משתמש:מיא/סעדיה שורשים במולדת
סעדיה שורשים במולדת (סרט)[עריכת קוד מקור | עריכה]
מבוא[עריכת קוד מקור | עריכה]
"סעדיה- שורשים במולדת" הוא סרט עלילתי–תעמולתי באורך 18 דקות שנעשה בשנת 1951 ע"י הבמאי זאב רב-נוף, וצולם ע"י הצלם הותיק חיים שרייבר. בסרט מתוארת ארץ ישראל בשנות ה-50: המעברות, החיילים, הגדנ"ע, העולים החדשים וההוויה הישראלית המתגבשת.[1] הסרט צולם בבסיס הגדנ"ע באר-אורה ע"י יחידת ההסרטה של הגדנ"ע בשנות ה-50. את הסרט צילם הצלם הותיק חיים שרייבר. הסרט אותר באוסף הסרטים העצום של ארכיון צה"ל ע"י הקולנוען יעקב גרוס. גרוס ערך ושחזר את הסרט, והקרין אותו מחדש בסינמטק תל אביב בשנת 2011. במקביל, ניסה לאתר את הנער סעדיה ופנה לתוכנית הרדיו של ירון אנוש, בתקווה לאתר את הנער ולהביאו להקרנה בסינמטק וכך לסגור את המעגל. לאחר תחקיר הסתבר שהנער סעדיה נהרג במלחמת ששת הימים . בראייה עכשווית מעלה הסרט שאלות רבות ורלוונטיות במדינת ישראל של ימינו בנושאים כמו: יחסי עולים וותיקים בראשית המדינה, יחסים בין אשכנזים למזרחים, ומה משמעות יצירת ’’היהודי החדש’’?
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסרט נפתח בצילומים של אחת המעברות שקמו בארץ בשנות החמישים, ומלווים במוזיקת מארש ושירת ילדים. מיד לאחר מכן, מתחיל הסרט לגולל את קורותיה של רותי (תהילה באומן), חיילת אשר לומדת מהן מטרותיה כמדריכה: "אורבת לנו סכנה של היווצרות שני עמים בארץ, של רמות חיים שניגודם משווע, של גלות מתחדשת המתרפקת על עולמה החרב, ואילו אנו מצווים על התבוללות מהירה. עלינו לערות בארץ את החדשים מקרוב באו בזמן קצר ביותר למען נוכל לעמוד בסכנות הקרובות, כאומה ולא כצירוף של עדות או שבטים".[2] מטרות אלה מהוות את הלך הרוח בישוב היהודי של אותה תקופה. השאיפה ליצירת יהודי חדש, ולהיפטר מהיהודי הגלותי והפרימיטיבי, הייתה בראש מעייניה של התנועה הציונית בארץ , ואחת הדרכים הייתה שליחת ילדי עולים לבסיסי גדנ"ע לחינוך מחדש על ידי מדריכים חיילים. הסרט ממשיך באותו קו, ורותי המדריכה החיילת, מתוארת כ"בת האור", היורדת אל המעברה, אל "בני החושך". בין אותם "בני חושך", נמנה הילד סעדיה, גיבור הסרט, שבעזרת רותי משלים תהליך של חינוך מחדש: סעדיה לומד לקרוא, לכתוב, לאכול בסכין ומזלג ולהפסיק לעשן.
תגובות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בכתבה ששודרה בערוץ 2 בשנת 2011, ובה השתתפו בנותיה של תהילה באומן (החיילת רותי), אלי רפיד, שהשתתף בסרט בעצמו כאחד מהילדים בגדנ"ע, ורות רפפורט, שקריינה את הסרט יחד עם בעלה. בכתבה ניתן לראות את התגובות השונות לסרט: בנותיה של באומן, שרואות את הסרט דרך עיניו של הדור הצעיר, מעבירות עליו ועל ההתנהלות הממסדית של המדינה באותה תקופה, ביקורת הדומה לביקורת המובעת בסרט ’’סאלח פה זה ארץ ישראל’’– גזענות ואפליה ממסדית שיצקו את היסודות לפערים העדתיים והמעמדיים בישראל של היום. לעומתם, רפיד ורפפורט, בני הדור הישן, פחות מתרגשים. רפיד מסביר: "אתם דור אחר. אתם רואים את זה בעיניים אחרות. חבר'ה, אתם נולדתם לתוך מדינה על מגש של כסף. אנחנו באנו למדינה של כלום". בעיניהם, כמו שמתאר מפקדה של רותי בתחילת הסרט, זו הייתה הדרך ההגיונית והלגיטימית אז, שאפשרה למדינת ישראל לקום ולהתגבש בזמן מועט כל כך.[3][4]
משתתפי הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]
שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סעדיה- שלום זכריה
- רותי- תהילה באומן
- ילד בגדנ״ע- אליעזר לונגו
צוות ההפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קריינות: עזריה רפפורט ורות זקהיים
- תסריט: זאב רב נוף ואירנה קרבצ׳ינסקה
- צילום: שמואל אלכסנדר, חיים שרייבר וליאון ניסים
- עריכה: נללי בוגור
- מוסיקה: אדמונד הלפרן ונתן גרוס
- בימוי: זאב רב נוף
- עוזרת במאי: אירנה קרבצ׳ינסקה
- ^ מתוך תיאור הסרט "סעדיה-שורשים במולדת" שהועלה ליוטיוב על ידי ארכיון צה"ל https://www.youtube.com/watch?v=aal9qdjr8js
- ^ יצחק קונפורטי, ’’היהודי החדש במחשבה הציונית: לאומיות, אידאולוגיה והיסטוריוגרפיה’’, עמודים 71–73, ישראל, 2009. http://humanities1.tau.ac.il/zionism/templates/ol_similu/files/israel16/Israel16_conforti.pdf
- ^ דוד דרעי, ’סאלח פה זה ארץ ישראל׳, ישראל, 2017, אתר סינמטק תל אביב. http://www.cinema.co.il/movies/movie.aspx?movieId=16074
- ^ כתבתו של ציון נאנוס בערוץ 2. 9.8.2011. https://www.youtube.com/watch?v=2lthioXIqqo