וילמט
 | |
| שלט הכניסה לווילמט | |
| מדינה |
 ארצות הברית |
|---|---|
| מדינה |
 אילינוי |
| מחוז | מחוז קוק |
| עיר אם | שיקגו שבאילינוי |
| תאריך ייסוד |
1872  |
| שטח | 14.017851 קמ"ר |
| גובה | 194 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בפרבר | 28,170 (1 באפריל 2020) |
| קואורדינטות | 42°04′38″N 87°43′25″W / 42.077222222222°N 87.723611111111°W |
| wilmette.com | |
  | |
וילמט (באנגלית: Wilmette) הוא יישוב עירוני במחוז קוק במדינת אילינוי שבארצות הברית.
היישוב ממוקם 23 קילומטרים צפונית למרכז העסקים הראשי של עיר שיקגו (או לחלופין 5 קילומטרים מן הגבול הצפוני של העיר שיקגו) ובו אוכלוסייה של 27,651 תושבים, לפי מפקד האוכלוסין של שנת 2000.
בשנת 2007, וילמט דורגה במקום השביעי כמקום הטוב ביותר לגדל ילדים בארצות הברית, לפי המגזין "ביזנס ויק" .[1]
דמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי נתוני מפקד האוכלוסין משנת 2000, התגוררו באותה העת בווילמט 27,651 תושבים. צפיפות האוכלוסין הממוצעת הייתה 1,983 נפש לקמ"ר.
בין תושבי הפרוור 89.66% לבנים, 0.56% שחורים או אפרו-אמריקאים, 0.04% אינדיאנים, 8.16% אסייתיים ו-1.58% אחרים. היספנים ולטינים (אשר יכולים להשתייך לכל אחד מהגזעים המוזכרים מעלה) היוו 2.08% מכלל אוכלוסיית הפרוור.
29.7% מכלל אוכלוסיית הפרוור הייתה מתחת לגיל 18, 3.6% היו בין הגילאים 18–24, 21.7% היו בין הגילאים 25–44, 27.8% היו בגילאים 45–64 ו-17.2% היו מעל לגיל 65. הגיל החציוני היה 42. על כל 100 נשים היו 91.8 גברים. על כל 100 נשים מעל גיל 18 היו 84.9 גברים.
ההכנסה החציונית למשק בית בפרוור הייתה 120,469 דולרים וההכנסה החציונית למשפחה במחוז הייתה 149,104 דולרים. ההכנסה החציונית של הגברים במחוז הייתה 97,143 דולרים לעומת 50,007 דולרים של הנשים. ההכנסה לנפש הייתה 55,611 דולרים. כ-1.3% מכלל המשפחות ו-2.3% מכלל האוכלוסייה היו מתחת לקו העוני. 1.6% מהתושבים שמתחת גיל 18 ו-4.7% מהתושבים שמעל גיל 65 נמצאו תחת קו העוני.
אתרי עניין בפרוור
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בית התפילה הבהאי – בית התפילה הבהאי היחיד בצפון אמריקה. ממוקם בווילמט.
- בתחומי הפרבר נמצאים שני בתים שתוכננו על ידי האדריכל פרנק לויד רייט.
- מוזיאון השואה של וילמט.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של וילמט (באנגלית)- סטטיסטיקה, מפות ומידע נוסף על וילמט ב-data.com
- וילמט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
