אחז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: ציטוטי יתר ומיעוט בפרושים והסברים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
אחז
Ahaz.png
איור משנת 1553
מדינה ממלכת יהודה
תאריך לידה 763 לפנה"ס
תאריך פטירה 727 לפנה"ס (בגיל 36 בערך)
שושלת בית דוד
תואר מלך יהודה
אב יותם
צאצאים חזקיהו עריכת הנתון בוויקינתונים
יורש העצר חזקיהו
מלך יהודה ה-12
תקופת כהונה 743 לפנה"ס727 לפנה"ס (כ־16 שנים)
הקודם יותם
הבא חזקיהו

אָחָז מֶלֶךְ יְהוּדָה, שלט כעוצר בשנים 743 לפנה"ס עד 733 לפנה"ס וכמלך בשנים 733 לפנה"ס עד 727 לפנה"ס.

מלכותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת מלכותו המוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחז הוא בנו של יותם מלך יהודה. הפרשה המפורסמת שנקשרת אליו במקרא היא ניסיון הדחתו (ולמעשה, הדחת שושלת בית-דוד). פקח בן רמליהו, מלך ישראל באותה עת, עשה יד אחת עם ארם כדי להחליף את אחז במלך אחר. לשתי הממלכות היה אינטרס לבלום את עוצמתה של יהודה ולרכוש מידיה שנית את השטחים שכבשה בעבר הירדן (עד בני עמון) ובצפון אפרים. לפי המקרא פעלו רצין מלך ארם-דמשק ופקח בעצה אחת. לחצם של רצין ופקח החל ככל הנראה כבר בימי עוצרותו של יותם תחת שלטון עוזיהו:

בַּיָּמִים הָהֵם הֵחֵל ה' לְהַשְׁלִיחַ בִּיהוּדָה רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם וְאֵת פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ. וַיִּשְׁכַּב יוֹתָם עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד אָבִיו וַיִּמְלֹךְ אָחָז בְּנוֹ תַּחְתָּיו... אָז יַעֲלֶה רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם וּפֶקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל יְרוּשָׁלִַם לַמִּלְחָמָה וַיָּצֻרוּ עַל אָחָז וְלֹא יָכְלוּ לְהִלָּחֵם. בָּעֵת הַהִיא הֵשִׁיב רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם אֶת אֵילַת לַאֲרָם וַיְנַשֵּׁל אֶת הַיְהוּדִים מֵאֵילוֹת וַאֲדוֹמִים בָּאוּ אֵילַת וַיֵּשְׁבוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

מלכים ב' טו, לז–טז, ו

פרשת המצור על ירושלים סתומה. לפי ספר מלכים נראה שרצין ופקח שיתפו פעולה נגד יהודה, ודחקו את אחז להתגוננות בירושלים, אך לא הצליחו להכניעה. אי-יכולת הצרים ללכוד את ירושלים עולה במפורש גם מדברי ישעיהו ז, א: "וַיְהִי בִּימֵי אָחָז בֶּן יוֹתָם בֶּן עֻזִּיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה עָלָה רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם וּפֶקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל יְרוּשָׁלִַם לַמִּלְחָמָה עָלֶיהָ וְלֹא יָכֹל לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ." בספר דברי הימים מסופר על המכה הגדולה שהוכה אחז מידי פקח קודם לכן ושגרמה לו לחשוש מפני רצין ופקח.

פרטים נוספים מספר ישעיהו בנבואותיו:

וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְשַׁעְיָהוּ צֵא נָא לִקְרַאת אָחָז אַתָּה וּשְׁאָר יָשׁוּב בְּנֶךָ אֶל קְצֵה תְּעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה אֶל מְסִלַּת שְׂדֵה כוֹבֵס. וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִשָּׁמֵר וְהַשְׁקֵט אַל תִּירָא וּלְבָבְךָ אַל יֵרַךְ מִשְּׁנֵי זַנְבוֹת הָאוּדִים הָעֲשֵׁנִים הָאֵלֶּה בָּחֳרִי אַף רְצִין וַאֲרָם וּבֶן רְמַלְיָהוּ. יַעַן כִּי יָעַץ עָלֶיךָ אֲרָם רָעָה אֶפְרַיִם וּבֶן רְמַלְיָהוּ לֵאמֹר. נַעֲלֶה בִיהוּדָה וּנְקִיצֶנָּה וְנַבְקִעֶנָּה אֵלֵינוּ וְנַמְלִיךְ מֶלֶךְ בְּתוֹכָהּ אֵת בֶּן טָבְאַל.

ישעיהו ז, ג-ו

מהפסוק האחרון עולה שרצין ופקח תכננו להמליך על ירושלים מלך מטעמם - את בן-טבאל (זהותו של בן טבאל נשארה עלומה. על פי אחת ההשערות, מדובר בפקח עצמו, כאשר המילה "טבאל" בכתב אלב"ם נקראת "רמלא" = "רמליה").

אבדן אילת ופלישות האדומים והפלשתים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השואה שעברה על יהודה לא הסתיימה בכך. ארם (או אדום) ניצלה את המצב ופשטה עד הערבה ומפרץ ים-סוף ונישלה את יהודה מאילת: "בָּעֵת הַהִיא הֵשִׁיב רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם אֶת אֵילַת לַאֲרָם וַיְנַשֵּׁל אֶת הַיְהוּדִים מֵאֵילוֹת וַאֲדוֹמִים <וארמים כתיב> בָּאוּ אֵילַת וַיֵּשְׁבוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה." (מלכים ב' טז, ו).

הגרסה לפיה רצין מלך ארם הוא שכבש את אילת היא מסופקת, ויש יסוד להניח שגרסה זו משובשת ובמקור היה כאן "מלך אדום" שכבש את אילת והשיבה "לאדום". כך או כך, התוצאה הייתה אבדן מקורות הכנסה לטווח ארוך, וגם תוצאה מיידית: הדרך נפתחה בפני השבטים הנוודים באזור להשתלט על נקודת מפתח זו ובכך להתנער משלטונה של יהודה:

וְעוֹד אֲדוֹמִים בָּאוּ וַיַּכּוּ בִיהוּדָה וַיִּשְׁבּוּ שֶׁבִי. וּפְלִשְׁתִּים פָּשְׁטוּ בְּעָרֵי הַשְּׁפֵלָה וְהַנֶּגֶב לִיהוּדָה וַיִּלְכְּדוּ אֶת בֵּית שֶׁמֶשׁ וְאֶת אַיָּלוֹן וְאֶת הַגְּדֵרוֹת וְאֶת שׂוֹכוֹ וּבְנוֹתֶיהָ וְאֶת תִּמְנָה וּבְנוֹתֶיהָ וְאֶת גִּמְזוֹ וְאֶת בְּנֹתֶיהָ וַיֵּשְׁבוּ שָׁם.

דברי הימים ב' כח, יז-יח

וידיעה על כך מצויה גם בספר נבואותיו של ישעיהו: "אֲרָם מִקֶּדֶם וּפְלִשְׁתִּים מֵאָחוֹר וַיֹּאכְלוּ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּכָל פֶּה בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה." (ישעיהו ט', יא).

ההשתעבדות לתגלת-פלאסר השלישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאושו שלח אחז בקשת עזרה המלווה בהכרזת השתעבדות לתיגלת-פלאסר ג': "וַיִּשְׁלַח אָחָז מַלְאָכִים אֶל תִּגְלַת פְּלֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר לֵאמֹר עַבְדְּךָ וּבִנְךָ אָנִי עֲלֵה וְהוֹשִׁעֵנִי מִכַּף מֶלֶךְ אֲרָם וּמִכַּף מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הַקּוֹמִים עָלָי. וַיִּקַּח אָחָז אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב הַנִּמְצָא בֵּית ה' וּבְאֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁלַח לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר שֹׁחַד. וַיִּשְׁמַע אֵלָיו מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיַּעַל מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶל דַּמֶּשֶׂק וַיִּתְפְּשֶׂהָ וַיַּגְלֶהָ קִירָה וְאֶת רְצִין הֵמִית. וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ אָחָז לִקְרַאת תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר דּוּמֶּשֶׂק וַיַּרְא אֶת הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר בְּדַמָּשֶׂק וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ אָחָז אֶל אוּרִיָּה הַכֹּהֵן אֶת דְּמוּת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת תַּבְנִיתוֹ לְכָל מַעֲשֵׂהוּ... וַיְקַצֵּץ הַמֶּלֶךְ אָחָז אֶת הַמִּסְגְּרוֹת הַמְּכֹנוֹת וַיָּסַר מֵעֲלֵיהֶם אֶת הַכִּיֹּר וְאֶת הַיָּם הוֹרִד מֵעַל הַבָּקָר הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר תַּחְתֶּיהָ וַיִּתֵּן אֹתוֹ עַל מַרְצֶפֶת אֲבָנִים. וְאֶת מוּסַךְ הַשַּׁבָּת אֲשֶׁר בָּנוּ בַבַּיִת וְאֶת מְבוֹא הַמֶּלֶךְ הַחִיצוֹנָה הֵסֵב בֵּית ה' מִפְּנֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר." (מלכים ב' טז, ז-י; יז-יח); "וַיָּבֹא עָלָיו תִּלְּגַת פִּלְנְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיָּצַר לוֹ וְלֹא חֲזָקוֹ. כִּי חָלַק אָחָז אֶת בֵּית ה' וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים וַיִּתֵּן לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר וְלֹא לְעֶזְרָה לוֹ." (דברי הימים ב' כח, כ-כא).

קשה לוודא האם בקשת אחז ממלך אשור היא זו שהניעה אותו לצאת נגד דמשק בשנת 733, או שבלאו-הכי התכוון לחזור לאזור זה ולשבור סופית את כוחה של דמשק מתוך מטרה לחזק את שליטתו בסוריה. מסתבר יותר שבקשת אחז לכל היותר החישה את תגובת מלך אשור, ואילו טיב פעולותיו נגד דמשק וישראל - שכללו ביטול עצמאותה של דמשק ושל חלק מישראל (הגליל) וסיפוחם כפחוות לאשור - מלמדת שדמשק וישראל, שקודם נכנעו לו ושלמו לו מס, חזרו וחטאו נגדו (אם כי חטא זה לא פורש במקורות). מסתבר ששליטי האזור לא ייחסו חשיבות רבה לתוצאות המדיניות של המסע הקודם של תגלת-פלאסר ג', המסע ב-734, אולי מחמת חוסר הערכה נכונה את התמורה שחלה במדיניותו של תגלת-פלאסר בהשוואה לקודמיו, והניחו בטעות כי גם הפעם, כבעבר, יסתפק מלך אשור בתשלום מס (חד פעמי) ושאין לראות בכניעה הזמנית כניעה לטווח ארוך. כתוצאה מכך הפרו רוב השליטים של האזור את שבועתם לתגלת-פלאסר ברגע שצבאו התרחק מהאזור. עם זאת, אין כל הצהרה אשורית מפורשת על חטאם של רצין ופקח נגד תיגלת פלאסר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלכי יהודה ושנת עלייתם לכס המלוכה (לפני הספירה)
רחבעם אביה אסא יהושפט יהורם אחזיהו עתליה יהואש אמציה עוזיהו
928 911 908 867 846 843 842 836 798 769
יותם אחז חזקיהו מנשה אמון יאשיהו יהואחז יהויקים יהויכין צדקיהו
758 733 726 698 641 639 609 608 597 596–586