משתמש:Rebs1965/טיוטה
מבצע איירונסייד הוא שם הקוד שניתן לתוכנית הונאה אסטרטגית צבאית שהופעלה בידי בעלות הברית בשנת 1944, בזמן מלחמת העולם השנייה. המבצע היה חלק מתוכנית הונאה נרחבת יותר בשם הקוד מבצע שומר ראש שהופעלה בידי בעלות הברית כדי להטעות את הפיקוד הגרמני באשר לנחיתה בנורמנדי שתוכננה ליוני 1944. מבצע איירונסייד גיבה את תוכנית ההונאה הנרחבת יותר בכך שגרם לגרמנים להאמין שכוחות של בעלות הברית ינחתו לאורך חופי מפרץ ביסקאיה ולאורך חופי דרום צרפת.
בעלות הברית ביקשו לנצל את החשש של הגרמנים מפני פלישה לאורך חופי מפרץ ביסקאיה ולגרום לגרמנים לרתק את כוחות ההגנה שלהם לאזור בורדו במהלך המערכה בנורמנדי ביוני 1944.
תכנון מבצע שומר ראש ומבצע איירונסייד הוטל על לוטננט קולונל ג'ון ביוון מהמודיעין הבריטי. ביוון עמד בראש מדור הפיקוח של לונדון, (LCS) גוף סודי שהוקם בשנת 1941. גוף זה הוקם לצורך תיאום מבצעי הונאה אסטרטגיים שהוצאו לפועל בידי בעלות הברית במהלך מלחמת העולם השנייה.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
מבצע איירונסייד נועד לגרום בלבול בקרב הפיקוד הצבאי של מדינות הציר בדבר כוונות בעלות הברית לקראת הנחיתה בנורמנדי .המטרה הכללית של מבצע שומר ראש הייתה לגרום לכך שהכוחות הגרמנים לא ירכזו כוחות בנורמנדי, וזאת באמצעות איום על מטרות אחרות.[1] המטרה הספציפית של איירונסייד הייתה לגרום לכך שדיוויזיות הפאנצר SS17 ו- SS11 של הצבא הגרמני שהיו מוצבים בדרום צרפת יישארו שם.
המידע הכוזב במבצע איירונסייד הועבר לגרמנים באמצעות סוכנים כפולים בין החודשים מאי ויוני 1944. בתחילת המלחמה שלח האבווהר, שירות המודיעין הצבאי של גרמניה, מרגלים לבריטניה אך הם כולם או שנכנעו או שנתפסו. חלקם, יחד עם אחרים שהתנדבו לשרת כמרגלים עבור בריטניה, שימשו כרשת ענפה של מסירת מידע כוזב תחת פיקוחה של ועדת העשרים (הידועה כוועדת XX)[2], ועדה בתוך סוכנות הביון הבריטית (MI5) שפיקחה על פעילות הסוכנים הכפולים בבריטניה. במבצע איירונסייד נעשה שימוש בסוכנים כפולים אלו.[3][4][5]
לנמל בורדו היה חשיבות רבה במאמץ המלחמתי של הגרמנים[6] ומנמל זה נכנסה סחורה רבה, בעיקר חומרי גלם, ממדינות זרות. הנמל שימש גם כבסיס ימי מרכזי עם מעגנים עבור צוללות ה- U-boat. בינואר 1944, ירטו בעלות הברית תשדורות שהצביעו על כך שהפיקוד הצבאי הגרמני מודאג מהאפשרות של נחיתות שיבוצעו מאזור מפרץ ביסקאיה בצרפת. מבצע איירונסייד נועד כדי לחזק חששות אלו אצל הגרמנים[7] ובכך למנוע מהם את חיזוק קוויי ההגנה לאורך חופי נורמנדי, אזור הפלישה האמיתי של בעלות הברית.
המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]
מבצע איירונסייד החל בעשרים ושלושה במאי 1944 כאשר המטרה הייתה לבסס את האיום עד לעשרים ותשעה במאי, ונמשך גם לאחר הפלישה לנורמנדי, וזאת כדי לגרום לכך שהפיקוד הגרמני ימנע מלשלוח כוחות לנורמנדי, מה שיאפשר לבעלות הברית לבסס את כוחותיהן כדי להבטיח את ניצחונן באירופה.
סיפור ההונאה של מבצע איירונסייד היה מתקפה שאותה יפתחו כביכול שתי דיוויזיות שיפליגו מאנגליה ואחריהם יגיע כוח אמריקאי בפיקודו של לוטננט קולונל לויד פרדנדאל שיפליג ישירות מהחוף המזרחי בארצות הברית.[8]
הובלת המבצע הוטל על הסוכנת ברונקס, אשת החברה הגבוהה ממוצא פרואני ששמה האמיתי היה אלווירה שודואר. ההתקשרות בין הסוכנת ברונקס לבין מפעיליה הגרמנים התבצעה באמצעות מכתבים. הצופן של שודואר היה מבוסס על תכנים מהעולם הפיננסי והיא הייתה מקצה סכומי כסף שונים לאתרי פלישה אפשריים. דרגת הבטחון של שודואר מהמידע שהעבירה צוינה באזכור הרופא שלה (כמעט ודאי) או רופא השיניים שלה (ודאי). הבקשה להעברת כסף "באופן מידי", "בדחיפות" או "מהר" ציינה את מועד הפלישה (תוך שבוע, תוך שבועיים או תוך חודש בהתאמה).[7][9]
הסוכן טייט (אזרח דני שנשלח על ידי האבווהר לאנגליה בשנת 1941 והפך לסוכן כפול זמן לא רב לאחר מכן) החל את המבצע בעשרים ושלושה במאי באמצעות שדר ששלח למפעיליו הגרמנים ובו ציין שחבר אמריקאי זיהה כוח ימי של שש דיוויזיות עושה הכנות לקראת הפלגה[7]. בעשרים ותשעה במאי שלחה הסוכנת ברונקס מברק המתריע מפני פלישה שצפויה להתרחש בטווח של חודש באזור בורדו. הסוכנת השתמשה בצופן "רופא שיניים" כדי להעביר את המסר שהיא מאמינה שהמידע הוא ודאי.
רב המידע שנשלח כלל מילות הזהרה וזאת כדי לא להעמיד את הסוכנים בסכנה ולחשוף את היותם סוכנים כפולים. הסוכן גרבו שנמנע עם הסוכנים המשמעותיים ביותר במבצע שומר ראש החל גם הוא להיות מעורב בחמישה ביוני, אך תפקידו במבצע זה כלל רק העברת מידע של סוכן משנה פיקטיבי שאותו כבר הגדיר כלא אמין (ה- MI5 קיוו שכך יוכלו להעניק כיסוי לאופיו הבלתי סביר של הסיפור). הסוכן דיווח שדיוויזיה של צבא ארצות הברית שממוקמת בליברפול מתכוננת לצאת לבורדו.[7]
הסוכן רודולף שמקום מושבו היה בניו יורק, גם הוא תרם לבלבול בקרב הפיקוד הגרמני באמצעות ארבעה דוחות ששלח בין שניים ביוני לעשרים ביוני. בדוחות אלו דיווח הסוכן שזיהה שש דיוויזיות שהיו תחת פיקודו של רב אלוף פרדנדאל מועברות תחת הבטחה כבדה לאימונים שכללו התמחות בבניית גשרים, אך לא בתקיפה ימית.[7]
השפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מסמכים של המודיעין הגרמני מעידים על כך שהגרמנים לא ממש האמינו שבעלות הברית מתכננות לנחות באזור בורדו. דוחות מצב שיורטו מרמזים שהגרמנים האמינו שהשמועות על נחיתות באזור היו "מבצע כיסוי בעל חשיבות פחותה" וחלק מכיסוי לפלישה המרכזית בקאלה (מבצע פורטיטיוד דרום שהיה לכשעצמו הונאה).[7]
דעתם של היסטוריונים חלוקה בדבר השפעת ההונאה על תגובת הגרמנים. קיימת הסכמה בין רב ההיסטוריונים, וביניהם נמנה גם בן מקנטייר, על כך שמבצע איירונסייד תרם לבלבול הכללי של המפקדים הגרמנים. מקנטייר מצטט דמויות בכירות של בעלות הברית, ביניהם ג'ון מסטרמן (יושב ראש ועדת העשרים) ויו אסטור (MI5) שסברו שלמבצע הייתה תרומה מסוימת לתגובה המאוחרת של הגרמנים.[5] מייקל הווארד דוחה סברה זו וטוען "שאין הוכחה לכך שמישהו לקח אותם ברצינות".[4] קרודי (Crowdy) סבור שבעזרת עזרי הטעיה פיזיים ועם יותר מאמץ, היה יכול מבצע איירונסייד להצליח כפי שהצליחו מבצעי ההונאה שכוונו נגד קאלה נורמנדי והים התיכון .
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Jon Latimer, Deception in war, London: Murray, 2001, ISBN 978-0-7195-5605-0
- ^ Ben Macintyre, Double Cross: The True Story of The D-Day Spies, A&C Black, 2012-03-27, עמ' 34-37, ISBN 978-1-4088-1990-6. (באנגלית)
- ^ Joshua Levine, Operation Fortitude The Story of the Spies and the Spy Operation That Saved D-Day, 2011, עמ' 261-262
- ^ 1 2 F. H. Hinsley, Michael Howard, British Intelligence in the Second World War: Strategic Deception, Cambridge University, 1979, עמ' 125, ISBN 978-0-521-40145-6. (באנגלית)
- ^ 1 2 Ben Macintyre, Double Cross: The True Story of The D-Day Spies, A&C Black, 2012-03-27, עמ' 331, ISBN 978-1-4088-1990-6. (באנגלית)
- ^ Quentin Rees, Cockleshell Heroes: The Final Witness, Amberley, 2010, עמ' 74
- ^ 1 2 3 4 5 6 Thaddeus Holt, The Deceivers: Allied Military Deception in the Second World War, United Kingdom: Phoenix, 2005, עמ' 560-561. (באנגלית)
- ^ Holt Thaddeus, The Deceivers: Allied Military Deception in the Second World War, London: Phoenix, 2005, עמ' 559
- ^ Terry Crowdy, Deceiving Hitler: Double-Cross and Deception in World War II, Osprey, 2008, עמ' 284