אאולוס גביניוס

אאולוס גביניוס (Aulus Gabinius; לערך 110–48 לפנה"ס) היה מצביא ומדינאי ברומא בתקופת הרפובליקה.

תולדות חייו

דיוקן מושל סוריה גביניוס על מטבע שנטבע בבית שאן

מוצאו המשפחתי של גביניוס אינו ידוע אך בכתביו של מרקוס טוליוס קיקרו מצוין שהוא חי חיי הנאה והפקרות ובילה את ימי נעוריו בשתייה, שירה, הימורים וריקודים.

בשנת 67 לפנה"ס גביניוס נבחר לטריבון הפלבאים תפקיד שבמסגרתו הוא התגלה כתומכו של פומפיוס. הוא הציע הצעת חוק שהעניקה לפומפיוס מנדט להילחם בשודדי הים שפעלו ברחבי הים התיכון (Lex Gabinia de piratis persequendis). ההצעה זו פרושה סמכויות חסרות תקדים - הוא קיבל אימפריום בכל רחבי הים התיכון וחמישים מילים מהחופים, כמו כן הוא קיבל שליטה על צי גדול, סכומי כסף נכבדים, כוחות רגלים ופרשים רבים ורשות לבחור מצביאים כראות עיניו.

חרף התנגדות הסנאט, הקונסולים וחלק מעמיתיו הטריבונים, גביניוס הצליח הודות לגיבוי מהמון העם, להעביר את הצעת החוק שלו ופומפיוס מונה למצביא.

גביניוס חוקק מספר חוקים שנועדו להגביל את שחיתות הסנאט כמו חוק שאסר קבלת "הלוואות" משגרירי מדינות זרות שבאו לרומא כדי להשיג את תמיכת הסנאט וחיוב הסנאט לקבל את השגרירים הזרים במועדים קבועים.

לאחר תום כהונתו כטריבון גביניוס שירת במזרח כאחד מהלגאטים של פומפיוס. לא ידוע על מעשיו במזרח מלבד העובדה שהוא ליווה את מרקוס סקאורוס לממלכת יהודה החשמונאית ובסכסוך בין הורקנוס השני לאריסטובולוס השני בדבר השלטון בממלכה, הם הכריעו לטובתו של האחרון, כנראה כתוצאה משוחד שקיבלו ממנו. בשנת 61 לפנה"ס שב גביניוס לרומא וכיהן כפראיטור ובשנת 58 הוא כיהן כקונסול יחד עם לוקיוס קלפורניוס פיסו , במהלך כהונתו הוא סייע לטריבון הפלבאים פובליוס קלודיוס פולכר בהגליית קיקרו.

מושל סוריה

לאחר כהונתו כקונסול גביניוס מונה למושל סוריה בדרגת פרוקונסול. במסגרת תפקידו הוא התערב בענייניה של יהודה שהפכה למדינת חסות רומאית, בהבינו את ההתנגדות היהודית לשעבוד לרומא ואת צורכה של זאת בבסיס איתן לשלטונה בארץ ישראל הוא החל בייסוד מחדש, שיקום והחזרת השלטון העצמי לערים הלניסטיות בארץ ישראל שנחרבו ונכבשו על ידי החשמונאים, במחשבה שבשל הקרבה התרבותית שלהם לרומא הן תהפוכנה ליריבות היהודים על השליטה בארץ פעולותיו של גביניוס עוררו מורת רוח בקרב תושביה היהודיים של ארץ ישראל ונס המרד הורם על ידי אלכסנדר השני בנו של המלך המודח אריסטובולוס השני. תחילה אלכסנדר ניסה להשתלט על ירושלים ולהקים את חומותיה אולם ניסיון זה סוכל על ידי יחידות צבא רומא שהיו מוצבות בעיר, אולם הוא הצליח בגיוס צבא שלדברי יוסף בן מתתיהו מנה עשרת אלפים רגלים ואלף וחמש מאות פרשים.

גביניוס ירד מסוריה עם צבאו במטרה לדכא את המרד, בקרב הראשון שנערך כנגד אלכסנדר, בסביבות ירושלים הובס אלכסנדר ונאלץ לסגת. אחרי מפלתו אלכסנדר וכוחותיו התבצרו באלכסנדריון, מכוור והורקניה שם גביניוס הטיל עליהם מצור, לבסוף אלכסנדר נכנע לגבינוס ומסר את מבצריו לידי הרומאים ונשלח חזרה כשבוי לרומא.

שינוי סדרי השלטון ביהודה

לאחר ניצחונו, גביניוס שינה את סדרי השלטון ביהודה. על אירוע זה כתב יוסף בן מתתיהו: "אז השיב גביניוס את הורקנוס לירושלים וימסור בידו את כל משמרת המקדש, (ויעש חדשה בארץ) ויחלק את הסנהדרין לחמשה, וישם את האחת בירושלים והאחת בגדרה, והשלישייה באמאוס, הרביעית ביריחו, והחמשית בצפורי בארץ הגליל. כך איבדו היהודים את כיסא ממלכתם ויהיו מעתה לממשלה אריסטאקראטית.״

בקרב החוקרים מקובלת הדעה שגביניוס ביקש להחליש את השלטון ביהודה, ועל הבסיס הרעיון של הפרד ומשול ועל המודל של הכיבוש הרומאי במוקדון, פירק את ממלכת יהודה וחילק אותה לחמישה מחוזות (סנהדריות) נפרדים: ירושלים, יריחו, ציפורי, חמתן שבעבר הירדן וגָדָרָה (או אולי "גָזָרָה", כלומר - גזר). לפי גישה אחרת במחקר, גביניוס ביקש לייצב את המצב יהודה ולחזק את השלטון, ובהכירו את חולשותיו של הורקנוס, חילק את הארץ למתחריו העיקריים (פיתולאוס, אנטיפטרוס ומליכוס).

יצחק אייזיק הלוי טוען שגביניוס כלל לא החליש את שלטונו של הורקנוס, אלא לבקשת הורקנוס ואנטיפטר, שלל מהסנהדרין את הסמכויות המדיניות שלה ובכך חיזק את השלטון של הורקנוס ואנטיפטר.

המשך המאורעות

צעדיו של גביניוס לא השקיטו את היהודים, בשנת 56 לפנה"ס ברח המלך לשעבר אריסטובולוס השני ובנו מתתיהו אנטיגונוס השני מן השבי ברומא ועשו דרכם ליהודה. ביהודה הם זכו לתמיכת העם והתכוננו למלחמה. אריסטובולוס השתלט על אלכסנדריון והחל בביצורו אולם משעמד על התקרבות גביניוס הוא נסוג לכוון מכוור. הרומאים רדפו אחרי אריסטובולוס ובקרב שהתפתח הוכה צבאו קשות, רק אריסטובולוס ובנו עם אלף חיילים הצליחו להגיע למכוור שם הובסו בידי הרומאים, נלקחו בשבי ונשלחו חזרה לרומא.

אחרי הניצחון זה פנה גביניוס למימוש תוכניתו לפלוש לאימפריה הפרתית. הוא ניצל את הסכסוך על המלוכה באימפריה בין האחים מיתרידטס השלישי ואורודס השני, הוא פלש לפרתיה והגיע עד נהר פרת אולם נקרא לשוב על ידי פומפיוס כדי להחזיר לתלמי השנים עשר את כתר המלכות במצרים. גביניוס פלש למצרים למרות ההתנגדות של הסנאט והאזהרות כנגד צעד כזה שנמצאו בספרי הסיבילות, הוא שלח את מרקוס אנטוניוס להשתלט על המעברים החשובים למצרים ואחרי כיבוש פלוסיון (כיום בלוזה) בעזרת אנטיפטרוס ששכנע את חיל המצב היהודי שהוצב שם לא לגלות התנגדות לרומאים, גביניוס פלש לפנים הארץ. המלך ארכלאוס נהרג ואלכסנדריה נכבשה, לאחר המלחמה גביניוס החזיר את הארץ לשלטונו של תלמי השנים עשר.

בעת שגביניוס היה עסוק במצרים מרד נוסף פרץ ביהודה. אלכסנדר השני נמלט מכלאו ברומא, הגיע ליהודה וגייס צבא של שלושים אלף חיילים, והחל עובר בארץ ונלחם ברומאים במקום מושבם תוך שהוא קוצר מספר ניצחונות. מהלך העניינים ביהודה אילץ את גביניוס לחזור כדי להשקיטה. תחילה הוא ניסה לשלוח את אנטיפטרוס לשכנע את אלכסנדר להיכנע, וכשצעד זה נכשל, נלחם כנגד צבא היהודים. בקרב שנערך ליד הר תבור הוכו כוחותיו של אלכסנדר מכה ניצחת והוא נפל בשבי והוצא להורג על ידי גביניוס.

גביניוס על מטבעות בארץ-ישראל

בעת כהונתו של גביניוס כפרוקונסול בסוריה, הוטבע דיוקנו על מטבעות מקומיים של העיר ניסה-סקיתופוליס (שמה של בית-שאן בתקופה הרומית) ועל מנת שהדיוקן יזוהה בקלות, נוספו מאחורי ראשו האותיות הראשונות של שמו (ביוונית ГАВ). בצד השני של המטבע צוין שם העיר אשר באופן יוצא דופן אימצה את שמו ונקראה "גֹביניה", כך משנת 57 עד 45 לפנה"ס. הטבעת דיוקנאות של נציבים רומיים על גבי מטבעות בפרובינקיות הרומיות נדירה למדי ועוד יותר מיוחדת הקניית שם לעיר על שמו של המושל הרומי. תופעה זו נדירה במיוחד בתקופת הרפובליקה וככל הנראה היא לא הייתה חלק ממדיניות כללית, אלא החלטה מקומית. ייתכן ומועצת העיר החליטה לפרגן למושל החדש באמצעות המטבעות, מאידך יכול להיות שגביניוס עצמו ביקש זאת ממועצת העיר תוך שנתן לה הרשאה לטבוע מטבעות. מכל מקום מורה הדבר על עוצמתו ואישיותו של גביניוס ועל רצונה של העיר לחלוק לו כבוד כדי לשמור על ייחסים טובים עם הממשל הרומי. עיר נוספת אשר הוסיפה לשמה את שמו של גביניוס היא מרשה שאף על מטבעותיה הראשונים משנת 58/57 לפנה"ס מופיעות האותיות הראשונות של שם גביניוס זאת לצד שמה של מרשה, גם עיר זו נקראה אז "גביניה". בשתי הערים ציון השם הוא ביוונית, השפה המקובלת בארץ ישראל בתקופה ההלניסטית והרומית.

סוף ימיו

בינתיים, אויבי גביניוס ברומא פעלו נגדו, ובשנת 55 לפנה"ס הוא הודח ממשרתו כמושל סוריה ונקרא לחזור לרומא, חזרה אותה עיכב ככל יכולתו. גביניוס עזב בשנת 54 לפנה"ס רק כאשר מחליפו מרקוס ליקיניוס קראסוס הגיע לסוריה. עם שובו לרומא, הועמד גביניוס למשפט באשמת קבלת שוחד של 10,000 טאלנטים מידי מלך מצרים תלמי השנים עשר. הוא הורשע ונגזר עליו לגלות מרומא. גביניוס נשאר בגלות עד 49 לפנה"ס, אז יוליוס קיסר החזיר אותו לרומא ואף נתן לו פיקוד על כח צבאי. אחרי קרב פארסאלוס הוא נשלח לאיליריה כדי לתגבר את כוחותיו של קווינטוס קורניפיקיוס. גביניוס נתקל בהתנגדות מקומית קשה שגרמה לכוחותיו אבדות כבדות. הוא התבצר בסביבת סלונה (כיום סולין שבקרואטיה) ולמשך זמן מה הצליח להדוף את התקפותיו של מרקוס אוקטביוס לבסוף תש כוחו כתוצאה ממגפה והוא מת בשנת 48 לפנה"ס.

קישורים חיצוניים

• אאולוס גביניוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
  • E. Schurer, The history of the Jewish people in the age of Jesus Christ, vol. I, Edinburg, New edition 1973, p. 245-246.