התנגדות לחיסונים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

התנגדות לחיסונים היא גישה הקוראת להימנעות מחיסון של תינוקות ומבוגרים. ההתנגדות קיימת שנים רבות, למרות שחיסונים, ובפרט חיסוני ילדים, מוגדרים על ידי ארגון הבריאות העולמי כצו מוסרי של החברה לבריאות הציבור ולילדיה, והדרך הטובה והיעילה ביותר למניעת מחלות.[1][2] המתנגדים טוענים לרוב לכך שהחיסונים הם בעלי תופעות לוואי מסוכנות, אינם יעילים במניעת תחלואה או אפילו מסייעים להפצת המחלות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"אבעבועות הפרה או ההשפעה הנהדרת של ההרכבה החדשה"
"אבעבועות הפרה או ההשפעה הנהדרת של ההרכבה החדשה". קריקטורה של גילרי ג'יימס, קריקטוריסט לונדוני מוערך, משנת 1802. ניתן לראות את ד"ר אדוארד ג'נר מחסן אישה מפוחדת כאשר פרות קטנות מבצבצות מגופם של מטופלים שונים.

התנגדות לחיסונים מוכרת כבר מראשיתם בסוף המאה ה-18, כאשר נמצאה והובנה צורת החיסון הראשונה נגד אבעבועות שחורות. ההתנגדות אז נבעה מפחד, חוסר הבנה, בורות ומסיבות דתיות. הפחד מהחיסון והביקורת הקשה, התבטאו בפולמוס ציבורי סביב החיסון, בשיח הציבורי ועל דפי העיתונות. חיסון אנשים באבעבועות הבקר כנגד אבעבועות שחורות לא הובן ולא נתפס על ידי הציבור. בתקופת כהונתה של המלכה ויקטוריה, בשנת 1840, החלה חלוקה המונית של החיסון נגד אבעבועות שחורות. השיטה התבססה על חיסון תינוקות צעירים בוירוס אבעבועות הבקר. בעזרת אזמל ניתוחים קטן בוצע חריץ בזרועו של התינוק והחדירו את תרכיב החיסון לתוך הפצע. עם הופעת השלפוחיות לאחר שמונה ימים, בוצע ההליך שוב על מנת להרכיב מנוזל השלפוחיות (הסרום) את החיסון לתינוק הבא. צורת חיסון זו נקראה "מזרוע לזרוע". התינוקות באותה תקופה לא היו רק יעד חיסוני אלא גם כאינקובטור לגידול החיסון. צורת חיסון זו עוררה חשש ופחד בקרב ההורים, הן מההליך הכואב הכרוך בחיסון והן מחשש כי הדבקה מזרוע לזרוע עלולה להדביק במחלות אחרות כגון שחפת וסיפליס.[3]

חוקים המחייבים מתן חיסונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוק באנגליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"חוק החיסונים" הראשון (Vaccination Act) חוקק בשנת 1853 בממלכה הוויקטוריאנית. תחילה הגדיר את מתן החיסונים נגד אבעבועות שחורות כחובה בבריטניה במהלך שלושת חודשי חייו הראשונים של התינוק. בהמשך הורחב והוגדר עונש מאסר או קנס להורים שיתנגדו לחיסון או להוצאת נוזל השלפוחיות (הסרום) מתינוק שחוסן. החוק היווה חידוש פוליטי שהסמיך את הממשלה, בשם טובת בריאות הציבור, להתערב בחופש הבחירה ובחירות האזרח.[3][4]בעקבות ההפגנה כנגד חוק החיסונים בשנת 1885, בה יצאו למעלה מ 100,000 לרחובות לסטר. הוקמה ועידה מקצועית ממלכתית לבחינת חוק החיסונים, בשנת 1889, הועידה ישבה כשבע שנים ושמעה עדויות בעד ונגד החיסונים ובשנת 1896 יצאה עם המסקנות הבאות: הכרה בחשיבות הרבה של החיסון נגד אבעבועות שחורות, אישרה שהשימוש בנוזל השלפוחיות עלול להדביק במחלות אחרות, אפשרה את ביטול הקנסות המצטברים ועונשי המאסר כמחווה למתנגדי החוק, וקראה להגדרת "פטור מצפוני" בחוק עבור הורים המתנגדים בכנות לחיסון וזאת כדי להבדילם מהורים המתעצלים או אדישים לחיסון ילדיהם. בעקבות מסקנות אלו שונה החוק בשנת 1898. החוק החדש אפשר בקשת פטור מנומקת מטעמיים מצפוניים. בשנת 1946 ביטל הפרלמט הבריטי את חוק חובת החיסונים.[5][4][3]

החוק בארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1807 הוחל חוק המחייב ביצוע חיסון נגד אבעבועות שחורות לכלל האוכלוסייה במדינת מסצ'וסטס, מה שהוביל לתנועות מאורגנות של מתנגדי חיסונים בשם החירות וחופש הפרט. ההתנגדות הובילה, לביטול החוק בחלק ממדינות ארצות הברית (אילנוי, מינסוטה, קליפורניה ועוד).[4] כיום נהוגה שיטת "התמריץ השלילי", אין חובת חיסון אך כניסת הילד לבית הספר מותנת בהשלמת כל חיסוני החובה. החוק מאפשר פטור על רקע רפואי (בכל המדינות), ומשנת 2006, ניתן לקבל פטור מטעמים דתיים (ב-48 מדינות) ו/או אמונות אישיות (ב-19 מדינות).[6]

החוק באיטליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד מרץ 2018 החוק חייב לחסן ארבעה חיסונים בלבד. במרץ 2018 נחקק חוק שהורים יחויבו לוודא שילדיהם מקבלים לפני תחילת שנת הלימודים עשרה חיסונים. באוגוסט 2018 הממשלה השעתה החלטה זו.[7]

הצעות חוק בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון לשנת 2018, לא קיים בישראל חוק המסדיר חובת חיסונים. עם זאת, עקב התפרצות מחלת החצבת בישראל לקראת סוף שנת 2018[8] החלו בכנסת יוזמות חקיקה שמטרתן להסדיר את הנושא. בין ההצעות ניתן לראות סנקציות כלכליות[9], ומניעת גישה למוסדות חינוך לילדים שאינם מחוסנים[10].

כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאור הצלחת החיסונים במיגור מחלות קשות, החשש מהמחלות פינה מקומו לחשש מפני תופעות הלוואי והסכנות הקשורות לכאורה לחיסונים עצמם.[11] דוגמה לכך היא האמונה כי חיסונים עלולים לגרום לאוטיזם על אף חוסר בראיות אמפיריות.[12]

כיום ההחלטה ההורית שלא לחסן את ילדיהם, או לחסנם בדרך שונה מהמקובל נובעת מתפיסת עולם אידאולוגית. ההתנגדות מבוססת על עמדות, ערכים ואמונות אישיות של ההורים. במחקר שנערך על חיסון HPV נמצא כי גם כאשר נשלל רכיב כלכלי (החיסון ניתן בחינם), הורים מבוססים יותר נטו לחסן יותר את ילדם. דבר המראה כי ההחלטה לא לחסן לא נובעת בהכרח משיקולים כלכליים אלא מתוך תפיסת עולמם ומערכת האמונות שלהם.[13]

שתי קבוצות עיקריות המטיפות נגד חיסונים הן קבוצות רפורמיסטיות ורדיקאליות. הרפורמיסטים הינם הורים, להם ילד חולה שנפגע לטענתם מהחיסונים, הדורשים פיצוי וטיפול במצבם. הרדיקאלים מתעניינים ברפואה אלטרנטיבית והומיאופתית, מתנגדים לניסויים בבעלי חיים, ולכלל החיסונים. חלקם בעלי אינטרס כלכלי (גלוי או סמוי), והם נוקטים בשיטות הפחדה נגד החיסונים וערעור הביטחון במערכת הביו-רפואית.[14]

מידע אליו ההורים חשופים ניתן למצוא בעיקר דרך אמצעי תקשורת ההמוניים והוא כולל מידע רב השולל ביצוע חיסונים. מידע זה מבוסס בחלקו על שמועות, חוויות אישיות ומסרים המעוררים רגשות. תפיסת העולם הכוללת מגוון סיבות הבונות אחת את השנייה ומשלובות זו בזו; (1) סיבות דתיות- התנגדות לחיסון כיוון שאינו טבעי, מוסרי או לא תואם את רצון האל. (2) סיבות פילוסופיות ואידאולוגיות הכוללות "חזרה לטבע" וכוללות אמונה ברפואה משלימה, שיטות ריפוי טבעיות והתחסנות טבעית.[15] התייחסות ל"הורות הטובה", לפיה ההורה עורך תהליך קבלת החלטות מושכל, תוך חיפוש מידע. התייחסות לילד כמקור להעצמה אישית ויכולת לקבל את האחריות על נפשו וגופו.[16] (3) סיבות מוסריות הנובעות מההתנגדות לניסויים בבעלי חיים וניצול משאבים ואוכלוסיות חלשות. (4) "חסינות העדר"- קונפליקט בין טובת הפרט לטובת הכלל (5) חוסר אמון במערכת הרפואית הממסדית שמקורו מחוסר בהסברים על חיסונים ותפיסת המידע הרפואי הזמין כחסר ולא אמין .[11] (תאוריות קונספירציה של הסתרת מידע על תופעות לוואי וחוסר אמון בבטיחות החיסונים). מנגד, יועצי הרפואה הבלתי קונבנציונלית משקיעים זמן רב יותר בהסברים ומספקים מידע תוך שימוש בשפה פסאודו רפואית ולכן נתפסים כאמינים. דבר זה גורם להורים להתעלם מכך שהמידע אינו מהימן או מדעי.[17] (6) הסתמכות על מיעוט קטן מאוד של רופאים שמעלים ספקות לגבי יעלות החיסונים או הסכנה שבהם [18]

בעידן הרשתות החברתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימיו הראשונים, הגולש ברשת האינטרנט היה צרכן סביל של מידע שהגיע ברובו מספקי מידע מרכזיים ורשמיים. החל מעידן וב 2.0 הגולש (פרט, תאגיד או גורם אחר) יכול לייצר, לשתף ולהפיץ כל תוכן דרך יישומים ורשתות חברתיות[19] וכתוצאה מכך נוצר מצב של "פלורליזם רפואי חדש",[20] בו קיימות חלופות לאמת המדעית וצורות חדשות של ידיעה. בעקבות טשטוש הגבולות בין מידע רפואי מתוקף לבין מידע רפואי לקוי או שגוי, הפרדיגמה הרפואית המודרנית בה כל אחד הוא "מומחה מטעם עצמו"[21] והופך ל"חולה היודע".[22] הדמוקרטיזציה של הידע,[23] לפיה מתבטלת היררכית המידע המקובלת ובמקומה ומצגות דעות, קונספירציות ועובדות מתוקפות או לא, כשוות ערך, עלולה להוביל לקבלת החלטות מסכנת חיים.[24]

מחקרים מראים כי למסרים המופצים ברשת האינטרנט השפעה ממשית על התנהגותם הרפואית של הצרכנים, במחקר רחב היקף שבחן את השכיחות לתופעת סרבנות לחיסונים בישראל, העלה כי 41.3% מההורים שבחרו לא לחסן את ילדיהם, בחרו זאת על סמך אידאולוגיה בעקבות החשיפה למידע המתנגד לחיסונים ברשת האינטרנט.[25]

במחקר הבוחן סרטונים העוסקים במידע על חיסונים, נתחו סרטוני YouTube מתוכם 32% הציגו מידע המתנגד לחיסונים, סרטונים אלו דורגו גבוה יותר וזכו ליותר צפיות מאשר סרטונים התומכים בחיסונים.[26]

במחקר נוסף, שבוצע בקנדה נמצא כי באתרי דירוג תוכן, כאשר חיפשו מילות חיפוש נייטרליות וכלליות כמו "החיסון המשולש", התוצאות העליונות היו של קבוצות המתנגדות לחיסונים, וכי 60% מכלל התוצאות היו של מידע מתנגד לחיסונים.[27] על אף זאת 72% מהאמריקאים, גם אם לרוב לא בדקו את אמינותו של המידע, סומכים על מידע רפואי שמצאו ברשת.[28]

הדרך בה קושרים את מסרי ההתנגדות ברשת רעיונות בריאותיים עם תוכן ריגשי היא דרך חשיפת הסכנה שיש בחומרים האלו דרך עירור פחד לדוגמת הטענה כי "חיסונים עלולים לגרום לאוטיזם". דרך אחרת היא חוסר הטבעיות וההתאמה של החומר לגוף האדם למשל בטענות כי "חיסונים אינם טבעיים" ו"עדיך להיחשף לסיכון 'טבעי' של מחלה מאשר לסיכון שבחיסון".[24][14]

במחקר אחר, בנושא מסרי ההתנגדות, העלה כי השילוב בין ערוץ פנייה הטעון במרכיב קוגניטיבי תוכני, לבין ערוץ בעל מאפיינים ריגשיים, יוצר השפעה מכפילת כוח אשר מגבירה את העוצמה וההשפעה שיש למסרים.[29]

הכוח השיתופי של רשת האינטרנט מאפשר התקשרות עם בעלי דעות דומות גם לגורמים שוליים.[30] המסרים מעוררי הרגשות והאופי הקונספרטיבי וה"פיקנטי" שלהם, גורמים לכך שעובדות ומחקרים מתוקפים יבלטו פחות. התנועה המתנגדת לחיסונים משתמשת במינוח של שטיפת מוח (אינדוקטרינציה), אשר לפיה שיתוף פעולה כלכלי וקפיטליסטי יחד עם איטרסים אחרים בלתי ידועים הם אשר מכתיבים את ההמלצות המדעיות הרשמיות.[31]

מחקרו של ווייקפילד הוא דוגמה למחקר פסאודו מדעי, שמוסיף למסרי ההתנגדות תוקף מדעי לכאורה. קשה לטשטש עקבות של מחקר פסאודו מדעי והם נפוצים בקלות ברשת אינטרנט.[32][24]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Martin, J. F., & Marshall, J., New tendencies and strategies in international immunisation: GAVI and The Vaccine Fund., Vaccine, 21(7), 2003, עמ' 587-592
  2. ^ עמית, א., החלטות הורים שלא לחסן את ילדם: עבר והווה, אפיון התופעה וסיבותיה., כתב עת ישראלי לחינוך וקידום בריאות, 4, 2011, עמ' 40-32
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 Durbach, N., ‘They might as well brand us’: Working-class resistance to compulsory vaccination in Victorian England., Social History of Medicine, 13(1), 2000, עמ' 45-63
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 .Wolfe, RM. Sharp L.K, Anti-Vaccination Past and Present, British Medical Journal, 324, 2002
  5. ^ Salmon DA, Teret SP, Naclntyre CR, Salisbury D, Burgess MA, Halsey NA., Compulsory Vaccination and Conscientious Philosophical Exemptions: Past, Present And Future, The Lancet, 2006
  6. ^ Omer SB, Pan W, Halsey NA, Stokley S, Moulton LH, Navar AM, Pierce M, Salmon DA., Nonmedical Exemption to School Immunization Requirements, Journal of American Medical Association, 2006
  7. ^ החצבת משתוללת, אך איטליה החליטה: סוף לחובת החיסונים
  8. ^ עידו אפרתי, "הארץ" מסביר: למה החצבת התפרצה דווקא עכשיו והאם יש לנו סיבה לדאגה?, באתר הארץ, 5 בנובמבר 2018
  9. ^ רותם אליזרע, הצעה: הורים שלא יחסנו את ילדיהם - ישלמו דמי ביטוח נוספים, באתר ynet, 31 באוגוסט 2018
  10. ^ אור רביד ומאיה הורודניצ'אנו‏, "מצב קטסטרופלי": המלחמה של משרד הבריאות בסרבני החיסונים לחצבת, באתר וואלה! NEWS‏, 02 בנובמבר 2018
  11. ^ 11.0 11.1 Keane, M. T., Walter, M. V., Patel, B. I., Moorthy, S., Stevens, R. B., Bradley, K. M., ... & Vernon, T. M., Confidence in vaccination: a parent model, Vaccine, 2005
  12. ^ שולט, ע., ובורנשטיין, י., חיסונים ואוטיזם – מהומה רבה על לא מאומה?, הרפואה, (4) 149, 2010, עמ' 251-255
  13. ^ Shapiro, G. K., Holding, A., Perez, S., Amsel, R., & Rosberger, Z., Validation of the vaccine conspiracy beliefs scale, Papillomavirus Research, 2, 2016, עמ' 167-172
  14. ^ 14.0 14.1 Hobson‐West, P., ‘Trusting blindly can be the biggest risk of all’: organised resistance to childhood vaccination in the UK, . Sociology of health & illness, 29(2),, 2007, עמ' 198-215
  15. ^ Lyren, A., & Leonard, E., Vaccine refusal: issues for the primary care physician., Clinical pediatrics, 45(5), 2006, עמ' 399-404
  16. ^ Evans, M., Stoddart, H., Condon, L., Freeman, E., Grizzell, M., & Mullen, R., Parents' perspectives on the MMR immunisation: a focus group study., Br J Gen Pract, 51(472), 2001, עמ' 904-910
  17. ^ Frank, R., Integrating homeopathy and biomedicine: medical practice and knowledge production among German homeopathic physicians, Sociology of Health & Illness, 24(6), 2002, עמ' 796-819
  18. ^ בישראל פורסמו מספר ספרים: "אשליית החיסון" שנכתב ע"י ד"ר טיאנה אובוקאניץ, "חיסונים" של ד"ר חיים רוזנטל ו"האמת על החיסונים" של ד"ר ריצ'ארד הלבורסן
  19. ^ O’Reilly, T., What is Web 2.0: Design patterns and business models for the next generation of software., 2005
  20. ^ Cant, S., & Sharma, U., ). A new medical pluralism, London: Garland, 1999
  21. ^ Wilson, K., & Keelan, J., Coping with public health 2.0, Canadian Medical Association Journal,, 180(10), 2009, עמ' 1080-1080
  22. ^ Hobson-West, P., The construction of lay resistance to vaccination, Constructions of health and illness: European perspectives, Aldershot: Ashgate Publishing Ltd, 2004, עמ' 89-106
  23. ^ Ratzan, S. C., The plural of anecdote is not evidence, Journal of Health Communication, 7(3), 2002, עמ' 169-170
  24. ^ 24.0 24.1 24.2 משעלי, מ., אברך, ט, מי משפיע יותר על החולה – דוקטור גוגל או הרופא?, הרפואה, 154, 2015, עמ' 559-556
  25. ^ דן אבן, מחקר ישראלי: הורים ממעמד סוציו-אקונומי גבוה נמנעים מחיסון לילדיהם, הארץ, ‏04.06.2013
  26. ^ Keelan J, Pavri-Garcia V, Tomlinson G & Wilson K, YouTube as a source of information on immunization: a content analysis, JAMA, 298, 2007, עמ' 2482-2484
  27. ^ Seeman N, Ing A & Rizo C, Assessing and responding in real time to online antivaccine sentiment during a flu pandemic, Healthcare, 13, , 2010, עמ' 8-15
  28. ^ Fox S, Pew Internet & American Life Project, 2006
  29. ^ Fazio RH & Olson MA, Attitudes: Foundations, functions, and consequences, In M. A. Hogg & J. Cooper (Eds.), The handbook of social psychology, London: Sage, 2003
  30. ^ Harlow S, Story-Chatterers Stirring up Hate: Racist Discourse in Reader Comments on U.S. Newspaper Website, Howard Journal of Communications, 2015
  31. ^ Mark Blaxill, Offit Cashes In: Closing the Books on the Vaccine Profits of a Merck-Made Millionaire, ‏2011
  32. ^ Wakefield A, Murch S, Anthony A & al, ) Ileal-lymphoidnodular hyperplasia, non-specific colitis, and pervasive developmental disorder in children, Lancet, 1998