משתמש:Lilijuros/טיוטה2
אלכס קורזם (נולד ב-1935 או 1936) הוא ניצול שואה המתגורר כיום במלבורן, אוסטרליה. התפרסם בשנת 2002 בעקבות הספר הדוקומנטרי, "הקמע" שכתב עליו בנו, מארק. הספר מגולל את קורותיו של קורזם במהלך מלחמת העולם השנייה כקמע של יחידת מתנדבי SS לטבית. בעקבות הספר נעשתה על קורזם תוכנית טלוויזיה דוקומנטרית וכן התקיים ויכוח בשאלת מוצאו היהודי של קורזם.
חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
קורזם טוען בביוגרפיה שלו כי נולד כיהודי בכפר קוידאנוב בפולין (כיום נמצא בבלארוס תחת השם דזרז'ינסק) בשנת 1935 או 36' בשם איליה הלפרין, בן לשלמה הלפרין וחנה הלפרין (לבית גילדנברג). ב-21 באוקטובר, 1941 נרצחו חנה הלפרין, בנה דויד ובת נוספת וכ-1,600 יהודים אחרים בבורות הריגה בסביבות הכפר. אביו, שלמה ככל הנראה הצטרף לפרטיזנים יחד עם ידיד משפחה מספר ימים מוקדם לכן. גלפרין נתפס לאחר מכן ונשלח לאושוויץ אבל שרד את המלחמה. לאחריה חזר לדזרז'ינסק, התחתן והקים משפחה מחדש. גלפרין מת בשנת 1975 ולפי בנו השני, מעולם לא ידע כי בנו הבכור, אלכס, שרד אי פעם את המלחמה.
קורזם טוען כי כבר הובל פעם אחת יחד עם אמו לטבח, ורגע לפני שכיתת היורים פתחה באש החל גשם כבד שהרטיב את הרובים והגרמנים שילחו את היהודים חזרה לבתים. באותו הלילה העירה אותו אמו והאיצה בו לברוח מהבית שכן ידעה שהטבח יתחדש ביום למחרת. ואכן, קורזם צפה במשפחתו ובשאר קהילתו נטבחים מהיער בו הסתתר. הוא הסתתר ביער חודשים רבים, בהם חי על פירות יער. אולם לבסוף הרעב הכריע אותו והוא הסתכן וביקש מזון מחיילים גרמנים שמצא. ככל הנראה גישתו החצופה שהצחיקה את הגרמנים השיכורים ותגובתם של החיילים היא שגרמה למפקד היחידה, יקאבס קוליס (בלטבית: Jekabs Kulis), לאמץ אותו וכך להציל אותו ממוות ודאי (שנים מאוחר יותר, כשהתחקו אחר עברו של קורזם, מיקמו את רגע הפגישה עם החיילים הגרמנים מיד לאחר טבח גטו סלונים). קוליס אימץ את קורזם כקמע היחידה (מתפקיד זה שמו של הספר) ומכיוון שלא היו עליו תעודות מזהות ניתן לו שם חדש: אולדיס קורזמנייקס (בלטבית: Uldis Kurzemnieks, שמו הנוכחי, Alex Kurzem הוא אינגלוז של השם הלטבי), שם בעל מאפיינים לטביים על בסיס מראהו הארי של קורזם.[1] לקורזם הוענקו גם מדי וורמאכט שנתפרו במיוחד למידותיו הזעירות וניתן לו התפקיד לשמח ולבדר חיילים. בשלב מאוחר יותר, גילה קוליס את דבר זהותו היהודית של קורזם כשתפס אותו עושה פיפי. על פי קורזם, הסיבה לכך שקוליס לא דיווח עליו לממונים לו היא שאימוצו של קורזם היה תחת אחריות קוליס ואילו היו מגלים שקוליס החביא יהודי, ייתכן שהדבר היה עולה לו בקריירתו או אף בחייו. לאחר מכן, קוליס והקצין הממונה עליו, קארליס לובה (אנ') (בלטבית: Kārlis Lobe) נתנו לו זהות חדשה בתור יתום רוסי שאיבד את הוריו ביער. זהות חדשה זו הייתה בשימוש לאחר המלחמה וכך היה ידוע בקרב קהילת הווטרנים הלטבים שהיגרו לאוסטרליה לאחר המלחמה וכן בפני משפחתו.
במהלך ילדותו במלחמה, הופיע קורזם מספר פעמים בתעמולה הנאצית וכן באחד מיומני ה-Die Deutsche Wuchenschau (יומן חדשות שבועי) כקמע ארי. פעם אחת, הורה לובה לקורזם לחלק שוקולדים לילדים יהודים בעת המתנם לעלייה לרכבות על מנת "להרגיע אותם".
ב-1944, ההפסד היה כמעט וודאי, ולאחר נסיון בריחה כושל מהיחידה בביצות וולחוב, נשלח קורזם על ידי מפקד יחידת ה-SS הלטבית לחיות אצל משפחה לטבית עשירה. בסיום המלחמה, נעקרה המשפחה למחנה עצורים בהמבורג, גרמניה. ב-1949 היגר קורזם מהמחנה לאוסטרליה. באוסטרליה עבד בקרקס ולבסוף נהיה למתקן טלוויזיות במלבורן. הוא נישא לפטרישיה (נפטרה ב-2003) ונולדו להם 3 ילדים. כל הזמן הזה שמר את סודותיו לעצמו עד שב-1997 נפתח לבנו מארק והשניים החלו להתחקות אחר עברו של האב.
בתקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שלמה פרל, יהודי נוסף שהתחזה באמצעות התחפשות לגרמני. בילה את זמן המלחמה בהתחזות לגרמני חבר בהיטלריוגנד.
- יהדות לטביה ויהדות בלארוס
- שואת יהודי לטביה ושואת יהודי בלארוס
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- The Mscot - הקמע. תוכנית דוקומנטרית אוסטרלית על חייו (2002).
מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הקמע. מארק קורזם, הוצאת כנרת זמורה-ביתן, 2009.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Dan Goldberg, Claims Conference to Examine Alleged Holocaust Hoax. הארץ.