משתמש:Rem2015/ממלכת הורדוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
דף זה הוא טיוטה של Rem2015.
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
דף זה הוא טיוטה של Rem2015.

ממלכת הורדוס של יהודה הייתה מדינת חסות של הרפובליקה הרומית משנת 37 לפנה"ס, כאשר הורדוס הגדול נמלך ל"מלך של היהודים" בידי הסנאט הרומי. כאשר הורדוס מת בשנת 4 לפנה"ס, הממלכה חולקה בין שלושת בניו ואחותו. כך קמה הטטררכיה ההרודיאנית.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההתערבות הרומית הראשונה באזור מתוארכת לשנת 63 לפנה"ס, לאחר תום מלחמת מיתרידטס השלישית, כאשר רומא הקימה את הפרובינקיה סוריה. לאחר תבוסתו של מיתרידטס השישי, מלך פונטוס, פומפיוס בזז את ירושלים בשנת 63 לפנה"ס. המלכה החשמונאית, שלומציון המלכה נפטרה ובנה, הורקנוס השני ואריסטובולוס השני פתחו בניהם מלחמת אזרחים על המלוכה.בשלב מסוים שני האחים נפגשו וכרתו ברית בבית המקדש לפיה ניתנה המלוכה לאריסטובולוס, והכהונה הגדולה להורקנוס. אנטיפטרוס האדומי ניצל את עושרו והשפעתו על הורקנוס, המלך המודח, והחל להסית אותו כנגד אחיו אריסטובולוס בשנית. תחת השפעתו של אנטיפטרוס החליט הורקנוס לחזור בו מהסכמותיו עם אריסטובולוס, ולשוב ולדרוש את המלוכה. הורקנוס ואנטיפטרוס נמלטו אל חרתת, מלך הנבטים והבטיחו לו את נחלה ממלכת החשמונאים בתמורה לסיוע כנגד אריסטובולוס.

חרתת וצבאו, ועמם הורקנוס ואנטיפטרוס, עלו על ירושלים, וצרו עליה, בשנת 64 לפנה"ס. אריסטובולוס נצור שלח שליח אל מרקוס אמיליוס סקאורוס, נציגו של פומפיוס באזור. אריסטובולוס הציע שוחד גדול בכדי שפומפיוס יצילו. סקאורוס הגיע לירושלים ודרש מן הנבטים להסיר את המצור. הנבטים נענו לדרישה, אך משחזרו לעירם התקיפם אריסטובולוס בדרך והרג רבים מהם ובכללם גם את אחיו של אנטיפטרוס, פַּלִיוֹן. בשנת 65 לפנה"ס, הגיע פומפיוס עצמו לאזור. בישבו בדמשק באו בפניו שלוש משלחות לשטוח את טענותיהן באשר לנעשה ביהודה.בשלב מסוים, אריסטובולוס האשים את סקאורוס בסחיטה.[דרוש מקור] מאחר שסקאורוס היה אחיו של פומפיוס, החליט פומפיוס להמליך את הורקנוס ככהן גדול ואתנארך.

כאשר פומפיוס הובס בידי יוליוס קיסר, הכיר קיסר תודה לתמיכתו של אנטיפטרוס, מינה את הורקנוס לאתנארך על היהודים, ואת אנטיפטרוס לאפיטרופוס על ארץ יהודה.בין השנים 57-55 לפני הספירה, אולוס גביניוס, הקונסול של סוריה, פיצל את ממלכת החשמונאים לשעבר ללחמישה מחוזות אוטונומיים, ושם בראש כל אחד מהם "סנהדרין" המורכבת מנכבדי המקום.

פלישה האימפריה הפרתית והתערבות רומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר רצח יוליוס קיסר בשנת 44 לפנה"ס, קווינטוס לאביינוס, גנרל רומי רפובליקני ושגריר של הפרתים, תמך ברוטוס וקסיוס במלחמת האזרחים, לאחר תבוסתם, לאבינוס הצטרף לכוחות של הפרתים וסייע להם בפלישה לשטחים רומיים בשנת 40 לפנה"ס.הצבא של הפרתים חצה את הפרת ולאבינוס הצליח לפתות חילות המצב הרומיים של מרקוס אנטוניוס.הפרתים פיצלו את הצבא שלהם, ובאמצעות פאקורס הראשון כבשו את לבנט מהחוף הפיניקי ועד ארץ ישראל.

כאשר פצאל והורקנוס השני יצאו לשגרירות אל הפרתים, הפרתים תפסו אותם במקום. אנטיגונוס שהיה נוכח חתך את האוזניים של הורקנוס וכך פסל את כהונתו ככהן גדול ואילו פצאל הוצא להורג.

אנטיגונוס ובעברית מתתיהו זכה עתה להיות הן מלך והן כהן גדול למשך שלוש שנים. הורדוס, בנו של אנטיפטרכוס נמלט לגלות וביקש את תמיכתו של מרקוס אנטוניוס.בשנת 40 לפנה"ס, הסאנט הרומי המליך את הורדוס ל"מלך היהודים" .

המאבק לאחר מכן נמשך לאורך מספר שנים, במהלכם הכוחות הרומיים היו עסוקים בעיקר להביס את הכוחות של הפרתים וסייעו עם מעט משאבים להורדוס. לאחר התבוסה הפרתית, הורדוס ניצח את יריביו בשנת 37 לפנה"ס. אנטיגונוס נמסר לאנטוניוס והוצא להורג זמן קצר לאחר מכן. כך תמה עידן השלטון החשמונאים על ישראל.

מקורות מידע[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רומי בירושלים, תולדות יהודה וירושלים תחת עול רומי באתר דעת.
  • יהודה ורומא: מירידת בית חשמונאי עד רבי יהודה הנשיא, כרך 1, האוניברסיטה הפתוחה.
ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.


קטגוריה:ישויות מדיניות בארץ ישראל קטגוריה:התקופה הרומית בארץ ישראל