בתי ספר חקלאיים בישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ילדים מכינים גינת גן ירק במסגרת חינוך לעבודה חקלאית
צריף כיתת הלימוד וילדים קוצרים החיטה שזרעו בלימוד נושא הלחם.

בתי ספר חקלאיים בישראל הוקמו במטרה להכשיר בני נוער להתיישבות העובדת במושבות, במושבים ובקיבוצים. בני הנוער הגיעו לבתי הספר החקלאיים בעיקר מהמסגרות הבאות: עליית הנוער, משפחות לעולים חדשים ואוכלוסיות מצוקה.

על אף שמספר בתי ספר חקלאיים נפתחו ביוזמה פרטית, הרי שרובם הוקמו בתמיכת המוסדות הלאומיים ובמימונם. מוסדות אלה סיפקו את הכסף הדרוש ללימודים בבתי הספר ואת האמצעים לקיום בפנימיות שהיו צמודות להם, וכן את המימון השוטף שנדרש לפעילות המשק החקלאי שהיה בכל בית ספר חקלאי. המדובר בסכומי כסף לא מבוטלים והם הוזרמו כתוצאה ממדיניות תמיכה מפורשת. יוצאים מהכלל היו שני בתי ספר: בית הספר החקלאי כדורי שהיה מוסד ממשלתי ובית הספר התיכון החקלאי פרדס חנה מיסודה של התאחדות האיכרים בארץ ישראל. תלמידי בתי ספר אלה בחרו בעצמם ללמוד חקלאות, והוריהם נשאו בשכר לימוד מלא.

תוכנית הלימוד האופיינית בבית ספר חקלאי כללה לימודים כלליים ולימודי מקצועות החקלאות במשך חצי יום ועבודה מעשית במחצית השנייה. בסיום הלימודים קיבלו הבוגרים "תעודת גמר" ויצאו לעבוד ביישובי ההתיישבות העובדת בארץ ישראל. בתקופת השיא של פעילות בתי הספר החקלאיים, בסוף שנות ה-60 של המאה העשרים פעלו בארץ ישראל כשלושים בתי ספר חקלאיים.

כיום, בתי הספר החקלאיים הפכו למוסדות על-יסודיים, המשרתים את סביבתם הקרובה. תוכנית הלימודים היא כמקובל במוסדות תיכוניים אחרים, אך יש דגש מיוחד על לימודי חקלאות. חלק מהמימון הוא של עליית הנוער וחלק במימון מוסדות אחרים. הפיקוח על בתי הספר החקלאיים שנעשה בעבר באגף מיוחד במשרד החקלאות הועבר לאחר מכן למשרד החינוך והתרבות.

בית הספר הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מקוה ישראל

בית הספר החקלאי הראשון בארץ ישראל הוקם בשנת 1870 ב"מקווה ישראל" על ידי קרל נטר, נציג חברת כל ישראל חברים בפריז. התכנון של בית הספר, אופן תפעולו של "מקווה ישראל" ותוכנית הלימודים שלו נלקחו בחשבון בעת הקמת בתי ספר חקלאיים נוספים בארץ ישראל. אף על פי שכוונתו המוצהרת של קרל נטר הייתה שבני היישוב הישן ילמדו את עבודת האדמה ויהיו אזרחים עובדי אדמה כדוגמת החינוך שניתן ברשת "כל ישראל חברים" בשאר הפזורות של העם היהודי, הרי שבפועל מרבית התלמידים הגיעו מחו"ל. הוחלט ש-30 תלמידים מבני הארץ ילמדו חינם ו-30 מבני חו"ל ישלמו שכר לימוד מלא. בשנים הראשונות לפעולתו, לא מילאו ההנהלה, המורים והתלמידים את הציפיות של מייסד בית הספר, קרל נטר.

הכשרת נערות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חנה מייזל שוחט הייתה אחת היוזמות הראשונות להכשרת נערות לעבודה בחקלאות. היא למדה לימודים גבוהים בבית הספר לגננות בעיר נידרליץ שבשווייץ, ולאחר מכן למדה באוניברסיטה בבזנסון בצרפת לימודי טבע ועבדה בתחנת ניסיון לירקות ומטעים. בשנת 1908 היא עלתה ארצה.

חוות עלמות בכנרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חוות העלמות

בשנת 1911 חכרה חנה מייזל שוחט מחוות כנרת שטח אדמה ומבנה מגורים ליד הכנרת, והקימה חווה להכשרה חקלאית לבנות בשם חוות העלמות. בין החניכות הראשונות הייתה המשוררת רחל בלובשטיין שחוויותיה מהחווה באו לידי ביטוי בשיריה. מבנה החווה הוחרם על ידי השלטון הטורקי במלחמת העולם הראשונה ולא נפתח מחדש בתום המלחמה.

בית הספר של ויצו בנהלל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בית ספר חקלאי מקיף ויצו קנדה נהלל

שנתיים לאחר הקמת מושב העובדים הראשון בארץ בנהלל, בשנת 1923, הקימה חנה מייזל את בית הספר המכונה כיום בית ספר חקלאי מקיף ויצו קנדה נהלל. הרעיון המרכזי שהנחה את מייזל בהקמת בית ספר לצעירות בנות 20 ומעלה היה לאפשר להן להשתלב בעבודה חקלאית בארץ ישראל. משך הלימודים היה שנה אחת. החל משנת 1934 קלט בית הספר גם נערות בנות 17-16 שעלו באמצעות עליית הנוער.

לאחר מלחמת העולם השנייה הפך המוסד לבית ספר מעורב לבנים ובנות. בשעריו באו בני איכרים של מושבות הגליל ובני מושבים מהאזור. בשנות ה-70 הוא הפך גם ל"בית ספר אזורי". הוא קיבל תלמידים מהיישובים הקהילתיים שהוקמו בעמק יזרעאל. כיום מונה בית הספר 1200 תלמידים ותלמידות[1].

משק הפועלות צפון[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בית חנה

בשנת 1926 ייסדה חנה צ'יז'יק, בוגרת חוות העלמות, את "משק הפועלות צפון" מצפון לעיר תל אביב ובסמוך לכפר סומיל, וניהלה אותו כ-20 שנה. קבוצה של 12 בנות החלוץ מפולין הייתה הראשונה לקבל הכשרה במקום ולפתחו ולקראת סוף העשור התפתח המשק וקלט נערות נוספות בנות העלייה החמישית. הנערות גידלו ירקות והפעילו משק חלב ומשק עופות ואף טיפחו משתלה. בחלוף הזמן רכשו פרד ועגלה בה הובילו את תוצרתם לעיר תל אביב. בשנת 1935 החלה בניית מבני קבע במשק, שקלט נערים ונערות עזובים אותם הפנתה למקום עיריית תל אביב, והמשק שימש כבית ספר חקלאי. עם פרוץ מלחמת העצמאות נפגע בית הספר מפצצה מצרית ושניים מהתלמידים נהרגו. בשנת 1951 נפטרה צ'יז'יק, בית הספר נקרא על שמה בית חנה ושינה את יעודו לבית ספר לנערות במצוקה.

חוות הפועלות בעפולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כפר הנוער ויצו ניר העמק

במרץ 1927 הוקמה חוות הכשרה לפועלות על ידי שרה מלכין ליד עפולה. בסיוע מועצת הפועלים הוקם אז המבנה הראשון של משק הפועלות, בית בן שתי קומות. יש הטוענים כי רק בנות עסקו במלאכת הבנייה. (משק פועלות נועד לחינוך צעירות לעבודה במשק חקלאי, כאשר הדגש היה על לימוד והכשרה בתחומים שנמצאו מתאימים לנערות: גידול ירקות, משק חלב, משק עופות ובהמשך גם גידול צמחי נוי). בשנת 1938 עבר משק הפועלות לידי ארגון ויצו העולמי ונקלטו בו נערים ונערות שהגיעו לארץ במסגרת עליית הנוער.

משנת 1956 הופעל משק הפועלות כבית ספר תיכון לנערי חבל תענך. משנת 1961 היה המקום ל"בית ספר אזורי חקלאי – ויצו עפולה". המשק החקלאי כולל את הענפים הבאים: אורווה, לול, רפת, פלחה, חממה, גננות נוי.

בית הספר עיינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – עיינות

בשנת 1930 הוקם ביוזמתה של עדה מימון "משק פועלות" בעיינות. הוא הועבר לשם מבן שמן. בחלוף השנים הפך המקום לבית ספר חקלאי המפגיש בין בני נוער מישראל לבין בני נוער יהודים מחו"ל ונפתחו בו מסלולים עיוניים וטכנולוגיים. כמו כן קיים בבית הספר גם מסלול ללא פנימייה לתלמידי האזור.

תוספת לימודים כלליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-40 של המאה העשרים חל שינוי בהכשרת החקלאיים בארץ. היה זה לאחר הקמת בית הספר החקלאי כדורי בפיקוח ממשלת המנדט הבריטי ובית הספר התיכון החקלאי פרדס חנה שהוקם על ידי התאחדות האיכרים עבור בני האיכרים. מוסדות אלה נהנו מתקציבים ציבוריים, והיו בעלי אמצעים לבניית המשק החקלאי ולתחזוקתו. הלימודים היו ברמת בית ספר תיכון והבוגרים ניגשו לבחינת הבגרות הממשלתית. לאור המוניטין שהיה להן, ההרשמה ללימודים הייתה מעל ומעבר לתפוסה, אף על פי שהורי התלמידים נדרשו לממן את השהייה בפנימייה ואת הלימודים בבית הספר.

בית ספר כדורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בית הספר החקלאי כדורי

בית הספר החקלאי כדורי ליד כפר תבור הוקם על ידי שלטון המנדט הבריטי בשנת 1933, אחרי מאבק משפטי ממושך, אשר נגרם בשל פירושים שונים לצוואת הנדבן אליס כדורי באשר ליעוד עזבונו. תוכנית הלימודים הייתה כפופה לפיקוח מחלקת החינוך הממשלתית. התוצאה הייתה שמשקל גדול יותר ניתן ללימודים הכללים בבית הספר החקלאי. כמו כן, מתקני בית הספר ותוכנית הלימודים הביאה את בית הספר לרמה איכותית. בית הספר נחשב לאחד מבתי הספר הטובים בארץ ישראל המנדטורית. בין בוגריו הבולטים: יצחק רבין, יגאל אלון, חיים גורי, עמיקם גורביץ'(ממדליקי המשואה ביום העצמאות ה61 לישראל) ועוד אישים בולטים אחרים[2].

בית הספר החקלאי בגבעת השלושה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בית הספר המחוזי ע"ש רוזה כהן

בית הספר החקלאי בגבעת השלושה הוקם בשנת 1934 לצד קיבוץ גבעת השלושה הישן (במקומו המקורי בפתח תקווה), כבית ספר מחוזי של זרם העובדים. היזמה להקמת בית הספר הייתה של רוזה כהן. בית הספר כלל מגוון ענפי משק חקלאיים וכן לימודים עיוניים ברמה על יסודית. בנוסף ללימודים הפורמלים היו בבית הספר חיי חברה והווי עשירים, וכן חינוך למנהיגות, למעורבות ולקיחת אחריות. על בוגריו נמנו מנהיגים ואישי ציבור ידועים. כיום משמש בית הספר כחווה לחינוך חקלאי ולימודי הסביבה לילדי פתח תקווה.

בית הספר בפרדס חנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בית הספר התיכון החקלאי פרדס חנה

בית הספר התיכון החקלאי פרדס חנה הוקם בשנת 1934 על אדמות שנתרמו על ידי אדמונד ג'יימס דה רוטשילד במטרה להכשיר בני איכרים לחקלאות. הוא היה בית הספר החקלאיהראשון, אשר הנהיג לימודים עיוניים, ברמה אשר תאפשר לבוגריו לקבל תעודת בגרות. שאר בתי הספר החקלאיים עד לאותה עת התרכזו בהכשרה לעבודה מעשית בחקלאות, יחד עם מעט לימודים עיוניים, בעיקר אלה הקשורים במקצוע החקלאות.

תלמידי בית הספר שילמו שכר לימוד מלא, אשר כלל גם תשלום עבור השהות בפנימיה. למרות העלות הנכבדה של הלימוד, ההרשמה ללימודים הייתה גבוהה במיוחד, ובית הספר נחשב לבית ספר יוקרתי.

נכון לשנת 2014 תלויה ועומדת בבית המשפט העליון תביעה כנגד מכירתן השנויה במחלוקת של אדמות בית הספר והפסקת פעילותו כבית ספר חקלאי[3][4].

המצב ב-1936[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסופר משה סמילנסקי סיכם את נושא החינוך החקלאי המעשי בשנת 1936. עד אז הוקמו ביישוב מוסדות חינוך שונים על ידי חברות פרטיות, הממשלה ההסתדרות וציבור האיכרים.

סמילנסקי כתב שמלבד בית הספר הוותיק "מקווה ישראל" פעלו אז בתי הספר הבאים:

ההכשרה במסגרת עליית הנוער[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1934 הוקמה עליית הנוער על ידי רחה פראייר. תחילה בני הנוער הוכשרו לחיים בקיבוץ, הקימו קבוצות חדשות. במרוצת הזמן התברר כי אין די מקומות קליטה בקיבוצים. בייחוד הבעיה החריפה בקרב עליית הנוער הדתי שנאלץ לשלוח את נעריו לקיבוץ עין חרוד עקב מחסור במקומות קליטה בקיבוץ הדתי היחידי שהיה אז ב"רודגס" ליד פתח תקווה, לימים קבוצת יבנה. לדוגמה, בשנת 1936, כאשר החלה ההרשמה לעליית הנוער במסגרת הדתית הסתבר, כי מספר הנרשמים למסגרת הדתית הגיע לשליש מהרשימה.

המטרה החינוכית שחניכי עליית הנוער יכו שורש בתנועת ההתיישבות של ציבור הפועלים בארץ, ויגשימו בדרך זו את משאת נפשה של הציונות. ולכן כאשר לא היו די מקומות קליטה בקיבוצים, הנערים הופנו לכפרי נוער שבהם הוקם בית ספר חקלאי או לבתי ספק חקלאיים.

בשנת 1939 הוקם הסקטור הדתי בבית הספר החקלאי "מקווה ישראל". בית הספר התאים לקליטת בני נוער דתיים שכן נשמרה בו השבת וחדר האוכל שלו היה כשר. מספר חברים מרודגס נשלחו לשם כדי לקלוט את העולים הצעירים ולהדריכם וכן להקים בו את הסקטור הדתי.

עם בואם של ילדי טהראן, בשלהי שנת 1943, הגיעו בבת אחת 700 ילדים, רובם בגיל פחות מ-14. כאשר סיימו את לימודי בית הספר היסודי הוכנו עבורם מסגרות לימוד בכפרי נוער, אשר הוגדרו כבתי ספר חקלאיים. לכפרים אלה סופק ציוד המשק החקלאי וכן הגיעו אליו מדריכים ומורים לחקלאות.

ארגון נשי מזרחי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אמי"ת

ארגון נשי מזרחי, היום רשת אמי"ת, היה פעיל בהקמת כפרי נוער לשם קליטת נערים ונערות עולים ממסגרת עליית הנוער. רק בית הספר החקלאי הראשון, כפר הנוער הדתי בכפר חסידים הוקם ביוזמתה של עמותה ציבורית. שאר בתי הספר כבר הוקמו על ידי ארגון נשות המזרחי באמריקה. היוזמת להקמתן הייתה בתיה גוטספלד אשר על שמה נקרא כפר בתיה.

כפר הנוער הדתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כפר הנוער הדתי

בשנת 1936 הוקם כפר הנוער הדתי שהיה לבית הספר החקלאי הדתי הראשון. כיום הוא מונה כ-350 תלמידים, מתוכם רק כ-50 בנות. התלמידים הם בכיתות ז'-י"ב ורובם עולים חדשים מאתיופיה. בנוסף ללימודים, התלמידים עוסקים בעבודות כפיים, כגון: גינון, רפתנות וכיוצא בזה.

כפר הנוער אמי"ת פתח תקווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כפר הנוער הוקם על במקום בו היה "מוסד עלייה". היה בו בית ספר חקלאי. היום כפר הנוער אמי"ת פתח תקווה משמש כקהילה חינוכית לכיתות ז'- י"ד. בכפר כ-450 תלמידים אקסטרנים ואינטרנים.

בתחום כפר הנוער פועלת המכללה הטכנולוגית אמי"ת פתח-תקווה המאפשרת לבוגרי הנתיב הטכנולוגי להמשיך את לימודיהם לרכישת מקצועות: מכונאות רכב, מערכות ממוחשבות ברכב, מזכירות רפואית ומזכירות משפטית.

כפר בתיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כפר בתיה

כפר בתיה הוקם ברעננה בשנת 1947. היה זה לאחר ציפיה לקליטת גלי העלייה, בין אם תקום מדינה או לא. "כפר בתיה" נועד לתת הכשרה מקצועית לחניכים במקצועות שונים: חקלאות, נגרות, מסגרות, סנדלרות ואריגה. מבחינה זו היה גם בית ספר חקלאי עם משק ולימודי חקלאות וגם בית ספר מקצועי. בשנת 1951 הוקם בו בית ספר תיכון שבוגריו סיימו ארבע שנים וקבלו תעודת בגרות.

כיום נמצאים בכפר מוסדות חינוך אחדים:

לאחר הקמת המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שהוקמה מדינת ישראל התעורר הצורך הדחוף בקליטת בני נוער בכפרי נוער במטרה להחיש את קצב קליטתם בישראל על ידי הכשרתם לחיי היום-יום בארץ החדשה. הניתוק מהמשפחה נראה רצוי ולכן לא היו היסוסים בבניית מקומות קליטה חדשים. ההכשרה הרצויה הייתה אז בבתי ספר חקלאיים. השנים היו שנות הצנע בהן היה מחסור גדול במזון. הממשלה הקימה בתי ספר חקלאיים אחדים.

בדרום הארץ - בית ספר אשל הנשיא[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אשל הנשיא

בית הספר הוקם בשנת 1951 ומקור שמו בעצי האשל הגדלים באזור היישוב וכן כאות כבוד לנשיא חיים ויצמן. בית הספר החקלאי וכפר הנוער "אשל הנשיא" הוקמו בשנת 1952 במטרה להעניק חינוך חקלאי לנערים ולנערות מהמושבים שהוקמו בנגב בצפוני. כיום, לומדים בו כ-1,500 תלמידים מכיתה ז' ועד כיתה י"ב. בתחום הכפר פנימייה וכן משק חקלאי. כל תלמידי בית הספר מחויבים לעבוד במשק החקלאי ואף להיבחן בבחינת בגרות בנושא עבודתם וכן בנושא בתחום החקלאות, הביולוגיה או האקולוגיה.

במרכז הארץ - כנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כנות

כנות הוקם בתור כפר נוער ובית ספר חקלאי לנערות בשנת 1952 על ידי "מועצת הפועלות" של ההסתדרות הכללית. המוסד פועל בחסות ארגון "נעמת". היום הוא משמש כמוסד חינוכי באזור הדרום, ליד גדרה, והוא שייך למועצה אזורית באר טוביה.

בדרום ירושלים - עין כרם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בית הספר הקהילתי סביבתי עין כרם

בית הספר החקלאי עין כרם, או בשמו החדש בית הספר הקהילתי סביבתי עין כרם מהווה כיום בית ספר סביבתי-קהילתי בתחום מועצה אזורית מטה יהודה וסמוך לשכונת עין כרם שבירושלים. בית הספר משמש כבית ספר תיכון אזורי ליישובים במועצה האזורית מטה יהודה וככפר נוער. בבית הספר נלמדים מקצועות חקלאיים, כגון: משתלה, תזונה, צמחי עציץ, גאולוגיה, לימודי סביבה, ביולוגיה וכדומה. מקצועות אלה נלמדים בנוסף למקצועות הרגילים ולמקצועות מיוחדים כמו תיאטרון.

בעבר לימדו בבית הספר מקצועות חקלאיים נוספים, כגון: לול, גידול פרחים, רפת, ומטעים.

במרכז, ברמת השרון - הכפר הירוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הכפר הירוק

הכפר הירוק על שם לוי אשכול הוא כפר נוער ניסיוני. הוא הוקם בשנת 1950 במטרה להקים מוסד חינוכי למען נוער עולה מהתפוצות ולנוער יליד ישראל, להשרשת ערכי הציונות, הסוציאליזם והחלוציות, דרך עבודת אדמה.

בצפון, צפונית לעכו - יד נתן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הספר החקלאי הוקם על שם נתן פיאט, מנהל "בית הספר החקלאי כדורי". במקום הייתה גם תחנת ניסיונות חקלאית ולשכת הדרכה לחקלאי צפון הארץ. בית הספר נסגר בשנת 1988 ובמקומו הוקם כפר הנוער מנוף.

המינהל לחינוך התיישבותי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות האלפיים, החינוך החקלאי מרוכז בידי "המינהל לחינוך התיישבותי, פניימיתי ועליית הנוער", וכך הוא מגדיר את תפקידו:

"המינהל לחינוך התיישבותי, פנימייתי ועליית הנוער, משמש כמחוז ארצי עבור בתי הספר העל-יסודיים האזוריים-התיישבותיים, כפרי הנוער ומוסדות פנימייתיים. המינהל משמש כמסגרת-על לטיפול המקצועי בכל החינוך הפנימייתי במשרד החינוך. המינהל אחראי על ההשמה, הקליטה והפיקוח בכפרי הנוער, בישיבות תיכוניות ובאולפנות, בפנימיות האגודה לקידום החינוך, בבתי הילדים של המפעל להכשרת ילדי ישראל, ופיקוח על תוכנית נעל"ה ומת"ן. המינהל מפקח על החינוך הימי בישראל, ומשמש מרכז פדגוגי ארצי בתחומי מדעי החיים, הסביבה והחקלאות[7].

רשימת מוסדות החינוך כוללת 300 מוסדות המוגדרים כ"חינוך התיישבותי".

תרומה והערכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הספר החקלאי בארץ ישראל תרם לקיבוץ גלויות של עם ישראל בשובו למולדת. הוא היה ל"כור ההיתוך" של עשרות אלפי חניכי עליית הנוער, בני העולים, בעיקר בעשור הראשון למדינת ישראל, ונערים ונערות מאוכלוסיות מצוקה מהיישוב היהודי בתקופת המנדט הבריטי וב"מדינת ישראל".

לבתי הספר החקלאיים הוצמדה פנימייה. במסגרתה קיבלו התלמידים את צורכיהם הגשמיים במזון בלבוש ובקורת גג, וכן את צורכיהם הרוחניים: חינוך, תרבות ובידור. הנערים והנערות עברו את תקופת הנעורים, בדרך כלל מסיום בית הספר העממי בגיל 12 ועד הגיוס לצה"ל. עבור חלק מהתלמידים הותירה תקופת הלימוד בבית הספר רושם עז והשאירה חוויות משמעותיות לכל החיים.

בתי הספר אורגנו בשיטה של כפרי נוער, בדרגות שונות של עצמאות לחברת הנערים. במקרים אלו פותח כושר המנהיגות של הנערים אשר היו מוכשרים לכך. אשר לשאר החניכים, הם ספגו את היכולת להיות נתונים למרותם של נערים ונערות שרק שנים בודדות הפרידו בינם לבין אלה אשר הורו להם מה לעשות וכיצד להתנהג. הייתה זו הכנה לחיי הצבא, ולא פחות לחיים אזרחיים. הבוגרים ידעו כיצד לנהוג עם הממונים עליהם ואיך לפלס את דרכם בסולם הקידום המקצועי והחברתי. לרבים מהנערים לא הייתה משפחה, ובבתי הספר המעורבים נרקמו קשרים בין בנים ובנות שעזרו להם לגבש את זהותם ולהקים בית ומשפחה בהמשך חייהם.

בית הספר החקלאי כלל בסדר יומו חצי יום של עבודה בענפי החקלאות. סידור העבודה התחשב בבקשות הנערים אך גם כפה במקרים רבים את סוג העבודה שיש לבצע לפי צורכי המשק. הייתה הקפדה על רמת העבודה, שכן בחקלאות אי הקפדה על איכות העבודה עלולה לגרום לתמוטת אפרוחים, להטלה מועטת של ביצים ולהחמצת החלב. כל רשלנות גרמה מיד לתוצאות הנראות לעין וזוכות לשיפוט בפני החברים. היה בכך כדי להעניק לחניכים ולחניכות הכנה טובה לקראת החיים.

ההכשרה החקלאית איפשרה לבוגרי בתי הספר החקלאיים קליטה בהתיישבות, בעיקר הקיבוצית. היה דמיון רב בין החיים בבית הספר החקלאי לבין החיים בקיבוץ. התנועה הקיבוצית קלטה בברכה את בוגרי בתי הספר החקלאי. הקיבוץ הדתי מצא כי מחצית מחברי הקיבוצים, בתקופה שלפני קום המדינה הגיעו אליו ממסגרות של עליית הנוער, כאשר הרוב סיימו בתי ספר חקלאיים. ההערכה היא שבשאר התנועות הקיבוציות המצב לא היה שונה.

התרומה לחקלאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההתיישבות החקלאית בארץ ישראל עד מלחמת העולם השנייה כמעט שלא נעזרה בבוגרי בתי הספר החקלאיים. אלה היו מועטים במספרם.

  • איכרי המושבות הראשונות למדו את העבודה החקלאית מהפועלים הערבים שהעסיקו. הברון רוטשילד שלח בעלי מקצוע בגפנים ובגננות למושבות, אך אלה לא הצליחו ליצור קשר עם האיכרים. מלגות שניתנו על ידי הברון איפשרו שליחת אחדים מבני המושבות לבתי ספר לגננות בצרפת.
  • את חידושי החקלאות (למשל הפרה ההולנדית ותרנגול לגהורן) והשימוש בציוד חקלאי הם ראו במושבות של הטמפלרים ואימצו חלק מהחידושים.
  • בני העלייה השנייה והעליות שהגיעו אחריה עברו הכשרה במשקים של לא-יהודים בארצות מוצאן. אולם תנאי החקלאות שם היו שונים לחלוטין מאלה בארץ. למעשה ההכשרה רק הכינה אותם נפשית לעבודה חקלאית. היו בארץ חוות חקלאיות בכפר אוריה, בכנרת בבן שמן ועוד. שם הפועלים קבלו עבודה ולמדו את עבודת האדמה.
  • היו גם עולים שהיו איכרים בארץ מוצאן ולא הייתה נדרשת להם הכשרה חקלאית, כמו במזכרת בתיה או ראובן לרר בנס ציונה.
  • אחרי מלחמת העולם הראשונה הגיעו ארצה עולים עם רקע עירוני והם פנו ישירות לערים.
  • יוצאים מהכלל היו בני העלייה הגרמנית, שהגיעו ארצה משנת 1933. הם התיישבו ביישובים חקלאיים שבי ציון, רמות השבים ועוד, ולמדו חקלאות באופן עצמאי.

החינוך החקלאי מבית הספר החקלאי החל לתרום לפיתוח החקלאות הארץ ישראלית, עם בוא הנערים והנערות הראשונים במסגרת עליית הנוער מגרמניה. בזמן המלחמה הגיעו ילדי טהראן, ולאחר הקמת המדינה הגיעה "שארית הפליטה" והעולים החדשים מכל רחבי העולם. זו הייתה "תקופת הזוהר" של בתי הספר החקלאיים, אשר מספרם הגיע אז ליותר משלושים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אתר בית הספר ויצו נהלל
  2. ^ אתר בית הספר וכפר הנוער כדורי: באתר תיאור החיים בכדורי כבית ספר ניסויי רב תרבותי המאגד בתוכו תלמידים יהודים ישראלים ועולים, ערבים וצ'רקסים מוסלמים וערבים בני הדת הנוצרית
  3. ^ יודע חקלאי פיקח גל אוחובסקי מגזין Mako
  4. ^ במקום לולים לעופות – נדל"ן לווילות חדשות 2 - Mako
  5. ^ "שעלה בשיעור קומתו על אחיו הראשונים" על פי משה סמילנסקי פרקים בתולדות היישוב - ספר חמישי - הוצאת דביר תל אביב, 1959 - עמ' 146
  6. ^ בטעות בית הספר לא נכלל ברשימתו של משה סמילנסקי. בספר אחר שלו מוזכר ביקורו בבית הספר, ושם רשום שהוא רחש אליו חיבה
  7. ^ המינהל לחינוך התיישבותי, פנימייתי ועליית הנוער