נאריסואן הגדול, מלך תאילנד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף נאריסואן הגדול)
נָארִיסוּאָן הגדול
สมเด็จพระนเรศวรมหาราช
Royal statue king naresuan ay.jpg
פסל של נאריסואן באיוטהאיה.
לידה 1555
פיטסאנולוק עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 25 באפריל 1605 (בגיל 50 בערך)
צ'יאנג מאי
מדינה תאילנדתאילנד  תאילנד
עיסוק מלך עריכת הנתון בוויקינתונים
דת בודהיזם
מלך ממלכת תאילנד של איוטהאיה
1 ביולי 159025 באפריל 1605
(14 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

נָארִיסוּאָן הגדולתאית: สมเด็จพระนเรศวรมหาราช) לעיתים נודע גם בתור סַנְפֵהַט השני היה מלך תאילנד בתקופת ממלכת איוטהאיה והאדם אשר שיחרר אותה מידי שלטון מיאנמר, ידוע עד היום כגיבור לאומי בתאילנד.

נאריסואן קיבל בתקופת שלטונו את המתיישבים, הסוחרים והתיירים מן הרפובליקה ההולנדית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באיונאונג היה מלך על האימפריה הראשונה של טונגבו אשר הקדימה את מדינת מיאנמר של ימינו. בתקופת שלטונו הוא יצא לכבוש שטחים נרחבים מדרום-מזרח אסיה, סיפח את חצי האי המלאי והפך את תאילנד ולאוס למדינות חסות. במהלך הכיבוש איוטהאיה (בירת תאילנד) נבזזה ואלפים מאזרחיה שועבדו בעוד המדינה עצמה הפכה לשדה הקרב בין מיאנמר לקמבודיה.

נאריסואן נולד בתור פארה נארט וכיורש עצר לכס תאילנד משנה למיאנמר בין השנים 15551556, בצעירותו שימש כשבוי פוליטי אצל הבורמזים אך מאוחר יותר הוחזר לארצו וניתנה עליו מלכות המשנה בפיטסאנולוק.

לאחר שלחם פעמים רבות לצד הבורמזים במערכותיהם לייצב את מדינת שן, בשנת 1584 קרא על סיום היחסים בין תאילנד למיאנמר והכריז על עצמאות ארצו.

במהלך שימוש בעליונות אסטרטגית, נאריסואן עצר שלוש מתקפות בורמזיות לכבוש את הבירה התאית ובו בזמן יצא במתקפת נגד על קמבודיה התוקפת. בשנת 1590 עם מות אביו ירש נאריסואן את הכס והשתמש במומנטום הירושה לפלוש אל הבירה הקמבודית לונגבק ולהפוך אותה לבת חסות של תאילנד. זמן קצר אחר כך יצא נאריסואן לכבוש את צ'יאנג מאי והשטחים שסבבו לה ולבסוף נפגש אישית בקרב פילי מלחמה עם יורש העצר הבורמזי. הקרב אירע ב-1593 והוכיח את העליונות התאית במאבק הממושך.

מלחמת אזרחים פרצה על ירושת הכתר במיאנמר ונאריסואן השתמש במצב לכבוש את חופיה של מיאנמר בחצי האי המלאי ובכך להשיג חוף אל מפרץ בנגל והאוקיינוס ההודי.

נאריסואן הוסיף לטפח את הצבא בתקופת שלטונו ולבסוף נפטר מחולי בצ'יאנג מאי בשנת 1605 בדרכו לכבוש את מדינת שן מידי מיאנמר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]