משתמש:Disney characters/שדרת הדקלים- מקווה ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שדרת הדקלים היא הסמל של מקווה ישראל. שדרת דקלי הושינגטוניה התמירים הפרידה בין השדות החקלאיים, שבהם עבדו הביל"ויים לבין בית הציוד החקלאי. [1]

שדרת הדקלים מקווה ישראל

האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכנסים מכביש הכניסה הישן לבית הספר "מקווה ישראל", בצד צפון, המוביל משער ירושלים לרחבת בית הכנסת (השער סגור למכוניות, אך פתוח להולכי רגל).

העץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

העץ הוא ושינגטוניה חסונה וושינגטוניה חוטית.

גיל העצים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גיל העצים הוא 83 שנה - השדרה ניטעה בשנת 1921.

גובה הצמרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

גובה הושינגטוניה החסונה: כ-25-30 מ'; וגובה הושינגטוניה חוטית: כ-12-14 מ'.

קוטר הגזע בגובה של 1 מ'[עריכת קוד מקור | עריכה]

עצי הושינגטוניה החוטית ועצי הושינגטוניה החסונה

ושינגטוניה חסונה: כ-30 ס"מ; ושינגטוניה חוטית: כ- 70 ס"מ.

שדרת דקלי הוושינגטוניה היא אחד מהסמלים הבולטים של בית הספר החקלאי מקווה ישראל, שהקים קרל נטר בשנת 1870. קדמו לשדרה זו - שדרת עצי תות ששימשו לגידול תולעי משי, ושדרת עצי אזדרכת שניטעו עוד בתקופת קרל נטר.

שדרות מעין אלה הן שרידים לניסיונות אקלום של עצים אקזוטיים בראשית המאה, וכזו היא גם השדרה הוותיקה, וכנראה הראשונה, שניטעה בארץ בשנת 1912.

מאמר "מאה שנה למקווה ישראל"[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאמר "מאה שנה למקווה ישראל", שכתב דוד זיידנברג ז"ל, מראשוני הגננים בארץ וממקימי הגן הבוטני, נכתב:

יחד עם זאת, דאגו כבר המייסדים והמנהלים הראשונים לנטיעת עצי נוי וגנים על יד המבנים הראשונים שהוקמו. כך הוכנסו לארץ האקליפטוסים הראשונים, נשתלו שדרות דקל קנרי, ושינגטוניה..

ואכן, מקווה ישראל היה בין החלוצים בשימוש בעצי נוי והפצתם המסודרת בארץ.

יעקב יניב מרמת יוחנן, מעיד עדות אישית לגבי נטיעת הדקלים ב-1921:

בחודש מרץ 1921, אדר ב' תרפ"א, נתקבלתי כתלמיד במקווה ישראל, 2-3 שבועות לאחר הגיעי ארצה (20 בפברואר 1921). עבודתי בימים הראשונים הייתה נטיעת שדרת הדקלים, המובילה מהשער עד לגינה לפני בית הכנסת. לפני כן היו עצי תות אחרים, אשר ניטעו כנראה בעבר, כדי שהעלים ישמשו מזון לתולעי משי אשר גידלו בבית הספר בתקופה ההיא. אינני יודע למה החליט המנהל קראוזה לעקור את עצי התות, כי בבואי, כל העצים כבר נעקרו והחלו בחפירת הבורות לנטיעת הדקלים (ושינגטוניות) ממשתלת מקווה ישראל, אשר אחראי לה היה האגרונום ברוך צ'יזיק. רבי שמחה, איש בגיל ארבעים ומעלה, ירא שמים ובעל זקן ארוך, היה בא בוקר בוקר ברגל מיפו ובידו סל מצרכי מזון לארוחת צהריים, וחזר לפנות ערב ברגל ליפו, בכביש הראשי דרך פרדסי יפו. רבי שמחה היה מבצע עבודות "שחורות" בבית הספר: חטיבת עצים, הסקת התנור לאפיית לחם, הטמנת חמין לשבת, עבודות בנייה קטנות ועוד מלאכות דומות. בנטיעת שדרת הדקלים עסקו בעיקר תלמידים מהמחזור. אני מכיתה א' ועוד אחרים עזרנו על ידם בהעברת פחים, אשר בהם היו שתילי הדקלים, סימון הבורות והנטיעה. את הנטיעה סיימנו קרוב לפורים. בפורים קיבלנו חופש ואחרי הצהריים הלכנו לתל אביב הקטנה...

העדות השנייה היא עדותה של רות בנימין ז"ל, שעסקה שנים רבות באקלום צמחים בחוות הנוי והייתה גם היא תלמידה במקווה ישראל:

השנה היא 1946, אני נכנסת, ממש ביראת קודש, בשדרת הדקלים הנשגבת, ביומי הראשון בבית הספר החקלאי - מקווה ישראל. עוד אני מתרשמת ומושפעת מהנוף המיוחד הזה הנפתח לפני, והנה באה עגלה רתומה לסוס, הנהוגה בידי כמה תלמידים עליזים השופעים חדוות חיים, והם לוקחים אותי "טרמפ". רגע זה זכור לי תמיד כאופייני למה שהייתה מקווה ישראל בימים ההם - הנוף הצמחי והנוף האנושי, שלא היו אז כדוגמתם באף מקום אחר

שדרת הדקלים במקווה ממחישה היטב מושגים בתכנון צמחייה, העצים בגדולתם, בהשוואה לסביבה ולאדם, ממחישים לנו את מושגי הזמן, את קנה המידה והפרופורציה. [2]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]