משתמש:YaaraL/טיוטה
ברברה נל קוק (באנגלית: Barbara Nell Cook ; 25 באוקטובר 1927 – 8 באוגוסט 2017) הייתה שחקנית וזמרת סופרן לירית אמריקאית.
היא השתתפה במספר רב של מחזות ומופעים, והמפורסמים שבהם ''Candide'', "Plain and Fancy", ו-" The Music Man", עליו היא זכתה בפרס טוני בשנת 1957, יחד עם רוברט פרסטון והמחזה כולו.
בשנת 1987 היא זכתה בפרס דרמה דסק על מחזה היחיד “A Concert for the Theatre”.
היא עבדה רבות יחד עם וולי הארפר, כ-30 שנה, עד שהוא מת מדום בעקבות שתיית יתר.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
קוק נולדה באטלנטה ב-25 באוקטובר 1927, הבכורה מבין שתי בנותיהם של צ'ארלס קוק, איש מכירות נודד, ושל נל הארוול, מפעילת טלפון של סאות'רן בל.
היא שרה ורקדה במקומות שונים, כמו מקהלה, מועדונים ורדיו, עוד מאז שהייתה צעירה, על אף שמעולם לא למדה לקרוא מוזיקה.
כאשר הייתה בת 3 חלתה קוק בשעלת, ואחותה בת 18 החודשים אשר חלתה בדלקת ריאות, חלתה גם היא בשעלת ומתה מכך. במשך שנים קוק האשימה את עצמה במותה של אחותה.
זמן קצר לאחר מכן הוריה התגרשו, בעודה חווה תקופה קשה. אמה האשימה את עזיבת בן זוגה במות אחותה הצעירה של קוק, ומאחר וקוק הרגישה כי אחותה מתה באשמתה, היא האשימה את עצמה גם בעזיבת אביה. כל פעם שהיו רואות אותו, אמה הייתה אומרת לה לבקש ממנו לחזור, אך היא נכשלה בכל פעם.
לאחר עזיבת אביה ומות אחותה, אמה של קוק נעשה קרובה יותר אליה, עד כדי כך שהן נהגו לישון יחד.
בשנת 1948 קוק עברה לניו יורק, שם עבדה כקלדנית. את הופעת הבכורה שלה בברודווי היא עשתה בשנת 1951 במחזמר הנכשל ''Flahooley'' וחזרה לתמימנט.
באותו קיץ קוק פגשה קומיקאי ומאמן דרמה בשם דייוויד לגרנט (David LeGrant), ובגיל 25 היא התחתנה איתו. שבע שנים לאחר מכן נולד להם ילד, אדם לגרנט.
קוק עבדה לאורך שנות החמישים ועד אמצע שנות השישים. היא כיכבה בברודווי במחזות ''Candide''ו- ''She Loves Me" ובחידושים של ''Carousel'', ''The King and I'' ו- “Show Boat".
בני הזוג התגרשו בשנת 1965, בעוד בנם כמעט בן 6. בסוף שנות ה- 60 ותחילת שנות ה- 70, קוק שתתה יותר ועבדה פחות. היא הייתה כמעט בלתי ניתנת להעסקה, אלכוהוליסטית שקועה בדיכאון.
בשנת 1973, בנה בן ה- 14 עבר לגור עם אביו.
בקיץ 1973, היא הצליחה לחזור לתפקד, מספיק כדי לצאת עם הרולד לאנג, הלן גלאגר וננסי דוסו בסדרת קונצרטים בשם ''The Gershwin Years''.
וולי הארפר, שהכיר את דוסו, ראה את המופע, ובשנה שלאחר מכן הוא וקוק איחדו כוחות והחלו לעבוד יחד. הרגישויות המוזיקליות שלהם היו כמעט זהות.
בניגוד לקוק, הארפר, שגדל באוהיו, קיבל חינוך מוסיקלי רשמי, הן בקונסרבטוריון ניו אינגלנד והן בג'וליארד. קוק והארפר ניגנו במועדון בשם Brothers and Sisters, במסעדה Row במידטאון, שם הרברט ברסלין, המנהל של לוצ'יאנו פברוטי, שמע אותם והזמין אותם לקארנגי הול ב-1975.
ברסלין הפיק את הקונצרט, שהיה סנסציה, וקיבל אותם החוזה הראשון שלהם עם CBS Records. אבל הם נפרדו מהם שנה לאחר מכן.
יו פורדין, נשיא DRG Records, הפיק את שמונת האלבומים האחרונים שקוק והארפר יצרו יחד.
בשנת 1977 קוק הפסיקה לשתות, והדיכאון שלה שכח יחד. אך בעקבות השתייה היו לקוק בעיות משקל עליהן לא הצליחה להתגבר, לכן היא החליטה בסופו של דבר פשוט לנסות לחיות יחד איתן, במקום לנסות להרזות ללא הצלחה.
אולי קוק הצליחה להתגבר על השתייה, אך הארפר לא, והוא מת בעקבות השתייה מדום לב.
קוק הקליטה עשרות אלבומים, ועשתה המון קונצרטים ברחבי אמריקה ובכל העולם. היא שרה בבית הלבן עבור הנשיאים ג'ימי קרטר, רונלד רייגן, ג'ורג' בוש וביל קלינטון, וזכתה במספר פרסים.
קוק אף הייתה מורה למוזיקה בבית הספר ג'וליארד.
קוק מתה בתאריך 8 באוגוסט 2017 מכשל במערכת הנשימה, לפי דברי בנה אדם.
פעילות מקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברברה קוק היא סופרן לירית שנהגה לשיר ולהופיע בעיקר במחזות זמר.
בין מחזות הזמר בהם קוק הופיעה"Candide” (1956), “She Loves Me” (1963), “Carousel” (1957), “The King and I” (1960), “Show Boat” (1966) של לאונרד ברנשטיין.
בשנת 1957 קוק כיכבה במה שהפך לאחד הלהיטים הגדולים ביותר של ברודווי, " The Music Man", בתור מריאן פארו, הספרנית הראשית. קוק, רוברט פרסטון ששיחק את הארולד היל, והמחזה זכו כולם בטוני.
קוק הופיעה בברודווי גם בתפקידים לא מוזיקליים, כולל “Any Wednesday” (1965) ו- Little Murders" (1967)" של ג'ולס פייפר, ובטלוויזיה בסדרות אנתולוגיה דרמטיות כמו “Armstrong Circle Theater” ו- “The United States Steel Hour".
קוק זכתה בפרס דרמה דסק לשנת 1987 על הצגת היחיד בברודווי “A Concert for the Theatre”.
ליום הולדתה ה- 70, בשנת 1997, קוק שרה באלברט הול בלונדון, ובשנת 2001, קוק ביצעה את "Barbara Cook Sings Mostly Sondheim" בקרנגי הול.
בשנת 2005, שנה לאחר מותו של הארפר, קוק הקליטה את "Tribute", אלבום שהוקדש לו.
בשנת 2006, קוק הפכה לזמרת הפופ האישה הראשונה שהוזמנה על ידי מטרופוליטן אופרה להופיע בקונצרט מלא מאז הקמתו בשנת 1883, למרות שעשתה את הופעת הבכורה שלה שם בשנת 2003 כסולנית אורחת מיוחדת.
קוק השתתפה בשני קונצרטים נמכרים עם התזמורת הפילהרמונית של ניו יורק בלינקולן סנטר בשנת 2007.