יצחק ליבנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יצחק ליבנה
Yitzhak livneh.jpg
לידה 31 במרץ 1952 (בן 67)
אשקלון, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום ישראלי
תחום יצירה ציור
פרסים והוקרה פרס קרן מנדל ואווה פונדיק לאמנות ישראלית (2003)
פרס הרמן שטרוק (1977) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

יצחק ליבנה (נולד ב-31 במרץ 1952) הוא צייר ישראלי, אמן ופרופסור במחלקה לאמנות באקדמיה לאמנות ועיצוב, בצלאל, בירושלים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצחק (איציק) ליבנה נולד באשקלון ב-1952, בנם של חיה ויעקב וייס – ניצולי שואה ילידי פולין, ממייסדי העיר אשקלון. ליבנה, בוגר תיכון תג"ר באשקלון. שירת בצה"ל כחובש קרבי בסיירת אגוז. ב-1973 החל ללמוד (באיחור של סמסטר אחד בפתיחת שנת הלמודים בעקבות מלחמת יום הכיפורים) במחלקה לאמנות בבצלאל אצל האמנים צבי טולקובסקי ומיכה אולמן. בין בני כיתתו נמנים האמנים לידיה דונה, ארנון בן דוד, דורון ליבנה ויהושע בורקובסקי. יצחק ליבנה מתגורר בתל אביב עם בת זוגו, אדריכלית הנוף, אפרת הילדסהיים. הוא אח לסופרת רונית רפ ואביה של המאיירת אור ליבנה.

לאחר תום לימודיו בבצלאל, בשנת 1979, נסע לניו יורק והשתלם בסטודיו גוסטב ברגר שהתמחה בציור אירופי מהמאה ה-17 ואילך. בין היתר עבד על שיקום הפנורמה הגדולה של וורסאי אשר מוצגת באגף האמריקאי במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק[1]. בשנים 1980–1982 למד לתואר שני בהנטר קולג' בניו יורק. ב-1983 חזר לישראל והחל ללמד במדרשה לאמנות ברמת השרון (כיום המדרשה לאמנות בית ברל) ובמחלקה לאמנות בבצלאל. בשנת 1998 הקים יחד עם האמן פרופ' לארי אברמסון את תוכנית לימודי ההמשך לאמנים צעירים בבצלאל ועמד בראשה בשנים 2000–2002. בין השנים 1999–2002 שימש כראש המחלקה לאמנות בבצלאל. משנת 2015 ליבנה מכהן כפרופסור חבר בבצלאל.

ליבנה החל להציג כאמן בשנות השמונים בניו יורק ובישראל. היה ממקימי קבוצת "רגע" בשנים 1985–1988 יחד עם האמנים דוד ריב, דוד ווקשטיין ואחרים. כמו כן, הציג בגלריות ממד, שרה גילת בירושלים ובמוזאון תל אביב. משנת 2006 מציג בקביעות בגלריה זומר בתל אביב.

ציוריו 'נופים ליליים' של מרחבים חשוכים חוץ עירוניים היו לחלק מקנון הציור הישראלי של שנות ה-80'. מושג הוואניטס vanitas הוא תמה מרכזית החוזרת בעבודותיו של ליבנה ובאה לידי ביטוי בסדרות ציוריו כגון ציורי המראות (שנת 1990), בציורי 'וורוניקה' (שנת 1992), בסדרת החיילים המתים שהוצגה בתערוכתו הרטרוספקטיבית 'תדהמה' במוזיאון תל אביב בשנת 2007 ובסדרות רבות נוספות.

"אני רוצה ציור שעוצר את עצמו, שלא נסחף למחוזות מפנקים מדי, מענגים מדי, בלי נרקיסיזם ציורי. ציור עם ריסון, ציור של ערנות, דריכות, תבונה. לא יכול להיות ציור טוב בלי תבונה"[2].

תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1984 - "תמונות נוף" גלריה שרה גילת, ירושלים.
  • 1985 - גלריה מימד קטן, תל אביב. אוצר: יגאל עוזרי.
  • 1987 - גלריה גימל, ירושלים.
  • 1989 - "עבודות חדשות", גלריה ארטיפקט, תל אביב.
  • 1990 - "מראות", גלריה ארטיפקט, תל אביב.
  • 1992 - "ורוניקה", גלריה ארטיפקט, תל אביב. קטלוג.
  • 1994 - "קריאה בקפה", גלריה ארטיפקט, תל אביב.
  • 1994 - "פארק קנדה", הגלריה של הסדנה לאמנות, יבנה.
  • 1996 - "בידרמאייר", גלריה מרי פאוזי, תל אביב.
  • 1998 - "תגידי תודה", גלריה דביר, תל אביב.
  • 2000 - "אמרלד סיטי", גלריה דביר, תל אביב.
  • 2003 - "לאמנטי", גלריה זומר לאמנות עכשווית, תל אביב.
  • 2007 - "ספקולציות על ציור", מרכז הנצחה קריית טבעון, אוצרת: אסתר רשף.
  • 2008 - "תדהמה", מוזיאון תל אביב. אוצרת אלן גינתון. קטלוג.
  • 2010 - "EXIT", גלריה זומר לאמנות עכשווית, תל אביב.
  • 2014 - "המצאת הצילום", גלריה זומר, תל אביב.
  • 2016 - "גילוי נאות", חדר הפרויקטים בגלריה זומר, תל אביב.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1973-1977 תואר ראשון, בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים
  • 1979-1983 סטודיו ברגר לשימור ורסטורציה, ניו-יורק.
  • 1980-1982 תואר שני, האנטר קולג', סיטי יוניברסיטי ניו-יורק.

הוראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1983-היום מרצה במחלקה לאמנות, בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים.
  • 1983-1994 הוראה במדרשה לאמנות, רמת השרון
  • 1985-1990 אוצר הגלריה של המחלקה לאמנות, בצלאל, ירושלים.
  • 1992-היום מרצה בכיר במחלקה לאמנות, בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים.
  • 1996-היום מרצה בכיר ומנחה בתוכנית MFA לאמנים, בצלאל, תל אביב.
  • 1996 הקמת תוכנית לימודי ההמשך לאמנים צעירים, בצלאל, ירושלים.
  • 1998-2000 ראש התוכנית ללימודי ההמשך לאמנים צעירים, בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים.
  • 1999-2002 ראש המחלקה לאמנות, בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים.

פרסים ומלגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1992 - פרס שר החינוך והתרבות
  • 1995 - מלגת קרן תרבות אמריקה ישראל
  • 1989 - פרס ז'אק וגניה אוחנה לאמן ישראלי צעיר
  • 1998 - מלגת שהות ב Cite des Arts, פריס, צרפת.
  • 2003 - פרס פונדיק, מוזיאון תל אביב
  • 2005 - פרס עידוד יצירה, משרד החינוך
  • 2008 - פרס מפעל הפיס לצורך השלמת קטלוג תערוכה במוזיאון תל אביב.

פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • טאבולה ראסה', קטלוג התערוכה יהושע בורקובסקי, מוזיאון ישראל ירושלים. 2012.
  • אוסף גרטה גרבו, תדהמה - קטלוג התערוכה, הוצאת מוזיאון תל אביב, 2008.
  • דיוקן אביו של הצייר ללא עיניים, אורי רייזמן- רטרוספקטיבה, קטלוג התערוכה, הוצאת מוזיאון תל אביב, 2004.
  • הערות בנושא אי-תקשורת חזותית, מהו הפוליטי, קטלוג התערוכה, הוצאת מוזיאון בת ים, 2010.
  • על חורבות הלובר, הולדת הציור מן החורבה, סטודיו 133 מאי 2002.
  • כביש תל אביב ירושלים – גן, Look Mama Look', קטלוג תערוכת בוגרי תוכנית לימודי ההמשך לאמנים צעירים, בצלאל, ירושלים, 1999.
  • עם הגב אל הצופה, המדרשה 1, נובמבר 1998.
  • המצב המנטלי של המעתיק, משקפיים מס 23, פברואר 1995.
  • שתי הערות על ציור למוזיאונים, סטודיו 42, מרץ 1993.
  • הפרעות בתקשורת אמנים, אפוקסי, 1990.
  • כתב על אמנות ויזואלית בעיתון מעריב, בעיתון "כל העיר", ירושלים ובכתב העת לאמנות סטודיו, 1985-1987.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אפרת ביברמן ושירלי שרון זיסר, המוות הוא אימו של היופי, הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2014, פרק חמישי עמ' 115–137, סוף דבר עמ' 175–183 וחלקים נוספים בספר.
  • שיחה עם הצייר אלון קדם, קטלוג התערוכה פרס מוזס, בית האמנים ירושלים, 2011.
  • יגאל צלמונה במאה שנות אמנות ישראלית, הוצאת מוזיאון ישראל ירושלים, 2010, עמ' 358–360.
  • גדעון עפרת, אמנות מינורית, אמנות בישראל בשחר שנות האלפיים, הוצאת אמנות ישראל, 2010, עמ' 63.
  • צילומי עבודות והצהרת אמן, הספר אמנות ישראלית עכשיו. עורכות: איריס ריבקינד ורויטל אלקלעי בהוצאת מודן, 2009.
  • טלי תמיר, יצחק ליבנה: פרדוקס הדיוקן האוניברסלי. עבודה סמינריונית בקורס דיוקן האמן. מנחה: פרופ' מוטי עומר, 2009.
  • קובץ עבודות בתוך המדרשה, 12, 2009.
  • איריס לעאל, מכה בתדהמה שיחה עם י. ליבנה, הד החינוך, אוקטובר 2008.
  • רותי דירקטור, יצחק ליבנה בוורוד, מוסף ספרים הארץ, 2008.
  • אלן גינתון, ציור כפוסט זיכרון: מקור ומוות בציוריו של יצחק ליבנה, קטלוג התערוכה תדהמה, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב, 2008.
  • אפרת ביברמן, זוהר, קטלוג התערוכה תדהמה, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב, 2008.
  • שרה ברייטברג-סמל, שיחה עם יצחק ליבנה, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב, 2008.
  • גדעון עפרת, על חורבותיך אבניך, בהקשר מקומי, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2004, עמ' 290.
  • גדעון עפרת, "אורות של מעלה ואורות של מטה, בהקשר מקומי, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2004, עמ' 339.
  • גדעון עפרת, "הטעם המר של הריאליזם באמנות הישראלית, בהקשר מקומי, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2004, עמ' 426.
  • עדי אפעל, יצחק ליבנה, אמרלד סיטי, סטודיו 120,ינואר 2001.
  • נעמי סימן-טוב, כולם חושבים שאני צייר, שיחה עם יצחק ליבנה, סטודיו 121, פברואר 2001.
  • יואב שמואלי, מציצן בלתי נלאה, תרבות מעריב, נובמבר 2000.
  • עוזי צור, אזמרגדים מלאכותיים, מוסף תרבות ואמנות הארץ, נובמבר 2000.
  • איתמר לוי, נשב סביבו ונדבר: דיבורים על שפת החור, סטודיו 81, 1997.
  • טלי תמיר, בציור כמת חי, סטודיו 73, יוני 1996.
  • אסתר דותן, יצחק ליבנה קריאה בקפה, סטודיו, 62, 1995.
  • חיים לוסקי, דחיית הדימוי, ידיעות אחרונות, ינואר 1993.
  • סמדר תירוש, חזיון התעתועים של יצחק ליבנה, סטודיו, 42, מרץ 1993.
  • מראות/ורוניקה קטלוג עבודות 1990–1992, הוצאת קרן ירושלים.
  • גדעון עפרת, גנים תלויים, הוצאת אמנות ישראל, 1991, עמ' 169.
  • שיח אמנים: גרהרד ריכטר כמקרה השפעה, סטודיו, 67, דצמבר 1985.
  • דני גולדברג, בלבי דלת קטנה: אמנים מציירים שירים לילדים, הוצאת מאחורי היער, תשס"ב, 1992.
  • Patrice farameh, Skull style, curated collection publisher 2011
  • Laura schwarts-wax, la surface disparue Yitzhak livneh 1985-2010, MA theses, 2 volumes, universite de paris x-nanterre, 2009
  • Naomi Fry, Ithak livneh, Artforum on-lone, august 2008

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "העבודה ברסטורציה הייתה בחירה בתפיסה של הציור כמלאכה, ובו בזמן גם בחירה בטיפול באובייקטים מן העבר, לעיתים העבר הרחוק, כלומר בחפץ שמלבד היותו ציור הוא גם אובייקט שזוכר. שני הממדים האלה של הציור – מראית העין של ציור מקצועני, טכני, והאופי שלו כחפץ מן העבר, כאובייקט זיכרון – ממשיכים להתקיים בעבודתו של ליבנה לאורך כל השנים" - אלן גינתון (2007), ציור כפוסט זיכרון: מקור ומוות בציוריו של יצחק ליבנה, קטלוג התערוכה "תדהמה", תל אביב: מוזיאון תל אביב לאמנות. עמ' 9.
  2. ^ יצחק ליבנה, (2008), מתוך שיחה עם יצחק ליבנה, שרה ברייטברג סמל, קטלוג התערוכה "תדהמה", תל אביב: מוזיאון תל אביב לאמנות. עמ' 35.