משתמש:Avneref/טליה ישראלי

טליה ישראלי

לידה	1976 (גיל: 48 בערך) ירושלים, ישראל
תחום יצירה	ציור

טליה ישראלי (נולדה ב-1976) היא ציירת ישראלית.

ביוגרפיה

טליה ישראלי נולדה וגדלה בירושלים, והיא בוגרת הגימנסיה העברית רחביה.

בשנת 1997 החלה ישראלי ללמוד ציור ורישום ב"ארט סטודנט ליג" (Art Students League of New York) בניו יורק.

בשנת 1998 חזרה לישראל והחלה את לימודי התואר הראשון באמנות באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל. במסגרת לימודיה השתתפה ישראלי בתוכנית חילופי סטודנטים עם בית הספר לאמנות שבגלאזגו, סקוטלנד . ב-2002 סיימה בהצטיינות את התואר הראשון בבצלאל, ונשארה לעבוד בעיר בסדנאות האמנים ירושלים.

בין השנים 2003–2005 למדה בלונדון, אנגליה, שם השלימה לימודי תואר שני בבית הספר לאמנות גולדסמית'ס (Goldsmiths). בשנים אלו הציגה בלונדון בתערוכות שונות בגלריות מקומיות, ועבדה בין השאר עם האוצר והגלריסט קארל קוסטיאל ועם ד״ר אנדרו רנטון.

ישראלי חזרה לישראל בשנת 2005, והחלה לעבוד עם הגלריסט אלון שגב בתל אביב. במקביל, החלה ללמד ציור במחלקה לאמנות בבצלאל, בראשותו של האמן עדו בר-אל. בהמשך הציגה את יצירותיה בתערוכות משותפות ובתערוכות יחיד רבות, בגלריות ובמוזאונים בישראל; וכן בפריז, בארצות הברית, במוסקבה, באיטליה ובאנגליה.

ב-2006 החלה ללמד ציור במחלקה לאמנות בבצלאל. בנוסף, לימדה ציור ורישום במכללת מנשר לאמנות בתל אביב, ובין השנים 2009–2012 ניהלה את המחלקה לאמנות במכללה. בין השנים 2015-2018 לימדה ישראלי אמנות במכללת שנקר ובמכללת לוינסקי לחינוך. בשנת 2013 החלה ללמד ב"אומן", השלוחה החרדית של בצלאל. החל משנת 2016 היא מלמדת גם בבית הספר בסיס לאמנות ותרבות בהרצליה.

בנוסף למסגרות אקדמיות, לימדה ישראלי ציור ואמנות באגף הנוער של מוזיאון ישראל, באנסמבל "כנפיים", והנחתה במסגרת הבינלאומית "פולברייט" לחילופי חינוך.

תערוכות

בשנת 2006 הציגה ישראלי תערוכה ראשונה בשם "העיר אינה עץ", בגלריה אלון שגב, ביחד עם הציירים איאן מונרו מבריטניה ומרטין בורובסקי מגרמניה. בשנת 2007 הציגה את תערוכת היחיד הראשונה בגלריה, בשם "ביו-פאואר". בנוסף, לתערוכות בגלריה, הציגה ישראלי עם הגלריה בירידי "צבע טרי", וביריד האמנות "ארט פורום ברלין" (גר').

בשנת 2011 הציגה ישראלי את תערוכת היחיד "עיר אחרונה", בגלריה טבי לאמנות בתל אביב. בשנת 2012 הציגה תערוכה זוגית בשם "פלאטלנד", עם הצייר קובי אסף ב"גלריה 39" בתל-אביב. ב-2014 הציגה ב"פיינברג פרוג׳קט" בתל אביב את התערוכה "דור שלוש". בשנת 2015 הציגה תערוכה בשם ״נוה שאנן״ בגלריה של קיבוץ גבעת חיים איחוד.

בשנת 2016 הוצגה תערוכת יחידה מקיפה במוזיאון אשדוד לאמנות, בליווי קטלוג ובאוצרות טלי בן נון, בשם "מולדת 1ב'". ב-2018 הציגה ישראלי תערוכת יחיד בשם "ללילה יש אלף עיניים" במוזיאון ראלי בקיסריה.

מחוץ לישראל הציגה ישראלי עד כה שתי תערוכות יחידה בפריז, האחת בשנת 2016 בגלריה של קרן טיילור, והשנייה בשנת 2013 בגלריה של אבי גוגנהיים. בשנת 2010 הציגה תערוכת יחידה בגלריה איבוק קונטמפוררי בניו מקסיקו, ארצות הברית. עוד הציגה ישראלי בתערוכות קבוצתיות, במרכז התרבות היהודי בלוס אנג'לס בשנת 2018; בהאנגר ביקוקה, מילאנו בשנת 2010;במרכז לאמנות עכשווית במוסקבה בשנת 2008; בית סותבי׳ס בלונדון בשנת 2006; אפ.איי. פרוג׳קטס בלונדון בשנת 2004, ועוד.

בישראל הציגה בתערוכות קבוצתיות רבות, בין השאר במוזיאון חיפה לאמנות, גלריה קו 16, גלריה אלון שגב, גלריה נגא, מוזיאון אשדוד, מוזיאון בר דוד, סדנאות האמנים תל אביב, גלריה מנשר, מוזיאון ארץ ישראל, הגלריה האוניברסיטאית של האוניברסיטה הפתוחה, מוזיאון אסירי המחתרות - ירושלים, המוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן, בית סותבי'ס ועוד.

ישראלי אצרה מספר תערוכות ציור, וביניהן: "מנועי חיפוש" בגלריה דולינגר בתל אביב (2009), ו"פלנטי" בגלריה מנשר (2012), ולאחרונה בבית האמנים בתל אביב. יצירות שלה נמצאות באוספים ציבורים ופרטיים רבים בישראל, ארצות הברית, קנדה, צרפת ואנגליה.

במהלך השנים זכתה בתמיכתם של מפעל הפיס, משכן האמנים של הרצליה, אסיילם ארטס, מיטשל ומישל פרסר, קרן שרת, התאגדות אנגלו-ישראל, קרן מנדל, בצלאל, וסדנאות האמנים ירושלים.

פרסים

• פרס לציור ע״ש אדי רוגל מיכאלוב (פריז)
• פרס קרן התרבות אמריקה-ישראל לאמנית צעירה
• פרס הצטיינות של המחלקה לאמנות בבצלאל
• הייתה מועמדת לפרס סלסטה לציור.

יצירתה

בציוריה הראשונים הציגה ישראלי מבני תעשייה, מפעלי תרופות ואתרי בנייה, בדרך כלל בשעות לילה מאוחרות.

הצייר יצחק ליבנה כינה ציורים אלה בשם "ציור נואר", ציור שעולה ממנו תמונת מתבונן יחיד המשוטט בלילה במגרשי חנייה, בחצרות בניינים או במפעלים נטושים. המתבונן הנוקטורני הזה עלול לייצר תמונה אווירתית, מלנכולית ורומנטית. בציוריה של טליה ישראלי המצב הזה אינו מתממש תודות לעולם ציורי מקביל המדגיש ערכים אחרים שהופכים את הציורים למורכבים ודיאלקטיים. המבנים הנצפים בציורים הם לרוב שלדים חשופים, פיסוליים המגלים את מה שתומך בנוף המתואר. הציורים חותרים לחשיפת המבנה הפנימי שלהם. בחלקם נראות המערכות כמפוי של מערכת עצבים או מערכות ביולוגיות פנימיות אחרות. בחלק מהמבנים שוררת פגיעות ושבירות שעל סף קריסה. הגריד שנראה כצף ועולה בחלק ניכר מהעבודות מגלה שהנושא של הציורים הוא הציור עצמו, יכולתו לתאר את העולם נסיונותיו הנואשים לעשות זאת בעזרת פיגומים מורכבים וסכנת הקריסה התמידית. מדובר אם כן בציור שהטיול הנוקטורני שבבסיסו מנוצל לרפלקסיות על ציור ולמחשבות על בדידותו של האמן המתבונן בעולם".

משנת 2008 התמקדה ישראלי בהתבוננות וציור סביבת המחייה שלה בעיר תל אביב. לתערוכה "עיר אחרונה" בשנת 2011 יצרה ישראלי מעין יומן עירוני של עשרות ציורים המצויירים על גבי מצעיי רחוב שונים, מפלטות עץ ועד יריעות ברזנט.

בקטלוג התערוכה כתב ד״ר בן ברוך בליך: "ישראלי מעלה אל פני השטח תהיות בדבר מעמדה האונטולוגי של העיר, גם כאשר מוצגים בציור פרטים לכאורה סתמיים, כמו עציץ או כסא, שמגרש המשחקים שלהם איננו ייחודי דווקא לסביבה האורבנית והם נמצאים בכל סביבה אפשרית. עם זאת, בהיותם נטועים בהקשר אורבני, הריהם מייצגים את חווית הניכור, הזרות ואף האובדן, המלווים כמו צל כל מי שמתגורר בסביבתן או בתוכן של ערים. שלא כמו הציור הריאליסטי, בו מוצג הכרך מתוך כוונה לתעד או להבליט את עושר האפשרויות של החיים בו, הרי אצל ישראלי מגיע הכרך לידי מיצוי תוך עיוות מכוון של הפרטים הארכיטקטוניים והטונליות הצבעונית. מחד, ישראלי מאזכרת את ציורי העיר של זרם האקספרסיוניזם הגרמני, ובייחוד את עבודותיו של אריך הקל, הבוחן את האספקטים האפלים של העיר... תחושת המאויים, המפציעה שוב ושוב בציוריה של ישראלי - כבישים, דגמי מבנים, צמחיה עירונית קמלה, הבלחות אור מתוך דירה, פנורמה רחבת היקף של קו אופק עירוני – כל אלה ואחרים מצוירים בחשכה, תוך הקפדה על פרטים ויזואליים, המסמנים את אין-ספור הגירויים אשר העיר הגדולה מזמנת לתושביה. גאורג זימל, הנחשב גם כיום למבשר החשוב ביותר של תודעת העיר הגדולה טען במאמר שפורסם ב-1903, כי "הבסיס הפסיכולוגי שעליו מושתת הטיפוס של היחיד תושב המטרופולין, הוא העלייה של הפעילות העצבית, הנובעת מן התחלופה הבלתי פוסקת של גירויים פנימיים וחיצוניים". טליה ישראלי עושה בדיוק את זה בציוריה: היא ממירה את גירויי העיר אל תוך הלא-מקום של הציור, מתוך כוונה לזקק את האורבניות מסביבת קיומה הממשי, ולכונן אגב כך את החוויה ואת הריגוש כעומדים בזכות עצמם. האנליזה של ישראלי היא קרה ומצמררת, וחסרונם של בני האדם, תושבי העיר, שהופיעו תמיד בציורים אימפרסיוניסטיים ואקספרסיוניסטיים, מטריד ואיננו נותן מנוח. במקום עיר תוססת, עליזה ושוקקת חיים, אנו מתוודעים לצדדיה האפלים של העיר, אל תבניות העומק שלה ואל מה שנמצא מאחורי הדברים ולא בחזיתם. וכל זאת מבלי לזהות את המקום וללא נקיטת עמדה מוסרית שקופה לגבי טבעה של העיר. השוטטות של ישראלי איננה שוטטות של תייר; אין בעבודותיה מונומנטים ארכיטקטוניים, אך יש בה 'אופי אינטלקטואלי', ו'חיי נפש' שאינם בנמצא בעיירה הקטנה, מקום בו כולם מכירים זה את זה. העיר הגדולה היא סך כל הפעולות המתקיימות בה – פעולות שלעיתים מזומנות אינן מתיישבות זו עם זו. מעורבותה של ישראלי היא בבחינת פעולה חזותית, הבאה להגדיר מכל זווית אפשרית את המרחב הציבורי, שלעולם יהיה אנונימי ואף פעם לא אינטימי״.

משנת 2012 עברה ישראלי לצייר את מראותיה של דרום תל אביב על בדים גדוליי מימדים ולא מתוחים. את סידרת ציורים אלו הציגה בשתי תערוכות יחיד שונות האחת "דור שלוש" בפיינברג פרוג׳קט, והשנייה "נוה שאנן" בגלריה של קיבוץ גבעת חיים איחוד. בטקסט המלווה את התערוכה כתבה על העבודות אוצרת התערוכה רותי אמיתי-חינסקי: העבודה בסביבה הסואנת והצפופה יחד עם סד הזמן הקצוב המוקדש על ידה לפעולה הציורית, גוררים מהלך אמנותי תמציתי, אינטנסיבי ודחוס. זהו ציור של שכבת צבע אחת המצוירת במכחול יבש המותיר על הבד חותם מחוספס וגולמי. במקומות אחדים יש רמזים לגושי צבע קליפתיים המזכירים רגבי בוץ שיבשו. היעדרה של שכבת גימור חלקה ומהוקצעת חושפת חלקים בציור שבהם מופיעות עקבות שערותיו הנוקשות של המכחול הפועל כסקלפל מנתחים המקלף את שכבת האפידרמיס. פעולה זו חושפת פיסות מבד הציור התעשייתי, מקליפת המבנה המאובקת ואת רקמת הבשר המדממת של העיר המסתתרת מאחורי הפסדה של מיתוס "העיר הלבנה".

מיתוס זה, שתל אביב מרבה לספר לעצמה, השיל מעליו את שכונות צ'לנוב ונווה שאנן, אתר הפעולה הנוכחי של ישראלי, ואיפשר להאמין שתל אביב אכן צמחה מהחולות. שכונות אלו שערערו על הלכידות, הטוטליות וההרמטיות של הסיפור התל אביבי הן חלק ממה שמכנה שרון רוטברד בספרו "עיר לבנה עיר שחורה", כ"עיר שחורה". אקס- טריטוריה המעלה על הדעת את המושג "בזות" (abject) שטבעה הפילוסופית, הפסיכואנליטיקאית והסופרת ג'וליה קריסטבה. בספרה "כוחות האימה: מסה על הבזות", מצביעה קריסטבה על הבזות כעל נקודת עמימות המצויה מעבר ליכולתם של היחיד או החברה להתמודד אתה באופן מודע. "מה שהופך דבר לבזוי אינו העדר ניקיון או העדר בריאות" אלא "מה שמשבש זהות, מערכת, סדר. מה שאינו מכבד את הגבולות, את המקומות, ואת הכללים." תחושת אי הנוחות העולה מהעבודות שבהן הנוכחות האנושית נצפית בעקיפין, מאלצת את הצופה להבחין באותם שיבושים וסדקים שמתוכם מבעבעת ה"בזות", באופן שאינו מאפשר להימלט מפניה.

למרות מודעותה הרבה של ישראלי למשמעויות החברתיות ולהיבט התיעודי שמתקיים בעבודות, רגע לפני התממשותן של יוזמות הנדל"ן שיקברו תחתן את המציאות הנוכחית וימחקו את הסיפור ההיסטורי, מסרבות עבודותיה להוות אילוסטרציה או רקוויאם למקום, למצב ולתקופה.

המציאות הציורית המתגלה בעבודותיה היא מורכבת ורב – משמעית. בדומה לחזית בניין הדואגת להותיר את חלקו הפנימי מוסתר אך חושפת בכך את קיומו כמאיים, כך העבודות הן פסדות של מניפולציות, מחיקות ורמזים מוכמנים המסתירים את ההתרחשויות והתהליכים שהתחוללו בסטודיו ומכוונים אליהם. לכך קשור גם הממד הגופני הנוכח בעבודות רחבות הידיים, הן במאמץ הפיזי שנדרש לביצוען, ושלא ניתן להתעלם ממנו , והן בהלימה הקיימת בין חזית הבניין, לציור ולעור הגוף עצמו, שכולם משמשים מעטפת חוצצת בין פנים לחוץ״.ֿ

בתערוכה ״מולדת 1ב״ שהוצגה במוזיאון אשדוד לאמנות בשנת 2016, הוצגה הסידרה בשלמותה ביחד עם ציורים חדשים שהשלימו את המהלך. בקטלוג התערוכה כותבת האוצרת טלי בן נון על הציור בתערוכה זו ועל ההצבה המוזאלית:״ תפיסת המציאות הפרגמנטרית נהפכה מאוונגרד לחלק מהמולת היומיום שלנו; זפזופ, סיפוק מיידי, מבט חטוף, זיכרון לטווח קצר. גוף העבודות המוצג בתערוכה מנכיח הווה פרגמנטרי ומצולק. במפגש בין נקודת המבט של ישראלי לבין הציור, על כל המטען והמניפולציות שהוא נושא, יוצרת האמנית “שיבושים” המערערים על הרצף הליניארי של הזמן )כמו למשל איקונות היסטוריות–תרבותיות השתולות בהווה הציורי(, ואילו התחביר הציורי מייצר שלמות משלו, שאינה קשורה, לכאורה, לשלם שממנו נקרעו החלקים השונים. תפיסה זו מקבלת ביטוי בתוכן הציורים, בהקשרים שהם יוצרים, בקומפוזיציות, ובשולי הבד הפרומים — ומתעצמת עוד יותר דרך הפירוק המבני שמכתיב החלל המוזיאלי. בתוך המבנה המעגלי של מוזיאון אשדוד לאמנות יש ארבע קוביות מלבניות אוטונומיות, המחוברות באווריריות באמצעות מעברים, כניסות ויציאות. חוויית הגילוי של התערוכה מצטברת תוך כדי הליכה, במעבר מחלל אחד לחלל אחר, מבלי להגדיר נקודת התחלה, אמצע או סוף. הצופה–המשוטט מוזמן לנווט באופן אקראי, לבחור את המסלול הנכון לו. כך, התנועה הדינמית בין חוץ ופנים מתקיימת לא רק בעבודות או ביניהן, אלא גם באופן שבו התערוכה מתגלה לצופה ומצטברת לכדי חוויה חזותית. הקירות החיצוניים של הגלריות שומרים על חזות אחידה ונקייה, ואילו החללים הפנימיים חושפים אט–אט את ההיגיון שמנתב את מבנה התערוכה ואת שפת הציור של ישראלי. בכל חלל יש מפגש פרטיקולרי בין קבוצת עבודות. יחדיו, ארבעת החללים — פיסות חזותיות שנקלטו בזיכרון המיידי של כל צופה — מצטברים להוויה שבורה של מקום, זמן ומצב. הציור של ישראלי מציג מרחב עירוני חונק ומאובק — והקוביות הלבנות משמשות כמקלט או כ“מרחב מוגן” לערכים האסתטיים והפוליטיים הגלומים בו״.

בשנת 2017 ציירה ישראלי ציור נוף על קיר שלם בטכניקה של התזת ספריי בתערוכה ״ חמש תחנות״ באוצרות קרני ברזילי בגלריה קו 16 וב2018 ציירה ציור קיר גדול מימדים ברחוב המרד בתל אביב גם הוא בטכניקה של התזת ספריי על קיר.

בשנת 2018 הציגה ישראלי את התערוכה ״ ללילה יש אלף עיניים״ במוזיאון קיסריה זוהי סדרת ציורי שמן על בד קטני מימדים על פי רוב. בסדרה זו חוזרת ישראלי אל ציורי הלילה ואף באופן מובהק ואפל יותר כפי שמתייחס אליה אוצר התערוכה רון ברטוש, בטקסט שליווה את התערוכה״ הפנייה של טליה ישראלי אל ציור הלילה יש בה מן ההתמודדות עם משקל הנוף; הנוף המקומי הטעון שהוא פוליטי בהכרח ומשמר בתוכו טראומה. החושך מעמעם ומרחיק את הממד הטראומטי של הראייה ובחסותו הציירת אינה נתבעת להגיב על מראה הנוף מרובה הפרטים של היום, ויכולה להימצא בעמדה של צפייה בנוף וכמו שלא מתוך הנוף. אך בה בעת משמש החושך גם חרב פיפיות – הוא אמנם מערפל את ההלם הכרוך בהתבוננות בנוף המואר באור העין האחת, אך הופך את הצופה (הציירת) לחשופה יותר ולנצפית מול "אלף העיניים". בחסות החשכה מתפתחת אפוא מערכת יחסים פרנואידית עם הנוף הלילי.

…תערוכתה זו של טליה ישראלי, שהיא פסיעה נוספת של הציירת בנתיבי ציור הנוף בכלל והנוף הלילי בפרט, עומדת בסימן אלף העיניים של הלילה. בלשון חז"ל עין היא גם חור או נקב, וראו כיצד האורות כמו גם המחשכים בוקעים מתוך ה"עיניים" שבציור – במרווחים שבין הצמחים או המבנים או הצללים; בחלונות, בדלתות ובפתחים השונים שנפערים בציור – נקבים נקבים. בעזרת התנועה הנקבית אפשר לתפוס את ציורי הלילה של טליה ישראלי כפעימה נשית הניצבת מול מסורת ציור הנוף הישראלי. רכיב מרכזי בתולדות הנוף באמנות הישראלית הוא האור – האור הארצישראלי המובחן כאור לבנטיני חזק, מסנוור ומשטיח, שכבר נהפך למיתולוגי, ולאורו נוסחה היסטוריה גברית של ציור נוף ישראלי מואר״.

גלריה

• נוף אחרי פיירו
  נוף אחרי פיירו
• ללילה יש אלף עיניים
  ללילה יש אלף עיניים
• ללא כותרת
  ללא כותרת
• אילתורים קבועים
  אילתורים קבועים
• מלאך שחור
  מלאך שחור
• סלמה
  סלמה
• מנועים שקטים
  מנועים שקטים

לקריאה נוספת

• "התנהגות בוגרת", אלי ערמון-אזולאי, עיתון הארץ, אוגוסט 2012
• אמן אחד בחודש, רווית הררי, מגזין נישה, אוגוסט 2011
• "זירת פשע", דניאל ראוכוורגר, גלריה, עיתון הארץ, מאי 2011
• ירח מר, הילה שקולניק-ברנר, עכבר העיר, תל אביב, מאי 2011
• מדור אמנות, ורדית גרוס, ידיעות אחרונות, מאי 2011
• ירידה אל הקרקע, אלי ערמון- אזולאי, גלריה, עיתון הארץ, מרץ 2011
• מנועי חיפוש, נדב אפל, טיים אאוט, תל- אביב, אוקטובר 2009
• טיים אאוט, הילה שקולניק, תל אביב, מרץ 2007
• מסמנים את הקווים, ג'וייש כרוניקל. 03/2003 להדפיס ולמסגר לפי ההוראות, דנה גילרמן, עיתון הארץ, מאי 2005
• האח הגדול בעיר העתיקה, סמדר שפי, גלריה, עיתון הארץ, יולי 2002
• מנת יתר של דימויים, שוקי טאוסיג, כל העיר, יולי 2002
• אולמרטיזם, טלי שמיר, וואלה תרבות ובידור, יולי 2002

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא Avneref/טליה ישראלי בוויקישיתוף

• אתר הבית של טליה ישראלי
• עבודותיה של טליה ישראלי באתר ארכיון בצלאל
• Avneref/טליה ישראלי, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
• רותם רוזנטל, דרכים צדדיות, באתר nrg‏, 16 בפברואר 2007
• אלי ערמון-אזולאי, ביקור סטודיו: ירידה אל הקרקע, באתר הארץ, 25 במרץ 2011
• דניאל ראוכוורגר, התערוכה של טליה ישראלי בגלריה טבי שופכת אור שונה על תל אביב, באתר הארץ, 5 במאי 2011
• גילי סיטון, "אולי תצלמי במקום אחר, יהיה לך יותר נחמד". ערב רב, 4 במרץ 2017
• איתן בוגנים, תערוכה || לצלם את החול במכחול, באתר הארץ, 12 במרץ 2014
• עוזי צור, נא להוריד נעליים, באתר הארץ, 17 במרץ 2017
• עוזי ציור, הסיפור הציורי של ארבעה אמנים בתל אביב, באתר הארץ, 11 באפריל 2014
• אברהם בלבן, האלכימאים, באתר הארץ, 20 בנובמבר 2018

ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "משתמש:Avneref/טליה ישראלי".