משתמש:Danny-w/מדפיו של Erezo/סביבת הזמן - מקום

סיכום סוף השיעור מהתאריך 20/02/08 וסיכום הרצאה 10 משרת הוידאו.

הגיאוגרפיה של מקום וסביבה

מספר נקודות לקראת הדיון הבא:
1. ז'וזה סאראמאגו - האדם המשוכפל: אחת התחושות הבסיסיות של בני אדם היא שכל אחד מאיתנו הוא חד-פעמי. עד עתה, חיפשנו אדם ממוצע ולא דיברנו על בני אדם כמופעים "חד פעמיים", הג"ג של המרחב מחפשת את הזהה ולא המשותף.
2. סיפור עץ הדעת: על מנת לחוש בושה על האדם להתבונן בעצמו. באדם יש מעין "פיצול אישיות" במקביל למעשים קיימת הידיעה או המודעות, האדם יכול לפעול ואף לשפוט את מעשיו.
3. סיפור מפקד דוד המלך (שמואל ב, כ"ד): המפקד מתאר את המפקד כפשע שעליו דוד המלך היה צריך לבקש מחילה. הנקודה היא שברגע שאתה סופר בני אדם אתה מניח שבני האדם שווים ולכן בעת הספירה אתה עושה פעולה של דה-הומניזציה, אתה רדוקציה של בני אדם והופך את כולם לשווים.
ניתן להעביר את הדיון לנושא המקום ולומר שכל רחוב, עיר, כיכר הינם חד פעמיים, ניתן לומר שהייחוד הוא מה שמבדיל את המקום מהמרחב.
4. ראשומון: סרט יפני המתאר כמה עדים לרצח. כל אחד מהעדים ראה את האירוע ואף על פי כן, כל אחד מסר גרסה אחרת לסיפור. מאז נקבע רשומון כמושג.
5. פרומתאוס הידע הוא אלוהי והוא עובר מהאדם לאדם בגניבה ובני האדם משלמים על כך.
מתוך נקודות אלה נובע הקושי במציאת המציאות.

6. הניכור:

• גירוש האדם מגן עדן מתאר ניתוק האדם מהטבע, יש ניכור בין האדם לטבע. יש פער בין בני האדם לשאר עולם החי. לדוגמא קן של ציפור נחשב בעינינו כחלק מהטבע ואילו בית בעינינו הוא מלאכותי.
  
• בחברה המודרנית בני האדם הופכים להיות יותר ויותר בודדים. התיאוריה החברתית דיברה רבות על הניכור. קרל מרקס דיבר על ניכור כפול: (1) בין האדם ובין הדברים שאותם הם יצרו ו(2) בין האדם והאנשים האחרים - כל אחד הוא זר לכל האנשים האחרים. האדם מנוכר מסביבתו ומהעולם המלאכותי שאותו הוא בונה.
  

7. די די טי - בשנות ה-50, לאחר מלחמת העצמאות היתה סדרה של עליות אל הארץ. אחד הסיפורים שמלווים את ההתרחשות הזאת הוא הסיפור שעל פיו פקידי המדינה חיטאו את העולים עם די די טי מבלי לעשות הבחנה בין העולים. פעולה זו נעשתה בכל העולים- גם מאירופה וגם מארצות ערב. העלבון הגדול היה בקרב אלה שבאו מארצות ערב. נשאלת השאלה מדוע הסיפור הזה העליב כל כך את העולים מצפון אפריקה. חיטוי כללי הוא דומה לספירת האנשים, ללא הבדלה בין אב ולבנו ובין רב הקהילה וקהילתו, כלומר מבלי לקחת לידי ביטוי את המרקם החברתי של העולים. על פי פרופ' פורטוגלי, הסיבה שהעולים מאירופה לא נעלבו כל כך היא שרוב האנשים שעמדו בנמל, הפקידים היו אשכנזים אשר הכירו מי הוא מי בקהילות מאירופה ולכן הרגישות שלהם היתה גדולה יותר. מקרה דומה הוא ביחס לעולים מאתיופיה.

8. ג'אמבטיסטה ויקו - "המדע החדש": ג'אמבטיסטה ויקו שואל איך ייתכן שאבות אבותינו היו פראיים ואילו האנושות כיום היא מעודנת? הוא טוען שלאבות אבותינו היה דמיון והיתה להם חשיבה מאוד מיוחדת אשר הוא קורא לה חשיבה פואטית, שהבסיס שלה אינו הרציונאל אלא התחושות, הרגשות והחוויות. בספרו "המדע החדש" הוא מסביר כיצד נוצרו המדעים החדשים - אסטרונומיה פואטית, מתמטיקה פואטית והגיאוגרפיה הפואטית. הוא מסביר כיצד הדמיון לוקח חלק בגיאוגרפיה. הוא מספר שהיוונית הקדמונים יצאו מגבולות יוון לארצות אחרות וכל פעם שהם נתקלו בדבר חדש האובייקט הזכיר להם אובייקטים דומים בבית, לדוגמא הר, היוונים נתנו לאובייקטים החדשים שמות של אובייקטים דומים מיוון. הג"ג הפואטית של ויקו היא ג"ג של שמות המתייחסים לנוף הטבעי והמלאכותי. בתהליך של מתן שמות האנשים לוקחים שמות מעברם, המקום שאותו הם עזבו כדי לבנות את המקומות החדשים. כאשר נותנים שמות למקומות חדשים למעה מנכסים את האובייקט. אחת הדרכים ליצור מקום היא לתת שם ולקשר את המקום לעבר. כאשר האירופאים הגיעו לאמריקה הם נתנו שמות. כך הם הפכו ארץ לא נודעת למקום.

בשנות ה-50, בתקופת גלי ההגירה, העולים הועלו למשאיות ונלקחו למקומות חדשים ושמו אותם בשיכון ד רחוב 5 בלוק ג, דירה 4. הגדרת המקום היא גיאוגרפית נטו, הגדרה מרחבית - הגדרה זו חסרת הינה משמעות אנושית. לקחו אנשים שגרו בבית ושמו אותם במקום שאדוארד רלף קורא לו "אי-מקום", המקום אינו קשור לתרבות, למערכת הזכרונות שלהם וכד'. ניתן לקשר את התהליך לג"ג הפואטית של ויקו ולומר שהתהליך שבו הביאו את העולים לא היה תהליך של ג"ג פואטית, שמו אותם במקום שאין בו שמות , אסוציאציות וכד'. תהליך הבאת העולים, ריסוסם בדי די טי והשמתם בשיכון ד' ולמעשה מחקו בכמה צעדים את כל עברם, מערכת היחסים בניהם ותרבותם. ניתן לומר שלא עשו זאת מרוע לב ובהמשך עשו זאת שוב ליהודי אתיופיה.

9. הסיפור של הדרך מתל אביב לירושלים: בעבר היה רק כביש אחד לירושלים והעיר היתה 'סוף הדרך'. כדי להגיע לירושלים היה צריך לנסוע דרך רמלה ובו היתה רבע שעה הפסקה שבה נהגו האנשים לטייל בשוק של רמלה. הפסקה נוספת התרחשה בצומת שמשון. לאחר כשעתיים האוטובוס היה מגיע לירושלים. כיום יש כביש מהיר לירושלים. קיים הבדל גדול בין שתי הדרכים, היום ובעבר. ההבדל הוא שהדרך עברה דרך הישובים שהיו בדרך. כל חווית הנסיעה היא שונה לחלוטין, בעבר הכביש התחשב במבנה השטח יותר מאשר כיום. מי שקבע את התנאים היה הסביבה. הנסיעה היתה חוויה שבאמצעותה הרגישו האנשים בצורה חזקה את הדרך בין ת"א וירושלים. היום הדרכים מתוכננות ככה שנרגיש עד כמה שפחות את תכונות הסביבה, לדוגמא, לא עוברים בתוך יישובים. הכבישים מתעלמים מהיישובים ומהנוף. כיום הכביש המהיר הוא חלק מהמרחב, הוא ייקרא על ידי רלף "אי-מקום".

לאחר מלחמת העולם השנייה, בשנות ה-50 וה-60, הגיאוגרפיה עשתה שינוי פאזה וניסתה לבנות את עצמה כדיסציפלינה מדעית. היא לקחה דוגמא מהמדעים הקשים (מתמטיקה, פיזיקה) וניסתה לנסח בצורה מדעית תופעות מתחום האדם, כך יצרו את הג"ג הכמותית, הג"ג הפוזיטיביסטית. בראשית שנות ה-70 חל שינוי מחשבתי שביקר את הג"ג הכמותית ואמר שלכימות יש מחיר. שאנו עושים רדוקציה של האדם, במקום להתייחס לכל אדם כאדם אנו מתייחסים לכל אדם כמספר ומתעלמים מכל שאר התכונות שלו, מדברים רבים שלא ניתן לנסח בצורה כמותית. הביקורת אמרה דבר נוסף, המחיר של הכמותיות הוא לא רק בכל שאנו עושים הפחתה בערך האדם, אלא יותר מכך, אנו מייצרים סביבה מלאכותית (כפרים ערים) סביבה מנוכרת, שהבית והשכונה מאבדים את המשמעות שלהם ומשאירים רק את הערך הכלכלי שלהם. ביקורת זו נכונה לגבי האדם ולגבי הסביבה שלהם.

כיוון אחד של ביקורת הגיע מכיוון של כיוון חשיבה שמקורותיו הפילוסופים הם אידיאליזם ופנומנולוגיה (חוויתיות). כיוון החשיבה השני נראה תבניתיות. כדי לחזק את הביקורת הגיאגרפים טבעו שני מושגים מרכזיים, הבחנה בין מקום ואי-מקום או בין מרחב ומקום.



סיכום הרצאה 11 בשרת הוידאו:

גיאוגרפיה ביקורתית

קיצור תולדות התכנון עד שנות ה-70

פסקת "תולדות התכנון" בשיעור המבוא.

תכנון אוטופיסטי:
עד מלחמת העולם השנייה הגישה היתה אוטופיסטית. האנשים שעסקו בתכנון עשו זאת על ידי יצירת חזון עתידי. הבעיות שאותם זיהו המתכננים נבעו מהמהפיכה התעשייתית, שגרמה לצמיחה עירונית דראמטית. המתכננים רצו לשלב בין הרע ההכרחי - השילוב בין אוכלוסייה ותעשייה והטוב הישן - העיר.

אבן עזר האוורד (אנגלי), המציא רעיון שממלא עד היום תפקיד מאוד חשוב בתכנון - "עיר גנים". פטריק גדס עשה תוכנית אב לתל אביב על פי העקרון של האוורד. הוא תכנן עיר מרכזית גדולה שמסביבה יש מעין לווינים עירוניים שמחוברים ברשת תחבורה ורכבות. בין העיר והלווינים תוכננה חגורה ירוקה - אזור כפרי שאסור לבנות בו. בארצות אחרות ניתן למצוא זאת, לדוגמא, בלונדון. עד המהפיכה התעשיתית או עד האוורד הערים היו רצף צפוף של מבנים ולעיתים מוקפת חומה, (הגן העירוני הוא רעיון יחסית חדש). דבר זה היה משתי סיבות: (1) הערים בעבר היו קטנות בתוך מרחבים של טבע והמרחק מהעיר אל הטבע היה קטן ו(2) הטבע מסביב לעיר היה מאיים והעיר הסתגרה מפניו.

סוג אחר של אוטופיה היה של קורווזיה (שוויצרי-צרפתי). קורווזיה הוא אחד ההוגים שהשפיעו יותר מכל אחד אחר על המבנה של הערים. קורווזיה אמר שהעיר הישנה לא מתאימה למציאות המודרנית. יש לחשוב על העיר ללא נוסטלגיה, למחוק את הכל ולבנות מחדש על רעיונות מודרניים. בדימויים שלו העיר והבניין אמורים לפעול כמכונה יעילה. קורווזיה פיתח שורה של מבנים, לדוגמא מבנה "סופר בלוק" שלפיו לכל בית יש חלונות ואוורור. במהנים הללו מוקפים בגנים ותחבורה. הרעיונות מומשו במקומות שבהם היתה בנייה חדשה. קורווזיה הציג אוטופיה - איך צריכה להראות עיר מודרנית.

הרעיונות הללו שלטו בחשיבה התכנונית עד ראשית שנות ה-50.

תכנון רציונאלי כוללני:
יש לארגן את מערכת התכנון כמבנה רציונאלי. זהו המקור לשידוך בין הגיאוגרפיה לתכנון הערים. רוב מערכות התכנון בעולם בנויות על פי המודל הרציונאלי ששיאו היה בשנות ה-60.

הביקורת על התכנון הרציונאלי כוללני

בשנות ה-70 החלה לצוץ ביקורת על התכנון הזה.
הביקורת אומרת שלמערכת רציונאלית בתחום התכנון יש מחיר. הסביבה שנוצרה מהתכנון הרציונאלי היא לא אנושית. דבר זה קרה מתוך השאיפה לבנות ערים "אולטרה פונקציונאלית" ובדרך אבדו הרכיבים האנושיים הלא רציונאלים. דוגמא: מתוך התכנון הרציונאלי התגבש רעיון ה-zoning - "איזור", כלומר תכנון המבוסס שאנו מחלקים את העיר לאזורים תפקודיים. אזור אחד הוא המע"ר, אחריו נמצאים אזורי תעשייה, מגורים וכד', כלומר, לא רק שנוצרו אזורים כאלו באופן ספונטני, המתכננים יצרו את ההפרדה על ידי האיזור והפרידו בין הפונקציות העירוניות השונות.
רעיון זה בא לידי ביטוי במיוחד בארה"ב. במהלך היום הפרברים נטושים ואילו בערב מרכז העיר הופך לאזור רפאים. בשנות ה-60 כתבה ג'יין ג'ייקובס, Jane Jacobs ספר בשם "מותה של העיר האמריקאית". הספר מעביר ביקורת על התכנון הרציונאלי הכוללני. ג'ייקובס אומרת שבעבר אנשים גרו ליד השוק וליד מפעלי תעשייה שונים אבל בערים הללו היו חיים והיו בהם קהילות. היא למעשה אומרת שלתכנון הערים המודרני היה מחיר כבר מאוד שגרם כמעט להרס הערים האמריקאיות.

נוצר חיבור בין הג"ג ההומניסטית לתכנון ערים כאשר שני הצדדים אומרים שחשיבה רציונאלית שלא מתחשבת בפרמטרים איכותיים שלא ניתנים לכימות גורמת לניכור. נובל שולץ כתב ספר בשם "רוח המקום" כלומר, קיים משהו בעיר שקשה לתאר אותו במושגים רציונאלים.

מקור הביקורות על הג"ג הכמותית

מקור הג"ג ההומנסטית ומקור הביקורת של ביטוייה בעולם התכנון. מקור אחד הוא המציאות עצמה - חוסר שביעות רצון ממה שהתרחש בפועל. כאשר החלה חוסר שביעות הרצון החל חיפוש אחר שורשי הביקורת. אנו יכולים לדבר שורשים פילוסופיים עתיקים לביקורות השונות. בתולדות החשיבה המדעית אנו יכולים לאתר את שתי הגישות הללו. קיימת גישה רציונליסטית שאומרת שמדע נוצר מהפעלת הרציו בלבד ואנו מתייחסים אך ורק לנושאים שניתן לפתור באמצעים של המדע. את הגישה הרציונאליסטית ניסו לממש במדעי החברה והרוח- סוציולוגיה, כלכלה וכד'. אל מול הגישה הרציונאליסטית נטען כי ניתן להשתמש בה בתחומים מצומצמים בלבד. בתחומים הנוגעים לאדם עצמו ולחברה יש לאמץ צורות חשיבה וחקירה אחרות. התפתחו גישות אל מול הגישה הרציונליסטית:

• גישה פנומנולוגית - גישה חוויתית - הגישה לא שואלת מה יעיל ומה לא יעיל, אלא מה האדם חווה במרחב העירוני. אם החוקרים יבינו את החוויות של בני האדם הם יוכלו להבין את ההתנהגות האנושית בכללותה.
• אידיאליזם - אנו כבני אדם רואים את העולם דרך פילטרים, אידיאות, ההסתכלות היא תמיד סובייקטיבית, אנו רואים את מה שהמוח שלנו מאפשר לנו לראות. למשל, אין בעולם האמיתי צבעים, הים אינו כחול, הדשא אינו ירוק, הדברים אינם בעולם אלא בראש.
  

מתודולוגיות הג"ג ההומניסטית

הג"ג הפוזיטיביסטים ישאלו את המבקרים כיצד הם מציעים ליצור את המדע. ההומניסטים יאמרו שקיימות שיטות חקירה לחקור את התחומים שעליהם הם מדברים:
הרמנויטיקה - תורת הפרשנות. לדוגמא, פרשנות דתית. בכל אחת מהדתות קיים אישזהו גרעין. בפרשנות היהודית הגרעין הוא התנ"ך שמכיל הרבה מאוד חוקים. כאשר המציאות משתנה יש לפרש את הרעיון המקורי פרשנות חדשה המתאימה לתקופה, לדוגמא עין תחת עין ניתן לפרש בפיצוי כספי לאחר פגיעה. כך נוצרת ספרות שלמה של פרשנות על גבי פרשנות. דוגמא נוספת היא מתחום המשפט. בתחום זה בתי המשפט מפרשים את חוקי המדינה לאור סיטואציות מן המציאות. בית המשפט יכול לפרש את החוק כלשונו אך גם יכול ליצור פסק דין תקדימי, כלומר, לפרש את החוק בצורה חדשנית לגמרי. לאחר שהתקבל פסק דין תקדימי כל שאר השופטים מקבלים את זה. בתחום ההיסטוריה ניתן לדבר עם היסטוריונים ציוניים ופוסט ציוניים אשר מפרשים את אותם הדברים בדרכים אחרות. כאשר אנו חוקרים עיר או סביבה, אנחנו יכולים לפרש אותם.
שיטות מחקר איכותיות:

• ראיונות עומק - במקום לערוך סקר כמותי ניתן לערוך ראיון עומק שבמהלכו מדברים עם מעט אנשים. השיטה מתאימה לתחום האנושי ושימושית כאשר רוצים לדבר על הג"ג מהבחינה ההומניסטית.
• תצפית - שיטה דומיננטית בתחום האנתרופולוגיה. ניתן לערוך תצפית בשכונה מסויימת, בקמפוס של אוניברסיטה וכד'. התצפית היא מתודה במסגרת של פרשנות, כאשר באים לערוך תצפית מגיעים עם המטען התרבותי ועם ידע קודם, תיאוריות ותזה מוקדמת שאותה באים לבדוק.
• תצפית משתתפת - כאשר החוקר בודק את תגובותיו, לדוגמא, חוקרים שרצו לבדוק את השפעתם של הסמים. גם שיטה זו היא פרשנית. שיטה זו מעבירה ביקורת על התצפית מאחר שרק על ידי תצפית משתתפת ניתן להבין את החוויה.
• ולטר בנימין, כתב הרבה על ערים באירופה. יצר את השיטוט כמתודה של מחקר. השיטוט בניגוד לתצפית אינו סטטי.

גיאוגרפיה פואטית בישראל

מתן שמות בישראל

ויקו כתב שהדמיון הוא כוח חזק מאוד שיכול ליצור את המדע כפי שאנו מכירים אותו כיום. הג"ג הפואטית קשורה לתהליכי הגירה. המהגרים הציוניים שעלו לארץ נתנו שמות שלא התבססו על עברם באירופה (לדוגמא, עמק יזרעאל) ודגלו בשלילת הגלות. התנועה הציונית ביקרה את צורתה של החיים היהודיים הדתיים בגלות - הביקורת היתה מרד כלפי הדת - הדת שאיחדה את היהודים בגלות. כאשר הם נתנו שמות הם לא נתנו את השמות מהגלות. הערים לא היו גולת הכותרת של התנועה הציונית למרות שההתיישבות הכפרית מעולם לא מנתה יותר מעשרים וחמישה אחוזים מהאוכלוסייה. בשמות הרחובות בערים ניתן למצוא אזכורים לעולם הישן באירופה. במתן השמות לרחובות התקיימה גיאוגרפיה פואטית רגילה.

הנוף הארכיטקטוני בישראל

אם נסתכל על הנוף הארכיטקטוני אנו נוכל לראות הוא שהציונים שבאו לארץ לקחו את המבנים ממזרח אירופה ושתלו אותם בארץ. פתח תקווה בראשיתה נראתה כעיירה מזרח אירופאית רגילה, זוהי ארכיטקטורה פואטית.

תל אביב - העיר העברית הראשונה אשר מסמלת את חידוש הציונות בארץ, את היהודי החדש. מכנים את תל אביב- "העיר הלבנה". העיר היא למעשה אירופית. בתחילה, האדריכלים ניסו לשלב עקרונות אירפאיים עם עקרונות מזרחיים. משנות ה-30 הסגנון הפך לסגנון בינ"ל - הבאוהאוס.

מקומות קדושים בישראל

בקהילות היהודיות במרוקו, בכל יישוב, היו המקומות הקדושים שלו, אשר אליהם ניתן ללכת כשצריך. המנהג הזה כמו אחרים נגדע עם המעבר לארץ. במהלך הזמן התרבות של הקדושים וקברי הצדיקים הלכה ונבנתה מחדש, יורם בילו בספרו שושביני הקדושים מתאר במפורט שישה מסלולים שונים שבהם יהודי מרוקו הפכו את הארץ מאי-מקום למקום, למקום שנוח להם לחיות בו.

• אימוץ של קדושים ברמה ארצית, לדוגמא מערת אליהו, עמוקה, קבר שמעון בר יוחאי וכד'.
• אימוץ קדושים מקומיים, לדוגמא, ליד חצור הגלילית נמצא קברו של חוני המעגל. אל קבר זה מגיעים אנשים מהסביבה הקרובה.
• יצירת "יש מאין" ביתו של הבאבא סאלי בנתיבות. קברו הפך למקום קדוש ברמה הארצית.
• מסלול שבו הועברו בצורה 'מאגית' קדושים ממרוקו לארץ. התהליך כרוך בחלום, לדוגמא, יהודי בשם אברהם בן חיים שגר בשיכון בצפת חלם חלום ובחלומו התגלה קדוש ממרוקו ואמר לו להקדיש את אחד מחדרי ביתו. ביתו של אברהם בן חיים הפך למקום עלייה לרגל.
• חלום נוסף: יאיש מבית שאן חלם חלום שבחצר ביתו נמצא פתחו של גן העדן. גם ביתו של יאיש הפך להיות מקום קדוש.
• הועלו עצמותיו של קדוש מהרי האטלס לארץ.

הארץ התמלאה במקומות קדושים מסדרי גודל שונים, בדומה להיררכיה של המקומות המרכזיים. ההיררכיה משרתת אנשים ברמות שונות.התהליך של הבאתם של הקדושים מעניים מנקודת מבטה של הג"ג הפואטית מאחר ויהודי מרוקו הפכו את הארץ ממרחב מנוכר למקום.