מקף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Disambig RTL.svg המונח "-" מפנה לכאן. לערך העוסק בקו מפריד ראו קו מפריד. לערך העוסק בסימן החיסור, ראו חיסור.
מקף
מקף
סימני פיסוק סימני כתב נוספים

נקודה .
פסיק ,
נקודה ופסיק ;
סוגריים ( ) [ ] { }
נקודתיים :
מקף ־
שלוש נקודות
קו מפריד
סימן שאלה ?
סימן קריאה !
אפוסטרוף
גרש ׳
גרשיים ״
מרכאות “ ” ‘ ’
לוכסן /
סימן תמיהה ?!

אמפרסנד (סימן "וגם") &
כוכבית *
כרוכית @
לוכסן שמאלי \
צלבון (פגיון) † ‡
מעלה °
סולמית #
טילדה ~
קו תחתון _
קו ניצב | ¦
פילקרו
גג ˆ ^
תבליט רשימה
סימן נומרו
סימן הסעיף §
אחוז %
פרומיל
רבבית
סימן מטבע ¤
דולר $
סמל סימן מסחרי
סמל סימן מסחרי רשום ®
סמל זכויות יוצרים ©

סימן קריאה הפוך ¡
סימן שאלה הפוך ¿
סימן אירוניה ؟

המקף (־) הוא סימן פיסוק שמטרתו העיקרית היא קישור בין שתי מילים. יש המבלבלים בין המקף ובין הקו המפריד (–), המשמש להפרדה בין חלקי המשפט.

מקורו של המקף הוא טעם מקרא, בניגוד לסימני פיסוק אחרים בעברית מודרנית שיובאו משפות אירופיות, והוא מופיע בראש השורה (ולא באמצעה, כמו המקף האנגלי והקו המפריד).

הקלדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כך מקלידים את המקף במערכות הפעלה שונות:

  • Windows 8 וגרסאות חדשות יותר, ומערכות לינוקס (ת"י 1492 2012): צירוף של מקש Alt ימני והסימן - (מינוס)
  • Windows 7 וגרסאות ישנות יותר: אין צירוף מקשים זמין, אולם כש־Num Lock פועל והתוכנה הפעילה מצויה במצב קלט של כתיבת עברית (HE), יש ללחוץ Alt, להקליד 0206 בלוח המקשים הקטן שבצדה הימני של המקלדת (Numeric keypad), ואז לשחרר את מקש ה־Alt. (לפי ת"י 1452 הצירוף של מקש Alt ימני והסימן - [מינוס] אמור להוסיף מקף, אולם בגרסאות ישנות של Windows הוא מוסיף את תו הרפה.)
  • macOS‏: Alt-\
  • אנדרואיד (מקלדת Gboard): הקשה ארוכה על הסימן - (מינוס)

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כחלק מטעמי המקרא שימש המקף לסמן, בנוסח המסורה של המקרא, ששתי מילים או יותר מהוות יחידת הטעמה אחת, עם ההשלכה שיש לכך על חלוקת הטעמים. לא תמיד שימוש זה כפוף למעמדן התחבירי של המילים המוקפות, והוא תלוי יותר בנסיבות המוזיקליות.
  • בעברית המודרנית, בהשפעת סימני הפיסוק האירופיים, המקף משמש בתפקיד תחבירי, בשימושים הבאים:
    • אחרי תחיליות, כמו למשל: אי־יציבות, בין־לאומי; וכן לפני סופיות, כגון: מעצמת־על או מוליכות־על.
    • חיבור בין אותיות למספרים: ב־2001, ב־15:00, כ־100 משתתפים.
    • חיבור בין אותיות עבריות לאותיות לועזיות: ל־Heathrow, ה־Spam.
    • חיבור בין שמות משפחה, כמו למשל: גלילה רון־פדר־עמית.
    • הדגשה וחיקוי לשפת הדיבור: ה־מורה, ה־ארץ.
    • בדפוס, כאשר מילה נחתכת לשניים בשל חוסר מקום בשורה, יבוא מקף בסוף השורה בסוף חלקה הראשון של המילה.
    • על פי האקדמיה ללשון העברית, יש להשתמש במקף בתעתיק לעברית של רצף אותיות לועזיות, למשל: אף־בי־איי או סי־אן־אן.
    • ניתן להשתמש במקף על מנת להפריד בין אותיות השורש של מילה מסוימת, לדוגמה, א־כ־ל.[1]


  • ניתן להשתמש במקף:
    • בצירופי סמיכות כבולה (סמיכות שאינה ניתנת לפירוק), כגון: בית־ספר, הלילה השנים־עשר או תל־אביב.
    • כשחוזרים על אותה מילה בתיאור פועל, למשל: צעד־צעד.

לפי כללי "כללי הפיסוק החדשים" של האקדמיה ללשון העברית אין חובה לנהוג כך.[2]

בניגוד לקו המפריד (להוציא קו לציון טווח), המקף בא ללא מרווחים לפניו ולאחריו, והוא מופיע בגובה ראשי האותיות (אם ניתן).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כללי הפיסוק, בהוצאת האקדמיה ללשון העברית, תשס"ב.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ השימוש במקף והשימוש בגרשיים, לשם סימון אותיות שורש השורש (ר־א־ה או רא״ה), שניהם כשרים. הנוהג הנפוץ לסמן בנקודות (ר.א.ה), איננו תקין.
  2. ^ מקף (־), אתר האקדמיה ללשון העברית