רמת יוחנן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רמת יוחנן
Ramat Yohanan 3.JPG
שלט הכניסה לקיבוץ רמת יוחנן
מחוז חיפה
מועצה אזורית זבולון
גובה ממוצע ‎49‏ מטר
תאריך ייסוד 1932
תנועה מיישבת התנועה הקיבוצית
סוג יישוב קיבוץ
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2015:
  - אוכלוסייה 929 תושבים
  - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎1.9%‏ בשנה עד דצמבר 2015
(למפת הגליל המערבי רגילה)
West galil.svg
 
רמת יוחנן
רמת יוחנן
32°47′36″N 35°07′19″E / 32.7933263160293°N 35.1219200416786°E / 32.7933263160293; 35.1219200416786קואורדינטות: 32°47′36″N 35°07′19″E / 32.7933263160293°N 35.1219200416786°E / 32.7933263160293; 35.1219200416786
http://www.kry.org.il
כביש הכניסה לרמת יוחנן
אסם התבואות ששימש עד פתיחת המילובר, שנות ה-50

רָמַת יוֹחָנָן הוא קיבוץ בעמק זבולון סמוך לקריית אתא השייך למועצה אזורית זבולון.

היישוב קרוי על שמו של יאן (יוחנן) סמאטס ראש ממשלת דרום אפריקה ואוהד הציונות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצת הצפון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1921, בהשפעת ביקור בקבוצת דגניה א, התאגדו צעירים מעולי העלייה השלישית מגליציה שלמדו בבית הספר החקלאי במקוה ישראל, לקבוצה שרוב חבריה היו מתחת לגיל 18. לאחר סיום לימודיהם שאפו להתיישב ביישוב חקלאי. ב-1924, בסיוע פיק"א עלו להכשרה במטולה, אולם מאחר שלא שאפו לחיי איכרים התאגדו בשם "קבוצת הצפון" (על שם מקום התגבשות הקבוצה בצפון הארץ) ופנו למרכז החקלאי בבקשת סיוע בהתיישבות, קיבלו הצעות להצטרף לכפר גלעדי ולגדוד העבודה אבל העדיפו להישאר כקבוצה עצמאית. המרכז החקלאי שלח אותם לחוות גולדברג לעבודה בעיבוד עלי טבק. בתום העונה החקלאית עברו למאהל בעין גנים ועבדו כפועלים חקלאיים במושב ובפתח-תקווה. ב-1925, בהמלצת המרכז החקלאי קיבלו חמישה מחברי הקבוצה עבודה כמדריכים חקלאיים ב"נחלת יעקב", מקום מושבה של קבוצה אחת מתוך ארבע קבוצות מקימי כפר חסידים והקבוצה כולה עברה לצריף שבנתה ליד שייח' אבריק. מקצת חברי הקבוצה שלא עבדו כמדריכים חקלאיים מצאו עבודה בסביבה ויתרתם היו מחוסרי עבודה. זו הייתה התקופה שאל הקבוצה נוספו בנות.

ב-1926 הוחלט על איחוד ארבע קבוצות התיישבות נפרדות לכדי נקודה אחת, בכפר חסידים וכעבור זמן קצר הופסקה עבודתם של המדריכים החקלאיים. לכן העבירה הקבוצה את הצריף לעין בידה שליד נהלל. שם הקימו אנשי הקבוצה משק עזר ולול. אל הקבוצה נוספו מספר בוגרות בית הספר החקלאי לנערות בנהלל. על מנת להקים לול ואורווה לפרד, פירקו חברי הקבוצה חלקים מצריף המגורים. במקביל ניסו לגייס חברים חדשים לקבוצתם. ב-1928 עברה הקבוצה לגניגר לעבודה בנטיעת יער בלפור, מקום בו שהתה 4 שנים והתגבשה.

קבוצות הכרמל, גלעד ואז"י[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגדל המים הישן ברמת יוחנן

קבוצה נוספת של בוגרי מקווה ישראל, צעירים במספר שנים מחברי קבוצת הצפון, התאגדו בשם "קבוצת הכרמל" להתיישבות חקלאית ואחרי מספר תחנות, בהן חוות הניסיונות בבית שאן, שם רכשו ניסיון חקלאי מעשי בהנחיית האגרונום קאם, הגיעו למזרע, פגשו בחברי קבוצת הצפון והחליטו להתאחד על מנת ליצור גוף גדול יותר שיזכה להתייחסות רצינית יותר מצד המוסדות המיישבים.

באותה תקופה הצטרפו לקבוצת הצפון גם קבוצת 'גלעד' וקבוצת 'אז"י'

התיישבות במיקום הנוכחי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1931 נוספה קבוצת חלוצים מארצות הברית. בשמחת תורה ה'תרצ"ב (1931) עלו ראשוני קבוצת הצפון המאוחדת להתיישבות על אדמות אל-מג'דל[1] שרכש יהושע חנקין מהלבנוני סורסוק עוד ב-1925. עד פסח הגיעו כל אנשי הקבוצה, 48 חברים, מהם 12 משפחות ו-6 ילדים.

המקום נקרא "רמת הצפון" ובמשך שנתיים נתנה הקרן הקיימת למקום גם את השם "אושא" (על פי הצעת בנימין מזר) במטרה להחיות את שם אושא העתיקה. מבחינה ארגונית השתייכה הקבוצה לחבר הקבוצות. חברי הקבוצה התפרנסו מעבודות חוץ, בהן עבודת ייעור מטעם הקק"ל.

מי השתייה הובאו בעגלות מכפר אתא, שהיה מרוחק כ-3 ק"מ מקבוצת הצפון. במשך הזמן ניקו חברי הקבוצה באר עזובה שהייתה במקום והיה אפשר לשאוב ממנה מים.

מספר חודשים אחרי ההתיישבות על הקרקע הצטרפה קבוצה מתנועת גורדוניה. לאחר זמן מה עזבו חברי גורדוניה לחדרה, עזבו מספר חברים נוספים וחברי קבוצת הצפון חשו תחושת בידוד. על מנת לפתור תחושה זו הגיעה למקום קבוצת חברי קיבוץ "פלנטי" של השומר הצעיר.

ב-1935 נקבע שם היישוב כ"רמת יוחנן". על מנת לא לבטל את השם אושא שניתן למקום, הלכו מנחם אוסישקין ומספר חברים כמה עשרות מטרים מערבה, נטעו עץ וקבעו כי מקום זה הוא אושא. שם קם מאוחר יותר קיבוץ בשם זה.

הפילוג ב-1940 וחילופי אוכלוסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1940 חל פילוג אידאולוגי בשני קיבוצים, בבית אלפא וברמת יוחנן. עיקרי הפילוג היו סביב הבעיה של התקיימותו של קיבוץ ובו בני תנועת מפא"י יחד עם בני תנועת השומר הצעיר. שתי התנועות היו שונות זו מזו, וסביב אורחות חייו של הקיבוץ נוצרו חיכוכים רבים שהפכו את החיים המשותפים לבלתי אפשריים.

לאחר כארבע שנים (1936–1940) של דיונים בין שני הקיבוצים ובין הנהגת היישוב בארץ, דיונים מורכבים וארוכים שגישור רב נדרש במהלכם, התקבלה ההחלטה. ההחלטה הייתה להעביר את חברי השומר הצעיר כולם מרמת יוחנן ("קבוצת פלנטי") לבית אלפא, ואת חברי בית אלפא תומכי מפא"י לרמת יוחנן. החילופים כללו מעבר של כמה עשרות חברים וילדים מקיבוץ לקיבוץ. האירוע של הפילוג והטרנספר נחווה כמשבר וטראומה של ממש אצל אנשי התקופה, ששנים רבות עדיין נשאו את הנטל שלו.

ב-1952, בעקבות הפילוג בקיבוץ המאוחד, הצטרפו לרמת יוחנן כ-15 משפחות מקיבוץ שפיים.

קרב רמת יוחנן[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קרב רמת יוחנן

מלחמת העצמאות, ב-16 באפריל 1948, נערך בסביבות הקיבוץ קרב קשה בין חטיבת כרמלי לבין הגדוד הדרוזי של צבא ההצלה של פאוזי קאוקג'י. בעקבות הקרב, נחתם הסכם אי-התקפה בין ההגנה לדרוזים.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלכלת הקיבוץ מבוססת בעיקרה על חברת פלרם שהוקמה ב-1963. הכנסות החברה המייצרת ומשווקת לוחות פלסטיק שטוחים וגליים, הסתכמו בכ-300 מיליון דולר ב-2014.

בשנת 2003 הוקמה חברת הבת "פלרם אפליקציות" שאורזת ומשווקת חממות ביתיות וגגונים ברחבי העולם. מאז הקמתה התחזקה החברה מאוד וכיום יש לה נתח מכובד ביותר ברווחים של קבוצת פלרם.

בעבר היה קיים בקיבוץ מפעלון "רמתון" שהוקם ב-1953 ועסק בעיקר בייצור מכשירי רדיו שנועדו לאוטובוסים של אגד. מוצר נוסף היה מכשיר אינטרקום מיושן בשם "שמרתון" שנועד לחבר את בתי ילדים בקיבוצים עם חדרה של שומרת הלילה.

תרומה נוספת לכלכלתו של הקיבוץ נותנים ענפי החקלאות המסורתיים אשר בראשם עומדת הרפת לחלב (כ-600 פרות חולבות) וענף הבקר לבשר המצומצם יותר. גידולי השדה, המנוהלים במשותף עם הקיבוצים השכנים אושה וכפר המכבי, חולשים על שטח של כ-10,000 דונם ומהווים מקור הכנסה חשוב גם כן. בנוסף לרמת יוחנן גם מטעים גדולים של אפרסמונים, אבוקדו וליצ'י.

ענפים אחרים התורמים לחוסנו הכלכלי של הקיבוץ ביניהם:

  • חוות לולים לפיטום תרנגולות אשר זוכה להצלחה בקרב משקי הצפון בשנים האחרונות. החווה עברה הגדלה ב-2016 וכיום מונה כ-7 לולים.
  • לול רבייה להטלת ביצים מהן בוקעות מטילות חדשות - הקמה 2015.
  • לבנה - ענף קטן העוסק בהתקנה, ושירות למערכות מיון פרי וירק.
  • דינמוארט - סטודיו לעיצוב העוסק במגוון רחב של תחומים.
  • אולפן וידאו שפעילותו ענפה, החל מסרטי תדמית ועד שירותי הפקות בכל הארץ. כמן כן האולפן מספק שירותי צילום לערוץ 10 בצפון.
  • נגריית רמת יוחנן אשר עוסקת בבניית רהיטים ומטבחים ובנוסף בונה משטחי סחורה לחברת פלרם.

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך השנים נולדו ברמת יוחנן מנהגים ייחודיים אשר באו לידי ביטוי בטקסים חגיגיים אשר נערכו בחגים החקלאיים. את הטקסים הללו, אשר מלווים בשירה וריקודים, יצרו הכותב והמלחין מתתיהו שלם והכוריאוגרפית לאה ברגשטיין. המשתתפים בחגים הללו הם חברי וחברות הקיבוץ כמו גם בני ובנות הקיבוץ, לעתים משתתפים גם בני קיבוץ שעזבו את הקיבוץ אך לא עזבו את ריקודי ושירת חג. אירועי החג ברמת יוחנן הגם שאינם הראשונים או היחידים בהתיישבות העובדת, הינם מהגדולים והמורכבים שקיימים כיום.

חג המים
מתקיים בערב שמחת תורה בבריכת הקיבוץ, בטקס זה יש מפגן של ריקודים יחד עם שירת המקהלה ובסופו מיצג של מים ואש. בשנת ה-70 לקיבוץ וגם בשנת ה-75 הופק החג בהוד והדר גדולים במיוחד.
העומר
מתקיים יום לאחר ליל הסדר באחד משדות החיטה של הקיבוץ (כל שנה במקום אחר) בטקס זה חוגגים את קציר השיבולים בצורה סמלית והוא מלווה בשירה וריקודים.

אתרי מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסליק המרכזי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסליק המרכזי ברמת יוחנן

בדומה ליישובים אחרים, גם ברמת יוחנן היו מספר סליקים ששימשו את כוח המגן טרם הקמת המדינה. אחד הסליקים נבנה באמצע שנות הארבעים והיה מוסווה מתחת לאחד המבנים. הסליק עצמו נשמר סגור עד אחרי מלחמת ששת הימים. נשקו שהיה שמור במצב טוב נמסר לצה"ל במקביל ליישובים נוספים שהחזירו את נשקם עם ההשתפרות במצב הביטחון הקיבוצי בישראל.

ב-2001, בשנת ה-70 לקיבוץ, שופץ וחודש הסליק ונבנו לו מדרגות חיצוניות בהן ניתן לרדת ולראות אותו.

המקום פתוח לביקורי קבוצות בהם מקבלים סקירה על תולדות הקיבוץ, מוקרן סרט על הסליק ומודגם תהליך הסרת אבן הבטון ברצפת המבנה משם הייתה הירידה המקורית לסליק בעזרת סולם. במקום מוצגים כלי נשק שרובם הובאו ממוזאונים אחרים ומיעוטם מקוריים מהסליק.

הבאר[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר הגיעה קבוצת הצפון אל אדמות מג'דל (גבעת שמיר), חבריה גילו באר בדווית עתיקה שהיו בה מים. לאחר ניקיונות של האזור, הורד אחד החברים אל מעמקי הבאר ולקח ממנה מים, שהתבררו עדיין כמזוהמים. עד היום הבאר משמשת לשאיבת מים לחקלאות, כאשר בשנים האחרונות הורחבה הפעילות בה והיא משמשת גם את מטעי הפרי.

מגדל המים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבנה ב-1935. מ-1938 עד 1948 שימש לעמדת תצפית ביום ולהפעלת זרקור בלילה. בעת אימוני הפלמ"ח באזור הזהיר הצופה על המגדל מפני בריטים מתקדמים על ידי תליית שמיכה על המעקה.

עמדות השמירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמדת קרב מספר 5 ששימשה בקרב רמת יוחנן במלחמת העצמאות

ברמת יוחנן עדיין ניתן לראות שרידים של ההגנה העברית של לפני הקמת המדינה. בקיבוץ פזורות כ-3 עמדות שמירה מבטון מזוין אשר שימשו להגנת היישוב מפני פורעים. במסגרת שנת ה-70 לקיבוץ שופצה אחת העמדות (עמדה 5) וניתן לעלות לתצפית ממנה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ד"ר צבי קרניאל, ימי בראשית, הוצאת קיבוץ רמת יוחנן, 1992
  • עזי זבולון, בדרכי עפר: זכרונות מרמת-יוחנן (1930–1950), קיבוץ דליה: הוצאת 'מערכת', 2006

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ המיקום של בתי הכפר סמוך למקומה היום של חוות הצופים