משתמש:Michal borochov/הנבואות על הגויים במקרא: יחזקאל

בספר יחזקאל מצויות שתי נבואות על אדום (עם): בפרק כ"ה ובפרק ל"ה. הרקע הכללי לנבואות הוא יחסה הקשה של אדום לישראל, בשתיהן מצויים דברי זעם נגד אדום.

הנבואה הראשונה פרק כ"ה פסוקים 14-12. הנבואה משולבת בתוך קבוצת נבואות קצרות על עמון, מואב ופלשת. זמן חיבורה של הנבואה אינו חורג מהשנים 586-582 לפנה"ס. פרק כ"ה הנו חטיבה נבואית ספרותית שלמה, בה הנביא מנסה מצד אחד, לשמור על סטראוטיפיות מסוימת במבנה הנבואות ובאוצר המילים שלהם, אך מצד אחר הוא מגוון את דבריו ביתר חופש.

הנבואה השנייה נמצאת בפרק ל"ה וזמן חיבורה שנים אחדות לאחר חורבן יהודה, שנת 582 לפנה"ס לערך. מבחינת מבנה הנבואה נוסחת הפתיחה "כה אמר אדוני ה'" ונוסחת ההשבעה "חי אני נאום ה'" מופיעות בפרק ארבע פעמים, הנוסחה המסיימת "וידעת כי אני ה'" לצורותיה השונות מופיעה אף היא ארבע פעמים בפרק. הפרק מורכב משבעה חלקים.

בין שתי הנבואות הללו קיים שוני רב: בפרק כ"ה אדום אינה נבדלת משאר העמים (עמון, מואב, פלשת) לא בפשעיה לה ולא בעונש המוטל עליה. בפרק כ"ה חשים שיחזקאל מגנה את אדום לא יותר מגינוי העמים האחרים. עיון בפרק ל"ה מעלה תמונה שונה לחלוטין. מתקבל הרושם שאדום איננה עוד עם שנוא אלא העם השנוא ביותר, החוטא מכולם והראוי לעונש החריף ביותר. בפרק ישנם ביטויים רבים המצביעים על שינוי ניכר ביחסו של יחזקאל לאדום ובניהם: "חי אני נאום אדוני ה' כי לדם אעשך ודם ירדפך" "ומלאתי את הריו חלליו גבעותיך וגאיותיך וכל אפיקיך חללי חרב יפלו בהם".

בחינת שתי הנבואות מעלה מסקנה שתוך פרק זמן לא גדול חל שינוי קיצוני ביחסו של יחזקאל לאדום. מאויבים הפכו האדומים לעם השנוא ביותר שמפלתו היא אות לגאולת ישראל. שינוי בגישה זו חל אחרי שנת 582 לפנה"ס ומכאן שניתן לקבוע כי השנאה העזה לאדום מקורה לא במאורעות 586 לפנה"ס אלא בדברים שארעו מאוחר יותר. במשך שנים רבות היו בין ישראל לאדום מלחמות רבות. הסיבות היו רבות: שנאת אחים; שאיפת שבטי ישראל להשתלט על אוצרות המתכת שבעמק הערבה; רצון ישראל לשלוט בדרכי המסחר החשובות העוברות לאורך העמק ולרוחבו, מהר שעיר ומהערבה לאילת, וכן רצון עז להיאחז בחוף ים סוף. המלחמות החלו בימי שאול (שמואל א' י"ד 47) ונמשכו כ-250 שנה עד ימי אחז (740 לפני הספירה(. כשעם ישראל התחזק בארצו, דוד כבש את אדום "וישם באדום נציבים, ויהי כל אדום עבדים לדוד" (שמואל ב' ח' 14), כמרומז בשירת בלעם: "והיה אדום ירשה, והיה ירשה שעיר לאויביו (ישראל), וישראל עושה חיל" (במדבר כ"ד 18, ובפירושי רש"י ורד"ק). בזה השלים דוד את כיבוש הדרך הראשית מדמשק לים סוף ופתח את הדרך לפני ממלכת ישראל אל ים סוף ונמלו אילת. בסוף ימי שלמה התרופף הכוח הצבאי של ישראל, בייחוד לאחר חלוקת המלוכה בישראל. כתוצאה מכך התקוממו האדומים מפעם לפעם ופרקו עול. שלטון ישראל באדום נמשך בהפסקות קצרות, כ-230 שנה, עד ימי אחז. בימי אחז הארמים התנכלו ליהודה, והאדומים ניצלו חולשה זו של שכנתם להשתלט על הערבה ולתפוס את אילת. רצין מלך ארם-דמשק, עזר להם, ובעקיפין השיב להם את אילת, סייע בידם לנשל את היהודים מהערבה ומהדרך לים סוף (מלכים ב' ט"ז 6(. זו לא הייתה הפעם היחידה שאדום עמדו במחנה האויבים של עם ישראל. ממלכת אדום תמיד הייתה מתחברת עם אויבי ישראל במלחמותיכם ביהודה ובאפרים (דברי הימים ב' כ', י' – י"א:28,17). אדום בייחוד התאכזרו לבני ישראל בימי חורבן יהודה וירושלים ע"י בבל. לכן מדברים נביאי ישראל בחמת זעם על איבת אדום לישראל ושמחתה "לבני יהודה ביום אבדם" (עובדיה י"ב), ומנבאים לה אחרית מרה של חורבן וכליון: "ושלחתי אש בתימן ואכלה ארמנות בצרה" - קורא הנביא מתקוע (עמוס א' 12): "כי זבח לד' בבצרה וטבח גדול בארץ אדום"- מכריז ישעיהו (ל"ד 6) שבזמנו נגזלה אילת ונמסרה לאדום. "והייתה אדום לשמה... וכמהפכת סדום ועמורה..." מתנבא עליה נביא החורבן ירמיהו (מ"ט 18-17). את השתתפות אדום בחורבן יהודה מתאר במיוחד הנביא עובדיה בפרקו היחיד, המוקדש כולו לאדום. הנביא הזה, שידע על מעשה אדום בימי מצור נבוכדנצר, מונה חטאיה אחד לאחד ומתנבא "כי קרוב יום ד'... כאשר עשית יעשה לך, גמולך ישוב בראשך". גם נביאים אחרים (מלאכי א' 4-3) מדברים על חורבן אדום, אך הגדיל מכולם משורר הגולה של "על נהרות בבל" בקריאת זעם: "זכור ד' לבני אדום את יום ירושלים..." (תהלים קל"ז 7). את רקע איבת אדום לישראל ושורשה חשף יחזקאל, נביא החורבן והגלות, בנבואתו הקשה על הר שעיר: "הנני אליך הר שעיר... יען היות לך איבת עולם ותגר את בני ישראל ע"י חרב בעת אידם... יען אמרך את שני הגויים ואת שתי הארצות לי תהיינה וירשנוה... הרי ישראל שממו.... כשמחתך לנחלת בית ישראל על אשר שממה כן אעשה לך שממה תהיה הר שעיר וכל אדום כלה... " (יחזקאל ל"ה 15-2).

הנבואות על מצרים בנויות מאוסף של שבע נבואות, פרקים כ"ט-ל"ב. המיוחד בנבואות אלה הוא ריבוי התאריכים שבכותרות הנבואות. בריבוי זה מודגשות צמידותו של יחזקאל להתרחשויות המדיניות של זמנו ותגובתו המידית אליהן. הנבואות מופנות לא רק למצרים אלא בעיקר נגד פרעה.

קישורים חיצוניים

*הנבואות על בני אדום, מואב, עמון ופלשת* מתוך ספר עולם התנ"ך *אתר דעת, האינציקלופדיה היהודית, מלחמות ישראל ואדום*