לדלג לתוכן

משתמש:קנורוזובסקי/טיוטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
דף זה הוא טיוטה של קנורוזובסקי.
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
דף זה הוא טיוטה של קנורוזובסקי.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

סימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוף־הפסוק מסומן בקו אנכי קטן (בדומה למתג) מתחת להברה המוטעמת. ההבדל בינו לבין המתג מתבאר בעזרת סימון הנקודתיים בכל סוף פסוק; עם זאת הוא אינו נחשב לחלק מהטעם, אלא סימן עצמאי שלא קשור למערכת הטעמים ובא לסמן את סוף הפסוק. כבר הגאונים מתייחסים לסימון הנקודתיים בתשובותיהם כשנשאלו האם מותר לסמנו בספר התורה עצמו, וייתכן אפוא שהסימון הזה עוד קדום יותר למערכת הטעמים.

היבט תחבירי[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוף־הפסוק הוא המפסיק החזק ביותר. הוא והאתנחתא משתייכים לקבוצת הטעמים הקיסריים בעלי דרגת ההפסק הגבוהה ביותר. יש המקבילים אותו לנקודה, במונחי פיסוק מודרניים. סוף פסוק לרוב מלווה בטפחא או במרכא, אך הם אינם בהכרח מנוגנים בדומה לצירוף עם אתנחתא. בסך הכול ישנם חמישה צירופים אפשריים. [1] [2]

בגלל עוצמת ההפסקה שלו, כל מילה עם צורת הפסק תינטה תמיד בצורה זו בסוף פסוק.

נגינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקריאת התורה נהוגה נגינה שונה לסוף הפסוק כאשר הוא גם סוף־פרשה. כאשר הוא מהווה גם סוף־ספר נהוג גם להוסיף חזק חזק ונתחזק.


עשרת הדיברות[עריכת קוד מקור | עריכה]


מופעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר מניין מופעים
תורה 5,852
בראשית 1,533
שמות 1,213
ויקרא 859
במדבר 1,288
דברים 959
נביאים 4,975
כתובים 3,599

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אמנות הטעם, כרך ב ': מדריך צעד אחר צעד לשירת הפטרות, מאת מרשל פורטנוי, חוסה וולף, עמ' 15
  2. ^ אמנות הטעמים, כרך 2: מדריך צעד אחר צעד לשירת הפטרות, מאת מרשל פורטנוי, חוסה וולף, עמ '16

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]