מבצע פורטיטיוד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מפה של תוכניות המשנה של מבצע Bodyguard

מבצע פורטיטיוד (Fortitude שפירושו המילולי, בין היתר, הוא חוסן, אך תרגומו הקונטקסטואלי הוא עוז רוח[1] בהתאם לכוונת המתכננים על פי הנחיית וינסטון צ'רצ'יל[2]) היה שם הקוד לפעולת הונאה מוצלחת במלחמת העולם השנייה שבוצעה על ידי בעלות הברית, כחלק מאסטרטגיה כוללת של הונאה שכונתה "שומר ראש" (במקור: Bodyguard), במהלך ההכנות לפלישה בנורמנדי. פורטיטיוד חולק לשתי תת-תוכניות, צפון ודרום, ומטרתו הייתה להטעות את הפיקוד העליון הגרמני באשר למיקומה של הפלישה הממשמשת ובאה.

פרטי המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליבת המבצע כללה שלושה מרכיבים עיקריים:

  • הצלחת המודיעין הבריטי לפצח את צופן האניגמה הגרמני, שכונתה על ידי המודיעין הבריטי בשמות "אולטרה" או "מקורות סודיים ביותר" (Most Secret Sources).[3]
  • רשת סוכנים גרמנים בבריטניה שנלכדו על ידי שירות הביון הנגדי הבריטי, ה-MI5, הופעלו כסוכנים כפולים והזינו את המודיעין הצבאי הנאצי האבווהר במידע כוזב.[3]
  • פעילות הונאה צבאית שהתבטאה בהקמת יחידות צבא מדומות בגזרות מרוחקות מיעד הנחיתה האמיתי ופעילות הסתרה והסוואה צבאית של הכוח המיועד לנחיתה בנורמנדי.

"מבצע פורטיטיוד צפון" הציג כיעד לפלישה את נורווגיה, אתר בסיסי הצוללות של גרמניה, שהיה חיוני לגרמנים. כדי לאלץ את הגרמנים להתמקד בנורווגיה, יצרו בעלות הברית בראשית 1944 ארמייה מזויפת, הארמייה הבריטית הרביעית, שהוצבה בסקוטלנד. בחודשים שקדמו לפלישה הוחלפו שדרים אלחוטיים בדרגת הצפנה נמוכה, ויצרו את הרושם של ארמייה אמיתית. סוכנים כפולים, בעיקר "רשת הריגול" של חואן פויול גארסיה שכינויו היה "גארבו", אשר בדה רשת ריגול שלמה של דמויות בדיוניות שהיו, לכאורה, מרגלים של האבווהר (המודיעין הנאצי) בממלכה המאוחדת, וש"הוסבו" על ידי המודיעין הבריטי (MI5), שידרו למפקדת האבווהר בגרמניה מסרים שתיארו תנועת רכבות כבדה בסקוטלנד, והופעת תגי דיוויזיות חדשים באדינבורו. בנוסף לכך, החלו מפציצים עשויים עץ להופיע בשדות התעופה בסקוטלנד. התוצאה של פורטיטיוד צפון הייתה מרשימה: בשלהי אביב 1944 עוד נמצאו בנורווגיה 13 דיוויזיות גרמניות.[4]

"מבצע פורטיטיוד דרום" כלל את הקמתה של קבוצת הארמיות הראשונה של ארצות הברית (שנודעה בראשי תיבות FUSAG), בפיקודו של גנרל ג'ורג' פטון, שהוצבה בדובר בדרום מזרח אנגליה, מול פה-דה-קאלה. תוכנית זו נועדה לבסס את אמונתם של הגרמנים בפלישה בפה-דה-קאלה. הבחירה של אייזנהאואר בפטון לפקד על FUSAG, נבעה בין היתר מפני שהגרמנים ראו בו את המצביא הטוב ביותר של בעלות הברית המערביות, והמוניטין שלו חיזק את הנחת הגרמנים כי הוא ינהיג את המתקפה. FUSAG הכילה ארמיות, קורפוסים ודיוויזיות, אמיתיים ובדויים כאחד.[5] היא כללה טנקי דמה שנעשו מעיסת נייר וגומי, מפקדות מדומות, נחתות דמה, ומטבחי שדה שפלטו עשן. בנוסף, מספר ההפצצות והסיור על קאלה היו כפולות ממספרן בשמי נורמנדי.

הצלחת מבצע פורטיטיוד נמדדה בהערכתם של הגרמנים את עוצמת בעלות הברית וחיזוי אתר הפלישה. במאי 1944 העריך האבווהר כי שבעים ותשע דיוויזיות חונות בבריטניה, אף שלמעשה המספר האמיתי היה ארבעים ושבע. הגרמנים האמינו כי לבעלות הברית יש די נחתות כדי להביא עשרים דיוויזיות אל החוף בגל הראשון, כאשר בפועל היו להן די לשש דיוויזיות. ב-2 ביוני דיווח בלצ'לי פארק על סמך פענוחי ה"אולטרה", כי הגרמנים מצפים לנחיתה ראשונית בנורמנדי או בברטאן, ולאחריה למאמץ העיקרי בפה-דה-קאלה.[6] בסופו של דבר, נדרש לגרמנים כמעט שבוע אחרי הנחיתות בנורמנדי כדי להבין שלא הייתה זו פעולת הסחה אלא הפלישה האמיתית עצמה, וב-26 ביוני עוד נשארו חצי מיליון חייליה של הארמייה ה-15 הגרמנית בעמדותיהם סביב מצר קאלה, ממתינים לפלישה נוספת.[7]

מאמץ ההונאה המודיעיני[עריכת קוד מקור | עריכה]

סון צו, כתב בספרו "אמנות המלחמה" (פרק 7): " אסור שהאויב ידע באיזה מקום נבחר להתקיפו. כך ייאלץ האויב להכין את עצמו כנגד התקפה אפשרית במקומות רבים ולחלק את צבאו. לכן מספר החיילים בהם נילחם במקום שנבחר יהיה מועט...אם האויב ישלח תגבורות לכל מקום, הוא יהיה חלש בכל המקומות.."

אנטוני ביוור, בספרו "הפלישה לנורמנדי", כתב כי פורטיטיוד הייתה תוכנית ההונאה השאפתנית ביותר בתולדות הלוחמה. היא הייתה גדולה יותר מהמסקירובקה (הונאה, תרמית) שהגה הצבא האדום לקראת מבצע בגרטיון בקיץ 1944.[8] אין הסופר מפנה לסימוכין כלשהם התומכים באמירה זו.

בין אם הייתה זו התוכנית השאפתנית ביותר או לא, תוצאותיה של פורטיטיוד היו ברורות ביותר. כיום נחשבת הנחיתה בנורמנדי לניצחון מכריע ובדיעבד אף ניצחון בלתי נמנע. לא כך היו פני הדברים לפני הנחיתה. מערכת ביצורים אימתנית שכונתה החומה האטלנטית, וכללה מכשולים מסוגים שונים, עמדות תותחים ומקלעים מבוצרות שכיסו כל מטר לאורך החופים וכן מיליוני מוקשים, המתינה לצבא הפלישה של בעלות הברית. זאת, בתוספת העובדה כי כל מבצע נחיתה אמפיבית הוא מן המורכבים שבמבצעי מלחמה. על רקע כל אלו ניתן להבין את הרישום הקודר שכתב ביומנו פילדמרשל סר אלן ברוק (Alan Brooke), ראש המטה הכללי האימפריאלי של הממלכה המאוחדת: "זה עלול בהחלט להיות האסון הנורא במלחמה כולה".. גם הגנרל דוויט אייזנהאואר הכין מראש נאום הודאה בכישלון הפלישה.[9]

מפקדי הוורמאכט ובראשם היטלר העריכו כי פה דה קאלה תהיה היעד המתאים לפלישת בעלות הברית אך הם ידעו היטב, מניסיונם מהנחיתות הקודמות של בעלות הברית בצפון אפריקה ובסיציליה, כי גם הפעם ינסו בעלות הברית להוליכם שולל. מודיעין בעלות הברית ובעיקר הבריטי, נאלצו להתמודד הפעם עם אתגר הרבה יותר קשה, שכן הלקח שלמדו הגרמנים מנחיתות אלו היה שהיעד המתקבל על הדעת לא יהיה בהכרח היעד בפועל. עתה התהפכו היוצרות: את היטלר יש לשכנע כי היעד הסביר הוא היעד האמיתי[10]

את רשת הסוכנים הכפולים שפעלו בשליחות ה- MI5 תיאמה, פיקחה וציידה במידע הכוזב- וועדת ה-20, (או "ועדת XX" ) שהוקמה בינואר 1941. זה היה הגוף הממשלתי הראשון והיחיד ששמו מכיל משחק מילים בספרות רומיות (Double Cross)

על רשת הסוכנים הכפולים פיקד ישירות תומאס ארגיל רוברטסון  (Thomas Argyll Robertson)[11]  שנודע גם בראשי התיבות של שמו: ת.א.ר רוברטסון. נולד ב-27.10.1909 כבנו של בנקאי סקוטי. החל את דרכו כקצין חי"ר ברגימנט המלכותי של סקוטלנד (Seaforth Highlanders) וגויס בשנת 1933 לשורות ה-MI5. נחשב כאיש מודיעין מוכשר, בעיקר בתחום גיוס סוכנים והפעלתם[12]

רשת הסוכנים הופעלה כמעט מתחילתה של מלחמת העולם השנייה (נטלה חלק במבצעי ההטעייה בפלישה לצפון אפריקה ובפלישה לסיציליה), על ידי המודיעין הבריטי אך לשיאה הגיעה בהכנות ובמהלך הפלישה לנורמנדי ביוני 1944.

בקיץ 1943 השלים ת.א.ר רוברטסון את השלבים האחרונים של כלי מודיעיני סודי, ובדיעבד אף קטלני לא פחות מכל כלי נשק קונוונציונאלי שהופעל במלחמה. כלי זה אמנם לא הרג או פצע במישרין, לא החריב ערים או חדר שריונם של טנקי הטייגר הגרמניים, אך היה ביכולתו לחדור אל ראשו של האויב ולגרום לו לחשוב כרצון בעלות הברית. רוברטסון פיתח נשק שיכול לשקר להיטלר, ובאחד מצמתי הדרכים הקריטיים של מלחמת העולם השנייה, דחק בווינסטון צ'רצ'יל לעשות בו שימוש.[13]

5 סוכנים כפולים עיקריים מנתה הרשת וכל אחד ואחת מהם בעל אופי, יכולות ומניעים משלו:[14]

  1. דושאן "דושקו" פופוב- שם צופן בריטי: "תלת אופן", שם צופן באבווהר: "איוון". סרבי במוצאו. נער שעשועים שהקדיש את עתותיו לנשים ובזבוזים שרדפו את סוכנות הביון הבריטית עוד זמן רב לאחר תום המלחמה
  2. רומן צ'רניאבסקי- שם צופן בריטי: "ברוטוס", שם צופן גרמני: "הוברט". פולני במוצאו. טייס קרב ופטריוט לאומן פולני שהפך למרגל כפול, משולש ומרובע.
  3. לילי סרגייב- שם צופן בריטי: "אוצר", שם צופן גרמני: "סולאנז'"/ "טראמפ"... צרפתייה ממוצא רוסי, שכמעט וחשפה את מערך ההונאה בשל כלבה שאולי נדרס
  4. חואן פויול גרסייה- שם צופן בריטי: "גרבו", שם צופן גרמני: "אראבל". ספרדי/קטלאני במוצאו, מגדל תרנגולות (מדופלם)
  5. אלווירה דה לה פואנטה שודואר- שם צופן בריטי: "ברונקס", שם צופן גרמני: "דורט". פרואנית במוצאה, נערת שעשועים דו-מינית ומהמרת משועממת

מבצע פורטיטיוד לא הסתיים ביום ה-D-Day. ע"מ להבטיח שכוח האויב המתכונן להדוף את פלישת הדמה, לא ישמש להדיפת הפלישה האמיתית, נועדה ההטעייה להימשך גם אחרי יום הנחיתה.[15]

פענוחי האולטרה סיפקו למודיעין הבריטי כלי לבקרה ואימות ההשפעה של המודיעין הכוזב בו הוזנו הגרמנים: ב-22 באפריל 1944 פוענח בבלצ'לי פארק שדר גרמני שזיהה את הארמייה ה-4 הבריטית (אחת מיחידות הרפאים במסגרת "פורטיטיוד צפון"), ליד אדינבורו. שדרים אחרים הראו כי הגרמנים האמינו כי יחידות נוספות נערכות להתקפה על נורווגיה.[16]

ערב יום הפלישה התכנסה בבית בפרבר הלונדוני הֶנדון (Hendon) קבוצה קטנה שכללה את הסוכן חואן פויול גרסייה (גרבו), ת.א.ר רוברטסון ואחרים מהמודיעין הבריטי. הקבוצה עמדה לבצע את מה שנראה לכאורה כמעשה טירוף אמיתי שלא לומר בגידה: לגלות לגרמנים את המקום והמועד המדויקים של הפלישה האמיתית- נורמנדי! צעד זה נהגה, במסגרת תרגילי ההטעייה שננקטו לכל אורך מבצע "פורטיטיוד", כדי להאדיר את אמינותו של הסוכן "גארבו": התראה מוקדמת, אבל לא יותר מידי, שיהיה בה די לומר לגרמנים "אמרתי לכם" אחרי הנחיתה בפועל. זאת במסגרת האסטרטגיה להמשיך התרמית גם לאחר הנחיתה בנורמנדי כדי לרתק את כוחות העתודה הגרמניים לפה דה קאלה. גנרל אייזנהאואר היסס אך לבסוף אישר את הרעיון אך בפרק זמן שלא יעלה על 3 וחצי שעות לפני נחיתת הכוחות על החופים. בהגיע המועד, בשעה 03:00, ניתן האות לאלחוטן של חואן פויול גרסייה לשדר. השידור לא נענה וגם ניסיונות חוזרים ונשנים לא צלחו. נראה היה שהקשר של מפעילו הגרמני במדריד נרדם או נטש את משמרתו. חלק מהמשתתפים עזב באכזבה את המקום. רק בשעה 08:00 נקלטה ההודעה ואושרה קבלתה (בינתיים הועשרה בפרטים נוספים שכבר לא נחשבו לפגיעה בביטחון המידע). שידור הידיעה לא רק שלא הכזיב אלא השיג את מטרתו במלואה. "משמר ראש" השקרים[17] אותו הגה ווינסטון צ'רצ'יל הגיע לביטויו המרבי.[18]

הגרמנים הופתעו באופן מוחלט מהנחיתה בנורמנדי. ימים ארוכים יחלפו בטרם יבינו הגרמנים כי נפלו בפח (הם עוד המתינו לנחיתה העיקרית בפה דה קאלה). וכשהבינו היה זה מאוחר מידי.[19]

רשת "הבגידה הכפולה" סיימה את תפקידה לאחר שהובטחה הצלחת התרמית כאמור לעיל. אנשיה, לרבות מפעיליה, נפוצו לכל עבר. חלקם נעלמו בתהום הנשייה, אחרים פנו לנתיבים אחרים בחייהם.

פויול גארסיה זייף את מותו בשיתוף המודיעין הבריטי, וחי באנונימיות מוחלטת בדרום אמריקה, מת ב-1988.

ת.א.ר רוברטסון פרש מהשרות ב-1948 בדרגת לוטננט-קולונל והחל לגדל כבשים. שמו עלה לתודעה הציבורית שוב עם פרסום ספר בו עלתה הטענה כי היה הראשון ששמע על כוונת אדוארד ה-8 לוותר על כיסאו, במבצע האזנה של ה MI-5. רוברטסון מעולם לא אישר או הכחיש את הטענה...[20] תומאס ארגיל רוברטסון נפטר ביום 10 במאי 1994.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Ernest S. Tavares, Jr., Major, USAF. Operation Fortitude: The Closd Loop D-Day Deception Plan. Maxwell Air Force Base, Alabama: Air Command and Stuff College, 2001.
  • Lieutenant colonel Michael J. Donovan. Strategic Deception: Operation Fortitude. Carlisle, Pennsylvania: U.S. Army war college, 2002.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מבצע פורטיטיוד בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ התרגום של 'fortitude' במילון מורפיקס, www.morfix.co.il
  2. ^ בן מקינטייר, בגידה כפולה, תרגום: יוסי מילוא, עם עובד, שנייה, 2013, עמ' 171-172
  3. ^ 3.0 3.1 בן מקינטייר, בגידה כפולה, עם עובד, שניה, 2013, עמ' 46
  4. ^ סטיבן אמברוז. יום הפלישה, מאנגלית: מרדכי ברקאי, הוצאת זמורה ביתן, 2002, עמ' 71-70
  5. ^ כך לדוגמה, חלק מהיחידות של FUSAG עוד היו בתהליך הקמה בארצות הברית
  6. ^ אנטוני ביוור, הפלישה לנורמנדי, הוצאת יבנה, 2011. עמ' 23
  7. ^ אנדרו רוברטס, סערת המלחמה, הוצאת כנרת זמורה ביתן-דביר, 2001, עמ' 420
  8. ^ אנטוני ביוור, הפלישה לנורמנדי, תרגום: רפאל קינן, יבנה, 2009, עמ' 21
  9. ^ בן מקינטייר, בגידה כפולה, תרגום: יוסי מילוא, עם עובד, 2013, עמ' 296
  10. ^ בן מקינטייר, בגידה כפולה, תרגום: יוסי מילוא, עם עובד, 2013, עמ' 18
  11. ^ It’s just not cricket! The spy at heart of the abdication, Worcester News (בen)
  12. ^ בן מקינטייר, בגידה כפולה, תרגום: יוסי מילוא, עם עובד, 2013, עמ' 47
  13. ^ בן מקינטייר, בגידה כפולה, תרגום: יוסי מילוא, עם עובד, 2013, עמ' 15
  14. ^ בן מקינטייר, בגידה כפולה, תרגום: יוסי מילוא, עם עובד, 2013, עמ' 13, 19
  15. ^ בן מקינטייר, בגידה כפולה, תרגום: יוסי מילוא, עם עובד, 2013, עמ' 17,173
  16. ^ אנטוני ביוור, הפלישה לנורמנדי, יבנה, 2009, עמ' 22
  17. ^ בן מקינטייר, בגידה כפולה, תרגום: יוסי מילוא, עם עובד, שנייה, 2013, עמ' 16-17
  18. ^ בן מקינטייר, בגידה כפולה, תרגום: יוסי מילוא, עם עובד, שנייה, 2013, עמ' 298-299
  19. ^ בן מקינטייר, בגידה כפולה, תרגום: יוסי מילוא, עם עובד, שנייה, 2013, עמ' 300
  20. ^ It’s just not cricket! The spy at heart of the abdication, Worcester News (בen)