גיא רולניק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גיא רולניק
Guy-rolnik.jpg
תאריך לידה 2 בספטמבר 1968 (בן 49)
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק עיתונאי, עורך עיתון עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים פרס סוקולוב עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גיא רולניק (נולד ב-2 בספטמבר 1968) הוא מייסד העיתון דה מרקר (TheMarker) ועורכו הראשי עד שנת 2013,[1] סגן המוציא לאור של קבוצת "הארץ" ופרופסור חבר קליני באוניברסיטת שיקגו.[2]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גיא רולניק נולד בצפון תל אביב לעמוס ולרבקה רולניק. שירת בגלי צה"ל ככתב כלכלי לאחר שלא נקרא לגיוס מטעמים רפואיים. עם שחרורו מצה"ל בשנת 1990 הצטרף לעיתון "הארץ" ככתב כלכלי ולאחר ארבע שנים הקים את מדור שוק ההון בעיתון והפך לעורכו הראשון. החל מינואר 1994 כתב טור יומי בשם "שווי שוק" שהפך עם השנים לטור כלכלי משפיע.

בשנת 1998 מונה לעורך הכלכלי של "הארץ" וחבר הנהלת המערכת, והיה העורך הצעיר ביותר שהתמנה לתפקידים אלה (30). בשנת 2000 פתח בפרק היזמות בקריירה שלו כאשר עזב את תפקיד העורך הכלכלי של "הארץ" והקים ביחד עם משקיעים אמריקאים וקבוצת "הארץ" חברה חדשה אשר הוציאה לאור את אתר האינטרנט החדשותי העצמאי הראשון בישראל - TheMarker. שנה לאחר הקמת TheMarker החלה פעילות החברה להתרחב והיא הוציאה לאור את המגזין החודשי TheMarker. בשנת 2005 הוביל רולניק את הפיכתו של המותג TheMarker שנולד באינטרנט גם לעיתון כלכלי יומי מודפס (כחלק מ"הארץ"). בשנת 2007 מונה על ידי מועצת המנהלים של "הארץ" לתפקיד סגן מו"ל קבוצת הארץ. במעמד זה ציין מו"ל "הארץ", עמוס שוקן:

רולניק הוביל בשנים האחרונות את הקמתו של TheMarker כיזם, כעיתונאי, ולמעשה כמו"ל. פעילות TheMarker המגוונת הפכה בשנים האחרונות לזירת התקשורת העסקית המרכזית בישראל, למנוע צמיחה חשוב של הקבוצה. ב-TheMarker רולניק הוכיח שניתן להפוך את השינויים בעולם המדיה להזדמנות ולצמוח בקצב מהיר בתקופה מאתגרת לענף. אני משוכנע שנדע לעשות זאת בכל שאר החלקים של קבוצת "הארץ".[3]

גיא רולניק בכנס שדרות לחברה, 2015

בשנת 2014 הוביל רולניק קורס מיוחד בפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב: "סוגיות מבניות בכלכלת ישראל", במסגרת התוכנית לתואר שני במנהל עסקים עם התמחות בניהול טכנולוגיה יזמות וחדשנות.[4]

עמדותיו הכלכליות והמחלוקת עליהן[עריכת קוד מקור | עריכה]

רולניק מתבלט כעיתונאי הממקד את ביקורתו בגורמים הגדולים בשוק הפרטי בישראל, ודורש הגברת הפיקוח עליהם. עם זאת, בעבר שיבח[5] את הממשלה בשל העברת החברות הגדולות לקבוצה מצומצמת של בעלי הון, לדבריו אז, בשל השיפור ברווחיות ובביצועי החברות. ב-2005, כשחברת B.D.I דווחה[6] על עוצמת קבוצות ריכוז במשק, רולניק שיבח את 16 הגופים ששולטים במשק לפי הפרסום וכתב:[7] "הסיפור של "המשפחות" השולטות במשק הישראלי תמיד עובד. מספיק לזרוק לאוויר את המלה "משפחות" והמסר כבר ברור: פעם היה לנו משק פתוח, מפוזר, מבוזר, דמוקרטי וחופשי - ואילו בשנים האחרונות השתלטו עליו כמה משפחות שלופתות אותנו בגרון ובכיס. אפשר להוסיף לזה את הסיסמה על "הון" ו"שלטון" (ואם רוצים גם "עיתון"), והכל ברור: מצבנו מידרדר". רולניק סיכם ש"עדיף משק בידיים פרטיות מאשר בידיים ממשלתיות ופוליטיות; הוא בדרך כלל יותר יעיל, יותר חזק ויותר עשיר".

בהמשך מיקד את ביקורתו בהתנהלות קבוצות פרטיות אלו, קרא להרחיב את התחרות ביניהן ותקף בחריפות כלי תקשורת[8] שלא הצטרפו לדעתו, אלא המשיכו להחזיק בעמדתיו הקודמת בזכות הפרטת המשק וטען ש"לא קוראים מספיק על שלטון העשירים".

עמדותיו אלו בלטו במיוחד בתקופת המחאה החברתית בשנת 2011, אז התנגד בחריפות למיקוד הביקורת הציבורית בממשלת בנימין נתניהו, וסבר שהמחאה היא הזדמנות לטפל בכוחן של בעלי החברות הגדולות. זאת אף על פי שלפי סקרים רוב משתתפי המחאה הגיעו[9] ממפלגות השמאל והמרכז. רולניק טען שהמחאה "זכתה לעידוד מכלי התקשורת בשבועות הראשונים, כל עוד התמקדה בממשלה".[10]

לדבריו אחר כך המחאה "דוכאה באלימות" כשהמיקוד עבר מהתקפות על ממשלת נתניהו, אל השיטה ו"קבוצות האינטרס". על עמדותיו אלו נמתחה ביקורת קשה מצד כלכלנים ופעילים במחאה. פרופ' דני גוטווין כתב שרולניק מפיץ[11] את "אגדת המחוברים" לפיה "התחרות היא פתרון קסם לכל תחלואי המשק והחברה בישראל". לדבריו "העורך הראשי של "דה מרקר", גיא רולניק ארז את מרכיביה הסותרים של התזה יחד ומיתג אותם תחת הכותרת "מחוברים". רולניק טווה את אגדת המחוברים כמערבון כלכלי ובאמצעות שינון חוזר, הפך אותו למנגנון פרשני בנוסח מלחמת בני אור בבני חושך". גם יוני לוי, מיוזמי המחאה החברתית כתב[12] ש"רולניק סותם את הגולל על כל אפשרות לשינוי במדינת ישראל".

ב-2013 נודע באמצעות פניית ארגון שמאל[13] לתקשורת, כי בתקופת המחאה החברתית, קיים נתניהו קשרים עם אביו של רולניק, היזם עמוס רולניק, וכי לשכת נתניהו סייעה בכספים[14] למיזם שייסד אביו של רולניק והפעיל במשך מספר שנים. באתר של המכון הישראלי לדמוקרטיה, נכתב[15] כי "אם לאביו של רולניק קשרים חברתיים עם ראש הממשלה, אם המיזם שהוביל זכה לתמיכת שרים וחברי כנסת- מוטב שקוראי "דה מרקר" ידעו זאת".

בשנת 2015 רולניק ביטא את עמדותיו הכלכליות בפרק הראשון של הסדרה "מגש הכסף", סדרה דוקומנטרית על המצב הכלכלי והחברתי בישראל, בה המתייחס בפרק שכותרתו "שליחותו של גיא רולניק" לריכוזיות במשק הישראלי, קשרי הון-שלטון, שחיתות שלטונית הון חברתי וכן לחוסר הרגולציה השוררת בתקציב משרד הביטחון.[16]

רולניק הוא בעל תואר ראשון בכלכלה מאוניברסיטת תל אביב, תואר שני במנהל עסקים מתוכנית קלוג-רקנאטי של אוניברסיטת תל אביב ובית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת נורת'ווסטרן בשיקגו ובוגר התוכנית למנהלים בכירים של בית הספר למנהל עסקים של אוניברסיטת הארוורד (AMP).

רולניק נשוי לנעמה ולהם 3 ילדים.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2005 קיבל את אות אביר איכות השלטון. בנימוקי הזכייה נכתב "בהוקרה על תרומה ייחודית בתחום התקשורת לחשיפת פגמים ותקלות בשירות הציבורי, למאבק בנגע השחיתות ולשיפור איכות המנהל הציבורי. במאמריו מעלה גיא רולניק את רמת הביקורת הציבורית על התנהלות השלטון ומבליט את חשיבותה לשיפור איכות השלטון. בכך הוא משמש כאות ומופת של איכות לעמיתיו בתקשורת ולחברה בישראל".[17]

בשנת 2007 זכה בפרס לתקשורת כלכלית איכותית, שמוענק על ידי נשיאות הכבוד של "האגודה לזכות הציבור לדעת". בנימוקי הזכייה נכתב כי "העיתונאי גיא רולניק הינו מטובי העיתונאים והפרשנים הכלכליים הקיימים כיום בארץ. בכתיבתו הבהירה וקוראת התיגר, מפגין מר רולניק אומץ לב אזרחי ממדרגה ראשונה, כאשר אינו נמנע מלעסוק ואף לתקוף גורמים בעלי מעמד והשפעה בכלכלה הישראלית"[18] רולניק הוא חתן פרס סוקולוב לשנת 2013 על מפעל חיים "על הפיכת העיתונות הכלכלית לגורם משמעותי בשיח כלכלי חברתי".

הפרת זכויות יוצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2012 פסק בית המשפט המחוזי בתל אביב כי רולניק אחראי באופן אישי על שורה של הפרות זכויות יוצרים והעתקות של ידיעות עיתונאיות באתר TheMarker מבלי לקבל רשות מיוצריהן ואף מבלי לתת להם קרדיט כיוצרים. על הפרות אלה חויב רולניק, באופן אישי וביחד עם אתר TheMarker ועורכו איתן אבריאל - לשלם לעיתון "מעריב" פיצויים בסך של 6 מיליון ש"ח.[19] שני הצדדים ערערו לבית המשפט העליון, ובפשרה שהושגה ביניהם נקבע ש-TheMarker ישלם ל"מעריב" פיצוי בסך 3.3 מיליון ש"ח ותבוטל החבות האישית של רולניק ואבריאל.[20]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גיא רולניק בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ העין השביעית, 1/9/2013, סמי פרץ יהיה עורך "דה-מרקר"[1]
  2. ^ "Guy Rolnik: Clinical Associate Professor of Strategic Managemen". 
  3. ^ גיא רולניק מונה לסגן המו"ל של קבוצת "הארץ", באתר הארץ, 14 במאי 2007
  4. ^ מערכת שעות תשע"ד בתוכנית ניהול טכנלולוגיה, יזמות וחדשנות
  5. ^ "סיפורן האמיתי של 16 המשפחות" באתר TheMarker‏, 23 באוגוסט 2005
  6. ^ "16 משפחות שולטות ב-20% מכלל ההכנסות של 500 החברות המובילות במשק" באתר גלובס, 21 באוגוסט 2005
  7. ^ "סיפורן האמיתי של 16 המשפחות" באתר TheMarker‏, 23 באוגוסט 2005
  8. ^ ""בארגון העיתונאים עדיין לא טרחו ללמוד את עולם האינטרסים של המו"לים"" באתר וואלה, 12 בפברואר 2013
  9. ^ "שלישיית הגבעות – על ההקצנה בליכוד" באתר nrg‏, 6 בינואר 2012
  10. ^ "זה לא המילקי, זאת בטח לא ברלין" באתר TheMarker‏, 24 באוקטובר 2014
  11. ^ "אגדת המחוברים"
  12. ^ יונתן לוי, ממארגני המחאה החברתית, נגד עמדות רולניק
  13. ^ פרסום באתר "עיר עמים" על קשרי נתניהו עם היזם עמוס רולניק
  14. ^ "סוף פסוק" באתר ידיעות אחרונות, 15 בינואר 2017
  15. ^ אתר ה'מכון הישראלי לדמוקרטיה' על קשרי נתניהו ואביו של רולניק
  16. ^ פוסט בפייסבוק, 26 באוקטובר 2015
  17. ^ אביר איכות השלטון 2005, באתר התנועה למען איכות השלטון בישראל
  18. ^ גיא רולניק הוא הזוכה בפרס הישראלי לתקשורת כלכלית איכותית על שם קורט, באתר TheMarker‏, 2 בינואר 2008
  19. ^ לי-אור אברבך, ‏"דה מרקר" ישלם ל"מעריב" כ-6 מ' ש' על הפרת זכויות יוצרים, באתר גלובס, 17 באוקטובר 2012
  20. ^ אורן פרסיקו, שוטף פלוס 3,650, באתר העין השביעית, 12 ביוני 2013