משתמש:האזרח דרור/מכונת הרעל

העיתונאי גיא רולניק פרסם מספר טורים לאורך השנים על החשיבות התקשורתית והפוליטית ההולכת וגדלה של חברות הדיגיטל הגדולות המפעילות מנועי חיפוש ורשתות חברתיות. הוא טוען כי 5 חברות הדיגיטל הגדולות, במיוחד פייסבוק וטוויטר שמייצרות לטענתו "מציאות חדשה" דמויית מטרקיס, במטרה למקסם רווחים. לטענתו החברות שולטות בחלק גדול מסדר היום התקשורתי, מעצימות קיטוב פוליטי, מייצרות מניפולציות ומשנות את ההתנהגות של משתמשים ברשתות. באוקטובר 2021 כינה גיא רולניק את פייסבוק "מכונת הרעל". רולניק גם מבקר את חוסר האונים של רשויות שונות. הוא קורא לחקיקת חוקים לפיקוח והגבלת כוחן של החברות. רולניק גם טוען שהנושא של התחזקותן של הרשתות התברתיות הוא גם הנושא של גורמים ציבוריים שהיו אמורים להגן על הציבור מפני כוחן המזיק, אבל "נפלו בשבי" של הרשתות האלה - פוליטיקאים, אקדמאים, מומחים ועיתונאים.

רולניק מתאר מקרה לדגומה של חייל צה"ל שנהרג במהלך מלחמת חרבות הברזל. סרטון ברשת פייסבוק הביא לתגובות לריבוי תגובות לועגות של מגיבים ערבים. פניות של בני המשפחה לרשת להתערב ולמנוע תגובות כאלה לא קיבל כל מענה. עורך דין, גיא אופיר, מומחה לדיני אינטרנט טוען כי נוצר מצב אבסורדי לטענתו, לפיו אין חובה משפטית על החברות הגדולות להסיר תוכן פוגעני. לדוגמה סרטון המתאר רצח של אדם בפיגוע טרור המופץ ברשת חברתית. על פי הדינים בארה"ב, פניה של קרוב משפחה של הנרצח בבקשה למחוק את הסרטון בטענה כי הוא פוגע במשפחה, אינה מחייבת משפטית את החברות להסיר את הסרטון, וזאת בניוד לדוגמה לעילה כמו זכויות יוצרים. רולניק מציין כי התשתית החוקית שאפשרה מצב כזה, תחילה בארצות הברית ובהמשך בעולם כולו , היא סעיף 230 מחוק התקשורת בארה"ב משנת 1996, הסעיף מאפשר לחברות פטור מלא מאחריות על תכנים שגולשים מעלים ברשתות החברתיות.

ד"ר ענת באלינט, חוקרת תקשורת מאוניברסיטת אריזונה, טוענת כי "מכונת הרעל" היא מנגנון תעמולה חדש יחסית הקיים מזה שני עשורים. הדימוי של "מכונת הרעל" אינו מדוייק לדעתה כי מכונה מתארת משהו מדוייק שניתו להפעיל ולכבות אותו, לעומת זאת המנגנון הנוכחי הוא מנגנון שעובד בצורה רשתית. המסרים מגיעים מלמעלה - במקרה של ישראל -מנתניהו עצמו -אבל אחר כך מתקיים תהליך שאין עלייו שליטה מדוייקת ומשתתפים בו אנשים שונים - אנשים שרוצים לרצות את המנגנון, אנשים שמרוויחים ממנו בצורה כלכלית, ואנשים מרווחים חברתית או רגשית מהצטרפות לשיחה. לדבריה זהו מנכנון תעמולה מורכב ופלואידי יותר ממערכות תעמולה מסורתיות, וכי הדבר מצריך שינוי בחשיבה לגבי מהי תעמולה, שכן יש חשש כי מנגנון זה מאפשר למנהיגים ולמי שמחוללים את התעמולה להסתתר ולהסיר מעצמם אחריות. [1]

העיתונאי אבי בר-אלי מתאר דוגמה לספין של "מכונת הרעל" בידי הליכוד מול מפלגת יש עתיד. ב-15 באפריל 2024 מליאת הכנסת התעתדה להתכנס אחר הצהריים לדיון פגרה מיוחד במשבר החטופים ובמשבר המפונים מהצפון. לדברי בראלי, דיון כזה מול מצלמות אינו דבר נוח לקואליציה, שמבחינתה העדיפה את מיקוד סדר היום בתקיפה באיראן. לפי בר-אלי חברי הליכוד יצרו ספין על כנסת ריקה, מילאו הרשתות החברתיות בנושא, ממאיסים את העיסוק בו וסיכלו כותרות על אי נכונותם להמשיך לעסוק בנושא במהלך הפגרה. לדבריו החל מ-10 בבוקר דובר מפלגת הליכוד והיועץ הפרלמנטרי של נתניהו הסתובבו בין וועדות הכנסת באופן בלתי אופייני. בשעה 11:00 התכנסה סיעת יש עתיד לישיבת סיעה ובוועדת נותרו חברי קואליציה בלבד. בשעה זו צילמו אנשי הליכוד את הוועדות בהותירם רושם שחברי יש עתיד לא נמצאים בכנסת, שלחו את התמונות לעיתונאים וטענו כי הקמפיין נגד יציאת הכנסת לפגרה הוא צביעות. אחר הצהריים דודי אמסלם עלה לדיון במליאה, ואמר "מי כמעט לא טרחו להגיע? כמובן רוב חברי האופוזיציה. יש להם דברים יותר חשובים... חבורה של צבועים והזויים". באותו יום הוא העלה שני ציוצים שמציגים אותו נואם מול מליאה ריקה, כשהוא תוקף את הנסיעות של יאיר לפיד לחו"ל, את ערוצים 12 ו-13,[2] את היועצת המשפטית, את חבר הכנסת גלעד קריב. [3] לפי רישום אתר הכנסת, אמסלם עצמו היה בכנסת במשך שעה ו-11 דקות. [4] לפי בר-אלי, לפני הדיון בעדויות החטופות שנאנסו, הלכה דוברת של חבר קואליציה כדי לצלם מיציע העיתונות, שכן משם אפשר לצלם בזווית מסוימת את החצי הריק של המליאה. לאחר 5 דקות צייצה עיתונאית את התמונה החתוכה ויצרה רושם כאילו הכנסת ריקה. הפרסום השגוי תוקן לאחר זמן מה, אבל עד אז ה"עובדה" הזו הודהדה הלאה והכותרות על העדרות הליכוד ומפלגות הקואליציה מהדיון סוכלה.