערב בהסדרים והכוונת התנהגות היכן שמזהה כי התנהגות מסוימת עלולה להשפיע על סביבה שלמה. לבסוף טוענים הם כי מתקיימת גם דרישת המידתיות במובנה הצר. זאת, נוכח האינטרס הציבורי המובהק בחיסון ילדים ובעמידה על רף חיסוני גבוה, מצד אחד, ובהתחשב בהיות הפגיעה מוגבלת ומידתית, בשים לב לתנאים ולמגבלות שנקבעו בחקיקה לעניין הפחתת הקצבה, מצד שני. ההתייחסות באופן פרטני לסוגיית השלכות התיקון על הילדים בפזורה הבדואית. לטענתם, לאחר פעולות שנעשו מטעם המשיבים קיימת כרגע נגישות סבירה והולמת של האוכלוסייה הבדואית לתחנות טיפת חלב (ציינו כדוגמא כי אחוז ההתחסנות באוכלוסייה הבדואית הרשומה בטיפות חלב לחיסון ה- MMRV גבוה יותר משיעור ההתחסנות לחיסון זה במגזר היהודי).
פסק הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]
שלושת שופטות ההרכב ההגיעו להחלטה כי דינה של העתירה להידחות, בנימוקים שונים:
דעת הרוב[עריכת קוד מקור | עריכה]
השופטת עדנה ארבל השופטת דפנה ברק-ארז פסקו כי העותרים לא הצביעו על פגיעה בזכות החוקתית לקניין או לקיום אנושי בכבוד, יחד עם זאת, באשר לזכות החוקתית לשוויון – הן סברו כי מתקיימת פגיעה, אך הן הוסיפו וקבעו כי למרות זאת דין העתירות להידחות משום שהפגיעה עומדת בתנאי פסקת ההגבלה.
דעת יחיד
השופטת אסתר חיות הסכימה לתוצאה אליה הגיעו חברותיה, אך בשונה מהן קבעה כי התיקון כלל אינו פוגע בזכות לשוויון, לאור העובדה כי מדובר בסנקציה על התנהגות בלתי ראויה, שהיא רלוונטית להקשר שלשמו ניתנת קצבת הילדים. יחד עם זאת ציינה כי ראוי היה להסדיר בחקיקה את חובת החיסונים והסנקציות אשר יוטלו בגין הפרתה ולשקול שימוש באמצעים אחרים לקידום מטרת עידוד חיסונים לילדים, למשל בדרך של מתן תמריץ כלכלי חיובי למחסנים או לחלופין שימוש בסנקציות אחרות.
משמצאו השופטות, כי הפגיעה בזכויות הנגרמת כתוצאה מהתיקון, עומדת בתנאי פסקת ההגבלה, פסקו כי העתירה נדחית.
בעקבות פסק הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]
התניית קצבאות בילדים במתן חיסונים מעולם לא יושמה. למרות שבית המשפט דחה את העתירה, הודיעה שרת הבריאות דאז, יעל גרמן, כי סעיף החוק[12] המתנה את קבלת קצבת הילדים בחיסוניהם יבוטל, וזאת במסגרת שינוי כולל בנושא קצבאות הילדים בחוק לשינוי סדרי עדיפויות לאומיים. הסיבה לטענתה הייתה נעוצה בכך שהתניה זו היא צעד ש"אינו חברתי ואינו צודק".[13] ואכן, סעיף 61(2)(ד) לחוק ההתייעלות הכלכלית, תיקון מס' 113 לחוק הביטוח הלאומי,[14] בעקבותיו נפסק פסק דין זה, בוטל באמצעות החוק לשינוי סדר עדיפויות לאומיים לשנים 2013-2014.[15] נכון לקיץ 2022 אין הוראות בחוק הקובעות שלילה או הפחתה של קצבת הילדים.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'וני גל, "קצבאות ילדים בפרספקטיבה מחקרית", ביטחון סוציאלי 78 ,2008 עמ' 5.
ג'וני גל, מיכאל שלו, מימי אייזנשטדט, "בזכות האוניברסליות", בתוך: נגישות לצדק חברתי בישראל, מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, יולי 2009, עמ' 187-224.
ידין שרון, רגולציה חדשה: מהפכה במשפט הציבורי, 2018, הוצאת נבו.
עמית אהרון ענת, החלטת הורים שלא לחסן את ילדם: עבר והווה, אפיון התופעה וסיבותיה, קידום בריאות בישראל 4, 2011, עמ' 32-40
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ילדים - קצבאות והטבות | ביטוח לאומי (btl.gov.il)
הלשכה המשפטית - תחום חקיקה ומחקר משפטי מבט משווה על הסדרים לשלילת קצבאות המשולמות למשפחות עם ילדים (knesset.gov.il)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
[1] סעיף 61(2)(ד) לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט-2009, תיקון מס' 113 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.
[2] עמית אהרון ענת (2011) החלטת הורים שלא לחסן את ילדם: עבר והווה, אפיון התופעה וסיבותיה, קידום בריאות בישראל, 4, 32-40
[3] ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994.
[4] סלייטר פ. דיווח חיסונים של ילדים בהגיעם לגיל שנתיים בשנת 2005 ,לפי .41 דוחות מלשכות הבריאות, חוזר מספר 2008/9 .ירושלים: משרד הבריאות, שירותי בריאות הציבור 2008.
[5] דו"ח מסכם על ניהול קובץ בריאות בחודשים דצמבר 2008 – פברואר 2009 וחישוב מפתח החלוקה ליום 1.4.2009, באתר משרד הבריאות.
[6] בדואים בישראל – ויקיפדיה (wikipedia.org)
[7] נעם ברקן, בג"צ יכריע: לקצץ קצבאות להורים שלא מחסנים? , YNET, (20.2.2011)
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4031018,00.html
[8] סעיף 61(2)(ד) לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט-2009, תיקון מס' 113 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.
[9] נכללת הוראה בדבר חישוב הקצבה מחדש לאחר חיסון הילד כנדרש או לאחר שחלף המועד האחרון שבו היה אפשר לקבל את החיסון שבשלו הופחתה הקצבה וקיבל את שאר החיסונים כנדרש.
[10] סעיף 61(2)(ד) לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט-2009, תיקון מס' 113 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.
[11] דו"ח מסכם על ניהול קובץ בריאות בחודשים דצמבר 2008 – פברואר 2009 וחישוב מפתח החלוקה ליום 1.4.2009, באתר משרד הבריאות.
[12] סעיף 61(2)(ד) לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט-2009, תיקון מס' 113 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.
[13] הביטול נעשה במסגרת שינוי כולל בנושא קצבאות הילדים בחוק לשינוי סדרי עדיפויות לאומיים (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנים 2013 ו-2014)התשע"ג-2013 ,תיקון מס' 146 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.
[14] סעיף 61(2)(ד) לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט-2009, תיקון מס' 113 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.
[15] רוני לינזר- גנץ, רוצים קצבת ילדים? חסנו אותם, (TheMarker 6.5.2015)
https://www.themarker.com/news/health/2015-05-06/ty-article/0000017f-db49-d856-a37f-ffc91c040000