התנגדות לחיסונים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ילד חולה בחצבת. חצבת היא מחלה נגיפית מדבקת מאוד, לה חיסון הנותן הגנה של 97% לאחר שתי מנות. מאז החל מתן החיסון, ירד שיעור מקרי החצבת ב-99% בהשוואה לתקופה שלפני מתן החיסון[1]. עם זאת, התפרצויות חצבת מתרחשות לעיתים קרובות באוכלוסיות בהן שיעור המתחסנים יורד, דבר המוריד את יעילות אפקט חסינות העדר.
ילדה שכל ארבעת הגפיים שלה נקטעו חלקית בגיל שבעה חודשים עקב זיהום בחיידק מנינגוקוס[2]. חסינות העדר הייתה מונעת את מחלתה לו סביבתה הייתה מתחסנת[3].

התנגדות לחיסונים היא גישה הקוראת להימנעות מחיסון של תינוקות ומבוגרים. ההתנגדות קיימת שנים רבות, אף על פי שחיסונים, ובפרט חיסוני ילדים, מוגדרים על ידי ארגון הבריאות העולמי כצו מוסרי של החברה לבריאות הציבור ולילדיה ולדברי הארגון הדרך הטובה והיעילה ביותר למניעת מחלות[4][5]. המתנגדים טוענים לרוב לכך שהחיסונים הם בעלי תופעות לוואי מסוכנות, אינם יעילים במניעת תחלואה, או אפילו גורמים להפצת המחלות.

בעקבות טענות שווא נגד חיסונים חלה ירידה בשיעור המתחסנים בעולם המפותח, ועימה עלייה בשיעורי התחלואה. התפרצויות של מחלות התחוללו במדינות רבות בעולם המפותח[6], כולל התפרצותן של מחלות שהיו על סף הכחדה[7], והנתונים מראים בבירור כיצד במדינות בהן תנועות ההתנגדות לחיסון הפחיתו את שיעור המתחסנים, עלתה התחלואה פי 10 עד פי 100 בהשוואה למדינות בהן שיעור המתחסנים נותר יציב[8]. בעקבות נתונים אלו ואחרים, דו"ח ארגון הבריאות העולמי לשנת 2019 מציב את המגיפות הנובעות מסרבני חיסונים כאחד מעשרת האיומים הגדולים ביותר על הבריאות העולמית[9].

היות שהוכחות מדעיות ליעילותם של חיסונים מבוססות היטב, הטענות להתנגדות לחיסונים, שיוצאות נגד יעילות זאת, נוגדות את הקונצנזוס המדעי שסובר כי הם בטוחים ויעילים[10][11][12].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"אבעבועות הפרה או ההשפעה הנהדרת של ההרכבה החדשה"
"אבעבועות הפרה או ההשפעה הנהדרת של ההרכבה החדשה". קריקטורה של גילרי ג'יימס, קריקטוריסט לונדוני מוערך, משנת 1802. ניתן לראות את ד"ר אדוארד ג'נר מחסן אישה מפוחדת כאשר פרות קטנות מבצבצות מגופם של מטופלים שונים.

התנגדות לחיסונים מוכרת כבר מראשיתם בסוף המאה ה-18, כאשר נמצאה והובנה צורת החיסון הראשונה נגד אבעבועות שחורות. ההתנגדות אז נבעה מפחד, חוסר הבנה, בורות וכמו כן מסיבות דתיות. הפחד מהחיסון והביקורת הקשה, התבטאו הן בפולמוס ציבורי סביב החיסון והן בדפי העיתונות. חיסון אנשים באבעבועות הבקר כנגד אבעבועות שחורות לא הובן ולא נתפס על ידי הציבור. בתקופת כהונתה של המלכה ויקטוריה, בשנת 1840, החלה חלוקה המונית של החיסון נגד אבעבועות שחורות. השיטה התבססה על חיסון תינוקות צעירים בווירוס אבעבועות הבקר. בעזרת אזמל ניתוחים קטן בוצע חריץ בזרועו של התינוק והחדירו את תרכיב החיסון לתוך הפצע. עם הופעת השלפוחיות לאחר שמונה ימים, בוצע ההליך שוב על מנת להרכיב מנוזל השלפוחיות (הסרום) את החיסון לתינוק הבא. צורת חיסון זו נקראה "מזרוע לזרוע". התינוקות באותה תקופה לא היו רק יעד חיסוני אלא גם כאינקובטור לגידול החיסון. צורת חיסון זו עוררה חשש ופחד בקרב ההורים, הן מההליך הכואב הכרוך בחיסון והן מחשש כי הדבקה מזרוע לזרוע עלולה להדביק במחלות אחרות כגון שחפת וסיפליס[13].

כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאור הצלחת החיסונים במיגור מחלות קשות, החשש מהמחלות פינה מקומו לחשש מפני תופעות הלוואי והסכנות הקשורות לכאורה לחיסונים עצמם[14]. דוגמה לכך היא האמונה כי חיסונים עלולים לגרום לאוטיזם על אף ראיות אמפיריות[15] המראות את ההפך. כמו כן ישנן טענות נפוצות כנגד חיסונים, שעולות לעיתים קרובות בשיח של מתנגדי החיסונים[16]. כל אחת מהטענות האלה הוכחה כשגויה[17] בגלל מגוון סיבות וכשלים.

כיום ההחלטה ההורית שלא לחסן את ילדיהם, או לחסנם בדרך שונה מהמקובל נובעת מתפיסת עולם אידאולוגית. ההתנגדות מבוססת על עמדות, הטיות, ערכים ואמונות אישיות של ההורים[18].

במחקר שנערך על חיסון HPV נמצא כי גם כאשר נשלל רכיב כלכלי (החיסון ניתן בחינם), הורים מבוססים יותר נטו לחסן יותר את ילדם. דבר המראה כי ההחלטה לא לחסן לא נובעת בהכרח משיקולים כלכליים אלא מתוך תפיסת עולמם ומערכת האמונות שלהם[19].

שתי קבוצות עיקריות המטיפות נגד חיסונים הן קבוצות רפורמיסטיות ורדיקאליות. הרפורמיסטים הם הורים, להם ילד חולה שנפגע לטענתם מהחיסונים, הדורשים פיצוי וטיפול במצבם. הרדיקאלים מתעניינים ברפואה אלטרנטיבית והומיאופתית, מתנגדים לניסויים בבעלי חיים, ולכלל החיסונים. חלקם בעלי אינטרס כלכלי (גלוי או סמוי), והם נוקטים בשיטות הפחדה נגד החיסונים וערעור הביטחון במערכת הביו-רפואית[20]. מלבד קבוצות אלו קיימים גם אנשים שמהססים בנוגע לחיסונים. לרוב מדובר בהורים, שנחשפו לתכנים של מתנגדי חיסונים שעוררו בהם פחד גדול מלחסן.

מידע אליו ההורים חשופים ניתן למצוא בעיקר דרך אמצעי תקשורת ההמוניים והוא כולל מידע רב השולל ביצוע חיסונים. מידע זה מבוסס בחלקו על שמועות, חוויות אישיות ומסרים המעוררים רגשות. תפיסת העולם הכוללת מגוון סיבות הבונות אחת את השנייה ומשולבות זו בזו;

  1. סיבות דתיות - התנגדות לחיסון כיוון שאינו טבעי, מוסרי או לא תואם את רצון האל[דרוש מקור].
  2. סיבות פילוסופיות ואידאולוגיות הכוללות "חזרה לטבע" וכוללות אמונה ברפואה משלימה, שיטות ריפוי טבעיות והתחסנות טבעית[21]. התייחסות ל"הורות הטובה", לפיה ההורה עורך תהליך קבלת החלטות מושכל, תוך חיפוש מידע. התייחסות לילד כמקור להעצמה אישית ויכולת לקבל את האחריות על נפשו וגופו[22].
  3. סיבות מוסריות הנובעות מההתנגדות לניסויים בבעלי חיים[דרוש מקור].
  4. "חסינות העדר" - קונפליקט בין טובת הפרט לטובת הכלל. מבחינת הפרט בחירה להימנע מחיסון יכולה להיות סיכון מחושב. למשל בהינתן מגפה בה סיכויי ההדבקה הם 80% וסיכויי התמותה של החולה הם אחוז אחד הסיכון לפרט אם הוא נמנע מחיסון עומד על 1:1,250, יחס שעשוי להחשב כסיכון סביר שאדם עשוי לבחור לקחת עם מחשבה שהחברה כולה תגיע לחסינות עדר שתגן עליו בהמשך ותקטין עוד יותר את מידת הסיכון עבורו. לעומת זאת מנקודת מבטה של כלל החברה, אם רוב הפרטים יבחרו לקחת את הסיכון תהייה עלייה חזקה של שיעור התמותה לפני שתיווצר חסינות עדר, ובמיוחד תינסוק תמותת החלשים בחברה שעבורם הסיכון גבוה הרבה יותר. באופן זה החשבון הפרטי של אדם שנוטה לחשוד בחיסון יכול בקלות יחסית להצדיק הימנעות מהחיסון. קונפליקט בין ניסיונות החברה להפעיל לחץ על הנמנעים מחיסון לבין הנמנעים עצמם נוצר מניה וביה.
  5. חוסר אמון במערכת הרפואית הממסדית, לעיתים קרובות מצורפת הטענה שמדובר במזימה שמניעיה כלכליים[14] (תאוריות קונספירציה של הסתרת מידע על תופעות לוואי וחוסר אמון בבטיחות החיסונים). קשה להבין טענות אלו מאחר שמדובר בטיעון מופרך על פניו.
  6. אמונה ביועצי הרפואה הבלתי קונבנציונלית, שמשקיעים זמן רב יותר בהסברים ומספקים מידע תוך שימוש בשפה פסאודו-רפואית ולכן נתפסים כאמינים. דבר זה גורם להורים להתעלם מכך שהמידע אינו מהימן או מדעי[23].
  7. הסתמכות על מיעוט שולי של רופאים שמעלים ספקות לגבי יעלות החיסונים או הסכנה שבהם[24]. מתנגדי חיסונים משמיעים לפעמים טענות נגד חיסונים שנשמעות מדעיות. לדוגמה הטענות בדבר בדיקת החיסונים בניסוי בסמיות כפולה עם תמיסת סיילין. הורה ללא רקע רפואי, ששומע טיעון כזה עלול לפחד מלחסן את ילדיו. כמו כל שאר הטיעונים של מתנגדי החיסון, גם טיעון זה שגוי מן היסוד[25].
  8. מתן משקל־יתר למקרי־אמת של פגיעה בעקבות חיסונים. בהיעדר ראיה רחבה הלוקחת בחשבון סיכון לעומת תועלת, קשה לראות כיצד הסיכוי להצלה בעקבות החיסון עולה בהרבה על הסיכוי לפגיעה מהחיסון. הטיית סטטוס קוו נותנת משקל עודף למצב הקיים (ללא חיסון) מאשר לשינוי (קבלת חיסון).

לאחר התפרצות חצבת בקרב קהילות יהודיות בארצות הברית בשנת 2019, בעקבות תפיסות שמקורן בהתנגדות עקרונית לחיסונים, פרסמו מנהיגי הקהילות היהודיות קריאות לציבור להתחסן, ואחד הפוסקים המוכרים בקהילה פסק שמי שאינו מחסן את ילדיו גורם לחילול השם[26].

בסוף שנת 2020 לקראת הפצת חיסון נגד וירוס הקורונה, נשמעו קולות רבים המתנגדים לחיסוני הקורונה[27]. הטיעונים אותם השמיעו המתנגדים דומים לטיעונים שהעלו בעבר, בנוסף לטיעונים המתייחסים למהירות שבו פותח החיסון, ועל כך שלא נבדקו השפעותיו לטווח ארוך[28]. המתנגדים טענו כי על מנת לפתח את החיסון במהירות, דילגו על מספר שלבים של מבדקי בטיחות, או התעלמו מסימנים בעייתיים, זאת על אף שארגוני הבריאות העולמיים הבהירו כי לא היו קיצורי דרך במבדקי הבטיחות והיעילות של החיסון, כמו כל חיסון אחר[29]. רבות מטענות המתנגדים לחיסונים הופרכו[30].

בעידן הרשתות החברתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימיו הראשונים, הגולש ברשת האינטרנט היה צרכן סביל של מידע שהגיע ברובו מספקי מידע מרכזיים ורשמיים. החל מעידן וב 2.0 הגולש (פרט, תאגיד או גורם אחר) יכול לייצר, לשתף ולהפיץ כל תוכן דרך יישומים ורשתות חברתיות[31] וכתוצאה מכך נוצר מצב של "פלורליזם רפואי חדש"[32], בו קיימות חלופות לאמת המדעית וצורות חדשות של ידיעה. בעקבות טשטוש הגבולות בין מידע רפואי מתוקף לבין מידע רפואי לקוי או שגוי, הפרדיגמה הרפואית המודרנית בה כל אחד הוא "מומחה מטעם עצמו"[33] והופך ל"חולה היודע"[34]. הדמוקרטיזציה של הידע[35], לפיה מתבטלת היררכית המידע המקובלת ובמקומה ומצגות דעות, קונספירציות ועובדות מתוקפות או לא, כשוות ערך, עלולה להוביל לקבלת החלטות מסכנת חיים[36].

מחקרים מראים כי למסרים המופצים ברשת האינטרנט השפעה ממשית על התנהגותם הרפואית של הצרכנים, במחקר רחב היקף שבחן את השכיחות לתופעת סרבנות לחיסונים בישראל, העלה כי 41.3% מההורים שבחרו לא לחסן את ילדיהם, בחרו זאת על סמך אידאולוגיה בעקבות החשיפה למידע המתנגד לחיסונים ברשת האינטרנט[37].

במחקר הבוחן סרטונים העוסקים במידע על חיסונים, נתחו סרטוני YouTube מתוכם 32% הציגו מידע המתנגד לחיסונים, סרטונים אלו דורגו גבוה יותר וזכו ליותר צפיות מאשר סרטונים התומכים בחיסונים[38].

במחקר נוסף, שבוצע בקנדה נמצא כי באתרי דירוג תוכן, כאשר חיפשו מילות חיפוש נייטרליות וכלליות כמו "החיסון המשולש", התוצאות העליונות היו של קבוצות המתנגדות לחיסונים, וכי 60% מכלל התוצאות היו של מידע מתנגד לחיסונים[39]. על אף זאת 72% מהאמריקאים, גם אם לרוב לא בדקו את אמינותו של המידע, סומכים על מידע רפואי שמצאו ברשת[40].

הדרך בה קושרים את מסרי ההתנגדות ברשת רעיונות בריאותיים עם תוכן רגשי היא דרך חשיפת הסכנה שיש בחומרים האלו דרך עירור פחד לדוגמת הטענה כי "חיסונים עלולים לגרום לאוטיזם". דרך אחרת היא חוסר הטבעיות וההתאמה של החומר לגוף האדם למשל בטענות כי "חיסונים אינם טבעיים" ו"עדיף להיחשף לסיכון 'טבעי' של מחלה מאשר לסיכון שבחיסון"[36][20].

במחקר אחר, בנושא מסרי ההתנגדות, העלה כי השילוב בין ערוץ פנייה הטעון במרכיב קוגניטיבי תוכני, לבין ערוץ בעל מאפיינים רגשיים, יוצר השפעה מכפילת כוח אשר מגבירה את העוצמה וההשפעה שיש למסרים[41].

הכוח השיתופי של רשת האינטרנט מאפשר התקשרות עם בעלי דעות דומות גם לגורמים שוליים[42]. המסרים מעוררי הרגשות והאופי הקונספרטיבי וה"פיקנטי" שלהם, גורמים לכך שעובדות ומחקרים מתוקפים יבלטו פחות. התנועה המתנגדת לחיסונים משתמשת במינוח של שטיפת מוח (אינדוקטרינציה), אשר לפיה שיתוף פעולה כלכלי וקפיטליסטי יחד עם אינטרסים אחרים בלתי ידועים הם אשר מכתיבים את ההמלצות המדעיות הרשמיות[43].

מחקרו המזויף של אנדרו וייקפילד (המוצג בסרט "Vaxxed") הוא דוגמה למחקר פסאודו מדעי, שמוסיף למסרי ההתנגדות תוקף מדעי לכאורה. קשה לטשטש עקבות של מחקר פסאודו מדעי והם נפוצים בקלות ברשת אינטרנט[44][36].

בישראל פועלת עמותת מדעת המפעילה מגוון שלם של ערוצים (ברשתות החברתיות, כמו קבוצת הפייסבוק "מדברים על חיסונים") על מנת להנגיש מידע רפואי הנוגע לחיסונים לציבור.

מיזם מחוסגן[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מחוסגן (עמותה)

מיזם מחוסגן הוקם בשנת 2018 על מנת להילחם בתופעה של ילדים לא מחוסנים[45]. פעילותו של המיזם היא ליווי רפואי של גני ילדים, על מנת לוודא כי כל הילדים מחוסנים[46]. מתנדב של מחוסגן (רופא, אח או סטודנט לרפואה) מגיע לגן הילדים ובודק פנקסי חיסונים. במידת הצורך הוא גם נפגש עם הורים חוששים ומשכנע אותם לחסן[47]. את המיזם הקימו איתי ברשדסקי, מנהל רשת גנים, ד"ר ליאור אונגר, וד"ר מאיר עזרא אליה, ואליהם הצטרפה כמנכ"לית סתו אברהמי. על פי אתר המיזם, כחודשיים מהקמת המיזם יותר מ-260 גנים הצטרפו ליוזמה, ולמעלה ממאה מתנדבים מתחום הרפואה ליוו את הגנים הללו[48].

בעקבות עתירה נגד המיזם קבע בית המשפט שהמיזם חוקי. ״ככל שמוסד חינוכי פרטי מבקש לסייע בהגנה על בריאות הבאים בשעריו, בדרך של הצגת פנקס חיסונים... הרי שאין בכך פגיעה בפרטיות... גם לא הפליה אסורה״[49].

חוקים המחייבים מתן חיסונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוק באנגליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"חוק החיסונים" הראשון (Vaccination Act) חוקק בשנת 1853 בממלכה הוויקטוריאנית. תחילה הגדיר את מתן החיסונים נגד אבעבועות שחורות כחובה בבריטניה במהלך שלושת חודשי חייו הראשונים של התינוק. בהמשך הורחב והוגדר עונש מאסר או קנס להורים שיתנגדו לחיסון או להוצאת נוזל השלפוחיות (הסרום) מתינוק שחוסן. החוק היווה חידוש פוליטי שהסמיך את הממשלה, בשם טובת בריאות הציבור, להתערב בחופש הבחירה ובחירות האזרח[13][50]. בעקבות ההפגנה כנגד חוק החיסונים בשנת 1885, בה יצאו למעלה מ-100,000 לרחובות לסטר, הוקמה ועידה מקצועית ממלכתית לבחינת חוק החיסונים, בשנת 1889. הוועידה ישבה כשבע שנים ושמעה עדויות בעד ונגד החיסונים, ובשנת 1896 פרסמה את המסקנות הבאות: הכרה בחשיבות הרבה של החיסון נגד אבעבועות שחורות, אישרה שהשימוש בנוזל השלפוחיות עלול להדביק במחלות אחרות, אפשרה את ביטול הקנסות המצטברים ועונשי המאסר כמחווה למתנגדי החוק, וקראה להגדרת "פטור מצפוני" בחוק עבור הורים המתנגדים בכנות לחיסון וזאת כדי להבדילם מהורים המתעצלים או אדישים לחיסון ילדיהם. בעקבות מסקנות אלו שונה החוק בשנת 1898. החוק החדש אפשר בקשת פטור מנומקת מטעמים מצפוניים. בשנת 1946 ביטל הפרלמנט הבריטי את חוק חובת החיסונים[51][50][13].

החוק בארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1807 הוחל חוק המחייב ביצוע חיסון נגד אבעבועות שחורות לכלל האוכלוסייה במדינת מסצ'וסטס, מה שהוביל לתנועות מאורגנות של מתנגדי חיסונים בשם החירות וחופש הפרט. ההתנגדות הובילה, לביטול החוק בחלק ממדינות ארצות הברית (אילינוי, מינסוטה, קליפורניה ועוד)[50]. כיום נהוגה שיטת "התמריץ השלילי", אין חובת חיסון אך כניסת הילד לבית הספר מותנת בהשלמת כל חיסוני החובה. החוק מאפשר פטור על רקע רפואי (בכל המדינות), ומשנת 2006, ניתן לקבל פטור מטעמים דתיים (ב-48 מדינות) או אמונות אישיות (ב-19 מדינות)[52].

החוק באיטליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד מרץ 2018 החוק באיטליה חייב לחסן ארבעה חיסונים בלבד. במרץ 2018 נחקק חוק שהורים יחויבו לוודא שילדיהם מקבלים לפני תחילת שנת הלימודים עשרה חיסונים. באוגוסט 2018 הממשלה השעתה החלטה זו[53].

הצעות חוק בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון לשנת 2021, בישראל חובת חיסונים מוסדרת בסעיף 19 לפקודת בריאות העם[54]. עקב התפרצות מחלת החצבת בישראל לקראת סוף שנת 2018[55] החלו בכנסת יוזמות חקיקה שמטרתן להסדיר את הנושא. בין ההצעות ניתן לראות סנקציות כלכליות[56], ומניעת גישה למוסדות חינוך לילדים שאינם מחוסנים[57].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Measles | Vaccination | CDC, www.cdc.gov, ‏2018-02-05 (באנגלית)
  2. ^ Wane, Joanna., The Case for Vaccination, North & South. Bauer Media, ‏יוני 2010 (באנגלית)
  3. ^ Paul Fine, Ken Eames, David L. Heymann, “Herd Immunity”: A Rough Guide, Clinical Infectious Diseases 52, 2011-04-01, עמ' 911–916 doi: 10.1093/cid/cir007
  4. ^ Martin, J. F., & Marshall, J., New tendencies and strategies in international immunisation: GAVI and The Vaccine Fund. Vaccine, 21(7), 2003, עמ' 587-592
  5. ^ עמית, א., החלטות הורים שלא לחסן את ילדם: עבר והווה, אפיון התופעה וסיבותיה., כתב עת ישראלי לחינוך וקידום בריאות 4, 2011, עמ' 40-32
  6. ^ The toll of the anti-vaccination movement, in one devastating graphic, ‏20 בינואר 2014
  7. ^ מתנגדי חיסונים בראש: 5 האיומים הגדולים על הבריאות העולמית, Ynet
  8. ^ Impact of anti-vaccine movements on pertussis control: the untold story, ‏31 בינואר 1998
  9. ^ Ten threats to global health in 2019, ארגון הבריאות העולמי
  10. ^ Vaccine Safety | Vaccines, www.vaccines.gov
  11. ^ Leah Ceccarelli, Defending science: How the art of rhetoric can help, The Conversation (באנגלית)
  12. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר

    פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים
    {{{מחבר}}}, Communicating science-based messages on vaccines, Bulletin of the World Health Organization 95, 2017-10-01, עמ' 670–671 doi: 10.2471/BLT.17.021017
  13. ^ 1 2 3 Durbach, N., ‘They might as well brand us’: Working-class resistance to compulsory vaccination in Victorian England., Social History of Medicine 13(1), 2000, עמ' 45–63
  14. ^ 1 2 Keane, M. T., Walter, M. V., Patel, B. I., Moorthy, S., Stevens, R. B., Bradley, K. M., ... & Vernon, T. M., Confidence in vaccination: a parent model, Vaccine, 2005
  15. ^ שולט, ע., ובורנשטיין, י., חיסונים ואוטיזם – מהומה רבה על לא מאומה?, הרפואה (4) 149, 2010, עמ' 251–255
  16. ^ הימנעות מחיסון – טבעיות או משחק באש?, הימנעות מחיסון – טבעיות או משחק באש?, ‏6 ביוני 2012
  17. ^ הימנעות מחיסון: טבעיות או משחק באש? – שאלות ותשובות, הימנעות מחיסון: טבעיות או משחק באש? – שאלות ותשובות, ‏20 בנובמבר 2012
  18. ^ "על החיים הפנימיים של הלא־מתחסנים (ואיך הכלכלה ההתנהגותית מסבירה אותם)". TheMarker. בדיקה אחרונה ב-26 ביולי 2021. 
  19. ^ Shapiro, G. K., Holding, A., Perez, S., Amsel, R., & Rosberger, Z., Validation of the vaccine conspiracy beliefs scale, Papillomavirus Research 2, 2016, עמ' 167–172
  20. ^ 1 2 Hobson‐West, P., ‘Trusting blindly can be the biggest risk of all’: organised resistance to childhood vaccination in the UK, . Sociology of health & illness 29(2),, 2007, עמ' 198-215
  21. ^ Lyren, A., & Leonard, E., Vaccine refusal: issues for the primary care physician., Clinical pediatrics 45(5), 2006, עמ' 399-404
  22. ^ Evans, M., Stoddart, H., Condon, L., Freeman, E., Grizzell, M., & Mullen, R., Parents' perspectives on the MMR immunisation: a focus group study., Br J Gen Pract 51(472), 2001, עמ' 904–910
  23. ^ Frank, R., Integrating homeopathy and biomedicine: medical practice and knowledge production among German homeopathic physicians, Sociology of Health & Illness 24(6), 2002, עמ' 796–819
  24. ^ בישראל פורסמו מספר ספרים: "אשליית החיסון" שנכתב על ידי ד"ר טיאנה אובוקאניץ, "חיסונים" של ד"ר חיים רוזנטל ו"האמת על החיסונים" של ד"ר ריצ'רד הלבורסן
  25. ^ שאלות כלליות ותשובות על חיסונים – ויקי חיסון, vaccines.org.il
  26. ^ יאיר שרקי, ‏"למה שלא נחסן את הילדים שלנו?", באתר ‏מאקו‏‏, ‏15 במאי 2019‏
  27. ^ האם החיסון נגד קורונה בטוח? - mako, בדיקה אחרונה ב-14 בדצמבר 2020 
  28. ^ הסיבות שבגללן אנשים לא רוצים להתחסן - מול האמת המדעית, ynet, ‏4 בפברואר 2021
  29. ^ האיגוד הישראלי לרפואת ילדים, שאלות ותשובות בנושא וירוס הקורונה, משרד הבריאות, ‏דצמבר 2020
  30. ^ מהצד השני עם גיא זֹהר, כאן-תאגיד השידור הישראלי, ‏10 בפברואר 2021
  31. ^ O’Reilly, T., What is Web 2.0: Design patterns and business models for the next generation of software., 2005
  32. ^ Cant, S., & Sharma, U., ). A new medical pluralism, London: Garland, 1999
  33. ^ Wilson, K., & Keelan, J., Coping with public health 2.0, Canadian Medical Association Journal, 180(10), 2009, עמ' 1080
  34. ^ Hobson-West, P., The construction of lay resistance to vaccination, Constructions of health and illness: European perspectives, Aldershot: Ashgate Publishing Ltd, 2004, עמ' 89-106
  35. ^ Ratzan, S. C., The plural of anecdote is not evidence, Journal of Health Communication 7(3), 2002, עמ' 169–170
  36. ^ 1 2 3 משעלי, מ., אברך, ט, מי משפיע יותר על החולה – דוקטור גוגל או הרופא?, הרפואה 154, 2015, עמ' 556–559
  37. ^ דן אבן, מחקר ישראלי: הורים ממעמד סוציו-אקונומי גבוה נמנעים מחיסון לילדיהם, הארץ, ‏4 ביוני 2013
  38. ^ Keelan J, Pavri-Garcia V, Tomlinson G & Wilson K, YouTube as a source of information on immunization: a content analysis, JAMA 298, 2007, עמ' 2482–2484
  39. ^ Seeman N, Ing A & Rizo C, Assessing and responding in real time to online antivaccine sentiment during a flu pandemic, Healthcare 13, 2010, עמ' 8–15
  40. ^ Fox S, Pew Internet & American Life Project, 2006
  41. ^ Fazio RH & Olson MA, Attitudes: Foundations, functions, and consequences, In M. A. Hogg & J. Cooper (Eds.), The handbook of social psychology, London: Sage, 2003
  42. ^ Harlow S, Story-Chatterers Stirring up Hate: Racist Discourse in Reader Comments on U.S. Newspaper Website, Howard Journal of Communications, 2015
  43. ^ Mark Blaxill, Offit Cashes In: Closing the Books on the Vaccine Profits of a Merck-Made Millionaire, ‏2011
  44. ^ Wakefield A, Murch S, Anthony A & al, ) Ileal-lymphoidnodular hyperplasia, non-specific colitis, and pervasive developmental disorder in children, Lancet, 1998
  45. ^ אתר הבית של מחוסגן
  46. ^ אלכסנדרה לוקש ואטילה שומפלבי, יוזמת מחוסגן: "אנחנו הופכים הורים שלא מחסנים - למחסנים", באתר ynet, 3 בינואר 2019
  47. ^ קובץ וידאו מחוסגן, כתבה באולפן שישי, ערוץ 2 באתר יוטיוב, דצמבר 2018
  48. ^ הסיפור של מחוסגן, אתר מחוסגן
  49. ^ הכרעה בתיק תא"מ 8348-10-19 : חיסונים - בחירה מושכלת (ע"ר) נ' סיטיקידס מרכז אנגלית בע"מ ואח'. בית משפט השלום תל אביב - יפו, בפני השופט אריאל צימרמן
  50. ^ 1 2 3 .Wolfe, RM. Sharp L.K, Anti-Vaccination Past and Present, British Medical Journal 324, 2002
  51. ^ Salmon DA, Teret SP, Naclntyre CR, Salisbury D, Burgess MA, Halsey NA., Compulsory Vaccination and Conscientious Philosophical Exemptions: Past, Present And Future, The Lancet, 2006
  52. ^ Omer SB, Pan W, Halsey NA, Stokley S, Moulton LH, Navar AM, Pierce M, Salmon DA., Nonmedical Exemption to School Immunization Requirements, Journal of American Medical Association, 2006
  53. ^ החצבת משתוללת, אך איטליה החליטה: סוף לחובת החיסונים
  54. ^ עמית נאור, מתי חייבה מדינת ישראל את תושביה להתחסן?, "הספרנים": בלוג הספרייה הלאומית, פברואר 2021
  55. ^ עידו אפרתי"הארץ" מסביר: למה החצבת התפרצה דווקא עכשיו והאם יש לנו סיבה לדאגה?, באתר הארץ, 5 בנובמבר 2018
  56. ^ רותם אליזרע, הצעה: הורים שלא יחסנו את ילדיהם - ישלמו דמי ביטוח נוספים, באתר ynet, 31 באוגוסט 2018
  57. ^ אור רביד ומאיה הורודניצ'אנו‏, "מצב קטסטרופלי": המלחמה של משרד הבריאות בסרבני החיסונים לחצבת, באתר וואלה!‏, 2 בנובמבר 2018