משתמש:Wikicoordenator/טיוטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
דף זה הוא טיוטה של Wikicoordenator.
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
דף זה הוא טיוטה של Wikicoordenator.


השפעת הטיפול הכלייתי החליפי על היריון[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיפול כלייתי חליפי כולל את כל הטיפולים הניתנים לחולים הסובלים מאי-ספיקת כליות סופנית, לרבות; השתלת כליה, דיאליזה צפקית(Peritoneal Dialysis- PD) , המודיאליזה (Hemodialysis- HD)[1]. בשנת 2013 כ- 282,369 נשים סבלו מאי-ספיקת כליות סופנית בארה"ב, כאשר בערך 15% מהן (43,145 נשים) היו מתחת לגיל 44 [2]. בישראל, לפי הודעה מהמרכז הלאומי לבקרת מחלות במשרד הבריאות, נמסר כי נכון ל- 31.12.2015 נמצאו בישראל 573 נשים בגילאי 18-45 תחת טיפול כלייתי חליפי . מתוכן 212 מטופלות ב- המו-דיאליזה ו- 18 מטופלות בדיאליזה צפקית. בנוסף, 343 נשים בגילאים אלה הינן מושתלות כליה[3].

נשים שעוברות טיפול כלייתי חליפי חוות ירידה בפוריות מאחר והן סובלות לרוב מהפרעות קשות במחזור הוסת החודשי[4]. מחקר שנערך בקרב 184 נשים בגיל הפוריות שנמצאו תחת טיפול כלייתי חליפי הראה כי 64.2% מהן סבלו מהפרעה במחזור הווסת החודשי[5]. ההפרעות במחזור הווסת נגרמות עקב חוסר איזון ברמת הורמוני המין בגוף האישה. חוסר איזון זה נוצר על רקע שיבוש בהפרשת אותם הורמונים מהבלוטה האחראית על כך (בלוטת יותרת המוח- Hypo-thalamus)  ועקב פינוי מופחת של ההורמונים דרך הכליות. דוגמה לכך היא הצטברות הורמון הפרולקטין המאפיין את אותן נשים. הסיבה המדויקת להצטברות אותו הורמון אינה ידועה[6]. החזרת רמת הורמון הפרולקטין לרמה הטבעית יכולה להשפיע לטובה על איזון הורמונים אחרים בגוף האישה ולעזור בהסדרת מחזור הווסת החודשי. בכדי לעשות כך, יש לשפור את הטיפול הכלייתי החליפי הניתן לאישה ע"י העלאת משך הזמן ו/או התדירות של הטיפול הכלייתי החליפי המלאכותי (כמו ביצוע המודיאליזה לילית[7] או ע"י השתלת כליה[8]). לא בכל המקרים מתאפשרת בחירה בין שלושת החלופות הקיימות. ישנם מקרים בהם רק אופציה אחת תעמוד בפני המטופלת[1]. להלן פירוט של סיכויי ההיריון בקרב נשים בגיל הפוריות לפי סוג החלופה הטיפולית.

השתלת כליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השתלת כליה נחשבת לטיפול הכלייתי החליפי המועדף מבין השאר, מאחר ורק היא מספקת פתרון הורמונאלי לאישה המושתלת. ראוי לציין כי השתלת כליה אינה תמיד אפשרית לכל המטופלות בגלל שהיא מחייבת, בין היתר, ניתוח כירורגי ולקיחת תרופות שמדכאות את תגובת מערכת החיסון לתקופת זמן ממושכת. דבר המצריך מצב רפואי תקין ברמה מספיקה כדי לאפשר את ביצוע ההשתלה[1].

השתלת כליה תורמת להסדרת ריכוז הרמוני המין בגוף האישה המושתלת[6], מורידה משמעותית את אחוז ההפרעות בווסת החודשי בהשוואה לטיפול כלייתי חליפי מלאכותי (דיאליזה צפקית ו- המודיאליזה)[9] ומעלה את סיכויי ההיריון ולידת חי בקרב מטופלות הסובלות מאי-ספיקת כליות סופנית[10]. מחקר שנערך בקרב 102 נשים מושתלות כליה הראה כי בזמן שאותן נשים היו תחת טיפול בדיאליזה, רק 30.6% מהן היו עם וסת תקינה. לאחר ההשתלה אחוז הנשים עם וסת תקינה עלה ל- [9]57.1%. בארה"ב, בין השנים 2000-2010 נרשמו 4706 הריונות בקרב מושתלות כליה כאשר 73.5% מאותם הריונות הסתיימו בלידות חי. אומנם, אותם לידות התאפיינו באחוז סיבוכים (כמו רעלת הריון, לידות מוקדמות, ניתוחים קיסריים) גבוה משמעותית ביחס לאוכלוסייה הכללית[11]. בנוסף, ראוי להדגיש כי ההיריון מסכן במידה מסוימת את הכליה המושתלת ועלול לקצר את זמן הישרדותה, או להוביל לאי-תפקוד מוחלט של השתל. מעיבוד נתונים של 21,814 מושתלות כליה בארה"ב, בין השנים 1990-2010, נמצא כי היריון בשנה הראשונה לאחר השתלת הכליה מגביר את הסיכון לאי-תפקוד מוחלט של השתל (אי-ספיקת הכליה המושתלת) ב- 25% לעומת נשים שלא נכנסו להיריון בשנה הראשונה לאחר ההשתלה. היריון בשנה השנייה לאחר השתלת הכליה מגביר את הסיכון לאי-תפקוד מוחלט של השתל ב- 26% לעומת נשים שלא נכנסו להיריון בשנה השנייה לאחר ההשתלה. היריון בשנה השלישית לאחר ההשתלה לא הדגים סיכון מוגבר ביחס לנשים שלא הרו באותה תקופת זמן. משוער כי ההיריון מעודד את גוף האישה לייצור נוגדנים שפוגעים בכליה המושתלת וגורמים לדחייתה. בנוסף, נמצא כי לתקופת הזמן שבין השתלת הכליה לבין ההיריון השפעה על תפקוד הכליה המושתלת[12]. לפי ההנחיות האמריקאיות יש להמתין לפחות שנה ממועד השתלת הכליה עד לתכנון ההיריון הרצוי[13]. לפי ההנחיות האירופאיות יש להמתין לתקופת זמן של שנתיים ממועד השתלת הכליה. חשוב להבין כי למועד ההיריון ולמספר ההריונות עלולה להיות השלכה מזיקה על תפקוד הכליה המושתלת. על כל אישה מושתלת כליה לפנות לרופאים מומחים כדי לקבלת ייעוץ לפני כניסתה להיריון[12].    

דיאליזה צפקית/בטנית PD) Peritoneal Dialysis)[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיאליזה צפקית מתבצעת בחלל הצפק (בחלל התוך בטני). על פני החלל הפנימי של הבטן פרוסה רשת רחבה של כלי דם. את רשת כלי הדם אפשר לנצל בתור מסנן שבאמצעותו ניתן להעביר את הרעלים שבגוף האישה אל תוך תמיסה טיפולית שמוכנסת אל תוך חלל הצפק. את חלל הצפק ממלאים בתמיסה דרך צינור מלאכותי קבוע (צינור תוך בטני) ומשאירים את התמיסה למספר שעות. בזמן הזה, התמיסה סופגת את הרעלים, ועודף הנוזלים מתוך גוף האישה אליה. כעבור מספר שעות, לפי הוראת רופא, מנקזים את התמיסה דרך הצנתר החוצה ומכניסים תמיסה חדשה ("נקייה") שוב למספר שעות קבוע. את התהליך הזה ניתן לעשות ידני או דרך מכונה שמחליפה בהמשכיות את התמיסה הטיפולית תוך כדי שינה. דיאליזה צפקית שומרת לזמן ארוך יותר את שארית הכליה העובדת. בנוסף, שיטה זו מגבילה פחות את סוג וכמות המזון והנוזלים הנצרכים ע"י המטופלת. אומנם, היא מחייבת יכולת טיפול עצמי גבוהה במיוחד. דבר אשר הופך אותה ללא מתאימה לכלל המטופלות. מטופלות שלא תהינה מסוגלות לטפל בעצמן כראוי בשיטה זו, תסבולנה מדלקות חוזרות בחלל התוך בטני. מצב הכולל כאבים עזים, סבל רב ובמקרים קשים עלול לסכן חיים[1].

מקרה ההיריון הראשון של אישה תחת טיפול בדיאליזה צפקית דווח בשנות השמונים. מאז מספר ההריונות בקרב אותן נשים ממשיך לעלות, אומנם שיעור ההיריון בקרב נשים תחת דיאליזה צפקית נחשב לנמוך ביותר מבין שאר החלופות הטיפוליות[14]. מחקר שעקב אחר 1,699 מטופלות דיאליזה צפקית במשך ארבע שנים, מצא כי מבין כל 100 נשים המבצעות דיאליזה צפקית רק אחת עשויה להיכנס להיריון[15] הסיבה המדויקת לסיכויי היריון כל כך נמוכים בדיאליזה צפקית אינה ידועה. ייתכן שהתמיסה הטיפולית המוזלפת אל תוך חלל הבטן היא זאת שקשורה לאחוזי ההיריון הנמוכים. ייתכן שריכוז הסוכר הגבוה של התמיסה הטיפולית פוגע בביצית ומזיק לה. בנוסף, משקל סך כל התמיסה הטיפולית בחלל הבטן לוחץ על החצוצרות של הרחם ומונע את ההתקדמות של הביצית בתוך החצוצרה אל כיוון הרחם. כך שבנוסף לבעיות ההורמונליות המאפיינות את אותן נשים, קיימות בדיאליזה צפקית גם בעיות מכאניות שפוגעות בביצית ובמעברה דרך חצוצרות הרחם. כל זה מוריד באופן משמעותי את סיכויי ההיריון[16].  יש לציין כי המידע הקיים לגבי היריון ודיאליזה צפקית מבוסס על נתונים ממקרים בודדים של הריונות בקרב אותן נשים. מאותם מקרים של לידות מוצלחות אפשר ללמוד כי על האישה ההרה, בין השאר, להקטין את כמות התמיסה הטיפולית המוזלפת אל תוך חלל הבטן בכדי להוריד מהלחץ שנוצר על הרחם. יחד עם זאת, יש להעלות את התדירות של החלפת התמיסה כדי לנקות את הרעלים ועודפי הנוזלים מגוף האישה עד כמה שניתן[17][18] [14]. לרוב, עקב אי-הנוחות הנובעת מההיריון, והלחץ של התמיסה הטיפולית המוזלפת אל תוך החלל הבטני ועקב אי-יכולת לפנות את הרעלים במידה משביעת רצון, מועברות הנשים ההרות משיטת הדיאליזה הצפקית אל שיטת דיאליזה דרך הדם (המו-דיאליזה)[14].     

המודיאליזה-  HD) Hemodialysis)[עריכת קוד מקור | עריכה]

המודיאליזה (דיאליזה דרך הדם) היא סוג הטיפול הכלייתי החליפי השכיח ביותר מבין השאר. בשיטה זו, הדם של המטופלת נשאב דרך צינור קבוע מיוחד (צנתר מרכזי) או דרך וריד מיוחד שנוצר ע"י ניתוח למטרה זו (פיסטולה/נצור עורקי-ורידי) ומועבר באמצעות הצנרת הטיפולית אל תוך פילטר שמוציא את הרעלים ועודף הנוזלים מגוף המטופלת. לאחר פעולת הסינון, מוזרם הדם "הנקי" בחזרה אל תוך הגוף של המטופלת. למרות שכיחות השיטה, המודיאליזה מתאפיינת במספר חסרונות כמו תלות של המטופלות במכונה ובצוות המטפל והצורך בביקור קבוע ומתמשך ביחידת הדיאליזה כדי לבציע את הטיפול. הטיפול מבוצע לרוב בתדירות של שלוש פעמים בשבוע ולמשך 4 שעות כל פעם. בנוסף, שיטה זו מגינה פחות על אחוז הכליות שעדיין עובד ודורשת הקפדה יתרה על סוג וכמות האוכל והשתייה הנצרכת בהשוואה לדיאליזה צפקית[1].

שיעורי ההיריון בנשים תחת טיפול בהמודיאליזה הינם גבוהים יותר בהשוואה לדיאליזה צפקית. בארה"ב מעדיפים להעביר את הנשים ההרות שנמצאות תחת טיפול בדיאליזה צפקית אל הטיפול בהמודיאליזה. הסיבה לכך היא שבהמודיאליזה קל יותר להגיע לאחוזי פינוי רעלים רצויים[14]. בנוסף, בשיטה זו מאפשרת שליטה יותר טובה לצוות הרפואי על ניהול מקרה ההיריון של האישה ההרה[14][1]. למרות סיכויי היריון נמוכים יותר בהשוואה לנשים שלא נמצאות תחת טיפול כלייתי חליפי מלאכותי, קיימים נתונים שמראים אחוזי לידות חי גבוהים במיוחד וסיבוכי לידה נמוכים יחסית בקרב נשים הרות אשר נמצאות תחת טיפול מוגבר של המודיאליזה. מחקר אשר השווה בין 22 נשים הרות אשר ביצעו המודיאליזה מוגברת בקנדה, בין השנים 2000 ל- 2013, לבין 70 נשים הרות אשר ביצעו המודיאליזה לפי תוכנית רגילה (ללא טיפול מוגבר) בארה"ב בין השנים (1990-2011), הציג אחוז לידת חי גבוה יותר בקרב הנשים הקנדיות (86.4% בקרב הנשים מקנדה, 61.4% בקרב הנשים מארה"ב). בנוסף, הילודים נולדו בשבועות מתקדמים יותר (ממוצע שבועות לידה; נשים קנדיות- 36 שבועות. נשים מארה"ב- 27 שבועות) עם משקלים גבוהים יותר. מעבר לכך, רוב מהלכי ההיריון היו ללא סיבוכים חמורים כאשר מתוך אותן 22 יולדות קנדיות רק 2 ילדו בניתוח קיסרי. כמוכן, מחקר זה הראה קשר ישיר בין כמות השעות של הדיאליזה השבועיות לבין אחוזי לידות החי. אחוז לידות החי בקרב נשים אשר ביצעו לכל היותר 20 שעות טיפול בשבוע עמד על 48%, לעומת 85% של לידות חי בקרב נשים שביצעו 36 שעות טיפול בשבוע לכל הפחות[19]. את התדירות והכמות של שעות ה- המוד-יאליזה ניתן להעלות בדרכים שונות בקרב אותן נשים הרות, כמו ביצוע דיאליזה לילית[8]או ביצוע המודיאליזה ביתית[20].

סיכום ודגשים חשובים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר ההריונות המוצלחים עם לידות חי בנשים בגיל הפוריות אשר נמצאות תחת טיפול כלייתי חליפי נמצא בעלייה מתמדת. כיום היריון מוצלח בקרב נשים שסובלות מאי-ספיקת כליות סופנית נחשב ליעד שניתן להשיג אותו[20][21]. אומנם , משימה זו אינה קלה ודורשת מהאישה והצוות הרפואי מאמץ רב כדי להצליח בה. הדרך להיריון מוצלח כוללת מאמצים לא קלים, כמו ביצוע טיפול יומי למספר רב של שעות[19]-[22], ביצוע בדיקות רפואיות בכמות רבה יותר ובהפרשי זמנים קצרים יתר, הקפדה על נטילת תרופות ועל תזונה נכונה וכדומה[21].

הסיכויים הכי גבוהים להיכנס להיריון נמצאים בקרב נשים מושתלות כליה[11][10] מאחר והכליה המושתלת תורמת להסדרת הורמוני המין[6] ומחזור הווסת החודשי בקרב מושתלות כליה הנמצאות בגיל הפוריות[9]. אומנם, יש לזכור כי ההיריון עלול לסכן את הכליה המושתלת, לקצר את זמן הישרדותה ולהוביל לאי-תפקודה[12]. כדי להקטין את סיכויי הפגיעה בכליה המושתלת כתוצאה מההיריון, על האישה המושתלת להיות במצב רפואי יציב לפחות שנה עד לתכנון היריון ראשון[13]. 

המודיאליזה היא השיטה מועדפת על פני דיאליזה צפקית בקרב נשים הרות הנמצאות תחת טיפול כלייתי חליפי מלאכותי מאחר וניתן לפנות באמצעותה יותר רעלים מגוף האישה[14] ומאחר והשליטה בשיטה זו נמצאת ברובה בידי הצוות הרפואי[14][1]. בנוסף ילודים לאימהות תחת טיפול בהמודיאליזה נולדו בשבועות הריון מאוחרים יותר ובמשקל גבוה יותר ביחס לילודים לאימהות תחת טיפול בדיאליזה צפקית[22]. כדי להעלות את הסיכויים ללידת חי ולמהלך היריון תקין, על האישה ההרה (בשתי השיטות) להגביר את התדירות והמספר של שעות הטיפול[22][20]-[17][8].

למרות ההצלחה הגוברת, היריון בקרב נשים תחת טיפול כלייתי חליפי, במיוחד בקרב נשים לא מושתלות, נחשב עדיין להיריון בסיכון גבוה עם שיעור סיבוכים יותר גבוה ביחס לנשים בריאות. על האישה הנמצאת תחת טיפול כלייתי חליפי לשקול היטב את החלטתה ולהתייעץ עם רופאים מומחים בתחום לפני תכנון ההיריון[11][23].    

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Mozlzahn AE. Contemporary Nephrology Nursing: Principles and Practice. 2nd ed. New Jersy: ANNA;2006.527 P.
  2. ^ UNITED STATES RENAL DATA SYSTEM. Available at: https://www.usrds.org/reference.aspx [Cited on 5.6.2016]
  3. ^ הודעה מהמרכז הלאומי לבקרת מחלות במשרד הבריאות.
  4. ^ Fryckstedt J, Hylander B: Sexual function in patients with end-stage renal disease. Scand J Urol Nephrol 2008; 42: 466–471.
  5. ^ 1.     Lin, C. T., Liu, X. N., Xu, H. L., & Sui, H. Y. (2016). Menstrual Disturbances in Premenopausal Women with End-Stage Renal Disease: A Cross-Sectional Study. Medical Principles and Practice, 25(3), 260-265.‏ Filocamo MT, Zanazzi M, Li MV, et al: Sexualdysfunction in women during dialysis and after renal transplantation. J Sex Med 2009; 6:3125–3131.
  6. ^ 1 2 3 Ahmed, S. B., & Ramesh, S. (2016). Sex hormones in women with kidney disease. Nephrology Dialysis Transplantation, gfw084.‏
  7. ^ Barua M, Hladunewich M, Keunen J, et al: Successful pregnancies on nocturnal home hemodialysis. Clin J Am Soc Nephrol 2008; 3:392–396.
  8. ^ 1 2 3 1.     Filocamo MT, Zanazzi M, Li MV, et al: Sexual dysfunction in women during dialysis and after renal transplantation. J Sex Med 2009; 6:3125–3131.
  9. ^ 1 2 3 1.     Chakhtoura, Z., Meunier, M., Caby, J., Mercadal, L., Arzouk, N., Barrou, B., & Touraine, P. (2015). Gynecologic follow up of 129 women on dialysis and after kidney transplantation: a retrospective cohort study. European Journal of Obstetrics & Gynecology and Reproductive Biology, 187, 1-5.‏
  10. ^ 1 2 Hebral, A. L., Cointault, O., Connan, L., Congy-Jolivet, N., Esposito, L., Cardeau-Desangles, I., ... & Guitard, J. (2014). Pregnancy after kidney transplantation: outcome and anti-human leucocyte antigen alloimmunization risk. Nephrology Dialysis Transplantation, gfu208.‏
  11. ^ 1 2 3 1.     Deshpande, N. A., James, N. T., Kucirka, L. M., Boyarsky, B. J., Garonzik‐Wang, J. M., Montgomery, R. A., & Segev, D. L. (2011). Pregnancy Outcomes in Kidney Transplant Recipients: A Systematic Review and Meta‐Analysis. American Journal of Transplantation, 11(11), 2388-2404.‏
  12. ^ 1 2 3 1.     Rose, C., Gill, J., Zalunardo, N., Johnston, O., Mehrotra, A., & Gill, J. S. (2016). Timing of Pregnancy After Kidney Transplantation and Risk of Allograft Failure. American Journal of Transplantation.‏
  13. ^ 1 2 McKay, D. B., & Josephson, M. A. (2005). Reproduction and transplantation: report on the AST Consensus Conference on Reproductive Issues and Transplantation. American journal of transplantation, 5(7), 1592-1599.
  14. ^ 1 2 3 4 5 6 7 1.     Sandhu, A., Regmi, A., Buchwald, D., & Tzamaloukas, A. H. (2014). Pregnancy or Uremia?–Case Report and Review of Conception, Pregnancy, and Complications in Peritoneal Dialysis Patients. Cureus, 6(9).‏
  15. ^ Okundaye, I., Abrinko, P., & Hou, S. (1998). Registry of pregnancy in dialysis patients. Obstetrical & Gynecological Survey, 53(11), 665-667.‏
  16. ^ Hou, S. (2001). Conception and pregnancy in peritoneal dialysis patients. Peritoneal dialysis international, 21(Suppl 3), S290-S294.‏
  17. ^ 1 2 Abu-Zaid, A., Nazer, A., AlOmar, O., & Al-Badawi, I. A. (2013). Successful pregnancy in a 31-year-old peritoneal dialysis patient with bilateral nephrectomy. Case reports in obstetrics and gynecology, 2013.‏
  18. ^ Alhwiesh, A. (2015). Pregnancy in peritoneal dialysis and an infant with a ventricular septal defect. Saudi Journal of Kidney Diseases and Transplantation, 26(1), 111.‏
  19. ^ 1 2 Intensive Hemodialysis Associates with Improved Pregnancy Outcomes: A Canadian and United States Cohort Comparison
  20. ^ 1 2 3 Bramham, K. (2016). Dialysis and pregnancy: no longer the impossible. Nephrology Dialysis Transplantation, gfw216.
  21. ^ 1 2 Manisco, G., Maggiulli, G., Di Tullio, M., Losappio, V., & Vernaglione, L. (2015). Pregnancy in end-stage renal disease patients on dialysis: how to achieve a successful delivery. Clinical kidney journal, sfv016.‏
  22. ^ 1 2 3 Piccoli, G. B., Minelli, F., Versino, E., Cabiddu, G., Attini, R., Vigotti, F. N., ... & Todros, T. (2015). Pregnancy in dialysis patients in the new millennium: a systematic review and meta-regression analysis correlating dialysis schedules and pregnancy outcomes. Nephrology Dialysis Transplantation, gfv395.‏
  23. ^ Luders, C., Castro, M. C. M., Titan, S. M., De Castro, I., Elias, R. M., Abensur, H., & Romão, J. E. (2010). Obstetric outcome in pregnant women on long-term dialysis: a case series. American Journal of Kidney Diseases, 56(1), 77-85.‏
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=משתמש:Wikicoordenator/טיוטה&oldid=24736764"