משתמש:Slav4/ארגז חול/אלמלכ אלמעט'ם עיסא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אל-מלכ אל-מעט'ם עיסא שרף א-דיןערבית: الملك المعظم عيسى شرف الدين, נהגה: אל-מַלֶכּ אלמוּעַזם עיסא שַרַף א-דין; נפטר ב-1227) היה הסולטן האיובי ששלט בדמשק בשנים 1218-1227, בנו של אל-מלכ אל-עאדל ואחיינו של צלאח א-דין מייסד השושלת. אל-עאדל חילק את הממלכה לשניים, ובשנת 1201 מינה את אל-מעט'ם למושלה של דמשק, ואת בנו השני אל-מלכ אל-כאמל למושלה של מצרים. בשנת 1218, עם מותו של אל-עאדל, הפך אל-מעט'ם לסולטן דמשק. לאחר פטירתו, החליף את אל-מעט'ם בנו אל-מלכ נאצר דאוד. אל-מועט'ם בנה וביצר את ארץ ישראל, אך גם הרס מבצרים וחומות רבים.

חומות וביצורים בירושלים ובגליל[עריכת קוד מקור | עריכה]

למעלה ממאה שנה נמצאה ירושלים תחת שלטון נוצרי-צלבני. ב- 2 בספטמבר 1187, נכבשה העיר על ידי חילותיו של צאלח א-דין, וירושלים שבה לשליטת האיסלאם[1]. כדי למנוע את שובם של הצלבנים, החלו השליטים האיוביים, במסע חיזוקים וביצורים של החומה בירושלים ובניית מגדלים[2]. כן הוקמו וחוזקו על ידם, מבצרים בגליל בגלעד ובגולן. מרבית הביצורים הללו נעשו על ידי אלמועט'ם, או בהוראתו, עוד בחיי אביו אלמלכ עאדל, בהיותו שליטה של ירושלים, אך מאוחר יותר כסולטן, כשחשב שטובת שלטונו היא הרס הביצורים, הוא לא היסס להרוס את החומות והמבצרים שהוא בעצמו בנה. כך בשנת 1217 כשצבאו של אנדריאס מלך הונגריה הגיע לחופי הארץ, חיזק את ביצוריה של ירושלים, ובשנת 1219 הרס את ביצורי הר תבור שבנה אביו, בכדי לעזור לאחיו אלמלכ אל-כאמל, ולהסיח את דעתם של הכוחות האירופיים שצרו על מצרים. את מבצר נמרוד השוכן למרגלות הר חרמון בנה שליט הבניאס אלעזיז עת'מאן, במימונו של אחיו אלמועט'ם. מעברו של הקטע הדרומי של חומת ירושלים נמצאו בחפירות חדשות שרידי חומה ומגדלים איוביים, אלו נבנו בשלהי תקופת צאלח א-דין, בתקופת אלמלכ אל-עאדל, ובראשית שלטונו של אלמועט'ם, אך בשנים 1219 ו- 1220 הוא פקד להרוס אותם[2]. במהלך ספטמבר ואוקטובר של שנת 1227 יצא שוב אלמעט'ם מדמשק, והחל בהחרבה שיטתית של ביצורי ירושלים ומבצרים בגליל - אסטרטגיה בה נהג צלאח א-דין, ברצונו למנוע התבססות הצלבנים בארץ. בחודש נובמבר מת אלמלכ אלמעט'ם עיסא, ומותו שינה את המפה הפוליטית של ממלכת ירושלים ואויביה[3].

מדרשת (מאדראסת) אלמעט'מיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1218 נבנתה בצו הסולטן אלמלכ אלמעט'ם עיסא, מדרשה ללימודי האסלאם, על פי האסכולה החנפית, אשר קיבלה את שמה על שם הסולטן - אלמעט'מיה. מבנה המדרשה נמצא בעיר העתיקה סמוך לשער האריות ובקרבת תחילתה של הויה דולורוזה. במקום נמצאה כתובת בשפה הערבית:

בשם אללה הרחמן והרחום. בבתים נתן אללה להקים...לערוך התפילה ולתת הצדקה, יפחדו יום יתהפכו בו הלבבות. ציווה בעבודת אדוננו הסולטן אלמאלכ אלמעט'ם...שרף א-דיניה וא-דין... אבו בּכּר בן איוֹבּ, המקדיש מדרשה זאת לכבוד...חברי האימאם[4] הגדול, אבי הכפה, רצון אללה עליו... וזה בחודש שנת ארבע עשרה ושש מאות אלהג'רה[5] הנבואית, יקבל אללה ממנו, ויסלח לו ותפילת אללה על אדוננו[6][7].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יהושע פראוור, ספר ירושלים, התקופה הצלבנית והאיובית, עמוד 41
  2. ^ 1 2 יהושע פראוור, ספר ירושלים, התקופה הצלבנית והאיובית, עמוד 13
  3. ^ הערך מסע הצלב השישי
  4. ^ אימאם = מנהיד דתי בכיר
  5. ^ להג'רה = לוח השנה המוסלמי
  6. ^ אדוננו = מוחמד
  7. ^ המקור לכתוב בכתובת - אנציקלופדיה וילנאי לירושלים, כרך א', עמוד 82