משתמש:MICHAL-RANA/טיוטה
פוסט טראומה ואלימות בקרב גברים
על פי ה-DSM-IV, ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי, PTSD (הפרעה פוסט-טראומתית) יאובחן כאשר האדם חווה, היה עד או עמד בפני אירוע או אירועים בהם היה איום או מפגש ממשי עם מוות או פציעה חריפה, או איום לשלמות הגופנית שלו או של אחרים. בנוסף, התגובה כוללת פחד עז, חוסר אונים או אימה. כמו כן, נדרשים סימפטומים משלושה מישורים: חודרנות של הזיכרונות; הימנעות מפעילויות, מחשבות ורגשות הקשורים באופן ישיר או עקיף לאירוע; ועוררות ודריכות יתר. למעשה, בהגדרה זו יש התייחסות לאירוע טראומתי בודד והנחה שהמציאות הטראומטית הסתיימה, אף על פי שידוע שאחד מגורמי הסיכון להתפתחות PTSD הוא חשיפה בעבר לטראומה[1].
טראומה נפשית בילדים צעירים היא נזק שנגרם לנפש בעקבות חוויה או חוויות קשות במיוחד שהאדם חווה על בשרו שהיה עד להן. לדוגמה, עדות לאירוע המערב מוות או איום במוות או פגיעה רצינית בילד או באחרים, איום המהווה איום על שלמותו הפסיכולוגית או הגופנית. הגדרה זו שונה מההגדרה של ה- DSM-IV בכך שכאן הוכנס האספקט של פגיעה או איום בפגיעה פסיכולוגית של הילד או של אחרים[2].
לפי הספרות הסימפטומים של החשיפה לאירוע טראומטי דומות הן אצל הגברים והן אצל הילדים, שכוללים: התנהגויות הימנעויות, חוויה מחודשת של האירועים ועוררות ייתר[3].
אירועים טראומתיים משפיעים על גיבוש אישיותו וזהותו של הילד, על מנגנוני ההתמודדות וויסות התוקפנות, על ההבנה של מושגים של "טוב" ו"רע", ועל אופן ההתקשרות עם אחרים[4].
מאפיינים רגשיים ומחשבתיים של הסובלים מ- PTSD[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביסיל וואן דיר קולק[5] (1987) מפרטים את המאפיינים הרגשיים והמחשבתיים של האנשים שסובלים מטראומה ופוסט-טראומה וביניהם:
- אשמה ובושה: אנשים רבים מאשימים את עצמם בדברים שעשו או שלא עשו על מנת לשרוד בזמן הטראומה. למשל "הייתי צריך לעשות כך ולא אחרת", "הייתי צריך לדעת שזה יקרה".
- כעס: אנשים רבים חשים כעס על האירוע, כלפי עצמם וכלפי אחרים (כגון בני משפחה).
- דיכאון: הדיכאון יכול לכלול מצב רוח ירוד, תחושת חוסר תקווה וייאוש.
- דימוי עצמי ותפיסת עולם: הדימוי העצמי עשוי להפוך לשלילי אחרי אירוע טראומתי ולעיתים עולות מחשבות כמו "אם לא הייתי כזה חלש/פחדן/טיפש זה לא היה קורה לי". בנוסף, לעיתים מתפתחת תחושת חוסר אמון בעולם ושהוא אינו מקום בטוח.
- תחושות של חוסר ישע ואיבוד שליטה: אנשים שהשפעות הטראומה הופכות מושרשות בהם, מפתחים לעיתים קרובות תחושה כרונית של חוסר ישע וקורבנות.
- קושי בניהול קשר אינטימי: תחושת חוסר הישע גורמת לקושי בוויסות דרגת המעורבות האינטימית עם אחרים.
הפרעה פוסט-טראומתית ממנה סובלים הגברים אלימים, היא למעשה הגורם מחולל האלימות.
מאפייני אישיות של גברים המשתמשים באלימות בתוך המשפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
דיוטון וגולנט (1995)[6]פורשים את מאפייני האישיות של גברים המשתמשים באלימות כנגד בנות זוגן:
בתחומים הרגשי והקוגניטיבי אותם גברים מתקשים לזהות את רגשותיהם; הם מאופיינים בעוינות, כעס, חשדנות, חוסר שקט, חרדה ודיכאון; הם בעלי ערך עצמי נמוך וקיימת בושה עמוקה, המופנמת בזהות האישית; הם תלותיים מאד, חווים צורך עז באהבה, באינטימיות ובהזנה רגשית. עם זאת, אותם גברים הם בעלי רמה גבוהה של חרדת נטישה ורגשות קינאה; הם נוטים לתפוס עצמם כקורבנות בתוך המערכת הזוגית ולעיתים קרובות חשים חסרי ישע ללא בת הזוג.
בתחום היחסים הבינאישיים הגברים האלימים לקויים במיומנויות התקשורת שלהם. הם מתקשים להביע באופן מילולי את מחשבותיהם, רגשותיהם ורצונותיהם; הם חסרי אסרטיביות ומתקשים להבדיל בין אסרטיביות לבין תוקפנות; לעיתים קרובות, הם חשים בדידות הנובעת מהקושי שלהם לבטוח באחרים.
ניתן למצוא מאפיינים זהים בין גברים הסובלים מטראומה ופוסט טראומה לבין הגברים המשתמשים באלימות במשפחה, הבולטים ביניהם ההאשמה העצמית ותחושת הבושה המופנמת בזהות האישית, כעס עצמי, דיכאון וחרדה, ואי אימון בעולם, בנוסף תופסים את עצמם כקורבנות וחסרי ישע.
גברים שאובחנו כסובלים מ- PTSD הם בעלי סיכון גבוה יותר לבצע עבירות אלימות
Dutton[7]במחקרו מצא שרמת הסימפטומים הטראומטיים, אצל גברים בעלי היסטוריה של תקיפת נשים, הייתה מובהקת, בנוסף, המחקר אישר את ההשערה שהיקף הסימפטומים הטראומטיים קשור באופן מובהק לביצוע ההתעללות. הוא מציין שגברים מתעללים בעלי פרופיל של PTSD, באופן מובהק מתעללים בתדירות גבוהה יותר בבנות זוגן.
למעשה, ההשוואה בין גברים הסובלים מהפרעה פוסט-טראומטית לאלה המשתמשים באלימות כלפי בנות זוגן והמחקרים שהובאו עד כה, מחזקים את ההשערה שגברים המשתמשים באלימות חוו טראומה קשה בעברם הרחוק וסובלים מהפרעה פוסט-טראומתית, גם אם לא אובחנו ככאלה.
הקשר בין אלימות מצד ההורים להפרעה פוסט טראומתית ושימוש באלימות בבגרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
במחקרם של קיסי ואחרים (2008)[8]נמצא שדחייה על ידי ההורים במשפחת המוצא של הילד, קשורה לאלימות פסיכולוגית ופיזית בבגרות. בנוסף, חוויות של התעללות פסיכולוגית מנבאות חזקות לסימפטומים של טראומה, ולהתנהגות אלימה ומתעללת, בבגרות. כמו כן, נמצא שקיימת השפעה ישירה של סימפטומים של PTSD על ביצוע התעללות פסיכולוגית.
לסיכום, ניתן להסיק על תהליך שתחילתו בילדות והמשכו בבגרות. הבנים שהיו עדים לאלימות או חוו התעללות ובעיקר דחייה רגשית, פיתחו הפרעה פוסט-טראומתית בשלבים מוקדמים יחסית של חייהם. כחלק מההפרעה התפתחו סימפטומים של עוררות ותגובתיות יתר, חרדה גבוהה, דימוי עצמי נמוך, רגשות אשמה ובושה מופנמים והתנהגויות תוקפניות. כל אלו התעצמו בבגרותם של הגברים ובאו לידי ביטוי בתוך הקשר הזוגי בצורה של התנהגות תוקפנית ומתעללת.
 |
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
| |
| דף זה אינו ערך אנציקלופדי | |
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ רבקה תובל משיח, Rivka Tuval Mashiach, The Impact of Continuous Terror in Israel — Distress and Strength / השפעת הטרור המתמשך: מצוקה וחוסן באוכלוסייה הישראלית, Social Issues in Israel / סוגיות חברתיות בישראל, 2008, עמ' 6–28
- ^ Alicia F. Lieberman, Traumatic stress and quality of attachment: Reality and internalization in disorders of infant mental health, Infant Mental Health Journal 25, 2004, עמ' 336–351 doi: 10.1002/imhj.20009
- ^ זיו סופר, גברים המשתמשים באלימות בתוך המשפחה והפרעה פוסט-טראומתית | זיו סופר|אתר=פסיכולוגיה עברית|שפה=he|תאריך_וידוא=2019-06-20
- ^ Roos Haer, Children and armed conflict: looking at the future and learning from the past, Third World Quarterly 40, 2019-01-02, עמ' 74–91 doi: 10.1080/01436597.2018.1552131
- ^ B. A. Fisler Van Der Kolk, Dissociation and the Fragmentary Nature of Traumatic Memories: Overview, Brit. J. Psychother., 1996, עמ' 352–361
- ^ Donald G. Dutton, The Abusive Personality, Second Edition: Violence and Control in Intimate Relationships, Guilford Press, 2006-12-19. (באנגלית)
- ^ Donald G. Dutton, The Abusive Personality, Second Edition: Violence and Control in Intimate Relationships, Guilford Press, 2006-12-19. (באנגלית)
- ^ Donald G. Dutton, The Abusive Personality, Second Edition: Violence and Control in Intimate Relationships, Guilford Press, 2006-12-19. (באנגלית)