משתמש:Mishaelh/הדת הבהאית בארצות הברית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הפעילות הבהאית בארצות הברית התחילה בשנת 1893, כאשר אבראהים ח'יראללה, נוצרי סורי שקיבל עליו את הדת הבהאית, הגיע חלוץ לארה"ב על מנת להפיץ את תורתו של בהאא אללה. עבד אלבהאא עצמו הכיר בחשיבותה של הקהילה האמריקאית ההולכת ונבנית, והחליט לצאת בעצמו לסיור שארך 11 חודשים, במהלכו הצליח למשוך מאמינים חדשים רבים, בעיקר מקרב הנוצרים. כיום מונה הקהילה הרבה

הגעת הבהאים הראשונים לארה"ב (1892)[עריכת קוד מקור | עריכה]

האזכור המתועד הראשונה לנוכחות הדת הבהאית בארה"ב הופיע בעיתון מקומי שסקר את כינוס 'פרלמנט הדתות העולמי', שהתקיים בשיקגו בשנת 1893. [1] בזמן פרסום הכתבה על הדת בעיתון בשיקגו, כבר התגוררו בארה"ב שני מאמינים בהאיים: אנטון חדאד וג'ורד ח'יראללה. שניהם היו אנשי עסקים לבנונים אשר הגיעו לניו-יורק במהלך שנת 1892, לאחר שהמירו את דתם לבהאית כשנתיים קודם לכן במצרים.[2] אנטון חדאד אמנם היה הבהאי הראשון שהגיע לארה"ב, אך דווקא נזקפת למאמציו של איברהים ג'ורג 'חיראללה להפיץ את משנתו של בהאא אללה. לאחר מספר חודשים בהם ניסו השניים לקדם את ענייניהם העסקיים, שב חדאד לסוריה ואילו ח'יראללה נשאר לעסוק במכירת "מוצרים אוריינטליים" ובהוראת שיטות ריפוי שונות.

שנותיה הראשונות של הקהילה (1893-1900)[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיראללה התיישב בשיקגו והחל במקביל ללמד באופן פעיל אודות הדת והעביר שיעורים אותם כינה שיעורי "מחפשי האמת". בתוך שנתיים ח'יראללה העביר את רשמיו לעבד אלבהאא' ודיווח לו על ההצלחה יוצאת הדופן של מאמציו. ב-1895 ח'יראללה עבר לקנושה, ויסקונסין, שם החלה להתגבש קהילה בהאית, והמשיך להעביר שיעורים. בשנה שלאחר מכן דווח כי מספר המאמינים בשיקגו וקנושה נאמדו במאות. ח'יראללה גם ביקר בקנזס סיטי, ניו יורק, אית'קה ופילדלפיה, שם הצליח לזכות בעוד כמות גדולה של תומכים.[4] ח'יראללה טען שהצליח לגרום בשנתיים הראשונות בלבד לעבודתו לכאלפיים אמריקאים להמיר דתם לדת הבהאית. כ-700 חיו בשיקגו, בין 250 ל-300 בקנושה, ראסין ומילווקי, 400 בניו יורק והשאר בבוסטון וערים גדולות אחרות.[5]

במשך חמש שנים התעמולה של ח'יראללה התבצעה בשקט, אך בהתמדה וללא הפרעה ומבלי למשוך הרבה תשומת לב מחוץ לארצות הברית. בשל הצלחתו להפיץ את תורתו של בהאא' אללה במערב, חי'ראללה קיבל מעבד אלבהאא' את הכינויים "הכובש של אמריקה", "קולומבוס השני" ו"פטר של בהאא'".[6]

בשנת 1898, חיראללה החליט לעלות לרגל לישראל על מנת לפגוש את עבד אל בהאא', יחד עם עולי רגל אמריקאים נוספים. [3] [4] [5] ח'יראללה החל לחתור תחת מנהיגותו של עבד אל בהאא'. עבד אל בהאא' שלח אליו בתחילה את אנטון חדאד עם מכתב המתנגד להגדרת המנהיגות, ולאחר מכן שלח את המורה הרוחני הראשון של ח'יראללה עצמו, עבד אל-קארים-א-טירני, על מנת להתנד לצעדיו החתרניים. [6] ח'יראללה לא היה מוכן להתפשר ולהמשיך לחסות תחת הנהגתו של עבדאללה בהא, והוא הוכרז כמפר ברית. [7]

זמן קצר לאחר מכן, החלו המתגיירים האמריקאים הראשונים להתחקות אחר הדת החדשה. ת'ורנטון צ'ייס היה הבולט בין המאמינים הבהאיים האמריקניים הראשונים. לזכותו של צ'ייס נזקפת תרומה חשובה לפעילות הבאהית המוקדמת בארה"ב.[8]

בשנת 1900 הדת הבהאית כבר התמסדה במספר קהילות בארה"ב ובקנדה והיא מנתה כ-1,500 חברים.[9]

הקמת המוסדות הבהאיים הראשונים (1901-1915)[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד מן המוסדות הבהאים הראשונים בארה"ב הוקם בשיקגו וכונה 'מקדש האחדות הבהאי'. מקדש זה הפך בשנת 1909 למוסד רשמי במטרה לסייע להקמת מרכז פולחן בהאיי ראשון במערב. מרכז זה נבנה לבסוף בשנת 1953 בעיירה וילמט שבמדינת אילינוי.[10]

עבד אל-בהאא', מנהיג הדת הבהאית לאחר מות אביו (בהאא אללה, מייסד הדת הבאהית), ביקר בארצות הברית ובקנדה בשנת 1912, ובסופו של דבר ביקר בכ-40 ערים שונות בין החודשים אפריל-דצמבר. במהלך ביקוריו הוא פרש את משנתו של אביו בפני קהלים שונים, ותרם לליכוד השורות בקרב הקהילה הבאהית המערבית הצעירה.[11] לאחר שחזר ממסעו, המשיך עבד אל-בהאא' להיות בקשר עם הבהאים האמריקאים, במסגרת חילופי מכתבים והתכתבויות, ודרש מהם להמשיך במשימת הפצת הדת הבהאית בעולם.

מכתבים אלו נאספו לספר המכונה "לוחות הברית".[12]

לאחר מותו של עבדאללה בהא, בשנת 1921, הפך נכדו שוגי אפנדי למנהיג הדת, והמשיך לעודד ולהכווין את מאמציה של הקהילה הבהאית בארצות הברית. בשנת 1925 הוקמה "האסיפה הרוחנית" הראשונה בארה"ב בשיתוף עם הקהילה הבהאית בקנדה. בשנת 1936 ביקש שוגי אפנדי מן המאמינים להתחיל ביישום שיטתי של הפצת תורתו של עבד אלבהאא' בעולם, וקרא לחלוצים אמריקאים לסייע בהקמת קהילות בהאיות במדינות אמריקה הלטינית.[13] מאמצים מאוחרים יותר, כגון מסע הצלב של עשר שנים בשנים 1953-63, יישלחו החלוצים הבהאים האמריקנים למגוון רחב של יעדים בעולם.[14]

ביקור עבד אלבהאא בארצות הברית והקשר למסורת ההתגלות נוצרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-11 באפריל 1912 יצא עבד אלבהאא לסיור בארה"ב שנמשך עד ה-5 בדצמבר, משם הוא שוב לסיור נוסף באירופה שנמשך עד לחודש יוני 1912. סיורים אלו נחלו הצלחה עצומה. עבד אלבהאא משך מאמינים חדשים רבים , בעיקר מקרב הנוצרים . רעיונות השוויון , האחווה והשלום שהציג השתלבו יפה במסר שהוא חזר עליו באזני שומעיו הנוצרים. המסר בפיו היה כי המשיח אשר הנצרות מצפה להופעתו השנייה אכן כבר הופיע. הוא ציין בפניהם כי בהאא אללאה הוא ישו החוזר אל העולם .הוא קיווה כי לנוצרים לא יהיה אלא לקבל את נביא הישע ולתת את ידם לאיחוד העולם ברוח של העקרונות האנושיים הנעלים של הנביא המייסד אשר הופיע בארץ הקודש . ואמנם הרבה לבבות נוצריים היו מוכנים לכך, שכן קצת יותר משישים שנה קודם לכן הולהבו נוצרים רבים בארצות הברית על ידי ויליאם מילר שחזה את הופעתו השנייה של ישו בשנת 1843 או בשנת 1844. ישו אמנם לא הופיע בשנה הראשונה ולא בזו שלאחריה , אך היתה סמליות רבה בשביל המאמינים בכך שהבאב הופיע ב 1844 בדיוק, כשהוא נושא את בשורת התגלותו של ישו השב שנית.[15]

המשך הפיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1906 דיווח מפקד ממשלתי כי כ- 1280 בהאים נמנו ב-24 "מקומות" שונים בקרב 14 מדינות. [16] הבהאים האמריקאים הקדומים כללו רפורמים ואמנים כמו סטנווד קוב, לואי ג 'גרגורי, ויוליה תומפסון ות'ורנטון צ'ייס. צ'ייס איחוד המקדש הבהאי התאגד כאמור בשיקגו בכנס לאומי בשנת 1909 כדי להקל על הקמת בית התפילה הראשון של הבהאים במערב; 39 נציגים מ 36 ערים השתתפו. [17] רוברט סטוקמן, מדגיש את חשיבותו של צ'ייס כבעל דעות קדומות, פובליציסט, מנהל וארגון מאוניברסיטת צפון אמריקה, שעדיין מעריכים כי "הוא אולי האדם היחיד (באמריקה) לפני 1912, שהיה בעל הבנה מעמיקה של רעיון ההתייעצות הבהאית ". צ'ייס היה המניע העיקרי מאחורי רבים מהפעילויות המוסדיות המוקדמים של שיקגו ובמובנים רבים מותו הפתאומי הותיר רווח בקהילת הבאהאים הצפון אמריקאית שנותרה ללא מילוי עד שהעלייה לבולטות בשנות ה -20 המוקדמות של הוראס הוללי, היזם הראשי של הארגון הבהאי בארצות הברית ובקנדה. [18]

`עבד אל בהאא', כמנהיג הדת הבהאית, ביקר בארצות הברית ובקנדה בכ-40 ערים שונות במטרה להפיץ את משנתו של אביו. [19] הוא הגיע לניו-יורק ב- 11 באפריל 1912. בעוד שאת רוב זמנו בילה בניו יורק, הוא ביקר בערים רבות בחוף המזרחי. בחודש אוגוסט 1912 הוא התחיל מסע מקיף ברחבי אמריקה לחוף המערבי, אשר שב ממנו חזרה לחוף המזרחי בסוף חודש אוקטובר 1912. ב-5 בדצמבר 1912 הפליג עבד אל בהאא' לאירופה מניו יורק. [20] במהלך תשעת החודשים שלו בצפון אמריקה, הוא נפגש עם אנשים ידועים רבים, כמו גם מאות בהאים אמריקאים וקנדים שהמירו את דתם. [21] ההישגים שלו במהלך ביקורו בארה"ב כוללים פרסום ומתן דוגמא של ערכי הליבה של הדת הבהאית - אחדות האנושות ושוויון בין המינים . ראשית, הוא יצא נגד ההפרדה הגזעית שהייתה הנוהג המקובל באותם ימים בארה"ב, ודיבר בשבח מתן הזדמנויות גם לשחורים בארה"ב.[22] שנית, הוא פעל להרחבת השוויון בין נשים לגברים, ואכן במהלך שהייתו באמריקה התמוטטה ההגמוניה הגברית שרווחה בארה"ב באותם השנים. [23]


הפעילות הבהאית בארצות הברית התחילה בשנת 1893, כאשר אבראהים ח'יראללה, נוצרי סורי שקיבל עליו את הדת הבהאית, הגיע חלוץ לארה"ב על מנת להפיץ את תורתו של בהאא אללה. עבד אלבהאא עצמו הכיר בחשיבותה של הקהילה האמריקאית ההולכת ונבנית, והחליט לצאת בעצמו לסיור שארך 11 חודשים, במהלכו הצליח למשוך מאמינים חדשים רבים, בעיקר מקרב הנוצרים. כיום מונה הקהילה הרבה

ראשית הקהילה (1893-1900)[עריכת קוד מקור | עריכה]

האזכור המתועד הראשונה לנוכחות הדת הבהאית בארה"ב הופיע בעיתון מקומי שסקר את כינוס 'פרלמנט הדתות העולמי', שהתקיים בשיקגו בשנת 1893. [24] זמן קצר לאחר מכן, החלו המתגיירים האמריקאים הראשונים להתחקות אחר הדת החדשה. ת'ורנטון צ'ייס היה הבולט בין המאמינים הבהאיים האמריקניים הראשונים. לזכותו של צ'ייס נזקפת תרומה חשובה לפעילות הבאהית המוקדמת בארה"ב.[8]בשנת 1900 הדת הבהאית כבר התמסדה במספר קהילות בארה"ב ובקנדה והיא מנתה כ-1,500 חברים.[9] אחד מן המוסדות הבהאים הראשונים בארה"ב הוקם בשיקגו וכונה 'מקדש האחדות הבהאי'. מקדש זה הפך בשנת 1909 למוסד רשמי במטרה לסייע להקמת מרכז פולחן בהאיי ראשון במערב. מרכז זה נבנה לבסוף בשנת 1953 בעיירה וילמט שבמדינת אילינוי.[10]

עבד אל-בהאא', מנהיג הדת הבהאית לאחר מות אביו (בהאא אללה, מייסד הדת הבאהית), ביקר בארצות הברית ובקנדה בשנת 1912, ובסופו של דבר ביקר בכ-40 ערים שונות בין החודשים אפריל-דצמבר. במהלך ביקוריו הוא פרש את משנתו של אביו בפני קהלים שונים, ותרם לליכוד השורות בקרב הקהילה הבאהית המערבית הצעירה.[11] לאחר שחזר ממסעו, המשיך עבד אל-בהאא' להיות בקשר עם הבהאים האמריקאים, במסגרת חילופי מכתבים והתכתבויות, ודרש מהם להמשיך במשימת הפצת הדת הבהאית בעולם.

מכתבים אלו נאספו לספר המכונה "לוחות הברית".[12]


לאחר מותו של עבדאללה בהא, בשנת 1921, הפך נכדו שוגי אפנדי למנהיג הדת, והמשיך לעודד ולהכווין את מאמציה של הקהילה הבהאית בארצות הברית. בשנת 1925 הוקמה "האסיפה הרוחנית" הראשונה בארה"ב בשיתוף עם הקהילה הבהאית בקנדה. בשנת 1936 ביקש שוגי אפנדי מן המאמינים להתחיל ביישום שיטתי של הפצת תורתו של עבד אלבהאא' בעולם, וקרא לחלוצים אמריקאים לסייע בהקמת קהילות בהאיות במדינות אמריקה הלטינית.[13] מאמצים מאוחרים יותר, כגון מסע הצלב של עשר שנים בשנים 1953-63, יישלחו החלוצים הבהאים האמריקנים למגוון רחב של יעדים בעולם.[14]


ראשית הקהילה

אנטון חדאד, היה אחד הבהאים הראשונים שהגיעו לארצות הברית. [25] [26] בעקבות חדאד הגיע איברהים ג'ורג 'חיראללה לארה"ב והתיישב בניו יורק, שם החל לנסות ללמד שיעורי "מחפשי אמת". [27] הוא ביקר את צ'ארלס אוגוסטוס בריגס ואחרים, כמו גם את הקהילה הסורית בניו יורק. ח'יראללה הגיע לניו יורק בדצמבר 1892. הוא התיישב בשיקגו והחל ללמד באופן פעיל אודות הדת והעביר שיעורים אותם כינה שיעורי "מחפשי האמת". בתוך שנתיים ח'יראללה העביר את רשמיו לעבד אלבהאא' ודיווח לו על ההצלחה יוצאת הדופן של מאמציו.

ב-1895 ח'יראללה עבר לקנושה, ויסקונסין, שם החלה להתגבש קהילה בהאית, והמשיך להעביר שיעורים. בשנה שלאחר מכן דווח כי מספר המאמינים בשיקגו וקנושה נאמדו במאות. ח'יראללה גם ביקר בקנזס סיטי, ניו יורק, אית'קה ופילדלפיה, שם הצליח לזכות בעוד כמות גדולה של תומכים.[4] ח'יראללה טען שהצליח לגרום בשנתיים הראשונות בלבד לעבודתו לכאלפיים אמריקאים להמיר דתם לדת הבהאית. כ-700 חיו בשיקגו, בין 250 ל-300 בקנושה, ראסין ומילווקי, 400 בניו יורק והשאר בבוסטון וערים גדולות אחרות.[5]

במשך חמש שנים התעמולה של ח'יראללה התבצעה בשקט, אך בהתמדה וללא הפרעה ומבלי למשוך הרבה תשומת לב מחוץ לארצות הברית. בשל הצלחתו להפיץ את תורתו של בהאא' אללה במערב, חי'ראללה קיבל מעבד אלבהאא' את הכינויים "הכובש של אמריקה", "קולומבוס השני" ו"פטר של בהאא'".[6]

בשנת 1898, חיראללה החליט לעלות לרגל לישראל על מנת לפגוש את עבד אל בהאא', יחד עם עולי רגל אמריקאים נוספים. [28] [29] [30] ח'יראללה החל לחתור תחת מנהיגותו של עבד אל בהאא'. עבד אל בהאא' שלח אליו בתחילה את אנטון חדאד עם מכתב המתנגד להגדרת המנהיגות, ולאחר מכן שלח את המורה הרוחני הראשון של ח'יראללה עצמו, עבד אל-קארים-א-טירני, על מנת להתנד לצעדיו החתרניים. [6] ח'יראללה לא היה מוכן להתפשר ולהמשיך לחסות תחת הנהגתו של עבדאללה בהא, והוא הוכרז כמפר ברית. [7]

ביקור עבד אלבהאא בארצות הברית והקשר למסורת ההתגלות נוצרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-11 באפריל 1912 יצא עבד אלבהאא לסיור בארה"ב שנמשך עד ה-5 בדצמבר, משם הוא שוב לסיור נוסף באירופה שנמשך עד לחודש יוני 1912. סיורים אלו נחלו הצלחה עצומה. עבד אלבהאא משך מאמינים חדשים רבים , בעיקר מקרב הנוצרים . רעיונות השוויון , האחווה והשלום שהציג השתלבו יפה במסר שהוא חזר עליו באזני שומעיו הנוצרים. המסר בפיו היה כי המשיח אשר הנצרות מצפה להופעתו השנייה אכן כבר הופיע. הוא ציין בפניהם כי בהאא אללאה הוא ישו החוזר אל העולם .הוא קיווה כי לנוצרים לא יהיה אלא לקבל את נביא הישע ולתת את ידם לאיחוד העולם ברוח של העקרונות האנושיים הנעלים של הנביא המייסד אשר הופיע בארץ הקודש . ואמנם הרבה לבבות נוצריים היו מוכנים לכך, שכן קצת יותר משישים שנה קודם לכן הולהבו נוצרים רבים בארצות הברית על ידי ויליאם מילר שחזה את הופעתו השנייה של ישו בשנת 1843 או בשנת 1844. ישו אמנם לא הופיע בשנה הראשונה ולא בזו שלאחריה , אך היתה סמליות רבה בשביל המאמינים בכך שהבאב הופיע ב 1844 בדיוק, כשהוא נושא את בשורת התגלותו של ישו השב שנית.[15]

המשך הפיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1906 דיווח מפקד ממשלתי כי כ- 1280 בהאים נמנו ב-24 "מקומות" שונים בקרב 14 מדינות. [31] הבהאים האמריקאים הקדומים כללו רפורמים ואמנים כמו סטנווד קוב, לואי ג 'גרגורי, ויוליה תומפסון ות'ורנטון צ'ייס. צ'ייס איחוד המקדש הבהאי התאגד כאמור בשיקגו בכנס לאומי בשנת 1909 כדי להקל על הקמת בית התפילה הראשון של הבהאים במערב; 39 נציגים מ 36 ערים השתתפו. [17] רוברט סטוקמן, מדגיש את חשיבותו של צ'ייס כבעל דעות קדומות, פובליציסט, מנהל וארגון מאוניברסיטת צפון אמריקה, שעדיין מעריכים כי "הוא אולי האדם היחיד (באמריקה) לפני 1912, שהיה בעל הבנה מעמיקה של רעיון ההתייעצות הבהאית ". צ'ייס היה המניע העיקרי מאחורי רבים מהפעילויות המוסדיות המוקדמים של שיקגו ובמובנים רבים מותו הפתאומי הותיר רווח בקהילת הבאהאים הצפון אמריקאית שנותרה ללא מילוי עד שהעלייה לבולטות בשנות ה -20 המוקדמות של הוראס הוללי, היזם הראשי של הארגון הבהאי בארצות הברית ובקנדה. [18]

`עבד אל בהאא', כמנהיג הדת הבהאית, ביקר בארצות הברית ובקנדה בכ-40 ערים שונות במטרה להפיץ את משנתו של אביו. [19] הוא הגיע לניו-יורק ב- 11 באפריל 1912. בעוד שאת רוב זמנו בילה בניו יורק, הוא ביקר בערים רבות בחוף המזרחי. בחודש אוגוסט 1912 הוא התחיל מסע מקיף ברחבי אמריקה לחוף המערבי, אשר שב ממנו חזרה לחוף המזרחי בסוף חודש אוקטובר 1912. ב-5 בדצמבר 1912 הפליג עבד אל בהאא' לאירופה מניו יורק. [32] במהלך תשעת החודשים שלו בצפון אמריקה, הוא נפגש עם אנשים ידועים רבים, כמו גם מאות בהאים אמריקאים וקנדים שהמירו את דתם. [33] ההישגים שלו במהלך ביקורו בארה"ב כוללים פרסום ומתן דוגמא של ערכי הליבה של הדת הבהאית - אחדות האנושות ושוויון בין המינים . ראשית, הוא יצא נגד ההפרדה הגזעית שהייתה הנוהג המקובל באותם ימים בארה"ב, ודיבר בשבח מתן הזדמנויות גם לשחורים בארה"ב.[34] שנית, הוא פעל להרחבת השוויון בין נשים לגברים, ואכן במהלך שהייתו באמריקה התמוטטה ההגמוניה הגברית שרווחה בארה"ב באותם השנים. [35]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שם סופר, שם ספר, שם הוצאה, תאריך הוצאה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Henry H. Jessup, D.D., Makes an Eloquent and Instructive Address". The Inter Ocean. Chicago, Illinois. 24 בספטמבר 1893. p. 2. נבדק ב-8 פבר' 2014. {{cite news}}: (עזרה) "Henry H. Jessup, D.D., Makes an Eloquent and Instructive Address". The Inter Ocean. Chicago, Illinois. 24 בספטמבר 1893. p. 2. נבדק ב-8 פבר' 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  2. ^ William Garlington, The Baha'i Faith In America, London: Kalimat Press, 1947, עמ' 77
  3. ^ Sandra Hutchinson; Richard Hollinger (2006). "Women in the North American Baha'i Community". In Keller, Rosemary Skinner; Ruether, Rosemary Radford; Cantlon, Marie (eds.). Encyclopedia of Women and Religion in North America: Native American creation stories. Indiana University Press. pp. 776–786. ISBN 0-253-34687-8.
  4. ^ Nakhjavani, Violette (1996). Maxwells of Montreal, The. George Ronald. p. 70. ISBN 978-0-85398-551-8.
  5. ^ Robinson, Judith (1991), The Hearsts, University of Delaware Press, pp. 311–312, ISBN 0-87413-383-1
  6. ^ 1 2 Stockman, Robert (1985). The Baha'i Faith in America. Vol. 1, Origins 1892-1900. Wilmette, Il.: Baha'i Publishing Trust. ISBN 0-87743-199-X.
  7. ^ 1 2 Smith, Peter (2000). "Disciples of 'Abdu'l-Bahá". A concise encyclopedia of the Bahá'í Faith. Oxford: Oneworld Publications. ISBN 1-85168-184-1.
  8. ^ 1 2 [1] Stockman, Robert H. (2009). "Chase, Thornton (1847–1912)". Bahá'í Encyclopedia Project. Evanston, IL: National Spiritual Assembly of the Bahá'ís of the United States. Archived from the original on 2016-10-12.
  9. ^ 1 2 Robert H. Stockman, The Baha'i Faith in America, Wilmette, Illinois: Baha'i Publishing Trust, 1953, עמ' xiii
  10. ^ 1 2 Linfoot (1970). "In Memoriam; Corine Knight True" (PDF). The Bahá'í World; An International Record. XIII, 1954–1963. Universal House of Justice. pp. 846–849.
  11. ^ 1 2 [1] Hatcher, William S.; Martin, J. Douglas (2002). The Baha'i Faith: The Emerging Global Religion. US Baha'i Publishing Trust. pp. 57–59. ISBN 978-1-931847-06-3.
  12. ^ 1 2 Abbas, `Abdu'l-Bahá (April 1919). Tablets, Instructions and Words of Explanation. Mirza Ahmad Sohrab (trans. and comments).
  13. ^ 1 2 Lamb, Artemus (November 1995). The Beginnings of the Bahá'í Faith in Latin America:Some Remembrances, English Revised and Amplified Edition. West Linn, Oregon: M L VanOrman Enterprises.
  14. ^ 1 2 Shoghi Effendi (1956). "Map of Goals for the Ten Year World Crusade". Bahá'í World. 12. Baha'i Publishing Trust.
  15. ^ 1 2 שרון, משה, הדת הבהאאית וכתב הקדש שלה הספר הקדוש ביותר (אלכתאב אלאקדס) לבהאא אללה, ירושלים: פרסומי הקתדרה ללימודים בהאאים, 2005, עמ' 152-153.
  16. ^ "Story of religions in the United States as told in census figures". The Fort Wayne Journal-Gazette. Fort Wayne, Indiana. 14 באוגוסט 1910. p. Page 3A. נבדק ב-19 פבר' 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  17. ^ 1 2 Linfoot (1970). "In Memoriam; Corine Knight True" (PDF). The Bahá'í World; An International Record. Vol. XIII, 1954–1963. Universal House of Justice. pp. 846–849.
  18. ^ 1 2 Stockman, Robert H. (2009). "Chase, Thornton (1847–1912)". Bahá'í Encyclopedia Project. Evanston, IL: National Spiritual Assembly of the Bahá'ís of the United States. אורכב מ-המקור ב-2016-10-12. {{cite encyclopedia}}: פרמטר לא ידוע |deadurl= (הצעה: |url-status=) (עזרה)
  19. ^ 1 2 Hatcher, William S.; Martin, J. Douglas (2002). The Baha'i Faith: The Emerging Global Religion. US Baha'i Publishing Trust. pp. 57–59. ISBN 978-1-931847-06-3.
  20. ^ Balyuzi, H.M. (2001). `Abdu'l-Bahá: The Centre of the Covenant of Bahá'u'lláh (Paperback ed.). Oxford, UK: George Ronald. pp. 159–397. ISBN 0-85398-043-8.
  21. ^ Kazemzadeh, Firuz (2009). "'Abdu'l-Bahá 'Abbás (1844–1921)". Bahá'í Encyclopedia Project. Evanston, IL: National Spiritual Assembly of the Bahá'ís of the United States. {{cite encyclopedia}}: לא תקין |ref=harv (עזרה)
  22. ^ Richard W. Thomas (1997). "The role of the American Baha'i community in addressing racial injustice and racial disunity". In John H. Stanfield II (ed.). Research in Social Policy. Social Justice Philanthropy. Vol. 5. London, UK: JAI Press Inc. pp. 191–221. ISBN 0-7623-0047-7.
  23. ^ Maneck, Susan (1994). "Women in the Bahá'í Faith". In Sharma, Arvind (ed.). Religion and women. SUNY Press. pp. 211–228. ISBN 978-0-7914-1689-1.
  24. ^ "Henry H. Jessup, D.D., Makes an Eloquent and Instructive Address". The Inter Ocean. Chicago, Illinois. 24 בספטמבר 1893. p. 2. נבדק ב-8 פבר' 2014. {{cite news}}: (עזרה) "Henry H. Jessup, D.D., Makes an Eloquent and Instructive Address". The Inter Ocean. Chicago, Illinois. 24 בספטמבר 1893. p. 2. נבדק ב-8 פבר' 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  25. ^ Stockman, Robert (1985). The Baha'i Faith in America. Vol. 1, Origins 1892-1900. Wilmette, Il.: Baha'i Publishing Trust. ISBN 0-87743-199-X.
  26. ^ Haddad, Anton F. (1902). "An Outline of the Bahai Movement in the United States". Unpublished academic articles and papers. Bahá'í Library Online. נבדק ב-2008-07-16.
  27. ^ Stockman, Robert (1985). The Baha'i Faith in America. Vol. 1, Origins 1892-1900. Wilmette, Il.: Baha'i Publishing Trust. ISBN 0-87743-199-X.
  28. ^ Sandra Hutchinson; Richard Hollinger (2006). "Women in the North American Baha'i Community". In Keller, Rosemary Skinner; Ruether, Rosemary Radford; Cantlon, Marie (eds.). Encyclopedia of Women and Religion in North America: Native American creation stories. Indiana University Press. pp. 776–786. ISBN 0-253-34687-8.
  29. ^ Nakhjavani, Violette (1996). Maxwells of Montreal, The. George Ronald. p. 70. ISBN 978-0-85398-551-8.
  30. ^ Robinson, Judith (1991), The Hearsts, University of Delaware Press, pp. 311–312, ISBN 0-87413-383-1
  31. ^ "Story of religions in the United States as told in census figures". The Fort Wayne Journal-Gazette. Fort Wayne, Indiana. 14 באוגוסט 1910. p. Page 3A. נבדק ב-19 פבר' 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  32. ^ Balyuzi, H.M. (2001). `Abdu'l-Bahá: The Centre of the Covenant of Bahá'u'lláh (Paperback ed.). Oxford, UK: George Ronald. pp. 159–397. ISBN 0-85398-043-8.
  33. ^ Kazemzadeh, Firuz (2009). "'Abdu'l-Bahá 'Abbás (1844–1921)". Bahá'í Encyclopedia Project. Evanston, IL: National Spiritual Assembly of the Bahá'ís of the United States. {{cite encyclopedia}}: לא תקין |ref=harv (עזרה)
  34. ^ Richard W. Thomas (1997). "The role of the American Baha'i community in addressing racial injustice and racial disunity". In John H. Stanfield II (ed.). Research in Social Policy. Social Justice Philanthropy. Vol. 5. London, UK: JAI Press Inc. pp. 191–221. ISBN 0-7623-0047-7.
  35. ^ Maneck, Susan (1994). "Women in the Bahá'í Faith". In Sharma, Arvind (ed.). Religion and women. SUNY Press. pp. 211–228. ISBN 978-0-7914-1689-1.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=משתמש:Mishaelh/הדת_הבהאית_בארצות_הברית&oldid=25603995"