ערוץ 2

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ערוץ 2
סמליל ערוץ 2
פרטי הערוץ
מדינה ישראלישראל  ישראל
קטגוריה כללי, חדשות
סוג ערוץ טלוויזיה מסחרי
תאריך השקה 4 בנובמבר 1993
תאריך סגירה 31 באוקטובר 2017 (פוצל לקשת 12 ורשת 13)
בעלות פרטית
שפה עברית
משרד ראשי ירושלים, חברת החדשות, הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו עריכת הנתון בוויקינתונים
אזור קליטה המזרח התיכון, ניו יורק, קליפורניה
שיטת שידור DVB, PAL
פורמט תמונה 576i (‏SDTV)
הצפנה שידור דיגיטלי קרקעי, שידור לוויני חופשי, הפצה ברשתות הכבלים והלוויין
זמינות
חבילה HOT, yes, סלקום tv, פרטנר TV, עידן+
HOT אפיק 22
yes אפיק 22
פרטנר TV אפיק 22
עידן+ אפיק 2
ערוץ 2 באתר הרשות השנייה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ערוץ 2 (נקרא בעבר "הערוץ השני") היה ערוץ טלוויזיה מסחרי ישראלי, שהחל לשדר שידורי תוכן ניסיוניים ב-23 באוקטובר 1986, במימון אגרת הטלוויזיה. הערוץ החל לשדר שידורים מסחריים ב-4 בנובמבר 1993 במסגרת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו. בשנותיו הראשונות הופעל הערוץ בידי שלוש זכייניות ("קשת" "רשת" ו"טלעד"), ובהמשך נותרו רק שתיים מהן כאשר "טלעד" לא המשיכה לשדר עקב הפסדה במכרז של הרשות השנייה.

ב-31 באוקטובר 2017, כ-24 שנים לאחר עלייתו לאוויר, סיים הערוץ את שידוריו, ובו בעת החלו שידורי הערוצים קשת 12 ורשת 13[1][2]. חברת החדשות של הערוץ משדרת בשני הערוצים החדשים במקביל.

הרקע להקמת הערוץ

הצעות להקמת ערוץ טלוויזיה שני עלו כבר במהלך שנות ה-70 של המאה ה-20[3], זמן לא רב לאחר תחילתם של שידורי טלוויזיה סדירים בישראל. סוגיית הקמתו של ערוץ טלוויזיה נוסף הפכה למוקד מחלוקת פוליטית בין המפלגות הגדולות בסוף שנות ה-70 ובתחילת שנות ה-80[4], מחלוקת שמנעה בפועל את הקמתו. ביולי 1978 הקימה הממשלה ועדה לבדיקת הסוגיה בראשות חיים קוברסקי. הוועדה המליצה להקים ערוץ נוסף שיפעל מחוץ למסגרת רשות השידור, בפיקוח רשות נפרדת, וימומן משידור פרסומות. ההמלצות נגנזו עקב התנגדות המפד"ל, שהייתה אז מרכיב חשוב בקואליציה, לשידורים מסחריים. רק באוקטובר 1986 הונחו הצעות חוק ממשלתיות ופרטיות להקמת רשות שידור שנייה על שולחן הכנסת. כל ההצעות עברו בקריאה ראשונה והיו אמורות להתגבש להצעת חוק אחת. במקביל הורה שר התקשורת, אמנון רובינשטיין להתחיל ב"שידורי ניסיון" בכמה תדרים פנויים. החלטתו של רובינשטיין עוררה בעיה משפטית, שכן לא היה בסיס חוקי לשידורים האלה, אולם רובינשטיין הצדיק אותה בכך שמדובר בשידורי ניסיון בלבד שנועדו לתפוס את התדרים, כדי שלא ישמשו להרחבת שידוריהן של תחנות הטלוויזיה במדינות השכנות.

שידורי ניסיון

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ערוץ 2 הניסיוני

ערוץ 2 החל לשדר את שידוריו הניסיוניים בספטמבר 1986[5] בתקופה שבה הערוץ הראשון היה הערוץ הישראלי היחיד ששידר בישראל. בתחילה השידורים הכילו תבנית בדיקה, ובחודש אוקטובר באותה השנה החלו לכלול תמונות מנופי ישראל וקטעי מעבר שהסבירו איך לקלוט את השידורים[6]. ב-23 באוקטובר 1986 החלו גם שידורי מוזיקה ווידאו קליפים[7] הנחשבים לתחילת שידורי התוכן בערוץ. בחודשים הראשונים נמשכו השידורים שעתיים או שלוש שעות מדי ערב. בפברואר 1987 הוחלט להעביר במסגרת שידורי הניסיון את משפט דמיאניוק בשידור חי. ביום העצמאות של אותה שנה שידר הערוץ הניסיוני אולפן פתוח בשידור חי במשך כל החג. שידורי יום העצמאות עוררו כעס ברשות השידור, וזו פנתה ליועץ המשפטי לממשלה ודרשה את הפסקת שידורי הניסיון בטענה שאינם חוקיים. היועץ המשפטי לממשלה אישר את המשך השידורים אולם התנה זאת בכך שרשות השידור תפקח עליהם, שכן הכנסת טרם אישרה סופית את חוק הרשות השנייה, ולפי החוק שהיה קיים אז, רשות השידור הייתה הגוף היחיד המוסמך לפקח על השידורים.

בעקבות החלטת היועץ המשפטי לממשלה התאפשר לערוץ הניסיוני לשדר גם שידורים חוזרים של תוכניות ישנות של רשות השידור. ב-1987 פרצה שביתה ברשות השידור שהביאה להפסקת השידורים בשעות אחר הצהריים והערב למשך 52 ימים. במהלך השביתה קיבל הערוץ השני הניסיוני אישור מהממשלה להרחיב את שעות השידור שלו ולשדר גם סרטי קולנוע ותוכניות רכש שונות. משהתארכה השביתה ברשות השידור קיבל הערוץ הניסיוני אישור לשדר בתדרים של רשות השידור, דבר שנתפס בעיני השובתים כניסיון מצד הממשלה לשבור את השביתה. במהלך השביתה הגיעה אידה נודל לישראל, ועל הערוץ הניסיוני הוטל לשדר את טקס קבלת הפנים בשידור חי. עם תום השביתה הפסיקה רשות השידור את שיתוף הפעולה עם הערוץ השני הניסיוני, אולם שידורי הניסיון לא פסקו. בשלב זה החל הערוץ לשדר הפקות מיוחדות משלו, שחלקן נתפסו כאיזוטריות, אך חלקן זכו לפופולריות רבה. ב-1990 עבר חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו בכנסת, ובכך הסתיים רשמית הפיקוח של רשות השידור על הערוץ השני והוא הפך לערוץ עצמאי.

בתחילת שנות ה-90, על אף הקמת הרשות השנייה, עדיין הוגדרו שידורי הערוץ השני שידורי ניסיון כיוון שלא נבחרו החברות המסחריות שיקבלו את הזיכיונות להפעלת השידורים הסדירים של הערוץ. תהליך הבחירה היה ממושך, וארך כמעט שלוש שנים. בתקופת מעבר זאת החל הערוץ לגבש לוח שידורים מסודר עם תוכניות בנושאים מגוונים. חלק מהתוכניות עדיין נשא אופי לא-שגרתי או אוונגרדי. התוכניות שזכו לפופולריות רבה בתקופה זו היו תוכנית הבידור של ארז טל ואברי גלעד "העולם הערב" ותוכנית האירוח "בשידור חי עם דן שילון". עם פרוץ מלחמת המפרץ הראשונה החל הערוץ לשדר לקט יומי של כתבות מוקלטות מערוצי טלוויזיה זרים (כיוון שבשלב זה אסור היה לערוץ להפיק מהדורות חדשות בעצמו).

השידורים המסחריים

לוגו ערוץ 2 בימיו הראשונים
בתמונה: סמלילה הראשון של זכיינית השידור "רשת"

לאחר שבע שנים של שידורים ניסיוניים, במהלכן נעשו ניסיונות כושלים לערוך מכרזים לבחירת זכיינים, הסתיים המכרז לבחירת הזכייניות להפעלת הערוץ, ונבחרו שלוש חברות כמעט אלמוניות: "שידורי קשת", "רשת" ו"טלעד" (שגם הייתה חברת הפקה). המכרז הסתיים ב-3 בנובמבר 1993. במקביל הוקמה חברת החדשות של ערוץ 2. הסיבה העיקרית לכישלון המכרזים הקודמים הייתה נעוצה בשאלת הבעלויות הצולבות בין בעלי אמצעי תקשורת שונים. היו שגרסו שיש למנוע או להגביל באופן משמעותי את השתתפותם במכרז של בעלי עניין באמצעי תקשורת אחרים, דוגמת עיתונות מודפסת וחברות כבלים שכבר פעלו באותה עת. המכרז האחרון שפורסם על ידי הרשות השנייה לטלוויזיה בגיבוי שר התקשורת משה שחל, כלל מגבלות שליטה מסוימות על בעלי אמצעי תקשורת אך איפשר את השתתפותם במכרז. כך בעלי ידיעות אחרונות, אשר החזיקו מניות בחברת הכבלים ערוצי זהב היו בין בעלי המניות של "רשת", ואילו בעלי עיתון מעריב, אשר החזיקו מניות בחברת הכבלים מתב נמנו על בעלי המניות של "טלעד".

ב-4 בנובמבר 1993 החל הערוץ לפעול כערוץ מסחרי, לא ממומן באגרת הטלוויזיה, וכלל פרסומות. חברת החדשות פתחה את השידורים הסדירים בצהרי אותו יום במהדורת חדשות קצרה שהגיש יעקב אילון. עם עליית הערוץ, קיבלו שלוש הזכייניות חוזה ל-6 שנים, במהלכו יחליפו ביניהן את ימי השידור, כך שלאחת יהיו שלושה ימי שידור ולשתיים האחרות שני ימים בלבד לכל אחת. בשנת 1999 הוארכו הזיכיונות ב-4 שנים ובהמשך בשנתיים נוספות. עד מהרה נהפך הערוץ לערוץ הטלוויזיה הישראלי המצליח והנצפה ביותר ושידר תכנים בולטים ופופולריים.

כמו כן שידר הערוץ ברצועת הצהריים הקמתו את שידורי הטלוויזיה החינוכית. במסגרת הרצועה שודרו תוכניות בידור, תוכניות ילדים, אקטואליה ותרבות. בנוסף לכך שודרו מספר מהדורות חדשות במהלך היום, כולל מהדורה מרכזית בערב, במסגרת חברת החדשות, וכן הערוץ גם תוכניות טלוויזיה מישראל ומהעולם.

מכרז הזכייניות

בשנת 2005, משחלפו כמעט 12 שנים מיום עלייתו לשידור של הערוץ, התקיים מכרז לקבלת זיכיון לשידור בערוץ 2 בעשר השנים הבאות. בניגוד למצב הקודם, במכרז זה ניתנו רק שני זיכיונות שידור בערוץ. לצורך המכרז, נדרשו המתמודדים להגיש לרשות השנייה מצע שידורים עתידי וכן סכומי כסף משוערים שישולמו כדמי הזיכיון. למכרז ניגשו שלוש הזכייניות הקיימות של ערוץ 2, קשת, רשת וטלעד, ובנוסף אליהן קבוצת "כאן", אשר הוקמה לצורך מכרז זה ולא שידרה בעבר. מבין הארבע נבחרו ב-13 באפריל 2005 "קשת" ו"רשת" להוביל את שידורי הערוץ לעשור העוקב. תוצאות המכרז נכנסו לתוקף בנובמבר 2005. אז, הפסיקה חברת "טלעד" את שידוריה בערוץ ושבוע השידורים נמלא בשידוריהן של "קשת" ו"רשת". החל משנת 2008, הן מחליפות ביניהן את ימי השידור אחת לשנה-שנתיים בחודש נובמבר, כך שאחת משדרת ארבעה ימים (רביעי-שבת) והשנייה שלושה ימים בלבד (ראשון-שלישי).

סכסוך הפרומואים הצולבים

באמצע מאי 2010 פנתה קשת לרשת בבקשה לקצר את זמן הפרומואים הצולבים (פרומואים לתוכניות של הזכיינית המתחרה) ב-50% באופן הדדי. בעקבות בקשה זו "רשת" החליטה להוריד את כל הפרומואים הצולבים בטענה ש"קשת" מזה זמן רב מנסה לחבל בשידוריה על ידי שידור תוכניות עתירות רייטינג בערוצים ביפ ו־ערוץ 24 בימי השידור של רשת. בעקבות פעולה זו הפסיקה גם "קשת" את שידורי הפרומואים הצולבים והחל מ־16 במאי הופסקו שידורי הפרומואים של הזכיינית המתחרה בימים שאינה משדרת. באוקטובר 2010 הגיעו שתי הזכייניות לפשרה ושבו לשדר פרומואים צולבים של 20 - 40 שניות לשעה, ורק בשני ימי שידור של כל אחת מהן (שני-שלישי ושישי-שבת, בהתאמה).

מעבר למסך רחב ושידורי HD

מאז סוף שנת 2012 הועברו תוכני הערוץ בהדרגה לפורמט מסך רחב, ובמהלך שנת 2013 החלו בערוץ שידורים ביחס תמונה 16:9 לראשונה בשידורי "קשת" ומעט לאחר מכן גם בשידורי "רשת". החל משנת 2014 מרבית התכנים של שתי הזכייניות שודרו ביחס 16:9. למרות זאת, מהדורות חדשות ותוכניות אחרות מטעם חברת החדשות שודרו ביחס תמונה 4:3, כמו גם תוכניות עבר בשידורים חוזרים. המעבר בין שני מצבי השידור בוצע בערוץ באופן אוטומטי.

ב-2010 הגישה "רשת" בקשה לרשות השנייה לקבלת אפיק לשידורי טלוויזיה בהפרדה גבוהה[8] אך המגעים לא הבשילו לכדי תוצאות, אחת הסיבות למצב הזה היא שכלל שידורי הרשות השנייה (שכוללים גם את ערוץ 10) מועברים לספקיות הלווין והכבלים דרך חדר השידור של הרשות השנייה, שאינו ערוך לשידור ב-HD. רון איילון, שהיה מנכ"ל חברת הלווין yes הצהיר שיאפשר לכל ערוץ ברודקאסט לשדר בחינם באיכות HD בשידורי החברה[9]. עם המעבר לשידורי עידן+ הועלו השערות שיתאפשר לזכייניות לשדר ב-HD אך הדבר לא התממש. עד לסגירת הערוץ שתי הזכייניות לא עברו לשדר בהפרדה גבוהה, אף על פי שרוב הפקותיהן צולמו בעת הזאת באיכות HD והיו זמינות לצפייה בשירותי ה-VOD ובאינטרנט באיכות זו.

כחלק מפיצול ערוץ 2 בנובמבר 2017, עברו קשת ורשת לשדר ברישיון שידור באפיקים נפרדים, ואחד מן התנאים לקבלת הרישיון הוא שגוף השידור מחויב לשדר באיכות HD. לקראת פיצול ערוץ 2, קשת החלה לשדר את ערוץ 2 באיכות HD באתר מאקו בימי השידור של הזכיינית. החל מאוקטובר 2017, שתי הזכייניות העלו פרומואים בהן נאמר כי שידורי הערוצים החדשים יועברו באיכות HD.

פיצול ערוץ 2

Gnome globe current event.svg קטע זה עוסק באירוע אקטואלי או מתמשך. הנתונים בנושא זה משתנים במהירות, ועל כן ייתכן שהם חלקיים, לא מדויקים או לא מעודכנים.
שקופית סיום השידורים של ערוץ 2 ב-yes

בשלהי 2014 נדונה הצעת חוק לפיצול ערוץ 2, המציעה שסיום תקופת הזיכיון יוקדם מ-2017 לאפריל 2015, ועם סיום תקופת הזיכיון יחלו הזכייניות לפעול באפיקים נפרדים. מהות ההצעה היא סגירת ערוץ 2 כפי שפעל עד 2015, והקמת ערוץ נפרד לכל בעל רישיון לשידור מסחרי[10]. הזכייניות רשת וקשת הודיעו כי הן מעדיפות להמשיך לפעול תחת הזיכיון הנוכחי עד תום תקופתו המקורית ב-2017[11][12]. לבסוף נעצרה ההצעה והחוק לא הועבר[13]. ב-13 באוקטובר 2016 נודע כי רשת הגישה בקשת רישיון למעבר ל-7 ימים בשבוע[14], ובעקבות זאת גם קשת הגישה בקשת רישיון ל-7 ימים בשבוע[15][16].

ב-26 באפריל 2017 פורסם שהחל מנובמבר 2017 "קשת" תעבור לאפיק 12, "רשת" תעבור לאפיק 13 ולא יהיה שימוש באפיק 22[17]. בהמשך נקבע כי לא יהיה שימוש באפיק 22 למשך ארבעה חודשים מיום הפיצול (עד מרץ 2018), על פי החלטת שר התקשורת איוב קרא, שבמהלכם משודרת שקופית מטעם הרשות השנייה[18].

השפעת הפיצול של ערוץ 2 על ערוצים 10 ו-33

ערוץ 10

בנוסף לאמור על הצעת החוק לפיצול ערוץ 2, גם ערוץ 10 נכלל בהצעה, והערוץ עבר ב-1 בנובמבר 2017 לעבור לשדר באפיק אחר. במכרז על האפיקים זכה ערוץ 10 באפיק מספר 14 תמורת שקל אחד ו-54 אגורות. את הסכום גייס ערוץ 10 בפרויקט שהעלה באתר הדסטארט[19].

ב-19 בספטמבר 2017, בעקבות פיצול ערוץ 2 והמעבר לאפיק 14, הערוץ עבר מיתוג מחדש לשם מילולי - "עשר" - במקום הספרות של אפיק השידור הקודם. יממה לפני כן, פורסם סרטון של ערוץ 10 בו נחשף סמליל חדש שלו, המורכב מהמילה "עשר" בתוך עיגול, כאשר בצד מופיעה הספרה 14 - מספר האפיק החדש.

מכאן 33

על אף שאין (ומעולם לא היה) כל קשר בין ערוצי הברודקאסט של הרשות השנייה (2 ו-10) לבין ערוצי תאגיד השידור, פיצול ערוץ 2 עתיד להשפיע על הרגלי הצפייה של חלק מהציבור הערבי בישראל, המסתמך על מערך עידן פלוס. באוקטובר 2017 החליטה הרשות השנייה להעביר את "מכאן 33" למרבב השני של עידן פלוס (DVB-T2) ובכך להשאיר את "קשת 12" ו"רשת 13" במרבב הנוכחי (DVB-T). המשמעות היא, שצופים שאין ברשותם ממיר תומך בDVB-T2, לא יוכלו לקלוט את שידורי הערוץ החל מ-1 בנובמבר 2017. החלטה זו של הרשות הוסברה בעקבות הרייטינג הנמוך של הערוץ וגם עקב העובדה ש"מכאן 33" משדר רק בחלק משעות היממה. יו"ר תאגיד השידור הישראלי, גיל עומר, התנגד להחלטה זו של הרשות בטענה כי "מדובר בהחלטה בלתי סבירה שפוגעת באזרחי ישראל הערבים"[20][21].

גופי שידור בעבר

גופי השידור ששידרו בערוץ:[22]

הפקות מקור בולטות בערוץ

תוכניות בידור

דב'לה גליקמן במרכז בתוכנית "המופע של זהו זה!". מימין אבי קושניר משמאל מוני מושונוב

קומדיות מצבים

תוכניות מציאות

סדרות דרמה

תוכניות אקטואליה ותחקיר

שעשועונים

תוכניות ילדים

חריגות מתנאי הזיכיון

הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, המפקחת על פעולתו של ערוץ 2, הטילה פעמים אחדות קנסות של מאות אלפי ש"ח על זכייניות הערוץ, "רשת" ו"קשת", עקב חריגות מתנאי הזיכיון. בין הסיבות לקנסות: שידור מופרז של תוכניות בידור על חשבון תוכניות איכותיות, הכנסת פרסום סמוי לתוכניות המשודרות[26]. בנוסף נפסלו לשידור תוכניות שבהן נכלל תוכן שיווקי[27].

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ערוץ 2 בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ נתי טוקר, הרשות השנייה אישרה: קשת ורשת יוכלו לקבל רישיון לערוץ חדש, באתר TheMarker‏, 29 בינואר 2017
  2. ^ יונתן כיתאין, ‏תתחילו להתרגל: קשת באפיק 12, רשת ב-13, ערוץ 10 ב-14, באתר גלובס, 26 באפריל 2017
  3. ^ טלוויזיה: רשות הדיבור להנהלה, דבר, 15 בדצמבר 1972
  4. ^ בגין: אפעל להקמת ערוץ שני, בלתי תלוי, דבר, 9 ביולי 1981
  5. ^ מנסים אפיק 22 U.H.F עבור הערוץ השני, מתאריך 7 באוקטובר 1986, בעיתון מעריב (באתר עיתונות יהודית היסטורית)
  6. ^ הערוץ השני — החגיגה מוקדמת, מתאריך 21 באוקטובר 1986, בעיתון מעריב (באתר עיתונות יהודית היסטורית)
  7. ^ מדונה ופול ניומן בערוץ השני - אולי כבר בעוד חודשיים, מתאריך 23 באוקטובר 1986, בעיתון מעריב (באתר עיתונות יהודית היסטורית)
  8. ^ לי-אור אברבך, ‏המירוץ ל-HD: רשת הגישה בקשה להתחיל בשידור HD מלא, באתר גלובס
  9. ^ לי-אור אברבך, ‏yes תאפשר לערוצי ברודקאסט לקבל אפיק HD בחינם, באתר גלובס
  10. ^ נתי טוקר, ועדת השרים אישרה: ערוץ 2 יפורק כבר ב-2015, באתר TheMarker‏, 26 באוקטובר 2014
  11. ^ נתי טוקר, גם קשת מתבצרת בערוץ 2: הגישה בקשה לזיכיון עד 2017, באתר TheMarker‏, 30 באוקטובר 2014
  12. ^ אופיר דור, רשת מודיעה רשמית: לא רוצים לעבור לערוץ עצמאי ב-2015, באתר כלכליסט, 29 באוקטובר 2014
  13. ^ רוני זינגר ואופיר דור, כלכליסט, נתניהו עוצר את פיצול ערוץ 2: הגיש ערר נגד החוק, באתר ynet, 12 בנובמבר 2014
  14. ^ נתי טוקר, עוזבים את ערוץ 2: רשת רוצה לעבור לשדר בערוץ חדש ברישיון, באתר TheMarker‏, 13 באוקטובר 2016
  15. ^ אלירן מלכי, רשת תגיש בקשה לרישיון ותעבור לשדר 7 ימים, באתר כלכליסט, 13 באוקטובר 2016
  16. ^ נתי טוקר, עוד שלב בפירוק ההיסטורי של ערוץ 2: גם קשת הגישה בקשה לרישיון, באתר TheMarker‏, 31 באוקטובר 2016
  17. ^ נתי טוקר, תשכחו מ-22 ו-10: המספרים החדשים של ערוצי הטלוויזיה - וכמה שילמו על זה קשת וערוץ 10?, באתר TheMarker‏, 26 באפריל 2017
  18. ^ נתי טוקר, שר התקשורת: "להקים קרן השקעות במקום התאגיד"; אפיקים 22 ו-10 יוחשכו בהוט ויס, באתר TheMarker‏, 17 באוקטובר 2017
  19. ^ הפרויקט "ערוץ עשר עובר לאפיק 14" באתר הדסטארט
  20. ^ סאגת עידן פלוס ביום שאחרי הפיצול: למי שזה אומר לו משהו - ערוץ 33 הוא שיעבור למרבב החדש וכך ערוצי רשת וקשת יוכלו להישאר במרבב הישן, מאת המשתמש @YonatanKit בטוויטר
  21. ^ בעקבות פיצול ערוץ 2 - ערוץ 33 נפלט מממירי עידן+, מאת עידן יוסף באתר מחלקה ראשונה
  22. ^ הרשות השנייה - גופי שידור
  23. ^ 23.00 23.01 23.02 23.03 23.04 23.05 23.06 23.07 23.08 23.09 23.10 23.11 23.12 23.13 נכון ל-2017, התוכנית ממשיכה לרוץ בערוץ קשת 12
  24. ^ 24.00 24.01 24.02 24.03 24.04 24.05 24.06 24.07 24.08 24.09 24.10 24.11 24.12 24.13 24.14 נכון ל-2017, התוכנית ממשיכה לרוץ בערוץ רשת 13
  25. ^ 25.0 25.1 נכון ל-2017, התוכנית ממשיכה לרוץ בערוצים קשת 12 ו-רשת 13
  26. ^ לי-אור אברבך, ‏הרשות השנייה: קנסות ב-1.4 מיליון שקל לזכייניות ערוצים 2 ו-10, באתר גלובס, 21 ביולי 2013
    אופיר דור, קנסות של 1.5 מיליון שקל לערוץ 2 ו-10: שידרו פרסומת מוסווית בניגוד לחוק, באתר כלכליסט, 21 באוקטובר 2013
  27. ^ אופיר דור, הצופים התלוננו על עודף תוכניות ריאליטי: קשת ורשת נקנסו ב-240 אלף שקל, באתר כלכליסט, 21 ביולי 2013