מבצע שומר ראש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מבצע "שומר ראש" Bodyguard
מערכה: החזית המערבית במלחמת העולם השנייה מבצע אוברלורד
מלחמה: מלחמת העולם השנייה
מבצע שומר ראש
מזכר העקרונות לתכנון מבצע "שומר ראש"
תאריך התחלה: 6 בדצמבר 1943
תאריך סיום: יולי 1944
משך הסכסוך: כ־29 שבועות ו-6 ימים
מקום: צרפת, בריטניה, בלקן, נורווגיה, שוודיה, ספרד, טורקיה
עילה: הטעיית הגרמנים באשר למיקום והמועד של הנחיתה במערב אירופה
תוצאה: ניצחון לבעלות הברית. הגרמנים הופתעו ממקום הנחיתה ובמשך קרוב ל-7 שבועות עיכבו הגרמנים הזרמת תגבורות לנורמנדי
הצדדים הלוחמים

הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת  הממלכה המאוחדת
Flag of the United States (1912-1959).svg ארצות הברית

גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית  גרמניה הנאצית

צ'רצ'יל, רוזוולט וסטלין (מימין לשמאל), בוועידת טהראן, 1943

מבצע "שומר ראש" (Operation "Bodyguard"‎) היה שם הקוד שניתן לתוכנית הונאה אסטרטגית ממלחמת העולם השנייה, שהופעלה על ידי בעלות הברית לקראת ובמהלך הפלישה לצפון מערב אירופה ב-1944, מבצע אוברלורד. התוכנית נועדה להטעות את הפיקוד הגרמני העליון באשר למועד ומקום הפלישה. התוכנית, שהתנהלה במספר זירות שונות, כללה מספר מבצעי משנה שהגיעו לשיאם בהפתעת הצבא הגרמני בפלישה לנורמנדי ב-6 ביוני 1944 (הידוע גם כ-D-DAY) ועיכוב הגעתם של כוחות תגבור גרמניים, שהיו מוצבים בגזרת פה-דה-קאלה ודרום צרפת, למשך זמן ארוך לאחריה.

שם המבצע ניתן בתור מחווה של כבוד להערתו של צ'רצ'יל בוועידת טהראן[1]: "במלחמה האמת כל כך יקרה שאנו חייבים להעמיד עליה שומר ראש של שקרים"[2][3]. משפט זה, שאמר וינסטון צ'רצ'יל ראש משלת הממלכה המאוחדת, למנהיג ברית המועצות יוסיף סטלין, במהלך שיחה בוועידה ב-1943, היווה את ההשראה הראשונית לאחת מתוכניות הונאה צבאית המורכבות ביותר בהיסטוריה. סטלין, שלא ניחן ביכולת פיוטית כשל צ'רצ'יל, השיב מניה וביה: "לזה אנו קוראים עורמה צבאית"[1].

מבצע "שומר ראש" נחל הצלחה וגרם לפיקוד הגרמני ובראשו אדולף היטלר, להאמין כי מועד הפלישה נקבע למועד מאוחר יותר, ובמקום אחר מזה שהתבצע בפועל. כתוצאה מכך עיכב היטלר את ההחלטה לשגר כוחות תגבור משמעותיים לאזור נורמנדי במשך יותר מחודש. בכך התאפשר לבעלות הברית לבסס את ראש הגשר בנורמנדי, להעמיק את אחיזתם בשטח ולהזרים כוחות ומטעני אספקה גדולים, בטרם עמדו הגרמנים על טעותם.

מפת החומה האטלנטית (מאי 1944), שבנו הגרמנים להגנת צפון מערב אירופה

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

המערכים הגרמניים להגנת חופי צפון מערב אירופה היו מתוחים ודלילים ב-1944, עקב החלטת היטלר להגן על כולם. מבצעי הטעייה מודיעיניים הופעלו זה מכבר על ידי בעלות הברית, הן במבצעי פלישה קודמים (צפון אפריקה וסיציליה) והן לקראת פתיחתה של חזית שנייה במערב אירופה, כדרישתו של שליט ברית המועצות יוזף סטלין. נושאי הדגל של מבצעי ההונאה השונים היו "כוח A" ומדור הפיקוח של לונדון, תחת פיקודו של לוטננט קולונל ג'ון ביוון (John Bevan) מהמודיעין הבריטי.

לאחר משא ומתן בין האמריקאים לבריטים בתחילת 1943, נקבעה חלוקת עבודה לעניין הנחיות ותכנון מבצעי הטעייה מודיעיניים של בעלות הברית במלחמה. בזירה האירופית והמזרח התיכון: מדור הפיקוח של לונדון (London Controlling Section – LCS). בזירת האוקיינוס השקט: מקביליהם האמריקאים – יחידת הפיקוח הביטחוני המשותף (Joint Security Control)[4]. קציני קישור ותיאום משני הצדדים הוצבו, מטבע הדברים, בשתי היחידות.

תכנון מבצע שומר ראש החל ב-1943 בחסותו של מדור הפיקוח של לונדון (London Controlling Section- LCS), מחלקה סודית ביותר שנוסדה בספטמבר 1941[5].

לאחר שנבחרה נורמנדי כאתר הפלישה, הוחלט לפעול להטעיית הפיקוד הגרמני ולגרום להם להאמין כי הפלישה לנורמנדי היא מבצע הסחה, וכי הפלישה האמיתית תתרחש במקום ובמועד אחרים. מבצע "שומר ראש" היה מסגרת אסטרטגית כוללת לכמה מבצעי הטעייה משניים שנערכו בזירות שונות מול גרמניה ובהן: נורווגיה, הים התיכון, ואפילו תיאום מאמץ וירטואלי של הצבא האדום הסובייטי מול בולגריה וצפון נורווגיה.

ליבו של מבצע שומר ראש היה מבצע פורטיטיוד שהתמקד בהונאת הגרמנים באשר למיקום ומועד הנחיתה בנורמנדי[6], ונחלק אף הוא לפורטיטיטיוד צפון ולפורטיטיוד דרום.

כמו כן סוכם בין מנהיגי בעלות הברית כי בסמוך ולאחר הנחיתה בצרפת יצא הצבא האדום למתקפה בחזית המזרחית (לימים: מבצע בגרטיון) כדי להטעות את הפיקוד העליון הגרמני ולגרום לו לפצל את כוחותיו בין מספר חזיתות (וכמאמר סון דזה: "אם האויב ישלח תגבורות לכל מקום, הוא יהיה חלש בכל המקומות").

היעד האסטרטגי שנקבע לתוכנית ההונאה היה: "לגרום לאויב לקבל החלטות אסטרטגיות שגויות ביחס למבצעי בעלות הברית שסוכמו בוועידת טהרן, ובאופן ספציפי, להציב כוחות האויב באזורים בהם יפריעו הכי פחות למבצעי בעלות הברית בחזית המזרחית ובמבצע 'אוברלורד'..."[7]

בעלות הברית נהנו בשלב זה של המלחמה ממודיעין מדויק למדי על מבצעיו המתוכננים של הצבא הגרמני בעיקר עקב עובדת הפיצוח של הצופן הגרמני "אניגמה" שאפשרה את יירוט התשדורות המבצעיות של הגרמנים בזמן אמת. הפיקוד הגרמני, לעומת זאת, היה חשוף למידע מודיעיני כוזב שהועבר אליו על ידי סוכני האבווהר הגרמני באי הבריטי, שנלכדו כולם וחלקם הוסבו לסוכנים כפולים, ולא ידע שתשדורותיו מיורטים על ידי בעלות הברית. נוסף על כך, הייתה בידי הבריטים, באמצעות מערכת אולטרה, היכולת ללמוד בזמן אמת האם וכיצד משפיע המידע הכוזב שהזינה "ועדת XX" (Double-Cross System) (שקבעה את נוסח המידע הכוזב שהועבר על ידי הסוכנים הכפולים) על החלטות הפיקוד העליון הגרמני.

שלבי התכנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 1943 מינתה וועדת ראשי המטות המשולבים את לוטננט גנרל (הבריטי) פרדריק א. מורגן (Frederick E. Morgan) לתפקיד "ראש המטה של המפקד העליון (המיועד)[א] של כוחות בעלות הברית" (באנגלית: C.O.S.S.A.C). הוטל עליו "לתאם ולקדם את התוכניות למבצעי צליחת התעלה במהלך השנה או השנה הבאה". ההנחיה הסופית שיצאה בשלהי אפריל 1943, הורתה למורגן להתחיל בתכנון "התקפה בהיקף מלא על היבשת ב-1944, בהקדם האפשרי"[8].

ההנחיה הרשמית להתחיל בתכנון ההטעיה ניתנה ב-6 בדצמבר 1943 ללוטננט קולונל ג'ון ביוון, בהמשך לסיכום בין מנהיגי בעלות הברית בוועידת טהראן[9].

בסתיו 1943 היה שמה הראשוני של תוכנית ההונאה לשם "כיסוי טקטי למבצע 'אוברלורד' ", בהמשך שונה השם ל-"טורנט" (TORRENT) ואחר כך ל-"נספח Y למבצע אוברלורד"[10].

עם כניסתו של קולונל ביוון למשימתו, החלו אנשי LCS לגבש לפרטים את תוכנית ההונאה, תוך שעשו שימוש בשלד תוכנית קודמת של קולונל ביוון, תוכנית "יעל" ("Operation Jael"), על שם יעל התנ"כית[4]. לבסוף נקבע שמה הרשמי של התוכנית "שומר ראש", כאמור, כאות הוקרה לאימרתו של וינסטון צ'רצ'יל לסטלין במהלך וועידת טהרן[9].

יחידת מודיעין נוספת שנטלה חלק במבצעי ההטעיה, בעיקר בזירת הים התיכון, הייתה (A Force) "כוח A" שהוקמה בקהיר במרץ 1941 על ידי בריגדיר גנרל דאדלי קלארק לצורך תכנון וביצוע מבצעי הטעיה מודיעיניים בזירת צפון אפריקה. בהמשך השתתפה יחידה זו במבצעי ההטעיה שבוצעו כחלק ממבצע "שומר ראש".

במקור נועדה הפלישה לנורמנדי להתבצע במהלך מאי 1944 כשמנהיגי בעלות הברית סיכמו גם שתלווה במקביל במתקפה רחבה של הצבא האדום בחזית המזרחית. תוכנית ההונאה התבססה על עיקרון פשוט של הסתרת ההכנות והכוחות לקראת הפלישה, שנערכו בדרום מערב אנגליה, מפני הגרמנים - וזאת באמצעות פעולות הסוואה וצעדי ביטחון שדה מחמירים, ובמקביל הונאת הגרמנים על ידי פעולות שונות ומוגזמות, במתכוון, שיטו את תשומת לב הגרמנים לכוחות והכנות וירטואליים לפלישה בגזרה הדרום מזרחית של אנגליה, תוך יצירת מצג שווא שכוח בן 6 דיוויזיות, לפחות, נערך לפלישה לפה דה קאלה[10]. כדי להגביר את מאמצי ההונאה, יזמו בעלות הברית, כחלק ממבצע "שומר ראש", סדרה של מבצעי הטעייה משניים שהצביעו, כביכול, על תוכניות פלישה בזירות רחוקות מנורמנדי שבצרפת. סה"כ תוכננו ונוהלו תחת המטרייה הכוללת של מבצע "שומר ראש" 6 מבצעי הטעיה ראשיים ו-36 מבצעי משנה[11].

במהלך שלבי גיבוש התוכנית, ולאור השינויים התכופים בה, העריכו המתכננים את סיכויי הצלחתה ב-1:10 לרעתה. אף על פי שראשי המטות של הצבא הבריטי אישרו את טיוטת התוכנית ב-27 בדצמבר 1943, ולאחריהם גם ראשי המטות של הצבא האמריקאי (18 בינואר 1944), רבו הספקות בקרב קהיליית המודיעין הבריטית, אם כי הוסכם כי תוכנית זו היא המיטב שניתן להפיק בנסיבות הקיימות. ב-22 בינואר 1944 הועברה התוכנית לגנרל אייזנהאואר שמונה זה מקרוב למפקד העליון של כוחות בעלות הברית באירופה. תוכנית זו נחשבת למסמך מדיניות ההונאה החשוב ביותר במלחמה[12].

מאחר שלפי תפיסת המתכננים בלתי אפשרי יהיה להסתיר לחלוטין את בניין הכוח לקראת הנחיתה בנורמנדי, הוסכם כי מדיניות ההטעיה הטובה ביותר תהיה לתת לגרמנים "להבין" כי בניין הכוח לא יסתיים לפני סוף קיץ 1944 וכן שמבצע "אוברלורד" לא יחל אלא לאחר פתיחת מתקפת הקיץ על ידי הצבא האדום בחזית המזרחית, שמתוכננת לא לפני סוף יוני 1944[7].

תוכניות המשנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת מבצעי המשנה במסגרת מבצע "שומר ראש"

מבצע "שומר ראש" התבסס בתכנונו על כמה תוכניות הטעייה קודמות, בעיקר תוכנית "יעל" (JAEL), וכלל מבצעי הונאה משניים בזירות שונות.

תוכנית יעל (JAEL)[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר באוגוסט 1943 הציג קולונל ביוון, מפקד מדור הפיקוח של לונדון (LCS), טיוטה ראשונית לתוכנית אותה כינה "יעל" (בהתייחס לגיבורה התנ"כית יעל אשת חבר הקיני). התוכנית יועדה להטעות את הגרמנים להאמין כי בעלות הברית דחו את כוונתם לנחות באירופה בשנה, וכי יתמקדו במבצעים מקומיים בזירת הבלקן ובהמשך ההפצצות בגרמניה במהלך שנת 1944. ההחלטה לגביה נדחתה באוקטובר עד לאחר ועידת טהראן, חודש אחר כך[13].

במקביל, בספטמבר 43, החלו אנשי "מטה המפקד העליון של בעלות הברית" (C.O.S.S.A.C), בגיבוש תוכניות הטעייה משלהם (נספח Y, ותוכנית Torrent) שהעלו רעיונות שונים: החל מפלישת דמה לאזור פה דה קלה לפני הנחיתה בנורמנדי, עבור לתוכניתו של קצין אמריקני, רלף אינגרסול (Ralph Ingersoll), למשוך תשומת לב הגרמנים למיצרי דובר על ידי ריכוז נחילי כלי שיט קטנים (בסגנון הפינוי מדנקירק, בתחילת המלחמה) בדרום מזרח אנגליה, לכאורה כדי לשנע 2 מיליון חיילים לכיוון פה דה קאלה[14] וגמור בהטעיה והסחה מבניין הכוח המתהווה בדרום מזרח אנגליה לקראת הנחיתה בנורמנדי.

קולונל ביוון, שהשתתף בוועידת טהראן, הציג בפני מנהיגי בעלות הברית את עקרונות התוכנית וקיבל את ההנחיות המסכמות ב-6 בדצמבר 1943. עם שובו ללונדון, השלימו ביוון ואנשיו את טיוטת התוכנית (שכונתה מעתה "שומר ראש") והיא אושרה בחג המולד 1943 (25 בדצמבר 1943).

אחד מהמוטיבים החוזרים בתוכנית "שומר ראש" היה השימוש בהונאה פוליטית. קולונל ביוון סבר כי השימוש בהונאת תקשורת והונאה חזותית בלבד כדי להטעות את הגרמנים לא יספיק, בעיקר בהתבסס על ניסיונות קודמים להטעות את הגרמנים, שלא צלחו[15].

מבצע גראפהאם (Operation Graffham)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת 1944 הציע ג'ון ביוון תוכנית הטעייה פוליטית כוללת בשם "מבצע גראפהאם" כאמצעי לחיזוק תכסיסי ההונאה הגלומים ב"שומר ראש".

המטרה הפוליטית העיקרית של המבצע הייתה שוודיה ובכך לתמוך למעשה במבצע פורטיטיוד צפון שתכליתו הייתה להונות את הגרמנים כי בכוונת בעלות הברית לתקוף בגזרת נורווגיה. הרעיון המרכזי בתוכנית היה "לרמוז" כי בעלות הברית בונות קשרים דיפלומטיים ופוליטיים עם שוודיה, שנקטה נייטרליות במלחמה, וזאת כחלק מההכנות לפלישה לאירופה בנורווגיה.

ההכנות למבצע החלו בפברואר 1944 וכללו אף פגישות בין אישים פוליטיים ודיפלומטים בריטים לשוודים. הבריטים האמינו שאם ממשלת שוודיה תשתכנע כי קיים איום ממשי לפלישת בעלות הברית לנורווגיה, היא תעביר מידע זה לידיעת הגרמנים, שלא רק ייחשפו לצעדי ההונאה המודיעינית האחרים, אלא אף יקבלו אימות למידע זה ממדינה נייטרלית[16]. אף על פי שנראה כי מבצע זה הוא "תאומו" של מבצע פורטיטיוד צפון (בחלקים הדיפלומטיים שלו), "גראפהאם" נשאר נפרד משאר מזימות ההונאה במרכיב חשוב אחד: היעדר כל תפקיד אמריקני בהונאה הדיפלומטית[16].

מדור הפיקוח של לונדון (LCS) בראשות קולונל ביוון קיבל אישור "להדליף" לידיעת הגרמנים על כוונה לצאת למתקפה משולבת, בריטית-סובייטית, באזור נרוויק נורווגיה, תוך גישה למתקני הצבא השוודי. לאחר בחינת מספר הצעות של מפקדי הצבא הבריטי, ניסח מדור הפיקוח של לונדון מסמך הצעה בן 7 בקשות שיוצג לממשלת שוודיה[16]:

  1. רשות נחיתת חירום בשוודיה, לצורך תדלוק, למטוסי בעלות הברית הפועלים מעל שטחי אויב.
  2. הרשאה למטוסים שניזוקו בפעילות, לנחות ולקבל שירותי תיקון במתקנים בשטח שוודיה, למשך שלא יעלה על 48 שעות.
  3. אישור למטוסי בעלות הברית לקיים טיסות סיור ולבצע תצלומי אוויר מעל שוודיה
  4. אישור למומחי תחבורה בריטים לתכנן יחד עם רשויות ממשלת שוודיה תוכנית להובלת סחורות ואספקה לסקנדינביה, לאחר נסיגת הגרמנים מהאזור.
  5. מתן אישור לקולונל ה.ו. ת'ורנטון, הנספח האווירי הבריטי לשוודיה לשעבר, להיפגש עם פקידים שוודיים רשמיים.
  6. ביצוע מניפולציות כספיות בניירות ערך נורווגיים.
  7. מיסוד תעבורת תקשורת מדומה בין שתי ערי הבירה

לאחר שיקולים נוספים הוחלט לוותר על בקשות רשות הנחיתה לתדלוק ותיקונים של מטוסי בעלות הברית, וכן להגיש את הבקשות בשלבים ולא במקשה אחת. נציגים בריטיים נפגשו עם מקביליהם השוודים והציגו בפניהם את הבקשות, לרבות מפגש בין קולונל ת'ורנטון עם מפקד חיל האוויר השוודי שהפגין אהדה עקרונית לבעלות הברית.

המבצע לא יצר את התהודה המודיעינית לה ציפו הבריטים ולמעשה מרבית הפקידים הבכירים השוודיים לא האמינו כי פלישת בעלות הברית לנורווגיה מעשית[17].

למרות תוצאותיו המעטות של המבצע, המשיכו בעלות הברית בבניית ההונאה על פלישה לנורווגיה במסגרת מבצע פורטיטיוד צפון. לבסוף, עובדתית, תגברו הגרמנים את כוחותיהם בנורווגיה ב-3 דיוויזיות, מ-9 ל-12 ובסה"כ הוצבו בנורווגיה 372,000 איש. 12 הדיוויזיות נשארו בנורווגיה עד תום המלחמה[17].

מבצע רויאל פלאש (Operation Royal Flush)[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבצע תוכנן ונוהל במהלך אפריל 1944 והמשיך את הגישה של "מבצע גראפהאם" בתמיכה בפעולות הטעייה אחרות של מבצע "שומר ראש" בזירות מערב אירופה והים התיכון, על ידי יזימת מהלכים פוליטיים ודיפלומטיים כלפי שוודיה, ספרד וטורקיה. המבצע המשיך את המאמץ שהחל במבצע "גראפהאם", כלפי שוודיה. שגרירי הממלכה המאוחדת, ארצות הברית וברית המועצות דרשו מממשלת שוודיה שלא להתיר כניסת כוחות גרמניים לתחומה בעקבות פלישת בעלות הברית לנורווגיה[18].

גם מבצע זה לא הביא את התוצר המודיעיני שתוכנן, שכן המודיעין הגרמני זיהה את שגרירויות בעלות הברית במדינות הנייטרליות כמו שוודיה, ספרד וטורקיה כ"מרכזי הטעייה בוטה" והתייחס לדו"חות מהם כמידע כוזב[19].

מבצע צפלין (Operation Zeppelin)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרתו של המבצע, שהתנהל בזירת הים התיכון, הייתה להשפיע על הגרמנים שלא להעביר כוחות מזירת הים התיכון לצרפת, על ידי יצירת איום בפלישה כביכול לאזור הבלקן (בעיקר האי כרתים ורומניה)[19]. מבצע זה נוהל על ידי "כוח A", יחידה שהתמחתה קודם לכן במבצעי הטעיה בזירת צפון אפריקה והמזרח התיכון. היחידה הפעילה את אותן שיטות כבעבר ודימתה את נוכחותן של הארמיות: 9, 10, ו-12 של הצבא הבריטי במצרים. דאדלי קלארק, מפקד "כוח A", עשה שימוש בכל תכסיס שהיה מצוי באמתחתו כולל תקשורת רדיו, הונאה ויזואלית ואמצעי תעמולה תוך שהוא התבסס על יחידות קיימות באזור (הדיוויזיה ההודית ה-10) ויחידות אחרות שכלל לא נכחו במצרים (הדיוויזיה המשוריינת ה-8, דיוויזיית חי"ר ה-34). היטלר ייחס אמינות רבה למידע על נוכחות מוגברת וגדולה של כוח אויב צבאי במצרים, בעוד שלמעשה שהו במצרים 3 דיוויזיות בלבד שאף לא אחת מהן הייתה בכשירות קרבית למבצע פלישה כלשהו[19]. חלק מתוכניות הפלישה התאורטיות בזירת הים התיכון כללו אף תוכנית פלישה מדומה על ידי כוחות סובייטיים לחופי וארנה שבבולגריה[20].

הפיקוד העליון הגרמני התייחס ברצינות ל"איומים" שיצר המבצע, ובהנחיה מ-1 בינואר 1944 למפקד הכוחות הגרמניים (זירת דרום-מזרח), הרחיק עד כדי אזהרה מפורשת כי מאמצי בעלות הברית בצפון מערב אירופה ייתכן ואינן אלא הסחה מפני פלישת פתע באזור הבלקן[19][21].

כדברי גנרל מייטלנד וילסון ("ג'מבו") הבריטי, המפקד העליון של כוחות בעלות הברית בזירת הים התיכון: "באופן כללי, תוכנית צפלין השיגה את מטרותיה הרצויות..."[22]

מבצע פורטיטיוד (Operation Fortitude)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מבצע פורטיטיוד

מבצע הטעייה שהיה הליבה המרכזית במבצע "שומר ראש". נחלק לשתי תוכניות משנה: פורטיטיוד צפון (כלפי נורווגיה) ופורטיטיוד דרום (כלפי פה דה קאלה).

טנק דמה מסוג שרמן של בעלות הברית, שנבנה כחלק ממבצע פורטיטיוד

שתי רגליים עמדו בבסיס התכנון והביצוע של מבצע זה: הקמת עוצבות צבאיות פיקטיביות (הארמייה הבריטית ה-4 בסקוטלנד, וקבוצת הארמיות האמריקאית הראשונה FUSAG באנגליה), והפצת מידע כוזב אודות כוונות הפלישה של בעלות הברית על ידי רשת סוכנים גרמנים שנלכדו על ידי המודיעין הבריטי והוסבו לסוכנים כפולים. מטרת המבצע הייתה ליצור איום מדומה כלפי נורווגיה ופה דה קאלה כדי להרחיק את תשומת לב הגרמנים מההכנות לפלישה לנורמנדי.

בעוד שבמבצעי נחיתה קודמים של בעלות הברית כמו צפון אפריקה וסיציליה, שם הצליחו בעלות הברית לגרום לגרמנים להאמין שההתקפה תבוא במקום שלא באה, הרי שפורטיטיוד נועד לגרום לגרמנים להאמין שההתקפה תבוא במקום שלא תבוא ושההתקפה האמיתית שתבוא היא למעשה הטעייה. כל אחת משתי מטרות אלו הצריכה שכנוע של הגרמנים שכוח הפלישה של בעלות הברית גדול פי שניים ממה שבאמת[23].

ב-2 ביוני דיווח בלצ'לי פארק על סמך פענוחי ה"אולטרה", כי הגרמנים מצפים לנחיתה ראשונית בנורמנדי או בברטאן, ולאחריה למאמץ העיקרי בפה-דה-קאלה. נראה היה כי הגרמנים הולכו שולל בעקבות מבצע פורטיטיוד[24].

מבצע איירונסייד (Operation Ironside)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעוד שמבצע פורטיטיוד היווה את ליבתו של מבצע שומר ראש בתמיכה בנחיתה בנורמנדי, הוצאו אל הפועל כמה תוכניות הטעיה קטנות יותר שהוסיפו בלבול לתמונת ההונאה הכוללת מול הגרמנים. אחד מהם היה מבצע "איירונסייד". תשדורות גרמניות, שיורטו על ידי המודיעין הבריטי במהלך ינואר 1944, לימדו כי בלב הפיקוד הגרמני התבסס חשש מפני אפשרות של נחיתות בחופי מפרץ ביסקאיה ובמיוחד בסמוך לבורדו.

בסביבות בורדו היה פרוש כוח ניכר של הצבא הגרמני ובייחוד דיוויזיית השריון הממוכנת ("הפאנצרגרנדיר") מס' 17 של הס"ס. כל שעה שטנקים אלו יישארו במקומם, במהלך הפלישה לנורמנדי, תועיל מאוד. כשם שמבצע פורטיטיוד נועד לרתק את הארמייה ה-15 הגרמנית לאזור פה דה קלה, נועד מבצע איירונסייד ליצור איום דמיוני על בורדו[25]. סיפור ההונאה שבמבצע דימה מתקפה של בעלות הברית, 10 ימים אחרי D-Day, אותה יפתחו כביכול שתי דיוויזיות, שיפליגו מנמלי חופה המערבי של אנגליה וינחתו במפרץ ביסקאיה באזור שפך נהר גארון, כשאחריהם יגיע כוח אמריקאי של 6 דיוויזיות, שיפליג ישירות מארצות הברית. "האיום" תוכנן להתממש במלואו החל מ-29 במאי 1944 ולהימשך עד 28 ביוני[26]. את התרומה העיקרית להטעייה זו תרמה רשת הסוכנים הכפולים שבהנחיית וועדת XX, באמצעות דיווחים כוזבים אודות בניין כוח אמריקאי משמעותי בחופה המזרחי של ארצות הברית המתאמן בצליחת נהרות ונערך להילחם בשטחים רוויי המים שבדרום מערב צרפת, וכן התחייבות של אחת הסוכנות (שם קוד: ברונקס) בפני מפעיליה הגרמנים להתריע מבעוד מועד על פלישה צפויה באזור ביסקאיה, כפי שאכן עשתה במברק ביום 29 במאי 1944[25]. בהודעתה זו ציינה הסוכנת ברונקס כי: "נחיתה תתבצע במפרץ ביסקאיה בערך ב-15 ביוני..."[27]

המבצע אמנם לא השיג את השפעתו המצופה במלואה, וסה"כ העריכו הגרמנים את הפעילות של בעלות הברית, כביכול, באזור, כמבצע הסחה מוגבל וחסר חשיבות[28]. אך בסוף ינואר ומהלך פברואר מערכת אולטרה הראתה אינדיקציות אודות עצבנות גרמנית כלשהי בקשר לפלישה אפשרית של בעלות הברית במפרץ ביסקאיה, שהתבטאה אף בתרגילי כוננות נגד פלישה שערכו הכוחות הגרמניים באזור[29]. הלופטוואפה שחשש בעליל מנחיתה בברטאן, הורה על השמדתם המיידית של 4 שדות תעופה ששימשו אותו ליד החוף הצרפתי[27].

מתכנני הפלישה לנורמנדי העריכו כי בתוך שבוע מיום הנחיתה ישוגרו שתי דיוויזיות שריון מדרום מערב צרפת לכיוון נורמנדי. בפועל, נעה צפונה רק דיוויזיה אחת, ה-17, כדי להצטרף להתקפת הנגד ואף היא לא יצאה מייד. רק ב-11 ביוני הגיעה לנורמנדי ונכנסה לקרב מול בעלות הברית. דיוויזיית השריון הגרמנית ה-11 נשארה במקומה באזור בורדו בהמתינה להתקפה שלא באה. מנהל ועדת XX ג'ון מאסטרמן, העריך מאוחר יותר כי היה זה מברקה של הסוכנת ברונקס אודות הפלישה הצפויה כביכול, שגרם לכך. אפילו במהלך יולי 44 עדיין ציפה גנרל אלפרד יודל לסדרה נוספת של פלישות וציין כי "אנו מוכנים לנחיתות בסביבות בורדו..." מבצע איירונסייד אולי לא שכנע לחלוטין את הפיקוד הגרמני שהתקפה על דרום צרפת קרובה, אך אין ספק שתרם לבלבול שהיו נתונים בו, בכל הנוגע למועד ומיקום פלישת בעלות הברית למערב אירופה[30].

סגן קליפטון ג'יימס, הכפיל, במדי גנרל מונטגומרי

מבצע קופֶּרהֵד (Operation Copperhead)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבצע "קופרהד" (סוג של נחש רעיל שצבעו דומה לנחושת) היה מבצע הטעייה קטן בהיקפו שנהגה על ידי דאדלי קלארק ובוצע על ידי "כוח A" שבפיקודו. הרעיון המרכזי בו היה, שאם יבחין המודיעין הגרמני בנוכחותו של גנרל מונטגומרי רחוק מזירת מערב צרפת (גיברלטר וצפון אפריקה), יניחו כי הפלישה לצרפת דרך התעלה אינה מיידית. לצורך כך אותר קצין בריטי (סגן קליפטון ג'יימס – קצין תשלומים צבאי) שניחן בדמיון בולט לגנרל מונטגומרי. הגנרל האמיתי שיתף פעולה ברצון והשניים נפגשו כמה פעמים כדי שהכפיל ילמד את הדמות היטב. סמוך למועד היציאה של הכפיל נתגלה כי מעולם לא טס במטוס. החשש היה כי דמותו של "הגנרל" יוצא ממטוס כשהוא אחוז בחילות ומקיא, תהיה בלתי אמינה בעליל. לשם כך נערך לכפיל מבחן טיסה מיידי. לרווחת כולם המבחן עבר בשלום, וב-27.5.44 נחת "מונטגומרי" בגיברלטר ונתקבל על ידי משלחת קצינים בכירים ברעש ופרסום גדול. הסוכנים הגרמנים במקום (חלקם היו מוכרים למודיעין הבריטי) הבחינו ב"גנרל" ומיהרו לדווח למפקדותיהם. כמה שעות מאוחר יותר נחת ה"גנרל" באלג'יר שם נפגש עם גנרל "ג'מבו" וילסון, מפקד כוחות בעלות הברית בים התיכון[31].

המבצע התנהל בצורה חלקה (השחקן קליפטון ג'יימס אף זכה לשכר של גנרל עבור הימים בהם שיחק בפועל בתפקיד[32]). המבצע אמנם עורר עניין רב באבווהר שאף שלח בקשות לסוכניו לבירור מעמיק באשר למקום הימצאו המדויק של מונטגומרי, אך לא היה לו כל אפקט על הדרגים הגרמניים הבכירים בכל הנוגע לתוכניותיהם בגזרת התעלה האנגלית. פילדמרשל רונדשטט מפקד הפיקוד המערבי הגרמני, כנראה לא ידע כלל על "הופעתו" של מונטגומרי בגיברלטר. עם זאת, הפיקוד הגרמני בדרום צרפת הניח כי ביקורו של "מונטגומרי" מצביע על אפשרות של פלישה לדרום צרפת במקביל לפלישה במערב[32].

מבצעים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור, מבצע שומר ראש היה מסגרת כוללת לעשרות מבצעי הטעיה שנערכו בזמנים ומקומות שונים, חלקם במקביל ואחרים לאורך ציר הזמן, העיקריים שבהם פורטו לעיל. ניתן למנות גם את: ונדטה (Vendetta) – הטעיה לגבי אפשרות נחיתה בדרום צרפת, פרדיננד (Ferdinand) – הטעיה לפלישה באיטליה, כספית (Quicksilver) – הטעיית הגרמנים באשר למספר אסדות הנחיתה שבידי בעלות הברית, ועוד. כל אלו מצביעים על ההיקף הרחב מאוד של מבצע שומר ראש במושגי זמן ומרחב.

שיטות ההונאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במבצע שומר ראש נעשה שימוש בסוגי פעילות ואמצעים מגוונים מתחום הפעילות החשאית[33]:

מכונת הצופן הגרמנית אניגמה, כפי שמוצגת במוזיאון המלחמה האימפריאלי בלונדון
  • הונאה - "הקמת" יחידות צבאיות וירטואליות במקומות שונים, בניית כלי מלחמה שונים מדומים וחשיפתם למודיעין האויב, תעבורת תקשורת מדומה ומוגברת, הזנת האויב במידע מטעה וכו'. בנוסף נעשה שימוש בכוח האווירי העדיף של בעלות הברית: על כל הפצצה באזור נורמנדי, בוצעו שתיים באזור פה דה קאלה. כל האזור שמצפון וממזרח לנהר הסיין ספג 95% ממאמץ ההשמדה האווירי של מסילות הברזל במערב צרפת[34].
  • ביטחון שדה וריגול נגדי - הסתרת הכוונות וההכנות למבצע, מניעת גישה ופרסום, מאמץ לאיתור וחשיפה של סוכני המודיעין של האויב (תוך הסבתם נגד שולחיהם – סוכנים כפולים). למעשה, כמעט מתחילת המלחמה ועד חזרת בעלות הברית לצרפת ואירופה ב-1944, היו כל רשתות הריגול של המודיעין הגרמני תחת פיקוח ושליטה של המודיעין הבריטי[35]. במקביל נאכפו בצורה חסרת פשרות הנחיות לשמירת מידע הנוגע למבצע והונהגו שיטות מידור והפצת מידע על בסיס "צורך לדעת". דוגמה להקפדה על פקודות ביטחון שדה ושמירת הסודיות ניתן ללמוד ממה שהתרחש בעקבות תרגיל טייגר שהיה אחד מתרגילי האימון רחבי ההיקף של בעלות הברית לקראת הפלישה לנורמנדי, במהלך אפריל 1944 ובמהלכו נספו 946 חיילים ומלחים אמריקאים כתוצאה מאש ידידותית ותקיפת טרפדות נאציות שיירת נחתות אמריקאיות שהתכוננו לתרגיל. מחשש לחשיפת מקום הפלישה האמיתי הוטל איפול כבד על אירוע זה שנמשך (ללא כוונה מיוחדת) 40 שנים לאחריו[36]
  • חשיפת כוונות האויב - באמצעות פיצוח הצופן הגרמני של מכונת ההצפנה אניגמה, כבר בשלביה הראשונים של המלחמה (למעשה מי שפענח לראשונה את הצופן היה המודיעין הפולני, שהעביר הידע לבריטים לקראת כניעתה של פולין לגרמניה) וכן באמצעות ההנחיות שקיבלו הסוכנים הכפולים ממפעיליהם הגרמנים.
  • איסוף מודיעין התקפי - אודות תוכניות המבצע של האויב ופריסת כוחותיו, וחשוב לא פחות: כיצד מבין הוא את המידע הכוזב והפעולות של בעלות הברית, ש"נחשפו" בפניו.
  • לוחמה פוליטית - ארגון והקמת מחתרות מקומיות בשטח האויב[37], תעמולה שקרית המופנית כלפי אוכלוסיית ארץ האויב, מידע כוזב אודות שינויי מדיניות וכוונות של מדינות נייטרליות.
  • יצירת מהומה וכאוס בקרב האויב מרמת הפיקוד העליון ועד לדרגי השטח הלוחמים.

סוף מעשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

את הצלחת תכסיסי ההונאה במסגרת מבצע "שומר ראש" ניתן לסכם בפרפרזה על אימרתו של וינסטון צ'רצ'יל: "מעולם בתולדות המלחמות לא שותקו רבים כל כך על ידי מעטים כל כך"[38].

מבצע "אוברלורד" השיג את מטרותיו (אם כי לא על פי לוח הזמנים שהקציבו המתכננים) ובעלות הברית השיגו אחיזה בחופי צרפת. משם, במקביל לצבא האדום הסובייטי ממזרח, החלו לחתור לעבר לב גרמניה הנאצית עד להכרעתה הסופית. במבחן התוצאה, איפוא, השיג מבצע ההטעיה האסטרטגי "שומר ראש", שנמשך גם ימים לאחר הפלישה, את ייעודו.

כשמנתחים את מבצעי המשנה של "שומר ראש", כל אחד בנפרד, ניתן להסיק בבירור שלא כולם השיגו את מטרתם המודיעינית וחלקם אף לא יצרו כלל את התהודה המודיעינית הכוזבת אותה ביקשו המתכננים והמבצעים להשיג. אך כדי לראות את התמונה הכוללת יש להתייחס למבצע "שומר ראש" כשָלֵם שהוא יותר מסך חלקיו. גם אם מבצעי ההטעיה השונים לא דיללו את סדר הכוחות הגרמני בגזרת נורמנדי, הרי שהעובדה שאף עוצבה גרמנית משמעותית מזירות אחרות, לגביהן בוצעו מבצעי הטעיה, לא נשלחה לנורמנדי גם לאחר הנחיתה בפועל, היא הישג בלתי מבוטל שבוודאי היה גורם מרכזי בהצלחת הפלישה וחסך חיי אדם לא מעטים. כדי להעריך את גודל ההישג של מבצע ההטעיה, ניתן לציין כי המתכננים עצמם קיוו שהאיום הכפול על נורמנדי ופה דה קאלה בעת ובעונה יכול להישמר עד 10 ימים. אייזנהואר התפשר על פחות: "רק תדאגו שארמייה 15 לא תפריע לי יומיים..."[39]

כאמור שום עוצבה לא הוזזה מאיטליה, נורווגיה, דרום מערב צרפת (למעט דוויזיית שריון אחת, שאף היא הגיעה לנורמנדי 5 ימים לאחר הפלישה) והבלקנים. אך את עיקר ההצלחה רואים בכך שבמשך כ-7 שבועות לאחר הפלישה, עדיין נותרה ארמייה 15 הגרמנית בגזרת פה דה קאלה[40]. כדברי גנרל אייזנהואר בדו"ח מסכם שכתב: "הארמייה ה-15, לו הייתה נכנסת לקרב במהלך יוני או תחילת יולי, הייתה מביסה אותנו מעצם גודלה ועוצמתה"[41]. היטיב לסכם גנרל עומר בראדלי, בזכרונותיו: "בעוד ארמייה 7 הגרמנית נאבקת לרתק אותנו לחופי הנחיתה, סירב הפיקוד העליון הגרמני לתגברה בכוחות נוספים מגזרת פה דה קאלה. לכן, במשך 7 שבועות מכריעים, הארמייה ה-15 הגרמנית המתינה לפלישה שמעולם לא באה... בכך שיתק האויב 19 דיוויזיות ושיחק לידינו ב'מתיחה' הגדולה ביותר במלחמה..."[41]

קריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בן מקינטייר, בגידה כפולה, תרגום: יוסי מילוא, עם עובד, 2013
  • סטיבן אמברוז, יום הפלישה - הנחיתה בנורמנדי, המבצע האמפיבי הגדול בהיסטוריה, תל אביב: זמורה ביתן, 2002
  • אנטוני ביוור, 6 ביוני 1944, הפלישה לנורמנדי, תרגום: רפאל קינן, בונוס-יבנה, 2011
  • Thaddeus Holt, The Deceivers: Allied Military Deception in the Second World War, Simon and Schuster, 2010
  • Mary Kathryn Barbier, D-day Deception: Operation Fortitude and the Normandy Invasion, Stackpole Books, 2007
  • Jon Latimer, Deception in War, London: Thistle Publishing, 2nd Edition, 2015

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בשלב הזה של המלחמה, טרם מונה גנרל אייזנהאור למפקד העליון של כוחות בעלות הברית באירופה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 מקינטייר, עמ' 17
  2. ^ "London Controlling Section". Anomaly Archives (באנגלית). 15 בספטמבר 2014. בדיקה אחרונה ב-25 בדצמבר 2017. (פסקה שנייה)
  3. ^ מקינטייר, עמ' 16 - 17
  4. ^ 4.0 4.1 Barbier, עמ' 19
  5. ^ Stefen Dorril, MI6: Inside the Covert World of Her Majesty's Secret Intelligence Service, London, New York, Toronto...: A Touchstone Book, Published by Simon & Schuster, First Edition, 2002, פרק 10, עמ' 156
  6. ^ Jonathan Gawne, Ghosts of the ETO: American Tactical Deception Units in the European Theater 1944-45, Pennsylvania, USA: CASEMATE, 2002, עמ' 7
  7. ^ 7.0 7.1 Holt, עמ' 507
  8. ^ אמברוז, עמ' 62
  9. ^ 9.0 9.1 Holt, עמ' 505
  10. ^ 10.0 10.1 Holt, עמ' 502
  11. ^ Latimer, עמ' 166
  12. ^ Holt, עמ' 505 - 507
  13. ^ Holt, עמ' 498
  14. ^ Holt, עמ' 504
  15. ^ Barbier, עמ' 51
  16. ^ 16.0 16.1 16.2 Barbier, עמ' 52
  17. ^ 17.0 17.1 Barbier, עמ' 60
  18. ^ Holt, עמ' 558
  19. ^ 19.0 19.1 19.2 19.3 Latimer, עמ' 172
  20. ^ Holt, עמ' 599, 603
  21. ^ Holt, עמ' 603
  22. ^ Holt, עמ' 605
  23. ^ אמברוז, עמ' 70
  24. ^ ביוור, עמ' 23
  25. ^ 25.0 25.1 מקינטייר, עמ' 226
  26. ^ Holt, עמ' 559
  27. ^ 27.0 27.1 ביוור, עמ' 22
  28. ^ Holt, עמ' 561
  29. ^ Holt, עמ' 560 - 561
  30. ^ מקינטייר, עמ' 313 - 314
  31. ^ Holt, עמ' 561 - 562
  32. ^ 32.0 32.1 Holt, עמ' 562
  33. ^ Barbier, עמ' 20
  34. ^ Latimer, עמ' 175
  35. ^ ג'פרי ט. ריצ'לסון, מאה של מרגלים- ביון במאה ה-20, תל אביב: , הוצ' רסלינג, 2009, עמ' 177-178
  36. ^ Ken Small, Mark Rogerson, The Forgotten Dead: Why 946 American Servicemen Died Off the Coast of Devon in 1944 - and the Man who Discovered Their True Story, UK: Bloomsbury, 1989, עמ' 6
  37. ^ Barbier, עמ' 26
  38. ^ אמברוז, עמ' 71
  39. ^ מקינטייר, עמ' 305
  40. ^ אנדרו רוברטס, סערת המלחמה – היסטוריה חדשה של מלחמת העולם השנייה, תרגום: עמנואל לוטם, דביר, 2011, עמ' 420
  41. ^ 41.0 41.1 Latimer, עמ' 185