מתתיהו לזרסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרופסור לזרסון, 1936

פרופ' מתתיהו לזרסון (1 בפברואר 18871 בדצמבר 1951) היה פרופסור למשפטים ממייסדי בית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לזרסון נולד במיטוי בלטביה. בשנת 1905 הצטרף על התנועה הסוציאליסטית[1]. הוא סיים לימודי משפטים בהצטיינות באוניברסיטת סנקט פטרבורג בשנת 1910. בשנת 1916 מונה למרצה באוניברסיטה זו. בשנת 1920 עזב את ברית המועצות וחזר ללטביה[2]. בשנים 19221931 היה ציר בסיימאס הלטבי (הפרלמנט הלטבי)[3], בה פעל יחד עם מפלגות השמאל, ולהגנה על זכויות המיעוטים בכלל והיהודים בפרט[4]. בין השאר הוא נאבק, ללא הצלחה, בכפיית מנוחת חובה בימי ראשון[5]. כן הצליח לאפשר לבתי הספר היהודים ללמד בעברית בניגוד לעמדת הבונד שדרשה שילמדו רק ביידיש[1]. לזרסון גם היה פעיל בהתאחדות של הפועל הצעיר וצעירי ציון והיה מטעמה סגן בוועד הפועל הציוני[6]. בבחירות בנובמבר 1931 חסרו ללזרסון קולות מועטים כדי להיבחר מחדש והוא מצא עצמו מחוץ לסיים[7].

במרץ 1934 הגיע לזרסון לביקור בארץ ישראל כדי להשתתף בישיבת הוועד הפועל הציוני[8]. בעקבות ההפיכה של אולמנוס ב-15 במאי 1934, נאסר לזרסון כאיש שמאל, במקביל לביטול האוטונומיה התרבותית ליהודים[9]. בנובמבר 1934 שוחרר לזרסון ממעצרו[10], לאחר שהתחייב לעזוב את לטביה[11]. לאחר שחרורו עלה לארץ ישראל[12], אליה הגיע בינואר 1935[13].

בשנת 1935 היה ממייסדי בית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה[14], בו הרצה בתורת המשפט הכללית[15]. לאחר מכן עבר לכהן כפרופסור באוניברסיטת קולומביה. לזרסון נפטר ב-1 בדצמבר 1951, בניו יורק[16][17].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]