משתמש:Nitayfax1/חזקת הארנדה/חזקת החכירה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית

חזקת הארנדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חזקת הארנדה, או חזקת החכירה היא חזקה שלא מאפשרת ליהודים אחרים לחכור את האחוזה כאשר היהודי חכר את האחוזה פעם או יותר, ע"פ תקנת ועד ארבע הארצות.

הקהילה היהודית בפולין[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנהגת הקהילה היהודית בין המאה ה-16 למאה ה-19 בפולין הייתה מורכבת מ:

  • פרנס-הפרנס היה כמעין אחראי על הקהילה, הוחלף פעם בכמה חודשים והופיע כנציג ועד ארבע ארצות.
  • רב -היה אחראי על התחום ההלכתי שבקהילה, וכל הדברים הקשורים בתורה ובמצוות.
  • שוחט -היה שוחט לקהילה בכשרות. לשוחט היה מונופול משום שהוא היה היחיד בקהילה[דרוש מקור] מה שמאפשר לו להרוויח סכומי כסף מכובדים.
  • סנדלר -כמו השוחט גם לסנדלר היה מעין מונופול[דרוש מקור].
  • גבאי -היה אחראי על ענייני בית-הכנסת, גביית צדקה וכו'.

חכירת האחוזה בפולין[עריכת קוד מקור | עריכה]

חכירה היא פעולה שדומה להשכרה אך בעלת יותר בעלות לחוכר. לאציל הפולני או (ה"פריץ"), הייתה אחוזה שהתפרשה על-פני שטח רחב במיוחד. לאציל היו משועבדים איכרים אוקראיניים, שהיו עובדים בשביל הפריץ. לפריץ שהיה עשיר והיה מרשה לעצמו להנות ולעסוק בשעשועים היה חוכר את האחוזה ליהודי שיהיה מופקד על האחוזה שלו, בזמן שהאציל הלך לנפוש ולעסוק בשעשועים כגון: ציד.

היהודי שחוכר את האחוזה בינתיים מֵפַתֵח את האחוזה על ידי חכירה של מבנים ובהם טחנת קמח. וכמו כן גם מפתח מתקנים אחרים שמשמשים לאנשים תמורת תשלום. כך מרוויח גם הפריץ, וגם היהודי. בזמן החכירה של היהודי מתהוות קהילה של יהודים באחוזה.

כאן משתלבת חזקת הארנדה. אם כל הזמן יתחלפו החוכרים על ידי הצעת סכום גבוה יותר לפריץ תמורת החכירה, כל הזמן יתחלפו האנשים, משום שכל החכירות הפנימיות גם כן משתנות ולכן האנשים עוברים ואנשים חדשים מגיעים. מכיוון שאף אחד לא אוהב שכל הזמן החברים שלו לקהילה מתחלפים, היהודים הוותיקים נוטשים את הקהילה, וכך מתפוררת לה אט אט הקהילה.

לא רק זאת כי אם כאשר החוכרים מתחלפים נותר היהודי החוכר הקודם נותר ללא פרנסה.
כלומר ישנם שתי סיבות לכך שהתחלפות החוכרים היא דבר רע:

  1. התפוררות הקהילה
  2. איבוד פרנסה של היהודים החוכרים

עקב כך תיקנו ועד ארבע הארצות חוק הנקרא "חזקת הארנדה" שאומר שכל יהודי שחכר מאציל אחוזה יש לו עליה חזקה ולאף אחד אחר אסור לחכור את האחוזה, על ידי הצעת סכום גבוה יותר לפריץ.

במידה ויהודי לא נשמע להוראות, מוטל עליו חרם.

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר מדור לדור חלק ג'.