משתמש:David Deu/Insulinpumpsandbox

משאבת אינסולין הינה מכשיר רפואי לניהול, מינון וניטור הטיפול באינסולין אצל סכרתיים. המשאבה מבטלת את הצורך במספר הזרקות ביום כנדרש מחולי סוכרת המטופלים באינסולין. (על פי רוב סוכרת מסוג 1).

משאבת האינסולין היא התקן קבוע המחובר לגוף באמצעות צינורית דקה, דומה לזו המשמשת לעירוי (אינפוזיה) של תרופות ותמיסות שונות בבתי חולים. המשאבה עצמה, שגודלה כגודל ביפר, מכילה מחסנית של אינסולין שמספיקה למטופל בדרך כלל לשלושה עד ארבעה ימים ומאפשרת לסוכרתי לשלוט בכמות האינסולין שתועבר לגופו. כך נחסכות הזריקות היומיות שאינן נעימות ומצריכות זמן ותנאים נוחים.

מבנה וחלקי המשאבה

המשאבה הטיפוסית מורכבת מגוף המשאבה ומערכת עירוי:

• גוף המשאבה (הכולל צג, כפתורי הפעלה, סוללות ומנוע זעיר (שמניע בוכנה קטנה) שמשמש כמנגנון הזלפה).
• מחסנית, מיכל קטן חד פעמי המכיל אינסולין.
• ערכת עירוי, כוללת מחט קנולה דקיקה להחדרה תת-עורית וצינורית שמעבירה אינסולין מהמחסנית לקנולה.

אופן השימוש

כדי להשתמש במשאבה יש למלא קודם כל מחסנית חדשה באינסולין, בדרך כלל יהיה זה אינסולין קצר טווח (נוברפיד או הומלוג). שלבי ההכנה כוללים:

1. מילוי מחסנית חדשה (סטרילית) באינסולין.
2. הוצאה של בועות אויר מהמחסנית על ידי טפיחות קלות על המחסנית.
3. חיבור המחסנית לערכת העירוי.
4. החזרת הבוכנה למצב התחלתי. (Rewind)
5. הרכבת המחסנית וערכת העירוי, שכעת משולבים, על השאבה.
6. מילוי הצינורית באינסולין. פעולה זו נעשית כשהמשאבה מנותקת מהגוף בכדי למנוע הזלפה מיותר של אינסולין לגוף.
7. חיבור המשאבה לגוף על ידי החדרת המחט לגוף.

קיימות משאבות דוגמת האומניפוד שמאחדות את המחסנית, ערכת העירוי ומנגנון ההזלפה לכדי התקן אחד, שמבצעות את פעולות ההכנה באופן אוטומטי. המשתמש צריך רק למלא את המחסנית באינסולין, ולאחר שהמשאבה מבצעת את ההכנות להצמיד לגוף.

מינונים

המשאבה מעבירה אינסולין קצר-טוח לגוף בשני אופנים:

• קצב בסיסי (באזאל), זהו אינסולין המוזלף באופן רציף ובקצב שנקבע מראש (הקצב עשוי להשתנות במהלך היממה אם הוגדר כך מראש) במשך כל היממה, בכך למעשה הוא מייתר את האינסולין ארוך-הטוח לטובת הבאזאל.
• בולוס, מתן מנת אינסולין על ידי פקודה מהמשתמש. הבולוס מיועד לכסות את האוכל באינסולין או כדי לתקן רמות גבוהות של סוכר בדם.

צורות הבולוס

למשתמש יש את היכולת להגדיר את צורתו של הבולוס אותו הוא עומד לתת. המטופלים מתנסים עם צורות שונות של בולוסים בכדי לקבוע מהי הצורה המתאימה ביותר לכל סוג אוכל, יש לכך חשיבות רבה בתהליך של איזון רמות הסוכר.

גרף המתאר את האינסולין בעת מתן בולוס רגיל.

בולוס רגיל הוא עירוי כמות מסויימת של אינסולין בבת אחת מייד עם נתינת הבולוס. צורת הפעילות שלו דומה מאד לאינסולין הניתן בהזרקה. כשהאינסולין ניתן בבת אחת, הפעילות שלו תתחיל במהירות האפשרית לאותו סוג אינסולין. סוג זה של בולוס יינתן לרוב על אוכל עם הרבה פחמימות, דל חלבונים ודל שומנים היות שהוא יחזיר את הסוכר בדם לרמות רגילות במהירות.

בולוס מושהה הוא עירוי כמות מסויימת של אינסולין המתפרש לאורך זמן אחרי נתינתו. בעת מתן בולוס מושהה, לא ניכנסת לגוף מנה גדולה של אינסולין בבת אחת היכולה לגרום להיפוגליקמיה במקרה שהאוכל טרם הפך לסוכר בגוף, ואין לאינסולין מה "לכסות". בולוס מושהה מתאים למאכלים עתירי שומנים וחלבונים שמעלים את רמות הסוכר במשך זמן רב אחרי האכילה. בולוס מושהה יכול גם להיות יעיל לבעלי מערכת עיכול איטית (כמו חולי צליאק).

בולוס משולב הוא עירוי שמשלב בין בולוס רגיל לבולוס מושהה. צורה זו מכניסה לגוף מנה גדולה של אינסולין בהתחלתה ולאחר מכן עדיין מכסה באינסולין את הסוכר לזמן ממושך. בולוס זה יעיל למאכלים דוגמת פיצה ומאכלים עם הרבה שומנים שמכילים גם פחמימות לא מורכבות המעלות את רמת הסוכר באופן מיידי.

כשמטופל עם משאבה אוכל, הוא יחשב קודם את כמות וסוג האוכל שהוא עתיד לאכול באותה ארוחה ועל פי יחס פחמימות/אינסולין שנקבע לו הוא ייתן את כמות האינסולין הנדרשת. במידה ונמדדה אצלו רמה גבוהה של סוכר בדם, הוא יתקן זאת על ידי מתן "בולוס תיקון" על פי פקטור התיקון שנקבע לו. בולוס תיקון יהיה תמיד בולוס מסוג רגיל. המינונים הם אינדיווידואלים ומשתנים מאדם לאדם, הם נקבעים על ידי הרופא המטפל.

תבניות וקצב באזאל

קצב הבסיס שמוזלף במשך היממה ניתן גם הוא להתאמה אישית על מנת שיתאים מירבית למשתמש. לדוגמא:

• הנמכת הקצב בלילות כדי למנוע רמות נמוכות של סוכר בדם אצל ילדים ותינוקות.
• העלאה בקצב בלילות כדי לכסות רמות גבוהות של סוכר בדם אצל מתבגרים שהורמוני הגדילה שלהם מתנגדים לאינסולין.
• העלאה בקצב לפנות בוקר כדי למנוע רמות גבוהות כתוצאה מתסמונת השחר.
• התאמה לפעילויות גופניות מתוכננות כגון פעילויות כושר בבית הספר או משחקי ספורט אחר הצהריים.

קצב באזאל זמני

היות שהאינסולין הנמצא בשימוש במשאבה הוא קצר-טווח ופועל מיידית, השינויים שנעשים בקצב הבסיס מושפעים מיידית. במקרים מסוימים יידרשו שינויים זמניים לקצב, כגון:

• בעת נסיעה ארוכה כאשר הגוף צורך יותר אינסולין כתוצאה מאי פעילות.
• בעת נהיגה לדרך ארוכה, כדי להפחית את הסיכוי להיפוגליקמיה תוך כדי הנהיגה, ייתכן והמשתמש יגדיר מינון נמוך יותר.
• בעת חולי או מתח, הגוף דורש יותר אינסולין כתוצאה מכך שהגוף מתנגד לאינסולין.
• בעת צום ממושך (יום כיפור, רמדאן וכו'), הבאזל עשוי להיות נמוך יותר.