משתמש:Sgo100/טיוטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
דף זה הוא טיוטה של Sgo100.
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
דף זה הוא טיוטה של Sgo100.

תיווך למידה באמצעות מצלמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצלמה והתנסות בלמידה מתווכת[עריכת קוד מקור | עריכה]

חינוך לאמנות, ובמקרה זה צילום, הינו בעל אופי קוגניטיבי ומהווה פוטנציאל לרכישת ידע והבנתו מעבר לחוויה וההנאה. תהליכים קוגניטיביים מתייחסים לתהליכים של ארגון מידע תוך שימוש במרכיבים כמו זיכרון, למידה, תפיסה, הבנה, הסקת מסקנות, ייצוג ידע. [[[1]]] (Eisner, 2004 ) מגדיר את המושג קוגניציה כתהליך שבאמצעותו נעשה האורגניזם מודע לסביבה. זהו תהליך המאפשר מודעות הבאה לידי ביטוי ביכולת הבחנה, הבנה והמשגה. לדעתו של אייזנר, האמנות היא פעילות קוגניטיבית המאפשרת צורה מיוחדת של משמעות המגלמת הלכה למעשה מיומנויות חשיבה גבוהות. במוקד תהליך הלמידה המתואר במחקר נמצא תיווך מבוגר. לפי תיאורית ההתנסות בלמידה מתווכת (M.L.E Mediated Learning Experience) של פוירשטיין (1981), מרכיב הלמידה המתווכת היא אחת הצורות שבה אדם מגיע לאינטראקציה עם העולם והיא זו שהופכת אותו לבעל יכולת לשנות את עצמו. בעזרתה ניתן ליישם את תיאוריית יכולת ההשתנות הקוגניטיבית המבנית (SCM- Structural Cognitive Modifiability ) של פוירשטיין (1988), הגורסת שהאדם ניחן בגמישות ובפלסטיות המאפשרות רמת יכולת השתנות גבוהה. התיאוריה דנה בקשר של האדם עם העולם באמצעות מתווכים אנושיים שמעשירים בידע ובמבנים חשיבתיים.


המחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

את התחום תיווך למידה באמצעות מצלמה חקרה ופיתחה רונית ולפר – חוקרת בתחום הצילום, כאשר עבדה עם תלמידים המאובחנים כבעלי הפרעות בתקשורת, ב[[בית הספר היסודי רימון]] שב[[מועצה אזורית עמק המעיינות]], במסגרת חטיבת "דרור" [[[2]]] . הידע היחיד הקיים עד אז התייחס לצילום מן ההיבט הטיפולי בשיטות טיפול כ- Phototherapy ,Therapy by photography . השילוב בין הכלים יצר אצל ולפר צורך בחיפוש אחר רקע תיאורטי בכדי לנסות ולעגן באמצעותו את העבודה. הידע היחיד הקיים עד אז התייחס לצילום מן ההיבט הטיפולי בשיטות טיפול כ- Phototherapy , Therapy by photography . השילוב בין הכלים יצר אצל ולפר צורך בחיפוש אחר רקע תיאורטי בכדי לנסות ולעגן באמצעותו את העבודה. חיפוש אחר ידע, הוביל את ולפר ללימודים לתואר שני במסגרת מסלול "אוריינות חזותית בחינוך", בסמינר הקיבוצים ולחקור תהליכי למידה המבוססים על חוויה אינטראקטיבית אישית ועד כמה הם בעלי השפעה על תפישת עולמם של הלוקחים בהם חלק. בשונה מתהליכים המבוססים על הקניית ידע, תהליך של למידה מתווכת מציע התנסות שמטרתה ניסוח צרכים וביטוי אישיים. במסגרת לימודי המוח של הראייה, הבינה שאוטיסטים אינם רואים מבנים מורכבים ואורות וצללים, אלא חלקים, פינות, קוים, פרטים שוליים. ולכאן נכנסת המצלמה כמתוועת שכן היא מתמקדת באוביקט ומטשטשת את הסביבה, הגירוי עובר מיפוי, ניפוי והפשטה, הם רואים קווים אלכסוניים ופחות צורות מורכבות לכן הויזואליה שלהם מאוד צילומית. את מסקנותיה אלה איששו חוות הדעת על מחקרה ואוצר צילום שצפה בתערוכת העבודות של תלמידיה האוטיסטים, שהתקיימה במוזיאון הפתוח לצילום בתל חי, שהאוטיסטים מדברים בצורה צילומית ולא קוספטואלית כרוב האנשים.

במוקד המחקר עמדו העצמה, טיפוח חשיבה רפלקטיבית והעלאת המודעות העצמית, המקצועית, בעזרת צילום במצלמת וידאו, המחקר זימן בחינה מדוקדקת של העבודה, תוך טיפוח חשיבה ביקורתית על הפעלת קריטריוני התיווך השונים ועוצמתם באינטראקציה התיווכית עם תלמיד אוטיסט. מטרת העבודה במחקר היתה הצגת אסטרטגיה ייחודית של ניתוח שעורי MLE באמצעות כלים חזותיים. השימוש בניתוח תוכן וניתוח סמיוטי של האירועים המצולמים בוידיאו, וכן ניתוח תוכן איכותי באמצעות כלי המחקר 'מעגלי התיווך' Kaufman, 2001)), את אלה בחרה החוקרת מתוך מטרה לחקור ולהבין את אופן פעולתה כך שתוכל לרכוש תובנות אותן תשליך על עבודתה הלאה. תשלב בין המידע החזותי הניתן בקטעי הוידיאו ובין השלכתם על מעגלי התיווך. ומתוך גופי הידע שיתקבלו מניתוח הנתונים בכלים השונים תפיק תובנות חדשות לגבי אופן עבודתה. שאלת המחקר היתה האם וכיצד שימוש בוידיאו ו'מעגלי התיווך' (Kaufman, 2001) מאפשרים הבנה של תהליכי התנסות בלמידה מתווכת (MLE) באינטראקציה עם תלמידים אוטיסטים מצלמים, בבית הספר "רימון" שבקבוץ מסילות. (קישור לסיכום עבודת המחקר של רונית ולפר) עבודת המחקר הציגה מודל בו השפה החזותית הינה מרכיב מרכזי בהליך התקשורתי. ונבדקה השפעת המצלמה ככלי מתווך את המציאות.


תוצאות המחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

המצלמה, שהינה סוכנת חברות חשובה, המייצגת את המציאות באופן מיידי ומעוררת תגובות ספונטניות ומהירות, היא כלי מתווך בין הילד האוטיסט ובין הסביבה, מייצרת ומשעתקת ידע ומהווה גורם משמעותי בבניית הזהות של הילד. הראייה הצילומית היא בררנית במהותה. ברגע החשיפה, נוצר קטע מתוך רצף המרחב והזמן ממוסגר ומקובע. לעובדה זו משמעות רבה, משום שהיא מקפלת בתוכה את ההחלטה לגבי אינסוף האפשרויות האחרות שלא נבחרו. כיוון המצלמה אל האובייקט ברגע נתון, משמעותו כי נושא זה חשוב או ראוי בעיני הצלם. ברגע הצילום, הצלם מקבע את התנאים הפרספקטיביים שהתקיימו לפני המצלמה. בהתבוננותו מבעד לעינית הוא גם הצופה הראשון בתוצאה. התוצאה תשחזר את אותם התנאים שהתקיימו לפניו, והצופה יראה אותם כאילו מנקודת מבטו של הצלם (גלוטמן, 1996). הצילום הבודד מופיע בתוך הקשר נתון המסייע בפענוח משמעות הצילום. המשמעות משקפת לא במעט את עולמו ואישיותו של המתבונן, את מצבו הרגשי, השכלתו וכו'. המצלמה משפיעה על תחומי הלמידה באמצעות פיתוח תהליכים קוגניטיביים, פיתוח מיומנויות ויזואליות-מרחביות. מטרת התיווך האנושי היא להקנות כלים משופרים לניתוח ולהתמודדות עם עולם הגירויים. כתוצאה מההתנסות, הפרט הופך לרגיש יותר לגירויים ומסוגל להתמקד בהם ביתר פעילות. הוא מסוגל להרחיב את התייחסותו אל הגירויים ובעקבות כך להשתנות. המטרה הינה פיתוח גמישות של הלומד (צוריאל, 1999).


יישום תוצאות המחקר בתחומים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמי שמתעניינת ועוסקת בתחום התיווך בעבודתה, תפיסתה של ולפר את האדם, איכות הקשר שאותו היא מייצרת עם אנשים, ההסתכלות, בניית הקשר ובניית האמון חייבת להיות מתוך הדדיות. במיוחד נכון הדבר כאשר אנשים מגיעים עם מטען וחייבת להיווצר אינטרקציה. המפגש תלוי באיכות הקשר, אנשים צריכים להיחשף, ואם לא תיעשה היכרות זו איתם הסיטואציה יכולה להיות מאוד מאיימת. במיוחד כאשר העומד מול המצלמה לוקה בדימוי עצמי נמוך. דבר זה הוביל את ולפר לבדוק אם תוצאות המחקר ישימות גם אצל מבוגרים שאינם סובלים מהפרעות בתקשורת. בשלב זה של החקר היא בחרה להתמקד באוכלוסיית הנשים בגילאים שלי 40 ומעלה ולצורך כך עזבה את עבודתה במשרד החינוך, כמטפלת-מורה באמצעות מצלמה לתלמידים אוטיסטים, בבית הספר ניסויי בבית שאן.


תיווך הסיטואציה לגיל השלישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת שלב זה במחקר, אותו תסיים ולפר בקיץ שנת 2016, היא משתמשת בכלים אותם רכשה במחקרה הקודם ובודקת את השפעתם על נשים. אשה שתראה את עצמה מהמקום האופטימלי מבחינה ויזואלית, שתראה את עצמה אחרת, כמקור העוצמה שלה עצמה, תרצה להרגיש כך תמיד. זו לא הנצחת הרגע אלא הנצחת ההרגשה העוצמתית, לקחת את עצמה כמשאב, כי צילום מייצר שינוי.