נויטרופניה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נויטרופניה
Neutropenia.JPG
צילום של דם עם מחסור קיצוני של נויטרופילים, שנמצאים בו בעיקר תאי דם אדומים וטסיות דם.
שם בלועזית Neutropenia
תחום המטולוגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
סיווג
 ‑ ICD-10 D70
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine 1640
DiseasesDB 8994
MeSH D009503
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

נויטרופניה (Neutropenia) היא הפרעה גרנולוציטית המאופיינת במספר נמוך באופן חריג של נויטרופילים. הנויטרופילים מהווים בדרך כלל כ-60%-70% מתאי הדם הלבנים ומשמשים כההגנה העיקרית של הגוף נגד זיהומים, וזאת על ידי השמדת החיידקים בדם. לפיכך, חולים בנויטרופניה רגישים יותר לזיהומים כתוצאה מחיידקים, וללא טיפול רפואי מיידי מצבם עלול להפוך לסכנת חיים (אלח דם נויטרופני).

נויטרופניה יכולה להיות אקוטית או כרונית, בהתאם למשך המחלה. המחלה תחשב כרונית אם היא נמשכת למעלה משלושה חודשים. לעיתים משתמשים במונח לויקופניה - מצב בו קיימת רמה נמוכה של תאי דם לבנים דם, אך נויטרופניה נחשבת לתת-סוג של לויקופניה.

הגורמים לנויטרופניה נחלקות לשניים: כאלה שגורמים להרס של התאים בגוף וכאלה שגורמים לירידה בייצור של תאים במח העצם. הטיפול תלוי בגורם, ומושם דגש על המניעה וטיפול בזיהום.

סיווג[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסווגים את הנויטרופניה לשלושה סוגים:

  • נויטרופניה קלה (1000 ≤ ANC < 1500) - סיכון קל לזיהום.
  • נויטרופניה מתונה (500 ≤ ANC <1000) - סיכון מתון לזיהום.
  • נויטרופניה חמורה (ANC <500) - סיכון חמור לזיהום.

רמת הסיכון קשורה גם לאורך זמן המחלה. למשל, תיתכן נוטרופניה קלה שתגרום לזיהום, כיוון שנמשכה זמן רב, או נויטרופניה חמורה שהסתיימה ללא זיהום, משום שהיא נמשכה זמן קצר, לדוגמה - לאחר כימותרפיה.

סימנים וסימפטומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אין סימפטומים מבחינים לנויטרופניה לפני שמתפתחים זיהומים. לפיכך, הנויטרופניה מתגלה בדרך כלל רק לאחר שהמטופל פיתח זיהומים חמורים או אלח דם. ייתכן שלא תיווצר מוגלה, משום שייצורה דורש ייצור של גרנולוציטים נויטרופילים.

תסמינים שכיחים של נויטרופניה כוללים חום וזיהומים תכופים. זיהומים אלו יכולים לגרום לכיבים בפה, שלשול, תחושת צריבה בעת מתן שתן, אדמומיות יוצאת דופן, כאב או נפיחות סביב פצע וכאב גרון.

אבחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

רמה נמוכה של נויטרופילים מאובחנת על ידי ספירת דם היקפית. כאשר אין אבחנה ברורה או שנחשדות סיבות אחרות, ניתן לבצע ביופסיה של מח העצם.

בדיקות אחרות שייתכן שיבוצעו: ספירת נויטרופילים שסידורית במקרה וחושדים בנויטרופניה מחזורית. בדיקות לנוגדני אנטינויטרופילים, בדיקות לנוגדנים לזאבת, וכן בדיקות של ויטמין B12 ולחומצה פולית.

גורמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפחתה בייצור נויטרופילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אנמיה אפלסטית, עקב תרופות או רעלים.
  • גרורות, לימפומה, לויקמיה.
  • כימותרפיה.
  • הקרנות.

ייצור לא תקין של גרנולוציטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אנמיה מגלובלסטית.

עליה בהרס נויטרופילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • היפרספלניזם.
  • נויטרופניה המושרית על ידי תרופות.
  • מחלות וירליות (הפטיטיס, מונונוקליאוזיס).
  • מחלות אימוניות (לופוס).
  • זיהומים בקטריאלים.

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול בנויטרופניה תלוי בסיבה שגמרה למצב זה. אם תרופות גרמו לנויטרופניה, יש להפסיק את מתן תרופות אלו, אם ניתן. טיפול בגידולים עלול להחריף נויטרופניה, אך עם התאוששות מח העצם הטיפול יכול לשפר את הנויטרופניה. במידה וההפרעה היא אימונולוגית ניתן לטפל בקורטיקוסטרואידים. שימוש בפקטורי גדילה (כמו GM-CSF) יכול לעזור להעלאת קצב הייצור אם הבעיה הייתה בהפחתת קצב הייצור. ייתכן ויהיה צורך בהפסקה או הפחתה מינון הכימותרפיה או ההקרנות במידה והן הסיבה לנויטרופניה. אך במידה ומדובר בטיפול שמטרתו ריפוי, ניתן לתת פקטורי גדילה ובכך לאזן את הנויטרופניה כדי לאפשר להשלים את הטיפול המתוכנן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נויטרופניה בוויקישיתוף

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.