משתמש:Bravo123/קלמן טייגמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קלמן טייגמן

קלמן טייגמן (24 בדצמבר 1923 - 27 ביולי 2012) היה ניצול שואה שהעיד במשפט אייכמן בשנת 1961, והיה מבין הניצולים המעטים שעבדו בזונדרקומנדו בטרבלינקה והצליחו להימלט ממנו במרד באוגוסט 1943.

טייגמן עלה לארץ מפולין, וחזר לבקר בה רק בשנת 2010 (שנתיים לפני מותו) על מנת לקחת חלק בסרט תיעודי בשם "האחרונים מטרבלינקה" שבו צולם יחד עם חברו, שמואל וילנברג. אשתו השנייה של טייגמן, לאה ליפשיץ, שהתלוותה אליו במסע, טענה שקלמן היה מאושר בביקורו בפולין ולהפתעתה אף דיבר בפולנית שוטפת.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צילום מהמרד במחנה טרבלינקה ב-2 באוגוסט 1943. צריפים עולים באש ומכל דלק שהתפוצץ ולהבותיו הגיעו למבנים השכנים.

קלמן טייגמן למד בבית ספר מקצועי יהודי בוורשה טרם פרצה מלחמת העולם השנייה, בין מוריו נמנה אדם צ'רניאקוב (ראש היודנרט בגטו ורשה). בשנת 1935 אביו היגר לארץ ישראל וביקש להעלות את יתר בני המשפחה ארצה, אך פרוץ המלחמה גדעה שאיפה זו. קלמן ואימו נכלאו בגטו ורשה, הגטו היהודי הגדול ביותר בכל אירופה הנאצית בו הצטופפו יחדיו כמעט 500,000 יהודים. בשנת 1942, שניהם גורשו למחנה המוות טרבלינקה במהלך האקציה הגדולה.

מחנה טרבלינקה, שנבנה בעקבות פתיחת מבצע ריינהרד, פעל מה-23 ביולי 1942 ועד ל-19 באוקטובר 1943. בימי פעילותו למעלה מ-800,000 יהודים נרצחו בו מיד עם הגיעם למחנה.

אימו של קלמן נשלחה ישירות מרכבת הטרנספורט לתאי הגזים שהוסוו כמקלחות. קלמן נשלח לעבודת כפייה בזונדרקומנדו של המחנה. את המחנה תיאר במילים: "היה זה גיהנום, גיהנום מוחלט. אדם רגיל לא יכול לתאר לעצמו איך אדם חי יכל לשרוד זאת - רוצחים, רוצחים מבטן ומלידה שללא זכר של חרטה פשוט רצחו כל דבר קטן". את הסוואת המחנה תיאר באופן הבא:

"היו פרחים שתולים על הקרקע, וכמובן שאנשים לא יכלו לדמיין לעצמם היכן הם נמצאים. הם [האס-אס] צבעו את הצריפים והניחו כל מיני סימנים כאילו שמדובר בתחנת רכבת אמיתית. אני זוכר שפעם אחת איש מהם אמר את המילים האלה - לעולם לא אשכח את המילים - הוא אמר זאת בגרמנית - "בואו במהירות כי המים מתקררים!" עד כדי כך הם הרחיקו לכת. האופן שבו זה עבד היה מבעית, זה היה נורא לראות זאת".

טייגמן נמלט מהמחנה במהלך המרד ב-2 באוגוסט 1943, הוא טיפס על גדר התיל שהקיפה את המחנה בעוד שירו לעברו. זמן קצר לאחר סוף המלחמה הוא התחתן בורשה. כשנה לאחר מכן הוא העפיל ארצה על מנת להצטרף לאביו, הוחזר על ידי הבריטים לקפריסין ולבסוף שוחרר. טייגמן ניהל עסק יבוא מצליח בארץ. במשך מספר שנים, נהג להיפגש עם ניצולי שואה אחרים ביום השנה למרד בטרבלינקה.

שני חבריו, פנחס אפשטיין ואליהו רוזנברג, היו עדי מפתח במשפט דמיאניוק בשנים 1986-1988. החשד היה כי ג'ון דמיאניוק היה "איוון האיום", שומר במחנה טרבלינקה שהשתתף ברציחות ותקף באכזריות עצומה את האסירים היהודים. קלמן נקרא לתת אף הוא עדות אך הוא סירב וטען מיד שג'ון דמיאניוק מעולם לא היה בטרבלינקה. עדותם של אפשטיין ורוזנברג נשללה לאחר שהתגלה בארכיונים סובייטים שדמיאניוק שירת בכלל במחנה סוביבור בזמן המלחמה.

קלמן נפטר בשנת 2012 כתוצאה מגידול מוחי, הותיר אחריו את אשתו לאה, בן ושני נכדים.


קטגוריה:אסירים בגטו ורשה קטגוריה:זונדרקומנדו קטגוריה:טרבלינקה קטגוריה:יהודים פולנים קטגוריה:משפט אייכמן: עדים קטגוריה:ורשה: אישים